הכשר משפטי לגילוי עריות

שופטי העליון קבעו שזיכרון לבדו אינו ראיה, ובלי לשמוע את עדותה של הבת זיכו את אביה מאשמת אונס
זהבה גלאון

ההחלטה של שלושה שופטי בית המשפט העליון לזכות מחמת הספק אב שהורשע באונס בתו על סמך זיכרונות ילדות שלה, משום ש"זיכרון לבדו אינו ראיה", סותמת את הגולל על המאבק המשפטי למיצוי הדין על התעללות בילדים וגילוי עריות.

החלטת העליון הפכה את החלטת בית-המשפט המחוזי, שהאמין לנפגעת, וגזר על האב הפוגע 12 שנות מאסר בפועל בגין אונס. "החדירו לה דברים לראש", פסקו שופטי העליון. בגיל 23 עלה לתודעת הנפגעת, שאביה פגע בה מינית כשהיתה ילדה. בית המשפט נדרש לשאלה, האם להרשיע את האב על סמך אותם זיכרונות מושהים-מודחקים של הנפגעת, הנבנים ומשוחזרים בהדרגה או לקבל את טענת הסנגוריה, שמדובר בזיכרונות כוזבים ומושתלים.

השופטים בעליון, בניגוד לשופטי המחוזי, לא שמעו את הנפגעת עצמה. הם לא לקחו בחשבון אילו תעצומות נפש נדרשו ממנה, אחרי שנים של הדחקה והכחשה, לחשוף את החוויה הטראומטית שעברה. איזו בושה, חרדה, ותחושות אשמה היא חשה ברבות השנים. איך חששה שסודה יתגלה. וכשהיא אזרה עוז, ולאחר תהליך טיפולי, החליטה להתלונן. אז הסתבר לה, שבית-המשפט העליון קיבל את טענת האב – שמעולם לא פגע בבתו.

המסקנה בעקבות החלטה זו, והחלטות רבות אחרות, שלא לוקחות בחשבון את המצוקות הייחודיות והאינטרסים של קורבנות התעללות מינית בילדותן, צריכה להיות של התאמת "כללי המשחק" של העולם המשפטי, לידע ולניסיון שהצטברו בידי אנשי מקצוע המטפלים באותן קורבנות.

הפתרון צריך להיות הקמת בית-דין מיוחד לעבירות-מין, בו יכהנו שופטים, שיוכשרו ויעברו הכשרה פסיכולוגית מתאימה, שיבינו את ההשפעות שיש לפגיעה המינית על נפש הקורבן ויפנימו, שנדרשות שנים ארוכות לנפגעים להשתחרר ולהתלונן. אחרת ישתמר המצב הקיים בו הקורבנות נמנעים מהגשת תלונה.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. עמנואל

    לא מדובר פה על זיכרון רגיל. מדובר פה על מה שהוא כביכול זיכרון מודחק, שעלה רק בעקבות טיפול פסיכולוגי. ובמקרים כאלה יש להזהר ביותר, כי באמת יש אפשרות שהזכרון הוא לא אמיתי, למרות שהיא חשה אותו כזכרון אמיתי לכל דבר.

    מה שבית המשפט קבע זה שבמקרה כזה יש ספק. ובמדינה דמוקרטית כשיש ספק לא מרשיעים. לטעון שבכך הוא נתן הכשר לגילוי עריות זו דמגוגיה שרק עלולה לפגוע במטרה הצודקת.

  2. ליאן

    אינשללה בחירות בקרוב ותריצי את את הצעת החוק החשובה הזאת. מה אנחנו עושות בינתיים? מישהי התחילה לנסח? כי לראות את זה קורא ולשתוק, זו התעללות.

  3. טובה אבן חן

    פסק דיו כזה מוביל אותי לחזק את ידיו של פורום כמו "תקנה" שאמנם איננו מעמיד את עצמו במקום בית משפט אך עם זאת לא פוטר את עצמו מלהזהיר ולהגן על הציבור מפני אנשים שיש כנגדם תלונות. לכל אלה שמלעיזים נגד הפורום צריך להזכיר שהצרות לא נגמרות עם התלונה במשטרה…

  4. ירדנה אלון

    מסכימה עם תגובתו של עמנואל שיש כאן נפילה לדמגוגיה,זה שבמקרה הזה העליון זיכה מחמת הספק(שימי לב זהבה, מחמת הספק,לא זיכוי מוחלט,ומחמת הספק בא לומר שכנראה לא היו מספיק ראיות תומכות מעבר לזכרון של המתלוננת) וזה לא בא להוכיח שהעליון תומך בגילוי עריות,או שהוא נותן הכשר לגילוי עריות,העליון לא תמיד צודק ,אבל זה לא בא להצביע על כך שהעליון רוצה להפוך את החברה הישראלית לסדום ועמורה.
    במקרה הספציפי הזה העליון סבר שאין מספיק ראיות תומכות, ייתכן מאוד שבמקרים אחרים הוא יחשוב ויפסוק אחרת, הרי כל סיפור של גילוי עריות במשפחה הוא סיפור ייחודי שעומד בפני עצמו,ואין סיפור אחד מורכב מאותם רכיבים של סיפור אחר,אין מתכונת משפחתית אחת דומה למשניה גם אם על פניו זה נראה דומה, וגם אם התוצאה מביאה לאותה תוצאה איומה ונוראית של גילוי עריות.
    בשל כך מתקיים ההליך המשפטי על מנת לייחד מקרה אחד ממקרה אחר,ייתכן שבמקרה הזה לא היו ראיות תומכות מעבר לזכרון, וייתכן מאוד שאם תבוא מתלוננת אחרת יהיו לה מספיק ראיות על מנת להביא את הפושע לדין ולהרשעתו.
    הנסיון להקיש ולהכליל כי הכל חד הוא,בעצם מייתר את הפתרון שאת מציעה,אם הכל דומה ועל הכל צריך לגזור גזירה שווה בשביל מה להקים בית דין מיוחד ובשביל מה בכלל לערוך משפט?
    אמנם התוצאה כאן היא לא לטעמך,וייתכן כי בעקבות זאת יקשה עלייך לגרוף מזה הון פוליטי,אולם לא הפוליטיקאית זהבה גלאון ועתידה הפוליטי,הם העניין והם החשוב

    מה שחשוב זה חקירה ללא משוא פנים וגילוי האמת,ועל פי זה לקבוע אם יש הרשעה או זיכוי אני לא מוכנה שבני אדם גברים או נשים יישבו בבית סוהר והם חפים מפשע.ההרשעה היא לא העיקר בעיני,גילוי וחשיפת האמת הם מה שחשובים בעיני,למרבה הצער לא תמיד הזמן עומד לטובת המאשים,ואם נפשו מצולקת,צריך לתת את הדעת על דרכיים לקבלת טיפול מתאים ובאחריותה של המדינה ,לא טיפול שיבוא מכיסו הפרטי של הפצוע.

  5. הלית ב.

    בית המישפט היה צריך לדחות על הסף את העתירה. כבר בשלב בית המשפט המחוזי. "זכרונות הילדות" לכאורה נוצלו ע"י אינטרסנטים ורודפי פירסום , חבל שלא עתרו בשם המתלוננת על מספר הפעמים בהם נבח כלב הצ/יוואה של השכנים בחדר המדרגות. צר לי על המיתלוננת מכל ליבי שאין לי ספק לו השקיעה מאמצים בתבונה למצוא פיסכולוג ראוי טוב היה מצבה היום מפסיקה מובנת מאליה זו. אולי זה הזמן , חברת הכנסת הנכבדה , לרענן את התקנות הנוגעות "לגבולות" המסדרים טיפול פסיכולוגי.