הפלסטיק של הטבע

למים מבוקבקים יש יחסי ציבור מעולים המבוססים על הפחדה ודיסאינפורמציה, שגורמים לנו לשלם על מים מאיכות נמוכה ממי ברז
יוסי לוס

כאשר קראתי לפני כשבוע ש"עיריית תל אביב קוראת לשתות מי ברז: לא פחות בריאים ממינרליים", היתה זו הפעם הראשונה מזה זמן רב ששמחתי לקרוא על החלטה נבונה של מוסד שלטוני בארצנו. סדרי העדיפויות של עיריית תל אביב (יפו) במגוון נושאים בשנים האחרונות שגויים לדעתי, וסוף סוף ערב לאוזניי קול חיובי אחר. נזכרתי בכפר האוסטרלי שאסר על מים מבוקבקים בתחומו. מים מבוקבקים, שמכונים במניפולציה שיווקית "מים מינרליים", הם ההמצאה הצרכנית בהא הידיעה. הצלחה שיווקית מעוררת התפעלות ובו בזמן מעוררת חלחלה. מקובל לומר שאיש מכירות טוב הוא כזה שיצליח למכור מקררים לאסקימוסים. זה פחות או יותר מה שעשו החברות ש"מייצרות" מים מבוקבקים או יותר נכון ממלאות בקבוקים. כך כותב ריצ'רד וילק, אנתרופולוג מאוניברסיטת אינדיאנה, על התופעה: "בזמן שמאמצים מאורגנים ציבוריים ופרטיים ובהשקעה של טריליונים של דולרים ושל אירו הביאו מי שתייה נקיים, זולים ובטוחים לבתיהם של מרבית האירופאים והצפון אמריקאים, בדיוק אותם אנשים יוצאים וקונים מי שתייה בחנויות במחיר גבוה יותר מזה של בירה, סודה או דלק". (1)

הנתונים שוילק מביא מלמדים על עלייה עצומה בין השנים 1998-2003 בצריכה לראש של מים מבוקבקים בארצות רבות. עשר המדינות המובילות הן איטליה, מכסיקו, צרפת, איחוד האמירויות הערביות, בלגיה, גרמניה, ספרד, שווייץ, לבנון וערב הסעודית. אינספור סקרים מראים שמים מבקבוקים אינם בטוחים יותר ואינם טהורים יותר ממי ברז. גם מבחני טעימה הראו שאנשים לא מבחינים בהבדל בין הטעם של מים מבקבוקים לטעם של מי ברז. ואם הם כבר מבחינים, הטעם של מי ברז במקומות מסוימים טוב יותר מזה של מים מבקבוקים. הנה שתי דוגמאות טלוויזיוניות – מעונבת ב- BBC ומצחיקה של Penn & Teller. וילק מציין אבסורדים נוספים. למשל, רבע מהבקבוקים המיוצרים בעולם מיוצאים למדינות אחרות. חלק ניכר מסחר זה הוא הדדי. למשל, ארה"ב מייצאת מים לשבדיה אבל היא גם מייבאת מים משבדיה. כמו כן, מדינות עשירות מייבאות מים ממדינות עניות אשר אינן ידועות באיכות המים הגבוהה שלהן. למשל, ארה"ב מייבאת ממכסיקו ומהודו.

על אף האבסורדים הללו שבצריכת מים מבוקבקים והאסון האקולוגי שהם תורמים לו (פסולת פלסטיק מיותרת ושריפה מיותרת של דלק לייצור הפלסטיק, ולשינוע הבקבוקים), הספקתי כבר לשמוע מגוון של עמדות עקרוניות ברוח של צרכנות אחראית שמצדיקות רכישה של מים מבוקבקים אלה ולא אחרים. למשל, עדיף לא לקנות את מי עדן כי מדובר במים משטח כבוש – רמת הגולן; או עדיף לא לקנות את מי עין גדי כי הם גורמים לייבוש מעיינות עין גדי; או עדיף לקנות מים מבוקבקים מ"תוצרת" חוץ כדי להוסיף על מעט המים שיש לנו בארץ על חשבון שפע המים שיש בחו"ל. יש לומר, צרכנות אחראית היא אך ורק הימנעות מוחלטת מרכישה של מים מבוקבקים.

כותרת הכתבה בדבר החלטתה של עיריית תל אביב (יפו) מטעה כאילו מים מבוקבקים הם בריאים, אבל גם מי ברז הם כאלה. אבל, לפי הסרטון המשעשע אך הרציני מאד של פן וטלר שהוזכר למעלה רמת הפיקוח של מי ברז בארה"ב היא יסודית ושיטתית ובאחריות מדינתית בעוד שהפיקוח על מים מבוקבקים בפועל לא קיימת. יורם שורק כתב לפני חמישה חודשים בנושא זה ובין השאר התייחס לרמות הזיהום שחוקרים מצאו בברזיל במים שנצרכים ממכלים של מים מבוקבקים לעומת זיהום נמוך לאין שיעור במי ברז. מה שמטריד את שורק בעיקר הוא היעדר ההתייחסות של חברות מילוי הבקבוקים על הבקבוק הנמכר לזיהומים האפשריים במים מחיידקים ועד חומרים זרים. אין לי מידע לגבי רמת הפיקוח על מים מבוקבקים בישראל לעומת רמת הפיקוח על מי ברז, אבל אני בספק רב אם המצב שונה.

המים בבקבוקים הם בעיקר גילום של מאבק בין המדינה לבין בעלי ההון על אספקת מים לתושבים. מזה שנים רבות שבהן המדינה (שלנו ואחרות) מעבירה להן את השליטה על מגש של כסף תוך מהלך אבסורדי ומטריד של ערעור מכוון של אמון התושבים ביכולת של המדינה לנהל, קרי לשלוט. נציגי המדינה חוזרים ואומרים מזה שנים שהמדינה אינה יכולה לנהל באופן יעיל אספקת שירותים. רק השוק הפרטי יכול. כעת, דומה שסוף סוף קמה רשות אחת והחלה לגמגם בקשה מהתושבים שישיבו את אמונם בה. בעידן שעשוי ממרבצים רבים והולכים ומתרבים של פחדים, קל לייצר פחדים נוספים מדומים והפעם ממי ברז ולהיבנות מהם ולהמציא דרך פתרון אשלייתית בדמות מים נקיים יותר לכאורה בבקבוק. הרשות העירונית והמדינה צריכות לקחת אחריות מלאה על התושבים החיים כאן ולדאוג להקטנת פחדי השווא במקום העצמתם.

רגע לפני ששלחתי את הטקסט למערכת העוקץ הבחנתי שמי שאחראי להחלטה במועצת העירייה הם לא אחרים מאשר נציגי מפלגת הירוקים במועצה. לאור היכרות מוקדמת עם פעילותם התעורר בלבי ספק. ליתר ביטחון חיפשתי מידע נוסף על ההחלטה והתברר לי להפתעתי הרבה שחברי וחברות "עיר לכולנו" הצביעו נגד ההחלטה. זה היה כבר מוזר ממש. איך חברי תנועה שאחד הדגלים שהיא נושאת אותם הוא חיים ברי קיימא מתנגדים להחלטה כזו? מסתבר שהסיבה להתנגדותם היא העברת המשך הדיון לועדת ההנהלה של העירייה שדיוניה סגורים וחסויים והיא על פי חן שמש, עיתונאית העיר, "בית קברות להחלטות מועצה". האם מדובר בעוד ספין מבית היוצר של מפלגת הירוקים בת"א? נחיה ונראה מה תוליד ההחלטה המבטיחה של מועצת עיריית ת"א (יפו).

ולסיום, סרטון תגובה של חברות מילוי הבקבוקים במים שאומר פחות או יותר את הדבר הבא: המים בבקבוקים הם חשובים כי הם אפשרו לספק מי שתייה לאוכלוסיות גדולות שנפגעו מאסונות. יתירה מזאת, חברות מילוי הבקבוקים תרמו כמויות עצומות של בקבוקים כאלה במקרים של אסונות. הבנתם? לכן, מאד הגיוני שתמשיכו לשאת ששיות של בקבוקים לבתיכם ולשלם עבורם פי מאה ממי ברז. לכן, מאד הגיוני, מנומס, מכובד ואסתטי להגיש בקבוקוני מים קטנים לדוברים מכובדים בכנסים ובישיבות של מועצת העיר ובכנסת ואיפה לא.

(1) WILK, RICHARD (2006). "Bottled Water: The pure commodity in the age of branding," Journal of Consumer Culture, 6(3): 305.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
    תגובות

     

    This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

    1. יסמין

      אבל השאלה היא מתי יאסרו על זה בחוק, ומתי יקנסו את העבריינים. ככה כשזה כתוב בכל מיני אתרים של שמאלנים ומחבקי עצים, גם אם נדמה לנו שאנחנו הרוב — זה לא ככה. הרוב לא קוראים ולא שומעים ולא יודעים וגם לא מתעניינים. הרוב רואים פרסומות ומאמינים להן.

    2. אירית

      זה נכון, אבל ישנם מקומות בארץ, כמו פרדס חנה וירושלים שמבחינה אסתטית אי אפשר לשתות את מי הברז. המים יוצאים חומים, עם חתיכות של כל מיני דברים חשודים, חול, וסרחון של ביוב. במקרה כזה, גם אם מדובר בויטמינים, לא ניתן להכניס לפה. בתל אביב, תלוי באיזה אזור גרים. ביפו אי אפשר לשתות מי ברז. יתכן שמדובר בתשתיות צנרת ישנות, אבל זה לא משנה את העובדה.

    3. סמדר לביא

      האם אתה יודע שהמיים בדרום ת"א נגועים בחומרים מסרטנים עקב המפעלים הצבאיים שזיהמו את איזור ביצרון-רמת ישראל בשעורים של עשרות אחוזים מעל למותר? האם יש לך נתונים על ההבדלים בין שיעורי הסרטן ב"עיר השחורה" וב"עיר הלבנה"? או בין הכרמל לקריות?
      כן, זה בהחלט טרנד בהרבה שכונות של לבנים בצפון אמריקה לחזור ולשתות את המיים מהברז. וגם טרנד של אנתרופולוגים להיות "סביבתיים".בשכונות של הלבנים בני המעמד הבינוני ומעלה יש חוקים בני אכיפה בנוגע לאחוזי המזהמים במיים. בארץ, גם אם היו חוקים, מנגנוני האכיפה, אם יש כאלה, לא בני יישום.
      הייתי מציעה לך להתחיל פרוייקט "עבודת שדה" במרפאות של דרום תל אביב.

    4. יורם גת

      הרי, בניגוד למשקאות קלים, המים עצמם (לבד מהזיהום) לפחות אינם מזיקים לבריאות. הרי שתיית משקאות קלים יקרה, מכבידה, מזיקה לסביבה וחסרת הגיון לא פחות משתיית מים מבקבוקים – ובנוסף, היא מזיקה לבריאות. האם העובדה שהטעם והצבע שונים מצדיקה את ההרגל הצרכני המוזר הזה?

    5. יורם שורק

      את מתכוונת לזהום שמקורו במפעל "מגן" שהביא לסגיר בארות ברמת גן וגבעתיים. הזהום אכן חמור (כתבתי עליו בהרחבה בערך "תעש" בויקיפדיה) ואם כבר מזכירים אותו אין צורך לרכך ולטשטש לא "עשרות אחוזים" אלא דיכלורו אתילן (חשוד כמסרטן) ומזיק לנשימה, וטטרה-כלורו-מתאן (מסרטן ודאי) בריכוז של פי 1600 מהתקן. אלא שאין לפרשה הזו קשר לעניין המים המינרלים. המים לתל אביב מסופקים מהמוביל הארצי ולא מבארות מקומיות ולכן אין הבדל באיכות המים שמסופקים לדרום או צפון תל אביב (יתכן זהום נוסף ממיכלים של בתים משותפים אבל אין לכך קשר לתעשיה). לכל אדם יש זכות למי שתיה נקיים מהברז, מים מינרלים אינם נקיים יותר ואינם פתרון לבעיות של אוכלוסיה עניה – להפך: העובדה שתעשיית המים המבוקבקים נותנת תחושת בטחון מזוייפת לעשירים הופכת את המים בברז לשרות לעניים וכידוע שירותים לעניים יהיו תמיד שירותים עניים.

    6. סמדר לביא

      תודה רבה על האינפורמציה. תודה על ההפנייה לויקיפדיה. מהיכן הנתון על כך, שאיכות המיים של דרום תל אביב זהה לאיכות המיים של צפון תל אביב? האם יש נתונים על שיעורי חולי הסרטן ומחלות אוטו אימיוניות הנובעות מחשיפה לזיהומים אקולוגיים בדרום העיר ובצפון העיר בקרב האוכלוסיה?

    7. יוסי לוס

      אני גר ביפו ובמשך תקופה ארוכה גם אני נשביתי בקסם הפחד מזיהומים במי הברז ולא זו בלבד אלא שמי הברז לא היו טעימים לי כמו מים מבקבוקים. סחבתי שישיות רבות על כתפיי. הבעיה הרבה פעמים היא בצנרת הביתית הישנה ולעתים היא פשוט בפילטר הקטנטן שמותקן על פי הברז ועולה 2 ש"ח ודורש עשר שניות להחלפה.

      מעבר לכך, ברור שיש מקומות בעולם ובארץ שמי הברז הם לא ראויים לשתייה ומים מבוקבקים הם עדיפים. למשל במקומות אסון. אבל מים מבוקבקים הם לא פתרון יעיל לטווח רחוק. הפתרון היעיל הוא שיפור תשתיות המים וניהול משק מים נכון.
      כל מה שניסיתי לומר הוא שאלה שיכולים להרשות להם נישבו בחרדה ושבי זה הוא שקרי.

    8. יורם שורק

      מספיק להסתובב ולשאוף קצת לראות את האויר בקרבת התחנה המרכזית כדי להבין שיש בעיית זהום בדרום תל אביב. אבל הפחד הדוחף אנשים אל הבקבוקים קשור לחשש מזיהום מים וכאן קצת קשה להבין את הטיעון שלך:
      1. שעור המים המסופק למערכת העירונית מקידוחים מקומיים קטן עד זניח ויש להניח שרוב המים שזורמים בברז בדרום העיר זרמו בקו המיועד לכך מהמערכת הארצית של מקורות (הקו בקוטר 36 אינץ' מגיע מכיוון מזרח דרך כביש הטייסים).
      2. המים במערכת הארצית נשאבים מאותם אקויפרים המזינים גם את יצרני המים בבקבוקים.
      3. מים בבקבוקים בדרום עולים כמו בצפון אבל התוספת להוצאה המשפחתית היא גדולה יותר גם באופן מוחלט (גודל המשפחה) וכמובן באופן יחסי. הכסף הזה בא על חשבון משהו שיכול להיות בעל משמעות אמיתית לבריאות או לרווחה (ביטוח משלים בקופת חולים? שעור פרטי?)
      4. איכות המים בבקבוק תלויה באופן האחסנה שלו לאורך זמן: טמפרטורה וקרינה. סופרמרקט ממוזג בצפון נראה לי מקום טוב יותר ממחסן או חצר של מכולת שכונתית.
      5. כשיש בעיות סביבה אמיתיות (איכות אויר ירודה, שטחים ירוקים מצומצמים..) כדאי להתמקד בהן ולא להגרר אחר בהלות מלאכותיות שמשרתות את חברות הבקבוקים.

    9. סמולן

      כלומר, בנות מעדיפות מים בבקבוקים, ובנים מים מהברז. זו לפחות הסטטיסטיקה אצלי וסביבי, ונדמה שהתגובות כאן מאשרות אותה.

    10. סמדר לביא

      תודה על האינפורמציה, יורם.

    11. רובי

      כל מאבק במים המינרלים צריך להביא בחשבון את האלטרנטיבה, ואני באופן אישי לא סומך על האלטרנטיבה. דוח מבקר המדינה קובע שתקניי בדיקת המים של משרד הבריאות וחברת מקורות מפגרות בהרבה ביחס לתקנים במדינות נאורת אחרות. (אלא אם כן, נסכים פשוט שישראל היא לא מדינה נאורה ואז נקבל את כל הכשלים…)
      תכנסו לקישור הזה אשר מציג את הביקורת של מבקר המדינה על פיקוח המים בארץ
      http://www.adamteva.org.il/?CategoryID=158&ArticleID=973

    12. יוסי לוס

      אז אם בדיקות המים של מי הברז כיום דורשות שיפור הפתרון הוא לשתות מים שנבדקים הרבה פחות אם בכלל. הגיוני מאד.
      מה שצריך הוא לדרוש מהממשלה ומרשויות המדינה אחריות למים נקיים ובריאים.

    13. קנולר יהודית

      בעקבות נסיונן של שתי חברות גם אני העזתי לטעום מים מהברז.השתיים אינן תושבות תל-אביב, ולכן התלבטתי.

      לבסוף משניסיתי את מי תל-אביב, הופתעתי לטובה.

      אז שאני אסחוב שישיות?

    14. איתן לרנר

      מסכים עם הכותב שאיננו יודעים מה באמת יש במים מבוקבקים.עם זאת לשתות מי ברז כפי שהם ולעוד זאת בימנו זה דבר שגובל בפשע או בבורות חמורה לא פחות מפשע. אני לא מדבר על המזהמים הרבים שיש במים אלא על התוספת שהמדינה מכריחה להכניס למים והיא הפלואוריד.תוס, תעשייתי שגם במצבו הטהוור הינו חומר הפוגע קשות במערכת העצבים ובמערכות השונות של הגוף תוסף שמדינות רבות הפסיקו להשתמש כאן ואילו בישראל הוא מתוסף למים בהוראת משרד הבריאות.כשלא יכילו המים פלואוריד ואפשר יהיה במסנן רגיל להיפטר מזיהומי המתכות והבקטריות אז אשמח לעבור למי ברז.

    15. יורם שורק

      בשנות ה60 היה הפלואוריד דגל של קבוצות ימניות שהזהירו מפני המזימה הקומוניסטיית להרעיל את המים באמצעות הפלרה. תאורית הקונספירציה הזו גססה לה לאיטה מאז סיום המלחמה הקרה ולפתע קמה לתחיה דוקא בארצנו. מכתב שרשרת אינטרנטי הזהיר ש"מעטים מודעים לעובדה שמפלירים את מי השתייה לא עם חומר נקי, אלא עם שפכים תעשייתיים – חומצה פלואורוסיליצית המכילה ארסן, כספית, עופרת, קדמיום…". לפי תאורית הקונספירציה הזו הפלואור אינו אלא תירוץ להכניס למים עופרת נראה שאין ברירה אלא לעבור למים מינרלים ולאטום גם את ברז המקלחת… מי מוכן לחפוף שערות בקוקטייל רעיל של ארסן וכספית? אבל בדיקה מדוקדקת יותר מגלה כמה תמיהות. לפלואוריד עצמו אנו נחשפים ברצון ומקפידים שיימצא במשחת השיניים שלנו ובמקומות רבים בעולם הוא מצוי בריכוז מתאים באופן טבעי. לחומר ההפלרה אכן שם מאיים: מתחיל ב"חומצה", המעלה בדמיון נוזל מאכל מעלה ענן אדים מחניק, ומחובר לשם תואר זעפני בן 14 אותיות "פלואורוסיליצית". אלא שהכימיה יכולה גם להרגיע. פלואורוסיליצי פירושו תרכובת פלואוריד וסיליקון. הקשר בין שני האטומים הללו רופף וחלש ובמגע עם מים נחפז להישבר. הפלואור מתמוסס לאותו חומר המוכר ממשחת השיניים ואילו הסיליקון המיותם הופך לחומר בעל הנוסחה SiO2 שחסרי השכלה כימית מתעקשים לכנות בשם המעליב "חול". החומצה המאיימת חדלה, לכן, להתקיים מרגע שהוכנסה אל המים. אבל האם החומצה המבעבעת היא אמצעי בידי האוליגרכים להכניס עופרת וכספית לצנרת? אולי כך הם מבקשים לגרום לנו פגיעה מוחית מספיקה למכור להם עוד חברות ציבוריות? ככימאי, אילו רציתי להרעיל את תושבי המדינה בעופרת או כספית לא הייתי משתמש לשם כך בחומצה פלואורוסיליצית. הסיבה פשוטה: המתכות הללו יוצרות מלח בלתי מסיס עם פלואוריד שישקע במקום בו נוצר ולא יגיע לצרכן. עדיין, אולי בכל זאת, גם אם ללא כוונת זדון, גורמת ההפלרה לעלייה בזיהום המתכות במים אותה מבקש משרד הבריאות להסתיר מאיתנו? למזלנו מסעות ההפחדה מגיעים לחופי ארצנו באיחור של כמה שנים ואותן דאגות נבדקו בארצות הברית שם היתה תנועת האנטי-הפלרה, כאמור, חלק מהאג'נדה השמרנית. מה לעשות, ככל שנרצה להאמין שההפלרה היא מזימת הרעלה בולשביקית (כטענת מתנגדי ההפלרה באמריקה) או דרכם של קפיטליסטים מרושעים להיפטר מרעלים (כפי שמנוסחת תאוריית הקונספירציה אצלנו), בדיקות של מתכות במי השתיה או בדמם של צרכני המים לא הראו כל הבדל בין מים מופלרים למים נטולי פלואוריד. אגב: אין שום בעיה מיוחדת להיפטר מעודפי עופרת בלי להכניס אותם למים: עופרת היא מהחומרים העוברים מיחזור בשיעורים המתקרבים ל100% כמו שיודע כל חשמלאי רכב.