• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הפלסטיק של הטבע

למים מבוקבקים יש יחסי ציבור מעולים המבוססים על הפחדה ודיסאינפורמציה, שגורמים לנו לשלם על מים מאיכות נמוכה ממי ברז
יוסי לוס

כאשר קראתי לפני כשבוע ש"עיריית תל אביב קוראת לשתות מי ברז: לא פחות בריאים ממינרליים", היתה זו הפעם הראשונה מזה זמן רב ששמחתי לקרוא על החלטה נבונה של מוסד שלטוני בארצנו. סדרי העדיפויות של עיריית תל אביב (יפו) במגוון נושאים בשנים האחרונות שגויים לדעתי, וסוף סוף ערב לאוזניי קול חיובי אחר. נזכרתי בכפר האוסטרלי שאסר על מים מבוקבקים בתחומו. מים מבוקבקים, שמכונים במניפולציה שיווקית "מים מינרליים", הם ההמצאה הצרכנית בהא הידיעה. הצלחה שיווקית מעוררת התפעלות ובו בזמן מעוררת חלחלה. מקובל לומר שאיש מכירות טוב הוא כזה שיצליח למכור מקררים לאסקימוסים. זה פחות או יותר מה שעשו החברות ש"מייצרות" מים מבוקבקים או יותר נכון ממלאות בקבוקים. כך כותב ריצ'רד וילק, אנתרופולוג מאוניברסיטת אינדיאנה, על התופעה: "בזמן שמאמצים מאורגנים ציבוריים ופרטיים ובהשקעה של טריליונים של דולרים ושל אירו הביאו מי שתייה נקיים, זולים ובטוחים לבתיהם של מרבית האירופאים והצפון אמריקאים, בדיוק אותם אנשים יוצאים וקונים מי שתייה בחנויות במחיר גבוה יותר מזה של בירה, סודה או דלק". (1)

הנתונים שוילק מביא מלמדים על עלייה עצומה בין השנים 1998-2003 בצריכה לראש של מים מבוקבקים בארצות רבות. עשר המדינות המובילות הן איטליה, מכסיקו, צרפת, איחוד האמירויות הערביות, בלגיה, גרמניה, ספרד, שווייץ, לבנון וערב הסעודית. אינספור סקרים מראים שמים מבקבוקים אינם בטוחים יותר ואינם טהורים יותר ממי ברז. גם מבחני טעימה הראו שאנשים לא מבחינים בהבדל בין הטעם של מים מבקבוקים לטעם של מי ברז. ואם הם כבר מבחינים, הטעם של מי ברז במקומות מסוימים טוב יותר מזה של מים מבקבוקים. הנה שתי דוגמאות טלוויזיוניות – מעונבת ב- BBC ומצחיקה של Penn & Teller. וילק מציין אבסורדים נוספים. למשל, רבע מהבקבוקים המיוצרים בעולם מיוצאים למדינות אחרות. חלק ניכר מסחר זה הוא הדדי. למשל, ארה"ב מייצאת מים לשבדיה אבל היא גם מייבאת מים משבדיה. כמו כן, מדינות עשירות מייבאות מים ממדינות עניות אשר אינן ידועות באיכות המים הגבוהה שלהן. למשל, ארה"ב מייבאת ממכסיקו ומהודו.

על אף האבסורדים הללו שבצריכת מים מבוקבקים והאסון האקולוגי שהם תורמים לו (פסולת פלסטיק מיותרת ושריפה מיותרת של דלק לייצור הפלסטיק, ולשינוע הבקבוקים), הספקתי כבר לשמוע מגוון של עמדות עקרוניות ברוח של צרכנות אחראית שמצדיקות רכישה של מים מבוקבקים אלה ולא אחרים. למשל, עדיף לא לקנות את מי עדן כי מדובר במים משטח כבוש – רמת הגולן; או עדיף לא לקנות את מי עין גדי כי הם גורמים לייבוש מעיינות עין גדי; או עדיף לקנות מים מבוקבקים מ"תוצרת" חוץ כדי להוסיף על מעט המים שיש לנו בארץ על חשבון שפע המים שיש בחו"ל. יש לומר, צרכנות אחראית היא אך ורק הימנעות מוחלטת מרכישה של מים מבוקבקים.

כותרת הכתבה בדבר החלטתה של עיריית תל אביב (יפו) מטעה כאילו מים מבוקבקים הם בריאים, אבל גם מי ברז הם כאלה. אבל, לפי הסרטון המשעשע אך הרציני מאד של פן וטלר שהוזכר למעלה רמת הפיקוח של מי ברז בארה"ב היא יסודית ושיטתית ובאחריות מדינתית בעוד שהפיקוח על מים מבוקבקים בפועל לא קיימת. יורם שורק כתב לפני חמישה חודשים בנושא זה ובין השאר התייחס לרמות הזיהום שחוקרים מצאו בברזיל במים שנצרכים ממכלים של מים מבוקבקים לעומת זיהום נמוך לאין שיעור במי ברז. מה שמטריד את שורק בעיקר הוא היעדר ההתייחסות של חברות מילוי הבקבוקים על הבקבוק הנמכר לזיהומים האפשריים במים מחיידקים ועד חומרים זרים. אין לי מידע לגבי רמת הפיקוח על מים מבוקבקים בישראל לעומת רמת הפיקוח על מי ברז, אבל אני בספק רב אם המצב שונה.

המים בבקבוקים הם בעיקר גילום של מאבק בין המדינה לבין בעלי ההון על אספקת מים לתושבים. מזה שנים רבות שבהן המדינה (שלנו ואחרות) מעבירה להן את השליטה על מגש של כסף תוך מהלך אבסורדי ומטריד של ערעור מכוון של אמון התושבים ביכולת של המדינה לנהל, קרי לשלוט. נציגי המדינה חוזרים ואומרים מזה שנים שהמדינה אינה יכולה לנהל באופן יעיל אספקת שירותים. רק השוק הפרטי יכול. כעת, דומה שסוף סוף קמה רשות אחת והחלה לגמגם בקשה מהתושבים שישיבו את אמונם בה. בעידן שעשוי ממרבצים רבים והולכים ומתרבים של פחדים, קל לייצר פחדים נוספים מדומים והפעם ממי ברז ולהיבנות מהם ולהמציא דרך פתרון אשלייתית בדמות מים נקיים יותר לכאורה בבקבוק. הרשות העירונית והמדינה צריכות לקחת אחריות מלאה על התושבים החיים כאן ולדאוג להקטנת פחדי השווא במקום העצמתם.

רגע לפני ששלחתי את הטקסט למערכת העוקץ הבחנתי שמי שאחראי להחלטה במועצת העירייה הם לא אחרים מאשר נציגי מפלגת הירוקים במועצה. לאור היכרות מוקדמת עם פעילותם התעורר בלבי ספק. ליתר ביטחון חיפשתי מידע נוסף על ההחלטה והתברר לי להפתעתי הרבה שחברי וחברות "עיר לכולנו" הצביעו נגד ההחלטה. זה היה כבר מוזר ממש. איך חברי תנועה שאחד הדגלים שהיא נושאת אותם הוא חיים ברי קיימא מתנגדים להחלטה כזו? מסתבר שהסיבה להתנגדותם היא העברת המשך הדיון לועדת ההנהלה של העירייה שדיוניה סגורים וחסויים והיא על פי חן שמש, עיתונאית העיר, "בית קברות להחלטות מועצה". האם מדובר בעוד ספין מבית היוצר של מפלגת הירוקים בת"א? נחיה ונראה מה תוליד ההחלטה המבטיחה של מועצת עיריית ת"א (יפו).

ולסיום, סרטון תגובה של חברות מילוי הבקבוקים במים שאומר פחות או יותר את הדבר הבא: המים בבקבוקים הם חשובים כי הם אפשרו לספק מי שתייה לאוכלוסיות גדולות שנפגעו מאסונות. יתירה מזאת, חברות מילוי הבקבוקים תרמו כמויות עצומות של בקבוקים כאלה במקרים של אסונות. הבנתם? לכן, מאד הגיוני שתמשיכו לשאת ששיות של בקבוקים לבתיכם ולשלם עבורם פי מאה ממי ברז. לכן, מאד הגיוני, מנומס, מכובד ואסתטי להגיש בקבוקוני מים קטנים לדוברים מכובדים בכנסים ובישיבות של מועצת העיר ובכנסת ואיפה לא.

(1) WILK, RICHARD (2006). "Bottled Water: The pure commodity in the age of branding," Journal of Consumer Culture, 6(3): 305.

כנראה שיעניין אותך גם: