אמרטיה סן על רעיון הצדק

הפילוסוף וחתן פרס נובל לכלכלה אמרטיה סן, מחבר הספר "The Idea of Justice" משוחח על צדק, מה הופך חברות לבלתי צודקות וכיצד ניתן לשנות זאת.
בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. רס

    קשה לי להבין למה הדגש לכאורה הוא על צפייה ממוסדות שיפעלו ולא (כמו שאמור להיות) בנוגע להשפעתם על חיי האנשים.
    של מי הצפייה הזו לכאן או לכאן? אלה אותם אנשים? אותן קבוצות? כשהוא אומר: לא כך אלא כך, הוא מתכוון לחברה כולה?
    הוא מתחיל את השיחה באי-הסכמה בסיסית שקיימת לגבי הצדק בחברה, ולאחר מכן פונה בצורה כזו, לכאורה לחלק גדול שחושב יחד ומונע מאותם אינטרסים. חלק מעומעם משהו.
    כלומר, אי-ההסכמה אצלו מחליפה את הקונפליקט החברתי.
    בתקופה שבה הדמוקרטיות הופכות לאינסטרומנטים של שליטת ההון. כאשר מדינה כמו יוון נמכרת לחברות הרב-לאומיות והמדינות החזקות מפקחות על התהליך ומזהירות כוחות סוררים, והבנק העולמי מצטרף בדה-לגיטימציה של העם היווני, צריכים פילוסופים שידברו על אי-הסכמה בסיסית ועל יכולות.
    למי הוא פונה? יוון היא דוגמא למאבק קלאסי בין בורגנות שמכרה נכסים ושליטה על משאבים (למעשה את המדינה) לבין פרולטריון מנושל ומוכפף, כל זאת במצב גלובלי. בהקבלה לכך, אי-ההסכמה פתאום נראית אידאלית. קונפליקט? מה פתאום.
    הוא מדבר על גיוון ציוויליזציוני ואוניברסליזם, אך נדמה שכשהוא מדבר על חברות הוא יורד לפרטים רעיוניים במה שנראה כמו חברות מסויימות.

    לאורכו של הראיון חשבתי שהמראיין מזכיר לי את כריסטופר ווקן. חשבתי על כך בעיקר כשהמרואיין הזכיר פילוסופים רבים מלבד אחד ששמו מורכב מארבע-חמש אותיות (תלוי מי כותב…).