כולם מדברים על נדל"ן

יש דרכים בדוקות להבטיח דיור סביר למי שנזקק לו, אולם השוק החופשי לא יטרח לנקוט בהן אלא אם כן נאלץ אותו
איציק ספורטא

כולם מדברים על נדל"ן. זה נושא השיחה העיקרי במפגשים חברתיים. גם אמצעי התקשורת משתתפים בחגיגה בשמחה וגם ראשי המשק מפטפטים, בכאילו, על כוונתם להשתלט על מחירי הנדל"ן הגואים. כאילו, משום שאף אחד לא באמת מנסח מדיניות דיור מקיפה שכוללת דיור ציבורי, סוציאלי, בר-השגה, שכולל שכירות במחיר סביר ולטווח ארוך.

מה שבני אדם צריכים זה לא נדל"ן, אלא דירה לגור בה. משהו שאפשר להפוך לבית בלי קשר לבעלות על הנכס.

אחד הדברים שחסרים בדיון זה המימד ההשוואתי למדינות וערים בעולם, את זאת עושה היטב תני גולדשטיין במאמרו "בולשביזם? בעולם המערבי מפקחים על שכר הדירה". גולדשטיין מציג טבלה של מספר ערים בעולם שבהן יש שכירות לטווח ארוך, עם מחירים בפיקוח ציבורי. במקומות אלה, פינוי דיירים אינו נעשה על פי גחמה של בעל הדירה, יש דיור בר-השגה של ממש, והפלא ופלא גם אסור להפלות בהשכרת הדירות.

אני לא יכול שלא להיזכר בדירה בפיקוח שגרתי בה בארצות הברית. שכר הדירה שלה נקבע על ידי ועדה עירונית ואי אפשר היה לשנות אותו. הוועדה נבחרה על ידי האזרחים, הבניין נוהל על ידי חברת ניהול וכל בעיה נפתרה פחות או יותר בזמן סביר. אחד היתרונות הגדולים ביותר היתה העובדה שהנוכחות של הבעלים או של נציגיו כמעט ולא היתה מורגשת, מלבד התשלום בצ'ק לתיבת הדואר של נציג הבעלים שגר בבניין. הדירה לא היתה בהעלותנו, אבל היא היתה כמעט שלנו.

בשל מאבקים פוליטיים ולחץ של בעלי הדירות שמאסו בשכר הדירה הנמוך, נעשו שינויים בוועדה הקובעת את שכר הדירה והוחלט שצריך להעלות את שכר הדירה שהיה מוקפא למשך חמש שנים. זה נראה פשוט, אבל בכל זאת קבעו שהעלאה תעשה רק לאחר שיפוץ בדירות. גם זה בפיקוח העירייה.

בוקר אחד התעוררתי לקול דפיקה בדלת, בפתח ניצב נציג הבעלים ונציג העירייה, האחרון אוחז בידו דפדפת ובה הוא מסמן את הטעון תיקון. הוא הסתובב בדירה כמו שמפקח צריך להסתובב וקבע שצריך לצבוע קירות וחלונות, להחליף את הלינוליאום במטבח, וברזים וחלונות ומה לא. נציג הבעלים ניסה להקטין את מספר השינויים, אבל ללא הצלחה.

בזמן יחסית קצר בוצעו השיפורים בדירה, אבל גם אז לא הועלה עדיין שכר הדירה. המפקח הגיע ובדק שאכן הכל בוצע, ורק לאחר אישורו הסופי שכר הדירה הועלה. אני מניח שסטודנטים צעירים ששוכרים דירה בישראל חווה חווית שכירות אחרת לגמרי.

גם כאן יש דרכים להבטיח דיור סביר למי שנזקק לו. השוק לא יעשה זאת, כמו שאינו עושה דברים חשובים אחרים. אין דרך אלא להתערב ולייצר את אפשרויות נוספות לאלו הקיימות, כי אז אולי נפסיק להעסיק את עצמנו כיחידים וכציבור בנושא ונפנה מקום לדיון בנושאים חשובים לא פחות.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ירדנה אלון

    לפני שלושים ושתיים שנים פגשתי את בן זוגי ואבי בני,הוא הגיע מגרמניה ואז לראשונה שמעתי את המושג rent control,הוא סיפר לי איך שוכרים דירה בגרמניה ושיש פיקוח עירוני על שכר הדירה ושבעל הבית לא יכול לשחק בדיירים ולהתעמר בהם כרצונו,כשהעליתי את הרעיונות האלה בפני ידידים ומכרים, שגם הם היו באותו מצב של חיפוש מתמיד אחרי דירות להשכרה בשכר נורמאלי,בתנאים נורמאליים,הם הסתכלו עלי ועל בן זוגי כעל צמד חייזרים.כולם קיבלו את ההתעמרות של בעלי הבתים כאילו זה מובן מאליו שלדייר אין זכויות רק חובות,מה שהטריף אותי זה שלמרות שהם היו הקורבנות של המצב הם הזדהו הזדהות טוטאלית עם בעלי הדירות ולא היו מוכנים בכלל לחשוב על התארגנות כלשהי לשינוי המצב.
    אז הנה אחרי שלושים ושתיים שנים שאני מדברת על זה אני מגלה שהמחשבה והידיעה לא כל כך הזויים ושאני לא חייזרית.
    אולם לא זאת הנקודה,כמובן שאני בעד rent control ' כמו שהוא בקנדה או באירופה כפי שמובא במאמר של גולדשטיין.
    אני רוצה להאיר את הזוית של למה במשך עשרות שנים התייחסו בביטול גמור לעצם העלאת הרעיון,למה בעלי הדירות מתנגדים זה ברור,אבל למה הקורבנות מזדהים עם ההתעמרות הזאת זה מה שצריך להדליק נורה אדומה וחומר למחשבה.
    אני סבורה שהחברה הישראלית בהיותה חברה מאוד כוחנית ,אוהבת להזדהות עם החזק והאלים ובעל הכוח,יהיה זה בעל הכוח הפוליטי,או הפינאנסי ולא עם החלש.והנדכא,כולם שואפים יום אחד להיות במקום של בעל הבית,זה שעל פיו ועל פיו בלבד ישק דבר,האחרים הם אובייקטים לניצול ,החלש הוא אובייקט לניצול ותו לא,ושיגיד תודה שבכלל נותנים לו לשכור גם אם המושכר אינו יאה למגורי אדם.
    המערכת המשפטית בשם ההגנה על הקניין הפרטי עומדת לצידו של החזק גם כשברור לה שנעשה עוול לצד החלש זה לא מעניין אותה, מפני שהמערכת המשפטית מורכבת מפרטים שהם ממרכיביה של החברה הישראלית כך שגם במערכת המשפטית יושבים שופטים שמאמינים בכוחנות ובאלימות ובניצול החלש,וגם הם מזדהים עם החזק .ובבקשה אל תגידו לי שהמערכת המשפטית היא חסרת אונים כי יש חוקים ועליה לפסוק על פי החוק,מפני שכשהמערכת המשפטית רוצה היא בהחלט יכולה להתערב למען שינוי החוק,וכשהמערכת המשפטית מרגישה שמערערים על מעמדה היא בהחלט יודעת איך לגייס כוחות ולשנס מותניים על מנת שמעמדה לא יתערער,אז כך שהיא לא כזאת חסרת אונים.ונטולת כוח להשפיע.

    והנה, אחרי שנים של הזנחה נפשעת של כל נושא הדיור על כל הבטיו ,עכשיו כשגם שכבות הביניים והבורגנות חוששים לכך שהם או צאצאיהם לא ימצאו קורת גג מניחה את הדעת פתאום צץ הנושא של ה rent control, ומתלבטים עכשיו את מי להעתיק את האירופאים את הקנדים או את האמריקאים
    כאילו שלא ידעו על כך שנים .כאילו רק עכשיו קובעי המדיניות שמעו על כך,
    אבל כפי שמזכיר זאת גולדשטיין ברשימתו עוד בשנות השלושים של המאה הקודמת כבר דובר נכבדות בעניין,כלומר זאת שיטה לחמוס את העני הדך והנדכא כבר ביאליק דיבר על כך,
    סולידאריות חברתית?כור היתוך?כולנו יהודים?
    my ass

  2. דני

    ברור שנפש האדם תמיד מכוונות ללהשיג יותר והלרוויח כמה שיותר. כאשר אתה נמצא בשוק תחרותי כמו הנדלן אין לך שום סיבה לפתוח את הלב ולתת לאנשים הנחותץ

    דני
    http://www.yavornadlan.co.il/