מעניין את הסבתא שלנו

אין ספק שבצרפת, כמו בישראל, לשמאל לא חסרות סיבות לצאת לרחוב. ההבדל הוא שהצרפתים מציפים בימים אלה את רחובות הערים בגלל רפורמה כלכלית-חברתית שהיתה משאירה את הישראלים בבית
עומר לאור
הפגנת סטודנטים בפאריס. צילום: philippe leroyer, cc by-sa

פאריס. מה הסיפור של הצרפתים האלה? המחשבה הזאת עולה לראש בנסיעה לא-שגרתית בקו 13 של המטרו בפאריס, שמלא עד אפס מקום בנוסעים, בכל שעות היום. הבעיות במטרו מתרחשות "בגלל מחאה סוציאלית", כך מסבירה הודעה מוקלטת שמהדהדת בקרונות ובתחנות הצפופות. גם תושבי הבירה הצרפתית שמורגלים בשביתות של המגזר הציבורי, מודים כי הפעם מדובר בסיוט של ממש.

עם זאת, גם בתנאים הקשים של חוסר חמצן ושל צחנה אנושית, לא נשמעות תלונות בקרון. נדמה שההמון מקבל עליו בהבנה את הגזירה, כפי גם שתושבי מארסיי סותמים בהבנה את אפיהם לנוכח 4,000 טונות האשפה שנרקבות ברחובותיהם בימים אלה בשל שביתת שירותי איסוף האשפה.

העיכוב במטרו מביא אותי להזיות בהקיץ. תרחיש דמיוני בתיכון בליך: בוקר אחד נחסמות דלתות הכניסה לבית הספר, התלמידים יוצאים מהכיתות, מטפסים על גגות רכבים וקוראים סיסמאות בגנות הממשלה. לא לבד,אלא עם צוות המורים וכמה הורים מלווים.

תרחיש מופרך במפרץ חיפה: בתי הזיקוק נסגרים ונמנעת כניסת משאיות הדלק אליו. התוצאה היא השבתה הולכת ומחריפה של תחנות הדלק במדינה ונהירה המונית אל תחנות הרכבת העמוסות לעייפה גם ככה בשל תדירות נמוכה ב50%. הממשלה נוקטת בצעד קיצוני ופותחת את מאגרי הדלק המיועדים לשעות חירום.

בישראל מדובר באכן בהזיה אבסורדית, אך התסריטים האלה הם המציאות בצרפת, שמפגינה ושובתת ובמחאה על תוכנית רפורמת הפרישה של ממשלת סרקוזי (שבמרכזן העלאת גיל הפרישה מ-60 ל-62). ארגוני העובדים, אוניברסיטאות, בתי ספר, חברת הרכבות, ועוד מיליוני עובדים מהמגזר הציבורי כבר לא מתפקדים או מתפקדים חלקית במשך שבועות.

ספורט לאומי

אין ספק שבצרפת, כמו בישראל, לשמאל לא חסרות סיבות לצאת לרחוב. הצרפתים הפכו במרוצת השנים את המחאות לספורט לאומי – החייאת אתוס מהפכני אנכרוניסטי, שלרוב נועד לספק תחושת סיפוק עצמי יותר מאשר שינוי של ממש, אך בזמן האחרון נדמה היה שהם שובתים משביתות. בצרפת נחקקים חוקים פופוליסטיים וגזעניים שאמורים לעורר את ה"רגש המהפכני", אך לא תמיד נרשמת התרגשות רבה. האדישות בלטה לפני כחודש, כאשר בצרפת נאסר על לבישת הבורקות והחיג'ב (או כל כיסוי פנים מוסלמי) – חוק שלכל הדעות אינו מכוון כנגד בעיה חברתית משמעותית, שכן רק כמה אלפים בודדים מהנשים במדינה מכסות את פניהן.

באופן דומה, גם ההפגנות בעקבות גירוש הצוענים המאורגן בטלות בשישים לעומת אלו שהתארגנו נגד הרפורמה בפנסיה. על פי סקרי העיתונים הגדולים, כ70% מתושבי צרפת תומכים בהפגנות, בשביתות ובמחאות. המספרים הגבוהים מצביעים על תמיכה משמעתית גם מצד הימין במדינה, שחלק מנציגיו אף התבטאו בעניין. לצד ארגוני עובדים, ארגונים קומוניסטים, והמפלגה הסוציאליסטית צועדים ברחובות גם רבים ממצביעי סרקוזי לשעבר, אנשי ימין שרואים ברפורמה פגיעה ישירה באיכות חייהם ובזכויותיהם לפרישה בכבוד. הם מוחים בסולידאריות עם אלו שכבר קרובים לפרישה, חלקם עובדים מגיל 16, שיהיו חייבים לעבוד עוד שנתיים אם ירצו לקבל את כל כספם. הם מוחים עם נשים, שצפויות להיפגע כפליים בשל חופשות הלידה ושנות השבתון במשך השנים, עליהם לא ישתכרו, ועם הנפגעים העיקריים של הרפורמה: השכבות החלשות, נותני השירותים הזוטרים ביותר, שבערים הגדולות חלקם הגדול מורכב ממהגרים. ואכן במרסיי עיר ששליש מאוכלוסייתה הוא ממוצא צפון אפריקאי נרשמו המחאות החריפות ביותר עד כה.

מעל לכל, מיליוני הצועדים בהפגנות הענק היומיות ברחבי המדינה מוחים נגד האטימות של ממשלתם. עמדת סרקוזי לא התגמשה מאז תחילת המאבק. המנטרות בדבר הצורך בשינוי השיטה חוזרות על עצמן ללא שינוי. המפגינים רואים בהצהרות הממשלה ניסיון להפחדה והשתקה. הם לא חושבים שהעלאת גיל הפרישה היא הדרך היחידה לשיפור המשבר הכלכלי הנוכחי או העתידי – הם פשוט לא מקבלים את הניסיון של ממשלת סרקוזי לייצר מציאות שבה רק רפורמה בהפרשת תשלומי הפנסיה תציל את המצב. ימנים ושמאלנים בזים להתנהלות הממשלה שניסתה להעביר רפורמות משמעותיות כל כך בארבעה חודשים בלבד (רפורמות דומות נערכו בשוודיה בהדרגה במשך עשר שנים).

הנקודה הישראלית

קשה לחשוב על נושא כלשהו, כלכלי, חברתי או מדיני שיביא כל כך הרבה המונים לרחובות בישראל. הצתת מכוניות על ידי בני נוער במחאה על תנאי הפרישה של הוריהם או סביהם נשמע לאוזן ישראלית כרעיון בלתי הגיוני. ומה לארגוני נשים ולתוכנית הפרשת כספי הפנסיה? מה למתנ"ס המקומי ולגיל הפרישה? מה לתדלוק מטוסים ולרפורמות בכלכלה?

הישראלים לא רגילים לראות ציבור רב מתרגש מנושאים בעלי אופי חברתי-כלכלי. בין אם המפגינים הצרפתים יוצאים לרחובות משום שהם מעוניינים להראות סולידאריות חברתית, מעמדית ודורית, או סתם בגלל טרנד אופנתי ובין אם הם אכן יצליחו לשנות את רוע הגזירה, או אל – העובדה היא שהצרפתים יצאו לרחובות במיליונים.

למזלנו, ראש הממשלה שלנו למד מנהל עסקים ב-MIT והנגיד האמריקאי שלנו הוא נגיד השנה בעולם – הם לא מתרגשים ממה שקורה ביבשת הישנה ולכן הרחובות שלנו רגועים מתמיד.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
    תגובות

     

    This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

    1. אלי חמו

      אחד האתרים החשובים בישראל.
      מזל טוב בהמשך.

    2. איל

      יש השפעה גדולה על האדישות הישראלית. מי שהצבא כבר הפך את נפשו, אין לו כח לעוד מהפכות. גם 'המצב הבטחוני' מטמטם את האזרחים, שכל התעסקות במאבקים אזרחיים נראית על ידו כמו פינוק.
      http://cafe.themarker.com/post/1214486/
      זאת אחת מתוך כמה סיבות, שאנשים שלא היו בצבא הם צורך השעה בחברה הישראלית.

    3. סתם אחד

      כי היא יוצאת עכשיו לפנסיה כשלפניה תוחלת חיים של עוד 20 שנה בערך, כשגיל הפנסיה נקבע במקור כאשר תוחלת החיים הייתה בערך 60, אם לא פחות מזה. מי שמאמין שאפשר להמשיך באותו גיל יציאה לפנסיה תוך עלייה בתוחלת החיים, כך שעובדים רק קצת יותר משליש מהחיים, פשוט תמים. ומי שחושב שצעירים שורפים מכוניות בשביל הסבתא שלהם, ממש ממש תמים.

    4. נרי בר-און

      הרחובות שלנו רגועים כי החרדות שלנו נמצאות במקום אחר.

    5. שירה אוחיון

      שיהיה בהצלחה

    6. ליאור

      אסור בשום פנים ואופן לזהות את המאבק הזה עם השמאל הצרפתי או השמאל העולמי או מפלגה כלשהי, בקושי עם האידיאלים המסורתיים של השמאל.
      המאבק הזה הוא מאבק של האזרחים והעובדים הצרפתים על החירות שלהם, על היום יום שלהם, על עצמאות משלטון ההון העולמי שמנסה לגזול יותר ויותר משאבי טבע ואדם ולנכסם לשימושו הפרטי.
      אירגוני השמאל בצרפת ובעולם אינם משרתים את הציבור בפני בעלי ההון, כפי שהתכוונה הלאומיות הדמוקרטית המודרניתף, כי אם הם משרתים את בעלי ההון מול הציבור. כלומר, אחראים להשתיק את הציבור!
      ולצמעשה אין כל הסדל ביניהם לבין הימין. שניהם בסך הכל עושי דברם של בעלי ההון. אז מה אפשר לעשות?
      להתארגן, למחות, להתקומם במסגרות של וועדי עובדים ושכונות ועיריות
      ווודאי וודאי שלא לסמוך על פוליטיקאים או פובליציסטים, כמו האתר הזה.

    7. איל

      ואז הן יוצאים לרחובות על זה ולא מוותרים כמו הישראלים לתאגידים זרים כמו משפחת עופר על הפנסיה שלהם לטובת הכיס הפרטי של המשפחה זה ממש ממש מוזר
      באמת אנרכרוניזם קיצני
      מישהו שמתנגד לשוד לאור היום ולא מתנסה רק בחוסר אונים נרכש …
      מי כאןלא מבין?הכותב או הצרפתי הממומצע?

    8. גיא טויזר

      נגיד כל הכבוד לפעילים הללו, המחאה החברתית הזאת בין אם היא מוצדקת או לא זה לא משנה, מהווה דוגמא לאחד העקורונות המקופלים במושג אזרח, מאות הפגנות בפריסה ארצית לאורך יותר משבועיים הוציאה לרחובות מיליוני מפגינים זועמים שלא מכופפים את הראש ושאינם מתייאשים אל מול ממשלה עיקשת,אקטיביזם חברתי אמיתי.

    9. עמית

      כאילו יש בעיה עם פנסייה בגלל העליה בתוחלת החיים.
      תוחלת החיים עלתה בערך ב- 20% בעוד שהיעילות של האדם העובד עלתה פי 15000 – http://redisbeautiful.blogspot.com/2004/01/19.html
      אפשר להוציא לפנסייה בגיל 60 וגם לפני זה צריך רק להפסיק לממן את בעלי ההון.

    10. יורם גת

      עלתה רק מ-15 ל-22 שנים בערך במאה השנים האחרונות (נתונים עבור ארה"ב).

      באותו זמן, ההסתברות עבור אדם להגיע לגיל 60 – ולכן למלא את קופתו של ביטוח לאומי במיסים במשך עשורים רבים – עלתה באופן משמעותי. כמו כן הצטרפו לכח העבודה נשים רבות.

      השורה התחתונה היא שכיום אחוז העובדים מתוך האוכלוסיה הוא גבוה יותר משהיה בעבר, כך שהטענות על כך ש"איננו יכולים להרשות לעצמנו" הן מוטעות.

    11. סתם אחד

      העניין הוא לא רק תוחלת החיים, אלא גם צמיחת האוכלוסייה. כל עוד האוכלוסייה צומחת, והדור הצעיר הגדול יותר משלם את הפנסיות של הדור הותיק הקטן יותר, אפשר להמשיך לשלם פנסיות מוקדמות וגבוהות יחסית. היום צמיחת האוכלוסייה באירופה המערבית היא בערך 0, כלומר, כל צעיר יצטרך לשלם על מבוגר אחד ועל הילד שלו. ברמת החיים העכשווית (והם לא מפגינים על זכותם להוריד את הצריכה שלהם), כשכל אדם עובד בעצם מממן שלושה, נראה לכם שזה אפשרי בלי פגיעה משמעותית ברמת החיים?

    12. דנהR

      על מודעות חברתית וסוציאלית.
      פעם, במדינת ישראל נהגו להכיר, לפחות ברמת הפאנץ' ליינים, את קארל מארקס, רוזה לוקסמבורג, ולכל הפחות את ההוגה הציוני א.ד. גורדון.
      מאז שהליכוד עלה לשלטון האופוזציה והשיח כולו לא סתם הלכו והתבהמו, הם פשוט שפכו את התינוק החברתי-כלכלי עם מימי האמבטיה המפא"יניקית. מאז גדלים כאן דורות של אזרחים שמבחינתם "ימין" ו"שמאל" זה לא יותר מתשובה לשאלה "עד כמה אני שונא ערבים". מחשבה כוללת על חברה, רגולציה, אחריות קהילתית, מיסוי ואקולוגיה נזנחו מחוסר עניין (הרי נטשנו את מפא"י) או כאידיאולוגיה (רוויזיוניסטית, ניאו ליברלית). ומה שקיבלנו זה תמונת מראה של החברה האמריקאית, שבה חצי לא מצביעים בבחירות, לשליש אין ביטוח בריאות, וכל ניסיון להעביר תקנה סבירה (רפואה, אימוץ, שכר, סביבה, גיוס, הפרטה) מוכתר בידי הרפובליקנים כ"סטאליניזם". ניסיון להבין את הקשרים הכלכליים בין פנסיה לתאגידים להפרטה? זה יותר מדי מהישראלי הממוצע, שכיום בקושי מסוגל לקשר בין "מוות לערבים" ל"מוות" (שלא לדבר על "ערבים"). העיקר רק ליברמן וזו ארצנו ואין נאמנות בלי גז לתשובה

    13. אור

      גם האקטיביזם יצא לחופש.