כך מרוויחים מהכיבוש

המעורבות המכוונת של הבנקים בהתנחלויות ובכלכלה הפלסטינית מניבה להם יופי של עמלות, ומביאה למחיקה כלכלית של הקו הירוק
מרב אמיר

"מי מרוויח מהכיבוש", פרויקט המחקר של קואליציית נשים לשלום, פירסם השבוע דוח הסוקר את מעורבותם של הבנקים הישראלים בכלכלת הכיבוש. לכאורה אין פשוט מזה, ברור כי כל הפעילות הכלכלית הקשורה לכיבוש מגובה בשירותים ובתמיכה של בנקים. אך כדי לתמוך באקטיביזם כלכלי אין די בקביעה כללית שכזו. קמפיינים המתמקדים בפעולות מול חברות ובמשיכת השקעות זקוקים לנתונים קונקרטיים לגבי הפעילות העסקית הספציפית של חברות, נתונים המגובים בתיעוד מפורט. לשם כך, הפרויקט בדק את סוגי השירותים הפיננסיים שהבנקים מספקים לפרטים, לחברות ולגופים – מידע שדרכו אפשר להראות שהבנקים אינם רק שותפים פאסיביים לפעילות הכלכלית הישראלית בשטחים, אלא נוטלים בה חלק אקטיבי ומיודעים היטב לגבי טיבה.

להורדת הדוח המלא מאתר "מי מרוויח מהכיבוש"

המחקר שלנו העלה שישה תחומים של פעילות כלכלית שבהם יש לבנקים מעורבות מובהקת ומפורשת:

1. סניפים בשטחים

התחום הראשון, והברור ביותר הוא ההפעלה של סניפי בנקים בשטחים. המחקר שלנו הראה שלכל הבנקים המסחריים המרכזיים בישראל יש סניפים בהתנחלויות או בשכונות המזרחיות של ירושלים, אם באופן ישיר ואם על ידי בנקים שבשליטתם. כך, לדוגמה, לבנק לאומי יש סניפים במעלה אדומים, קרית ארבע ואורנית, ובשכונות פסגת זאב, גילה ורמת אשכול בירושלים. לבנק דיסקונט יש סניף במעלה אדומים ובשכונת רמת אשכול, ולמרכנתיל דיסקונט יש סניף בביתר עילית. למזרחי טפחות יש סניפים בהתנחלויות קרני שומרון, אלון שבות וקדומים, ולחברות הבת של הבנק הבינלאומי – בנק אוצר החייל ובנק פועלי אגודת ישראל – יש סניפים באריאל (בנק אוצר החייל) ובביתר עילית ומודיעין עילית (פועלי אגודת ישראל). מעניין לציין שבנק הפועלים, שלו יש חשיפה בינלאומית רבה יחסית, יש סניפים רק בשכונות במזרח ירושלים וסניף ברמת הגולן, אך אין לו סניפים בהתנחלויות שנמצאות באזורים שלא סופחו למדינת ישראל. ההפעלה של הסניפים בשטחים היא חלק מהתשתית של השירותים שחברות נותנות לתושבי ההתנחלויות, והיא גם תומכת בהתנחלויות עצמן על ידי תשלומי שכירות ומיסים לרשות המקומית.

סניף בנק פועלי אגודת ישראל מקבוצת הבינלאומי במודיעין עילית. צילום: מי מרוויח מהכיבוש

2. משכנתאות לקוני דירות בהתנחלויות

התחום השני בו עוסק הדוח הוא מתן משכנתאות פרטיות ליחידים ולזוגות שקונים יחידות דיור בשטחים. כל הבנקים הישראלים למשכנתאות נותנים משכנתאות לצרכי קניית דירה או בית בשטחים; רובם גם מפרסמים את עצמם בשלטי ענק בפרויקטי בנייה חדשים בשטחים, ומעודדים רוכשי דירות פוטנציאליים לפנות אליהם לקבלת המשכנתאות "בתנאים מועדפים". כמו בכל משכנתה, בשטר המשכון של המשכנתאות האלה מצוין הנכס בהתנחלות כנכס הממושכן לצרכי קבלת ההלוואה, כאשר הנכס הזה גם מהווה את העירבון לקבלת התשלומים על ידי הבנק.

3. ליווי של פרויקטי בנייה

הבנקים גם מספקים מימון לקבלנים ולחברות הבנייה שבונות בהתנחלויות באמצעות הלוואות והסכמי ליווי. הסכמי הליווי, שמאז הקריסה של חברת חפציבה הודק הפיקוח עליהם, הופכים את הבנק המלווה לשותף פעיל בפרויקט הבנייה. הבנקים מפקחים על תהליך הבנייה, מכתיבים לחברות הבנייה את התנאים שבהם הן יכולות להתקדם משלב לשלב ומספקים את הערובה הכלכלית לקונים. במקרה שהחברה נתקלת בקשיים לסיים את הפרויקט, הבנק הופך למעשה לבעלים של הנכס שבבנייה. מלבד הבנק הבינלאומי, מצאנו שכל הבנקים ישראלים הגדולים מלווים פרויקטי בנייה בשטחים.

4. הלוואות לעסקים בשטחים

באופן כללי, בנקים מספקים הלוואות ושאר שירותים כלכליים לעסקים הפועלים בשטחים, אך כדי להראות שהבנקים מיודעים לגבי הפעילות העסקית שנעשית בעזרתם חיפשנו חברות שכל הפעילות העסקית שלהם היא בשטחים או שהיא קשורה לשטחים בצורה מובהקת, ומקרים שבהם נכס של החברה שנמצא בהתנחלות משמש כעירבון להלוואה. גם כאן מצאנו מסמכים המוכיחים שהבנקים הגדולים כולם אינם נמנעים ממתן הלוואות מסוג זה, אם ישירות או אם באמצעות הבנקים שבשליטתם. בנק הפועלים ובנק לאומי, לדוגמה, הם המממנים של חברת סיטיפס – הבונה את הרכבת הקלה בירושלים, שמחברת את שכונות מזרח העיר עם מרכז העיר. גם חברות כמו עוגיות עבדי וטופ חממות, שהמפעלים שלהם נמצאים בהתנחלויות, מקבלים מימון ושאר שירותים פיננסים מהבנקים.

5. הלוואות להתנחלויות ולרשויות מקומיות בשטחים

על מנת לתפקד, הרשויות המקומיות של ההתנחלויות זקוקות לשירותים הפיננסיים של הבנקים. הן זקוקות לניהול חשבונות בנק, לשירותי העברת כספים ולקבלת הלוואות. באמצעות ההלוואות שהבנקים מספקים לשלטון המקומי בשטחים, הרשויות מפתחות ומרחיבות את ההתנחלויות ואת השירותים שניתנים בהם: מוקמים מבני ציבור, נבנות תשתיות ומשולמות המשכורות של עובדי הרשויות. לרוב, הרשויות מספקות את ההכנסות שלהם ממסים ומהממשלה כערבויות להחזרת ההלוואות, וכך הבנקים הופכים לבעלי אינטרס כלכלי בהמשך הקיום והפיתוח של ההתנחלויות. מלבד בנק ירושלים, גם כאן מצאנו שכל הבנקים המסחריים המרכזיים בישראל מספקים את השירותים האלה להתנחלויות.

6. המשק המוניטרי הפלסטיני כשוק שבוי עבור בנקים ישראלים

מכיוון שלפי הסכמי פאריס אין הרשות הפלסטינית יכולה להפעיל מטבע עצמאי, ומכיוון שהמשק הפלסטיני כולו כפוף בדרכים שונות למשק הישראלי, השקל הוא המטבע ששולט בשוק הפלסטיני. לבנקים הפלסטינים אין גישה ישירה לשירותי הסליקה של השקל ולשם כך הם צריכים לקנות שירותי סליקה מבנקים ישראלים. שני בנקים מספקים לפלסטינים את השירותים האלה: בנק פועלים ובנק דיסקונט. בשביל השירותים האלה נאלצים הבנקים הפלסטינים להפקיד ערבויות גבוהות, שאינן צוברות ריבית עבור בעליהם, ולשלם עמלות יקרות. כמו כן, הבנקים הישראלים מגבילים את סכומי ההעברות, דבר שמייקר עוד יותר את התהליך ומעמיס על הבנקים הפלסטינים סיכונים פיננסיים נוספים. בריאיון שערכנו עם בכיר ברשות המוניטרית הפלסטינית, הוא טען בפנינו כי החוזים שהבנקים הישראלים מכתיבים לאלה הפלסטינים דומים יותר לחוזים בין בנק ללקוח גדול ולא להסכמים בין בנקים. הסכמים אלה הופכים את השקל להרבה יותר יקר עבור הפלסטינים בשטחים לעומת עלותו בישראל. כמו כן, בסוף 2008 הודיעו פועלים ודיסקונט כי הם משעים את ההסכמים שלהם עם הבנקים בעזה באופן חד צדדי, דבר שזרז את הקריסה של המערכת הפיננסית ברצועה באופן ניכר. השליטה של השקל במשק הפלסטיני גם מכפיפה את המשק הזה כולו למדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית החריפה של בנק ישראל מבלי שיש לגורמים בתוך המערכת הזאת גישה דמוקרטית אל ההחלטות האלה או אפשרות להשפיע עליהן.

לסיכום, המעורבות העמוקה של המערכת הבנקאית הישראלית כולה בשליטה הישראלית בשטחים ובכלכלה של ההתנחלויות מצביעה על חוסר היכולת להפריד בין מה שקורה "שם", בשטחים הכבושים, לבין מה שקורה "כאן", בישראל. מבחינה כלכלית, ההבחנה הזו הפכה למעשה לחסרת משמעות – גם אם בעבר היה ניתן לעשות אותה, זה שני עשורים שהקו הירוק הולך ונמחק מבחינה כלכלית. הבנקים הם הדוגמה המובהקת ביותר לכך, אך ניתן לראות זאת גם בתחומים אחרים, בין אם מדובר בספקי השירותים המרכזיים (חשמל, מים, תקשורת ותשתיות אחרות), רשתות קמעוניות או כמעט כל סקטור כלכלי אחר. ההתמקדות בבנקים גם מראה לנו שכפעילים ישראלים שרוצים להפעיל לחץ על חברות ישראליות בסוגיות שנוגעות לכיבוש, אנחנו צריכים לחשוב מעבר לחרם, שהרי כמי שגרים כאן אנחנו לא יכולים להחרים את כל הבנקים, את כל ספקי הסלולר, את כל רשתות השיווק וכו'. לכן עלינו לחשוב על דרכים אחרות, מורכבות יותר, של אקטיביזם כלכלי.

הכותבת היא רכזת מחקר בפרויקט "מי מרוויח מהכיבוש" של קואליציית נשים לשלום

הרצאה של אדרי ניוהוף, "המאבק באפרטהייד בדרום אפריקה: השראה לימינו", תתקיים במרכז הפעילות של קואליציית נשים לשלום, רח' יד חרוצים 10, ביום ה' 28.10, 19:00

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ליאור

    זה לא שהכיבוש הביא לשליטה כלכלית, זה שהרצון\צורך של בעלי ההון בשליטה כלכלית והרחבת השוק והשגת כוח עבודה זול הוא הוא שהביא לכיבוש!
    חשוב מאוד להבין את זה אם רוצים להתקדם אל עבר אקטיביזם מכל סוג שהוא בסוגיית השטחים.
    ובנוסף, לא כדאי לשחק במשחק המחבואים של בעלי ההון הפרטיים מאחורי הבנקים. כדאי לתקוף אותם אישית.

  2. דרור ק

    הסכם פריז קובע שהשקל יהיה הילך חוקי בשטחי הרשות הפלסטינית, וכן כל מטבע אחר שהרשות תבחר. הרשות חתמה על הסכם עם ממשלת ירדן לגבי הנהגת הדינר הירדני כהילך חוקי בשטחי הרשות (שזה בעצם אישור מחדש של המצב שהיה קיים ממילא). הרשות הפלסטינית יכולה לעודד בדרכים שונות שימוש בדינרים ירדניים במקום בשקלים. היא יכולה להנהיג את האירו או הדולר כהילך חוקי בשטחיה. למה הפלסטינים לא עושים את זה? לך תדע…
    לגבי יתר הנתונים – לא נראה לי שהרווחים של הבנקים מסניפים ומשכנתאות בהתנחלויות הם כל-כך גדולים. הרי מדובר באזרחי ישראל. אם הם לא יקחו משכנתא לבית בהתנחלות הם יקחו משכנתא לבית בתוך ישראל, ואם הסניף לא יוקם בהתנחלות, הרי הוא יוקם ביישוב כלשהו בנגב או בגליל. לא נראה לי שזה משנה לבנקים אם הסניפים שלהם בתוך הקו הירוק או מחוצה לו. גם מספר העסקים בשטחים הוא לא כל-כך גדול, ויש להניח שבמקרה של פינוי, הם ימשיכו לפעול בתוך הקו הירוק.
    סוגייה שהכותבות לא נתנו עליה את הדעת היא העובדה שההתנחלויות נבנות בידי פלסטינים. באופן מוזר, פינוי ההתנחלויות יהפוך הרבה פלסטינים למובטלים. גם כאן, אפשר להתחיל ליצור אפשרויות תעסוקה חלופיות, אבל אף אחד לא עושה את זה. גם לא ההנהגה הפלסטינית.

  3. איל גיא חיים

    מי שמרוויח כבר שנים מהמצב במזרח התיכון הם אינטרסנטים זרים, רק נזכיר למי ששכח שב56 ישראל יצאה למחמה בניגוד לרצונה ולרצון בן גוריון כדי להגן על אינטרסים של תאגידים צרפתיים ואנגליים.
    תקראו את דוקטרינת ההלם של נעמי קליין , אולי תבינו שזה לא ישראלי מול ערבי אלא הון עולמי על חשבון אוכלוסיות תושבים ועמים בכל העולם

  4. טלי

    המאמר חשוב אבל הוא ממש לא עונה על השאלה: מי מרוויח מהכיבוש.
    מדובר בכסף קטן בשביל הבנקים, ואגורות בשביל בעלי ההון. יפתיע אותי אם מישהו יתפלא על המעורבות של הבנקים , בסופו של דבר הבנקים ישרו קו עם מדיניות הכיבוש של הממשלה ולא ציפיתי למשהו אחר. עם כל היצוא הבטחוני וכל הפוליטיקאים שמשתמשים במצב הבטחוני כמסיח
    יש נראה לי דברים רלוונטים יותר לכותרת של מאמר זה

  5. מירב

    זה לא מדוייק לומר שהבנקים לא מרוויחים הרבה מהעסקים שלהם בשטחים. לפי מרכז אדווה עיקר הגידול בשוק הנדל"ן הישראלי בעשור האחרון הוא בשטחים, כך שהליווי של פרוייקטי בניה שם הוא איפה שמסתתר הכסף הגדול. אבל אם זה נכון אז זה חדשות מצויינות כי אז יותר קל להשפיע עליהם להפסיק את הפעילות העסקית בשטחים.

    דרור, השקל שולט בשוק הפלסטיני כי רוב ההכנסות של הרשות הם ממיסים שישראל גובה עבורם ומכיוון שהשוק הפלסטיני הוא שוק שבוי של המשק הישראלי – גם ביחס לסחר בסחורות וגם כשוק עבודה. אפשר לראות את המספרים כאן: http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02615.pdf

    איל, מסכימה איתך שלהרבה גורמים זרים יש גם אינטרס שם, והמחקר הזה לא סותר את הטענה הזו, רק רצינו להראות שגם לבנקים הישראלים יש אינטרס.

    טלי, תכנסי לאתר שלנו
    whoprofits.org ואולי תקבלי שם תשובה יותר מלאה.

    ליאור, מה הוביל למה נראה לי פחות רלוונטי בשביל אקטיביזם כלכלי. השאלה המרכזית היא מי מעורב ואיך אפשר להשפיע עליו.

  6. דרור ק

    הכלכלה הפלסטינית תלויה בכלכלת ישראל. בכך אין כל חדש. בעבר הייתה תלות מקבילה של הכלכלה הישראלית בכוח-עבודה פלסטיני. התלות הזאת פחתה מאוד מאז התגברות האינתיפאדה בשנות ה-90 (ונפתח פרק הגירת העבודה לישראל, שהוא בעייתי כשלעצמו, אבל זה סיפור נפרד). לפי הנתונים במסמך שהבאת מאתר הכנסת, ה"יצוא" הישראלי לשטחים (אני שם "יצוא" במירכאות, כי מדובר למעשה במערכת כלכלית אחת) הוא כ-5% מכלל היצוא של ישראל, וה"יבוא" הוא כ-1% מכלל היבוא של ישראל. הנתונים המקבילים הפלסטיניים, לעומת זאת הם 72% "יבוא" מישראל, ו-89% יצוא לישראל. כלומר, ההפסד של ישראל מניתוק כלכלי הוא "לא נעים, לא נורא". ההפסד של הפלסטינים הוא דרמטי, אבל הכדור בידיהם. מה מונע מהם לטפח סחר עם ירדן? או להשתמש בירדן כמדינה מתווכת ליבוא וליצוא במקום בישראל? נכון, ישראל לא תאהב את זה, אולי אפילו תנסה למנוע את זה, אבל אנחנו מדברים על אנשים שהיו מוכנים ללבוש חגורות נפץ ולהתאבד בלב ערים ישראליות. למה כשמדובר בצעדים כלכליים, שהם הרבה יותר פרודוקטיביים עבורם מאלימות גרדא, פתאום הפלסטינים נרתעים? יש דווקא יוזמות מבורכות בתחום הזה מצד סלאם פיאד שהביא גישה חדשה ומרעננת לחברה הפלסטינית, אבל הנקודה היא שהיוזמה צריכה לבוא דווקא מהצד הפלסטיני.