מפרנסות משניות

ההסבר העיקרי לרמת השכר הנמוכה של המורים במערכת החינוך קשור למספר הגדול של נשים בתוכה ולחולשתן הפוליטית-כלכלית מחוצה לה
אסתר הרצוג

פרופ' לאנתרופולוגיה חברתית, מרצה במכללות בית ברל ולוינסקי, מרכזת פרלמנט נשים

מדו"ח השכר במגזר הציבורי שפורסם אתמול (ושעסק בנתוני 2009), מתברר כי 53 אחוז מהמורים המועסקים על ידי המדינה בישראל משתכרים פחות מהשכר הממוצע במשק למשרה מלאה. בהשוואה למורים, בקרב עובדי משרד הביטחון הועסקו רק 6.6 אחוז בשכר נמוך מהממוצע במשק ובקרב עובדי משרדי הממשלה כרבע השתכרו מתחת לשכר הממוצע.

13.8 אחוז מכלל עובדי ההוראה קיבלו השלמת הכנסה לשכר מינימום ב-2009. שכרם הממוצע היה 6,039 שקל ושכרם של מורים מתחילים היה 5,213 שקל. שכרם של המורים בישראל נמוך גם בהשוואה למדינות המערב. ב-2004 היתה ישראל מדורגת בשכר המורים בחינוך היסודי לאחר 15 שנות ותק אחרי שוויץ, קוריאה, יפן, ארה"ב, אוסטרליה, אירלנד, נורבגיה, ניו-זילנד, ספרד, פורטוגל, צרפת שוודיה, יוון, איסלנד, וצ'כיה. בשווייץ, למשל, היה שכר זה גבוה בערך פי שלושה מאשר בישראל ובספרד הוא היה גבוה בערך פי שניים מאשר בישראל.

הנתונים על שכר המורים מלמדים פעם נוספת שהתגמול הכספי על העיסוק בהוראה הוא מהנחותים בשירות הציבורי. ההסבר העיקרי לרמת השכר הנמוכה של המורים במערכת החינוך קשור לדומיננטיות המספרית של נשים בתוכה ולחולשתן הפוליטית-כלכלית של נשים מחוצה לה. אי-אפשר לנתק את רמת השכר בהוראה מהעדר כוח פוליטי מאורגן של נשים, הפועל למען שכר שווה לנשים בשוק העבודה ולמען רמת שכר הוגנת בחינוך.

מורות ישראליות בקרנבל פורים. למצולמות (ולחיוכים) אין קשר לכתבה. צילום: תיכון הראל cc by-sa

פערי השכר בין נשים לגברים בשוק העבודה נגזרים ממעמדן של נשים כ"מפרנסות משניות" וריכוזן (או התרכזותן) של הנשים במרחב תעסוקתי משותף, מאפשר ל"קובעי המדיניות" לקבוע להן שכר נמוך ולהקצות משאבים דלים למערכת. כך, החולשה הפוליטית-קולקטיבית של נשים בחברה הרחבה מאפשרת את קיבוע רמת השכר הנמוכה של ציבור עובדים גדול, שמרביתו נשים.

הניתוב החברתי של נשים לאחריות על טיפול והשגחה בילדים בבית מקל על תוכניות קיצוצים (בשעות ובימי לימוד), שהרי הנשים תמיד יהיו בבית כאשר יקוצר יום הלימודים. אפילו את עמדות ההנהגה של ארגוני המורים תופסים גברים (עד היום לא כיהנה אף אשה בראשות הסתדרות המורים) וגם מרבית עמדות הניהול תפוסות על ידם, על אף שנשים מהוות את הרוב המכריע בקרב המורים.

גם כאשר נשים מגיעות לעמדות הכרעה בראש משרד החינוך, כשרות וכמנכ"ליות, הן אינן מייצגות כוח נשי מאורגן, אלא מפלגות פוליטיות שרואות בחינוך אמצעי למימוש עסקאות מפלגתיות ולקידום ה"ביטחון/השלום".

לא מפתיע לפיכך, שגם הנשים שכיהנו כשרות עסקו בפיטורים מסיביים של מורים, כלומר מורות, שהן נתנו ידן לקיצוץ בשכר המורים, כלומר מורות, שהן ניסו לקצר את שבוע הלימודים (ובכך לפגוע בציבור הנשים העובדות בימי שישי) ואף הצטרפו לדברי גינוי למורות ולהאשמתן בכישלון החינוך. הן פעלו כמו הגברים בעמדות הכוח – היודעים כי קל לחסוך על גב נשים ואחר כך להאשימן בכישלון המערכת.

לכאורה, מפצים את המורות על שכרן הנמוך בימי עבודה ובשנת עבודה מקוצרים ביחס לנהוג בשוק העבודה. למעשה, משרת מודל ההעסקה ה"נשי" – "משרה חלקית" במשכורת "מלאה" – משמשת לנטרול פוטנציאל פוליטי רב-עוצמה הטמון בציבור גדול של נשים משכילות ומודעות חברתית.

שיטה זו מעצבת את הנשים כציבור פסיבי מבחינה פוליטית, שמורדם באמצעות סידור עבודה, ה"מסתדר" עם הבית והילדים. קיבוע מעמד המורה כעיסוק של נשים, המתאים להן בהיותן "מפרנסות משניות" ו"מטפלות ראשיות בילדים", מחזק את השוליות של מקצוע, שהיה צריך לשמש מהמרכזיים בחברה. מיצוב ההוראה כעיסוק פחות-ערך מקל על התקצוב במשורה של מערכת החינוך כולה. תפישת מקצוע ההוראה כעיסוק "נשי", ותפישת הנשים על ידי האוצר והממשלות כמסתמכות על פרנסת בני הזוג שלהן מקלות עליהם לחתום, בהסכמת ראשי ארגוני המורים (ובפרט הסתדרות המורים), על הסכמי שכר גרועים.

ההסכם בין האוצר להסתדרות ממאי 2007 ("אופק חדש"), שהוצג כהישג יוצא דופן, שבו שכר המורים יוכפל, התגלה כתרמית. בחישוב השכר על פי מספר השעות המוגדל התברר, כי אין מדובר בשיפור אמיתי של שכר המורים לשעה, ואף לא בשיפור תנאי עבודתם. המורים, כלומר המורות, נדרשים לשהות הרבה יותר שעות בין כותלי בית הספר וללמד יותר שעות. הן גם תלויות יותר בחסדי מנהלים שזכו להרחבת סמכויות בכל הקשור לפיטורי מורים.

"אין בהסכם זה רפורמה", טענה ענת שניידר, שהובילה את המאבק של המורים נגדו. "זה הסכם תעסוקה שיש בו תוספת שכר גלובלית, תוך הורדת ערך השעה בצורה משמעותית ותוספת שעות רבות והרעת תנאי עבודה שהושגו בעבר" (שניידר בדבריה במושב פרלמנט נשים ב-2009).

בבחירות הקרבות להסתדרות המורים מתמודדת אשה, גילה קליין, על ראשות ההסתדרות. קליין מבינה היטב את הקשר העמוק בין המשמעות המגדרית מאחורי שכר המורים ותנאי עבודתם לייצוג מורים. יש לקוות שגם המורות, חברות הסתדרות המורים, יבינו זאת ויתמכו בה. אולי כך יגיע השינוי בשכר המורים ובעקבותיו גם בשכר הנשים בחברה הרחבה.

לקריאה נוספת: "על גב המורות: כוח ומגדר בחינוך", בעריכת אסתר הרצוג וצביה ולדן (2010)  בהוצאת כרמל

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דורית אברמוביץ'

    ותודה שאת מובילה את הקול נגד אפליית המורות בישראל.

  2. ירדנה אלון

    אסתר שלום,
    תודה על הרשימה,מפני שהיא מאפשרת גם לי לבטא את דעתי בנושא של ",מפרנסות משניות",לעניות דעתי ביטוי זה הוא מכבסת מילים של ההגמוניה הפאטריארכלית,ובכוונה אני אומרת הגמוניה פאטריארכאלית ולא הגמוניה גברית מפני שכפי שאת כותבת בהמשך ,את מביאה דוגמאות של נשים בראש סולם הפירמידה של מערכת החינוך שלא רק שלא פעלו לטובת הנשים ,אלא עשו בדיוק ההפך,כלומר גם נשים וזאת חשוב לזכור אוחזות ומזדהות עם צורת חשיבה פאטריארכלית שאחד מהמאפיינים שלה לדעתי זה קידוש הסולם ההארארכי
    אז ככה שלא כל אישה שנמצאת בעמדת מפתח או בצומת ממרכזי של קבלת הכרעות והשפעה תפעל למען הטבות לנשים.
    הביטוי או המושג "מפרנסות משניות" הוא אחד המושגים הכי דכאניים המופנים כלפי נשים,מפני שדחיקת נשים לנישה כזאת לא מאפשרת לאף אישה לעמוד בזכות עצמה כיישות אוטונומית,עצמאית ,עומדת בפני עצמה בלי קשר להיותה נשואה או רווקה,ואני רואה במושג זה"מפרנסת משנית" הפרה גסה ובוטה של זכויות אדם בסיסיות,קושרים את מצבה האישי של אישה (היותה נשואה או חיה עם בן זוג) עם הזכות שלה להתפרנס בכבוד,בלי קשר לבן זוג.מה שאומרים לנשים בעצם זה שמרגע שהן נישאות הן מאבדות חלקים חשובים מהעצמאות הכלכלית שלהן כאילו הא בהא תליא.זה מאוד מקומם (אותי לפחות).
    ועל כן אינני סבורה שזה רק מאבק של מורות על רמת שכר,זהו מאבק פמיניסטי פאר-אקסלנס בלי קשר למקצוע,מפניי שהמושג "מפרנסות משניות" לא חל רק על מורות אלא חל על נשים שעובדות בכל חלקי המגזר הציבורי והוא חל גם על נשים שמקימות עסק קטן ועצמאי משלהן.
    רציתי לשאול מה ניתן לעשות מבחינה משפטית בעניין זה?.
    והאם נעשה משהו בעניין שנעלם מידיעתי .אשמח לקבל אינפורמציה בנדון.

  3. אסתר הרצוג

    תודה לדורית על המילים החמות ולירדנה על התגובה המפורטת. אני מסכימה לגמרי לדברייך.

  4. אתי מלוד

    למצער, אי השוויון בשכר בין נשים וגברים במשק בכלל ובמגזר הציבורי בפרט (מי שאמור להוות דוגמא לכלל המשק)היה בעבר, קיים כיום ומה שמעלה את רמות הסיפים, שהצפי לא מבשר על שינוי משמעותי.
    בכל מפגשי עם נשים, אני טוענת שלא ניתן להאשים את "כל העולם ואשתו" בסוגיה
    זו, אני ונשים כמוני אשמות לא פחות, מנסה להעביר מסר, שלעניות דעתי עשוי להביא לשינוי המיוחל – סולידריות
    של נשים מכל המגזרים, להתאחד ולנסות להקים מפלגה מלוכדת שתשמיע את קולנו – נכון, הייתה מפלגה כזו בעבר, אולי לא צלחה כפי שניבאו לה – אך מי אמר שצריך להפסיק לנסות (אפילו תינוק יודע, כאשר הוא נופל – ינסה לקום על רגליו אין ספור פעמים – אחרת לא ילמד ללכת).
    לטעמי, מפלגת נשים חזקה בכנסת (לא "עלי תאנה")יביאו לשינוי משמעותי ולמדינה נאורה ושוויונית.

  5. מאור מלחי

    אם מורה מתחילה מרוויחה 5,213 שקל, הרבה מעל שכר המינימום- מי הם אותם 13.8 מעובדי ההוראה שמרוויחים פחות משכר מינימום ומקבלים השלמת הכנסה? או שהם עובדים במשרה חלקית, או שבתרגיל ישראלי אופייני השכר שלהם בנוי כך שהם זכאים להבטחת הכנסה למרות ששכרם האמיתי מעל שכר המינימום.

    אני בהחלט מסכים לתיזה לפיה ילדים בישראל הם עסק של נשים (מורות ואמהות), שתמיד אפשר לקצץ בו אם הכסף נדרש לנושאים "גבריים" כמו תשתיות, ביטחון, סיוע לתעשיה וכו'.