מה לומדים מנהלי העסקים

חזון ראש בית הספר למינהל עסקים בבר אילן: קצת שחיתות לא תזיק, משכורות עתק לבנקאים זה טוב ותנו למנהלים הבכירים לעשות חיים
יוסי דהאן
הפגנות בוול סטריט

מוסדות חינוך, כמו תאגידים כלכליים, מקדישים משאבים רבים בקידום יחסי ציבור. אחד האתגרים של יחצ"ן במוסד כזה הוא לזכות בכפולת עמודים באחד העיתונים. הבוקר, זוקפת לזכותה אוניברסיטת בר אילן הישג כזה: ראיון ארוך ב"דה מרקר" עם פרופ' בני לאוטרבך, ראש בית הספר למינהל עסקים, המשמש גם יושב ראש ועדת ההשקעות של כלל גמל המנהלת נכסים בהיקף של 33 מיליארד שקל. קריאת הראיון מעלה ספקות האם בר אילן לא היתה נשכרת יותר מגניזתו, מאשר מפרסומו.

הראיון פורש את תפיסת עולמו הכלכלית של ראש החוג, ומיד בתחילתו חושף את הערכים שאותם הוא מנסה לקדם ולהנחיל לתלמידיו. "למה שלראש הממשלה לא יהיה מטוס?" הוא תוהה בשלב מסוים. "בכל מקום בעולם יש טובות הנאה. בישראל נטפלים לאנשי ציבור. אי אפשר להפוך את הכל לאסור – מכיוון שאז אנשים נאלצים לעקוף את האיסורים".

למרות זאת, כשהשיחה נוגעת בתקציבי ההשכלה הגבוהה ובמצבו של בית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת בר אילן שבראשו הוא עומד, הטון של לאוטרבך נהפך לתקיף ופסקני. "החוג למינהל עסקים הוא הרבה יותר חשוב מהחוגים לפיסיקה, כימיה והנדסה", הוא מכריז. "מנהל טוב יכול להוסיף הרבה יותר ערך ממהנדס טוב, אני יודע – אני מהנדס".

לאוטרבך גם סבור שאין שום רע בשחיתות, כיוון שלעתים עלות המלחמה בשחיתות גדולה מהתועלת שבה. אין לו שום היסוסים להצדיק משכורת של 20 מיליון שקל לבנקאים, וגם את הוצאות שר הביטחון ברק ומשלחתו בסלון האווירי לפאריס. הוא גם לא מבין מה הבעיה בכך שנוחי דנקנר, שהוא גם אחד ממעבידיו של לאוטרבך, העסיק את בתו, שרק סיימה תואר ראשון במינהל עסקים, במשכרות של 16 אלף שקל לחודש באחת מחברותיו הציבוריות.

כשקראתי את דבריו של לאוטרבך, מחנך ומעצב תרבות כלכלית וחברתית בישראל, שנדמה שדבר קריסת המערכת הפיננסית העולמית טרם הגיע לאוזניו, נזכרתי בדבריו של פיליפ דלוס ברוטון, בוגר בית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת הרוורד, שאותם פירסמנו כאן בעבר. ברוטון, מחבר הספר "What They Teach You at Harvard Business School" , כותב במאמר בעיתון Times האנגלי: "אם רובספייר היה עולה מהגיהנום בלווית הגיליוטינה, הקורבנות הראשונים שלו היו אלה המחזיקים בתואר MBA) Master of Business), אותם אנשי פיננסים ההורסים כל דבר בעל ערך ושתרומתם ליצירת המצב הכלכלי האיום שאנחנו נמצאים בו, רבה יותר מתרומתה של כל קבוצה אחרת".

ברוטון מכנה את חברי הקבוצה הזו גם בכינויים נוספים: Mediocre But Arrogant, Me Before Anyone, Management by Accident וכו', ומציין שאפשר למצוא את אדוני ההרס הללו בכל אזורי האסון: ב"להמן ברדרס", בבנק המלכותי של סקוטלנד ובתאגידים פיננסיים אחרים. לדבריו, תואר מאסטר במינהל עסקים מאוניברסיטת הרווארד, שהיה כרטיס כניסה למעמד העליון, הוא כיום אות קלון. בוגרי תואר זה בהרווארד כוללים, בין היתר, את סטן אוניל וג'ון תיין מ"מריל לינץ'", את אנדי הורנבי נשיא HBSO, את ג'ורג' בוש, את שר האוצר האמריקאי לשעבר הנרי פולסון ורבים אחרים.

בתי הספר לעסקים הפגינו יכולת נדירה לפספס את הקטסטרופות הכלכליות שהתרחשו מול עיניהם. לפני כשנה התקיים בבוסטון אירוע חגיגי: מאה שנים לקיומו בית הספר לעסקים בהרווארד. ראש בית הספר נשא נאום על המצב הכלכלי הקשה, אולם נמנע מלקחת שום אחריות לבעיה וטען שבוגרי בית הספר צריכים לתקן את המצב. על כך כותב בורטון: "כמה מהר אנשים שהרסו את המערכת הפיננסית טוענים שהם גם אלה שיתקנו אותה". בורטון אף כותב שאם נערוך רשימה של היזמים הגדולים ביותר בשנים האחרונות, מלארי פייג' וסרגיי ברין מגוגל, ביל גייטס ממיקרוסופט, מייקל דל מ"דל", ריצ'רד ברנסון ואחרים, נגלה שלאף אחד מהם אין תואר MBA. למרות זאת, תעשיית ה-MBA ממשיכה לפרוח. 500 אלף איש מסיימים את התואר בעולם מדי שנה, 150 אלף מהם בארצות הברית. בוגרים אלו מהווים את מעמד המנהלים בעולם.

לנוכח התוהו ובוהו הכלכלי שאנחנו נמצאים בו, מסכם בורטון, צריך לשאול האם החינוך העסקי אינו אלא בזבוז זמן, יצירת מעמד שהורס את הכלכלה שלנו. אם רופאים או עורכי דין היו יוצרים הרס כזה במקצוע שלהם, אנחנו ודאי היינו עושים הערכה מחדש של מה מלמדים בבתי ספר לרפואה ומשפטים.

כאן בפרובינציה הישראלית, שבה בתי ספר למינהל עסקים כהרווארד ושיקאגו (שבו התחנך לאוטרבך) נחשבים לקודש הקודשים, בתי ספר למינהל עסקים הם העתק עלוב של מה שמתרחש שם. למרבה הצער, חלק מבתי הספר למינהל עסקים הפכו למרכזי רווח שמעניקים חינוך קלוקל ומשחית דוגמת זה שלו מטיף ראש החוג למינהל עסקים באוניברסיטת בר אילן.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אזרח.

    מי שיש לו כיפה על ראשו.
    זו יהדות?

  2. רס

    האם האקדמיה יכולה לסגור את המחלקות הללו? האם הן לא מקור הכנסה קבוע שאינו תלוי בתקציבים ציבוריים? האם אותם מנהלים לא מקבלים את לגיטימציית תו "הרווארד" כאשר הם יוצאים לגלגול המיליונים שלהם?

    נראה כמו מקרה של win-win: האקדמיה מעניקה לגיטימציה לבוגריה וכך גם למקומות שלוקחים אותם, ובתמורה זוכה להיות מסלול קבוע שדרכו עובר השוק ותדר המזומנים הקבוע שמתלווה אליו – באופן ישיר ועקיף.

  3. דור לוי-פ' רפורמה כלכלית

    איך שהזמנים והתנאים משתנים, בעבר הוא כתב אחרת לגמרי, מעניין אם עכשיו הוא חוזר בו ממה שכתב אז בתגובה לפניה שלי שם:
    http://www.bsh.co.il/forums/ShowMessage2.asp?id=882536

    בין השאר הוא תמך בתקרה להכרה בהוצאות שכר הבכירים. בצורה שדומה יותר למה שאני חושב לנכון, במקום הדרך "המושלמת" והשגויה שחכ"ה יחימוביץ הגישה.
    הייתי מביא את כל השיחה בינינו, אבל מנגנון התגובות כאן לא מאפשר זאת.

  4. נתן

    להסכים ל"קצת שחיתות" זה כמו להסכים ל"קצת פדופיליה" .

    הרי לפי אותו הגיון המאבק בפדופילה עולה כסף ומשאבים יחסית לנזק שנגרם רק לכמה עשרות ילדים בשנה ואולי כדאי להפסיק אותו.

    בניגוד לבני לאוטרבך שהאינטרס שלו בשחיתות ברור הבעיה שיש הרבה ששואלים בתמימות "מה רע בשחיתות"?
    ולכן כדאי להבהיר בצורה הפשוטה ביותר-
    "שחיתות" היא פשוט שיטה לגנוב כסף מהציבור הרחב ולהעביר אותו למיעוט קטן – מי שמוכן שכמה גבירים ועשירים יגנבו ממנו כסף הוא פשוט חושב כמו עבד ולא כמו אדם חופשי. נקודה.