מדינה יהודית אוטומטית

במקום לצאת נגד שבועת האמונים בלבד, יש לצאת נגד הקונספציה הבעייתית של ישראל היהודית-דמוקרטית
יוסי ברנע

באחרונה קיבלה הממשלה את הצעתו של השר יעקב נאמן ביחס לתיקון חוק האזרחות. לפי ההצעה, "כל אדם לא יהודי שירצה לקבל אזרחות ישראלית יהיה חייב להביע נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

מעבר לאנטי-דמוקרטיות הנעוצה בדרישת נאמנות מצדו של כל מי שאינו יהודי, לעומת יהודי, מבטאת דרישת הנאמנות את אופייה הבעייתי של ישראל כמדינת לאום דמוקרטי. זו נקודה מרכזית ומוחמצת בדיון, והדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, במאמרו של זאב סגל "חוקתי אך מיותר" ("הארץ", 8.10).

במאמרו, כותב סגל ש"טיעון להפליה יכול להישמע נוכח קביעה אפשרית בחוק המוצע שלפיה לא תחול חובת הצהרה על יהודי שייחשב לאזרח מכוח חוק השבות, אם בלא צורך בהצהרת נאמנות שתכיל את ערכי המדינה כיהודית ודמוקרטית. עם זאת, קשה לראות פגיעה חוקתית במימוש זכותה של המדינה, כמדינה יהודית במסורתה וסמליה הלאומיים, לתת עדיפות ליהודים ולא לחייבם במתן הצהרת נאמנות".

איור: יעל בוגן, העין השביעית the7eye.org.il, cc-by-nc-sa

הבעיה הבסיסית נעוצה בעובדת מתן אזרחות אוטומטית ליהודי מעצם היותו יהודי, בלא תהליך של התאזרחות והבעת אמונים למדינה. תמוה כיצד ניתן להיות אזרח במדינה מבלי לדעת דבר על ההיסטוריה שלה, על חוקי היסוד שלה, ועל שפתה. הפיכת יהודים אוטומטית לאזרחי ישראל לעומת תהליך ההתאזרחות ללא-יהודים הנמשך שנים מספר, יוצרת שני מסלולים לאזרחות, ולמעשה גם שני סוגי אזרחים.

נוסח הכרזת האמונים לכלל המתאזרחים אותו מציע סגל הוא "אהיה אזרח נאמן למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית המעניקה זכויות שוות לכל אזרחיה". לכאורה, זו נוסחה תקינה ודמוקרטית, אולם נשאלת השאלה מהי מהותה של המדינה היהודית, וכיצד זו יכולה להיות מדינה דמוקרטית כמו שצרפת, ארה"ב או הולנד הן דמוקרטיות?

יפה עונה לכך פבריסט קאפ, מתאזרח מצרפת, שמסביר "כאזרח צרפת וכמי שבא ממדינה דמוקרטית קשה לי להבין את המונח 'יהודית ודמוקרטית'. בצרפת ובמדינות אחרות באירופה אך אחד לא חשב לדוגמה לחייב את האזרחים להצהיר אמונים לצרפת כמדינה נוצרית. כולם מתחייבים לדמוקרטיה, שוויון וזכויות אדם ולא לדת כזאת או אחרת".

ברור שהמקבילה לצרפת הדמוקרטית היא המדינה הדמוקרטית הישראלית ולא המדינה היהודית.

פרופ' מרדכי  קרמניצר, במאמר לולייני בשם "להיכן נעלם השכל?" ("הארץ", 11.10), גורס שמעיקרון חופש הדת והמצפון אין מקום לכפות הצהרת הנאמנות למדינה היהודית-דמוקרטית על מי שאינו יהודי, על מי שהוא אתיאיסט או על מי שדוגל בהפרדה מלאה של הדת מהמדינה. קרמניצר כותב: "כשם שלא היינו סובלים התניית אזרחותו של יהודי במדינה אחרת בהצהרת אמונים שלו למדינה נוצרית ודמוקרטית", אבל זה כמובן לא מפריע לו לקבוע ש"עובדת היותה של מדינת לאום דמוקרטית של העם היהודי היא נתון חוקתי המעוגן היטב בהכרזת העצמאות שלנו, בחוקי היסוד, בחקיקה ובלבבות של רוב האזרחים". כלומר, מבחינת קרמינצר, המדינה היא שלוחה של העם היהודי ברחבי העולם ואינה מדינה טריטוריאלית בה קיים לאום טריטוריאלי המורכב מאזרחי ישראל.

זה המקום לציין את נקודת המפגש בין הדמוקרטיה המודרנית ללאומיות, שגם היא יצירה מודרנית: בעוד הריבון בראשונה הם כלל אזרחי המדינה (הפרלמנט אמור לגלם את רצון הריבון), מהווים כלל אזרחי המדינה את לאום המדינה. בישראל אין מהווים כלל האזרחים את לאום המדינה. הלאום הישראלי שבמדינה אינו מוכר על ידה, ובנוסף כך לא כל האזרחים שווים על פי החוק, המבחין בין מי שחוק השבות חל או יכול לחול עליהם לבין מי שלא.

במקום לצאת נגד שבועת האמונים בלבד, יש לצאת נגד הקונספציה של ישראל היהודית-דמוקרטית. רק ישראל דמוקרטית יכולה מבחינה תבונית להחליפה. תבונית, אך לא מעשית, זאת כל עוד כל הכוחות הפוליטיים מצדדים בה, וכל עוד בשמאל הרדיקלי רוצים מדינה דמוקרטית חסרת זהות או מדינה דו-לאומית חסרת יכולת תפקוד.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמית כהן

    הטעות הבסיסית שלך היא שאתה רואה את היהודיות כדת בלבד ולא כעם.
    אם "יהודי" = דתי אז באמת אין צדק או מוסר בלהגדיר את ישראל כיהודית ודמוקרטית שלא להגיד לדרוש ממתאזרחיה להצהיר שהם מכירים בה ככזו.
    אבל לא כך המצב..

    היו מי שרצו להפוך את היהודים לדת בלבד, הם קראו לעצמם צרפתי\גרמני\אנגלי וכך הלאה "בני דת משה"..
    הזרם השולי הזה נמחק מההיסטוריה ונמצא אשם בטעות היסטורית עצומה.
    לא רק שהיהודים הם גם עם ולא רק דת, אלא הם אפילו יותר עם מאשר הם דת.
    הראיה הכי טובה לכך היא שאפילו אם בוחנים את -הדת- הרי שהיא בכתבי הקודש שלה המשיכה להתייחס לעם ישראל כעם ישראל, גם כשהוא אימץ "עבודה זרה" כלומר דתות אחרות על פני היהדות, הדת עצמה ממשיכה להתייחס אליו כעם.

    מעבר לזה כל הפלפולים הללו מיותרים כי למעשה כל קבוצת אנשים גדולה שרואה את עצמה כעם בסופו של דבר מוגדרת כעם.
    הוויכוחים הללו לגבי האם היהודים הם גם עם מזכירים לי וויכוחים עם כהניסטים לגבי העם הפלסטיני.

    כך שבקיצור, להצהיר אמונים בין השאר למדינה יהודית ודמוקרטית לא שווה ערך להצהרת אמונים במדינה נוצרית ודמוקרטית אלא שווה ערך להצהרת אמונים במדינה אנגלית ודמוקרטית, גרמנית ודמוקרטית ויוונית ודמוקרטית.

    גם הטענה שלך לגבי איזרוח יהודים לעומת איזרוח לא יהודים לא עומד במבחן המציאות ורבות הדמוקרטיות הליבראליות שמאפשרות חוק שבות לבני עמם גם אם אלה כבר מאות שנים לא חיו בהן.
    זה לא יוצר 2 מעמדים של אזרחים אלא 2 מעמדים של מתאזרחים, המעמדים הללו הם לא אפליה אלא אבחנה בין בן העם שהמדינה רואה אותו כאדם שחוזר לביתו לבין אזרח של מדינה זרה שנבחן יותר באמות מידה של "האם שווה למדינה לקבל אותו"..

  2. רמי

    כנראה שאני קצת אובססיבי כי איני מרפה מהעניין הזה חרף העובדה שאני לא מקבל משוב לכתיבתי.
    ביוני 67 ישראל החילה את החוק והמינהל והמשפט על ירושלים המזרחית אבל "שכחה" לאזרח אותם. דינשטיין, המומחה האמיתי למשפט בינלאומי (בשונה מלפידות ובלום ושאר ההדים) מסביר כי במקרה של סיפוח טריטוריה, יש לאזרח באופן קיבוצי את תושבי הטריטוריה המסופחת. ס' 15 להכרזה הבינלאומית על זכויות האדם קובע כי לכל אדם זכות לאזרחות. ישראל טוענת שמי מערביי ירושלים שיבקש אזרחות יקבלנה (כך בפירוש, השופט ברק בפס"ד מוברק עווד), אבל בפועל כל הבקשות נדחות בתואנות שונות (מלבד משת"פים). בעקבות הקמת חומות הפרדה בתוככי ירושלים רבים ניסו לקבל אזרחות, אבל נתקלו בחומות ביורוקרטיות ונהדפו אחור. יש סעיף מיוחד בחוק האזרחות, 4א מספרו, שהוסף לחוק לפני שנים לפי דרישת האו"ם, והוא קובע שמי שנולד בישראל ואין לו אזרחות אחרת, בהגיעו לגיל 18 יוכל לבקש ולקבל אזרחות בתנאי שלא עבר את גיל 21. צוהר זה אינו מנוצל על ידי הערבים מחוסר ידיעה. משרד הפנים עושה כמיטב יכולתו להסתירו מידיעת ותודעת הציבור (אדרבא, חפשוהו באתר המשרד). מי שיש לו ידידים במזרח ירושלים, טוב יעשה אם ימצא את הסעיף באתר מש' המשפטים וימסור עותק מודפס לידידיו ויעודדם להפעילו למען ילדיהם. החלון נסגר בגיל 21!.
    ערביי ירושלים היו אזרחי ירדן אבל מאז 88 שוב אין להם אזרחות ירדנית. ומה משמע אזרחות של מדינה שאינה מדינתך? אפס! אזרחות היא הזכות להשתתף בניהול מדינתך. להיות אזרח ירדני בירושלים הוא כמו להיות אזרח אוסטרו-הונגריה רחקי 1917.
    אכן, ישראל פישלה בגדול והתוצאה היא רבע מיליון בני אדם שחיים אתנו ומשלמים מסים וכפופים לכל חוקינו אבל הם עבדים חסרי אזרחות. במקביל ישראל הזניחה את התשתיות הפיזיות והחינוכיות בעיר המזרחית ובעיקר מנעה מהתושבים תכניות מתאר ורשיונות בניה, מה שדחק אותם לערי לווין (שהוקמו בתחבולה בעידוד המדינה!) ומי שעברו שמה – אמרו לו (או יאמרו לו בהזדמנות הקרובה): התנתקת מהמדינה ושוב איך תושב. זה "סיפור" ידוע שבצלם כיסו אותו תחת הכותרת "הטרנספר הזוחל" אבל גם בצלם וגם עיר עמים נפלו במלכודת התעמולה הישראלית ואינם תובעים איזרוח התושבים ואינם מגנים את שלילת אזרחותם. היה זה רעיון תעמולתי אדיר שהרש"פ ואש"ף לא עמדו נגדו: התאזרחות פוגעת בתביעת הפלסטינים לנסיגה מהעיר המזרחית. להד"ם. חישבו על רבע מיליון בני אדם שרובם בגיל הבחירה. בכוחם לשנות את פני הכנסת והשלטו המקומי. רק בכנסת נוכל לשמור על שרידי הדמוקרטיה שלנו מההתקפה הפשיסטית הנערכת עליהם ורק בשיתוף פעולה מלא ובריתי עם ערביי ישראל וירושלים. כשירד לשרי ישראל האסימון, הם יחפשו דרכים "להתפטר" מירושלים המזרחית ומעשרת המנדטים שלה בכנסת. (גם ואדי ערה סופחה לישראל רק בהסכם שביתת הנשק מכוח איומי דיין על עבדאללה והיום הפשיסטויודים רוצים להחזירה לפלסטינים). במשפט אחד: הסיפוח נישל את ערביי ירושלים ממעמדם כאזרחי ארצם הישנה ולא העניק להם אזרחות בארצם החדשה. זהו חטא נגד העם הפלסטיני והוא צריך לעמוד לדיון ודין ציבורי ולהוקעה בינלאומית. עד כה החטא הזה הושתק והוסתר וטואטא כמו זוהמה מתחת לשטיח והתעמולה הישראלית – תודות לערמתה ולשיתוף פעולה מצד ארגוני זכויות שנפלו במלכודת – היתה פטורה מחובת מתן הסברים וההתנצלות.