איש ההתייעלות גוזר קופון

נוחי דנקנר מכנה את מכירת מכתשים אגן לידי הסינים "צעד של התייעלות". האומנם?
מתי שמואלוף

סרטו הראשון של מייקל מור כבמאי, "רוג'ר ואני", שיצא לאקרנים ב-1989, תיאר את העיירה פלינט במישיגן לאחר שחברת ג'נרל מוטורס סגרה את מפעליה במקום והעבירה אותם למקסיקו כדי להוזיל את עלויות הייצור. מור תיאר בייאוש רב את הפיכת עיר נעוריו לעיר רפאים, מיואשת, מובטלת וחסרת עתיד. הסרט ביקר בצורה חריפה את ראיית העולם הניאו-ליברלית ואת הגלובליזציה, שלא התחשבו בגורם האנושי וחיפשו רק את הרווח המהיר.

הרעות החולות של הגלובליזציה העולמית מכות גם פה. מפעל "מכתשים אגן" על 1,400 העובדים שלו עומד להימכר ל"כמצ'יינה", חברה ממשלתית סינית. למכתשים אגן יש מפעלים ברמת חובב, באר שבע ואשדוד. אלפי עובדיה מפרנסים כ-4,000 משפחות ברחבי הדרום ולא ברור מה יעלה בעתידם לאחר המכירה. החברה מייצאת למעלה מ-2 מיליארד דולר בשנה ונחשבת לחברת הכימיקלים השנייה בגודלה בישראל. יו"ר אי.די.בי, נוחי דנקנר, רכש אותה בזמנו מתאגיד "כור". דנקנר טוען שהצעד בלתי נמנע, אך העובדים לא מאמינים לו. הם יודעים שבזמן שהם עבדו והביאו את המפעל להישגים טכנולוגיים, ההנהלה גזרה לעצמה דיבידנדים ורווחים ענקיים.

כאמור, המציאות האמריקאית מלמדת שמפעלים שהועברו לסין לא חזרו לארה"ב וערים גדולות הפכו לערי רפאים. העובדים מרגישים שזהו העתיד המתקרב לפריפריה הדרומית עם מכירת המפעל לסינים.

הסינים מוכנים לשלם עבור כל מניה של "מכתשים אגן" כ-60 אחוז מעל ערכה בבורסה. אחד המרוויחים הגדולים בעסקה הוא המנכ"ל ארז ויגודמן, שנכנס לתפקידו רק בתחילת השנה. ויגודמן קיבל 3.6 מיליון אופציות, 75 אחוז מתוכן במחיר מימוש של 20.22 שקל למניה. אם העסקה תצא לפועל, הוא יוכל לממש את האופציות ולקבל תמורתן כארבעה מיליון שקל.

דנקנר מכנה את העסקה "צעד של התייעלות". האומנם? מכתשים אגן הרוויחה בארבע וחצי שנים האחרונות כ-600 מיליון דולר רווח נקי, על אף המשבר העולמי. מכירותיה הסתכמו בכ-10 מיליארד דולר, מתוך כך 9.5 מיליארד לייצוא. מנקודת ראות כלכלית ומשקית, אלה תוצאות משביעות רצון, אך הבורסה לא היתה שבעת רצון והמניה ירדה ב-45 אחוז. ועכשיו הסינים באים ורוצים לחתוך לעצמם את הרווח.

הסינים מחזיקים בייצור זול, מטבע מווסת ומאגרי הון אדירים, אך ניתן לעמוד בהצעה שלהם. דנקנר יודע זאת, אך הוא משתוקק לגזור את הקופון ובו בזמן להמשיך להציג את עצמו כמיטיב עם הפריפריה. אי אפשר להחזיק את החבל משני צדדיו. מזכ"ל ההסתדרות, עופר עיני, התערב בסוגיה כדי לנהל מו"מ בין שני הצדדים. חלק מהעובדים טוענים שעיני איבד את היכולת להיות אובייקטיבי משום שאי. די. בי מעסיקה את קרוביו, אך עובדים אחרים מביעים בעיני אמון.

האובדן של מקומות עבודה, טכנולוגיה והון לידי הסינים אינו רק מעשה כלכלי. זהו סימפטום של חוסר ראייה אסטרטגי. המנהלים שקיבלו בונוסים גדולים היו צריכים לחשוב על אפשרויות יצירתיות יותר להישרדות של מכתשים אגן בכלכלה הגלובלית, אבל דאגו אך ורק לכיסם. כרגע העתיד של החברה, עובדיה ומשפחותיהם לוט בערפל.

הדעה התפרסמה ב"ישראל היום" בגרסה מקוצרת

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אסף

    מסכים עם הדברים החשובים שנאמרו. כדאי להזכיר שמדובר בצעד נוסף לאחר הפירוק וההפרטה של החברות הציבוריות של המשק הישראלי בעשורים האחרונים (בשם ההתייעלות כמובן), צעד שהיום אנו נוכחים לגלות מוביל לאיום ממשי על משרותיהם של אלפי עובדים (אוי ההתייעלות…).

  2. The Ballancing Act

    חשבתם שמותר ועדיף למכור את כל המדינה"בחתיכה אחת" AS IS ל"משקיעים" אמריקאים? – טעיתם.
    את להבי איסכר מכרה המשפחה הלוחמת מגן הוורדים לבאפט. רוב התעשייה הבטחונית "הישראלית" כבר משת"פ של האח הגדול… ועכשיו לשם האיזון הקדוש – מכר דנק-נר ל"כמצ'יינה". מעתה נידע את מי להאשים בזיהום…