מי פה המשוגע?

אמריקה חגגה על העצרת של ג'ון סטיוארט, אבל יש מי שמזהה בה את כל המרכיבים שיגררו היום את המפלגה הדמוקרטית למטה
העוקץ
ג'ון סטיוארט בעצרת להשבת השפיות, 30.10.10

פיטר ביינרט, פרשן פוליטי מוביל בעל בלוג באתר "דיילי ביסט" (שאף ביקר בישראל לא מזמן), כותב שהוא שמח שג'ון סטיוארט וסטיבן קולברט קיימו את "העצרת להשבת השפיות" בסוף השבוע האחרון בוושינגטון; אבל רק בגלל שעכשיו, כשהיסטוריונים ינסו להבין במה טעה השמאל האמריקאי, זו תהיה נקודה טובה להתחיל בה.

"אני אוהב את ג'ון סטיוארט כמו כל אחד אחר בסביבה שלי", כותב ביינרט, "אבל העצרת החטיאה בכמה נקודות. ראשית, הגחכת הפחד. כמובן שרשת פוקס חוגגת על האיום שמהווים טרוריסטים, מהגרים וכיו"ב. אבל אחת הסיבות שכל כך מצליח להם, היא העובדה שבאמריקה היום יש לא מעט סיבות רציונליות לשקשק. הרבה אמריקאים חשים שהמיתון אינו דבר חולף ושלעולם לא יצליחו להחזיר לעצמם את איכות החיים שהיתה להם לפניו. ייתכן שהם צודקים. האיום בהידרדרות המצב מרחף מעל חלקים נרחבים בשיח הפוליטי, ובעוד תנועת מסיבת התה בנתה נרטיב שלם סביב הרעיון שאמריקה מאבדת את תהילתה, ממשל אובמה נמנע מלגעת ישירות בעניין. במונולוג הסיום שלו, סטיוארט הכיר בכך שיש לציבור פחדים לגיטימיים, אבל הנקודה העיקרית של העצרת היתה שהאמריקאים היו יכולים להיות רגועים יותר לו רק התקשורת והפוליטיקאים היו חדלים מניסיונות ההפחדה שלהם. אני לא חושב שזה נכון. בשנה האחרונה, הימין מצא דרך להכיר באימה של הציבור האמריקאי מהשלכות המשבר הכלכלי. השמאל לא. סטיוארט בקושי ניסה". (בנושא זה, ראו גם הפרשנות של יעל שטרנהל היום ב"הארץ")

בהמשך יוצא ביינרט נגד הניסיון המלאכותי לאיחוד בין רפובליקאים לדמוקרטים, על ידי הצגת הפער בין הצדדים כדבר המוזן בעיקר על ידי התקשורת. הרטוריקה הזאת – שביינרט מאתר גם בקמפיין של אובמה ב-2008 – מתכחשת לעובדה שהאמריקאים חלוקים באופן עמוק בשאלות הנוגעות למדיניות הרווחה, למשל. בנוסף, טוען ביינרט שהשימוש במושג "שפיות" רק מנציח גישה מתנשאת. אנשי מסיבת התה שמתנגדים לפיקוח ממשלתי בשם החירות אינם משוגעים, הוא אומר. היהירות שטמונה בניסיון לתאר אותם ככאלה רק מסגיר את חוסר האונים של השמאל מול חלק מהטיעונים שלהם. ממשל אובמה עשה אפס מאמצים בהסברה מדוע פיקוח ממשלתי יכול לאפשר יותר חופש ובהתמודדות עם הוויכוח העמוק על הקשר בין קפיטליזם לחירות.

ביינרט מסיים באמירה מעט מתנשאת משל עצמו: "אולי זה לא פייר להאשים את סטיוארט בכל זה. הוא קומיקאי, אחרי הכל. אבל הוא הקונטרה השמאלית הכי קרובה לאנשי תקשורת ימנים כמו ראש לימבו או גלן בק. ובעוד הם נאבקים להחזרת אמריקה של ויליאם מקינלי, הוא נוהג כאילו הבעיה הכי גדולה שלנו זה שאנשים צועקים אחד על השני ברכבת התחתית. בשביל ברנש מוכשר כסטיוארט, זה מטורף".

באתר Beyond Chron, יוצא רנדי שואו נגד ההפרדה שעורך סטיוארט בין אנשי מסיבת התה לגזענים אמיתיים: "סטיוארט עורך אנלוגיה בין המצב באמריקה לפקק תנועה ארוך שבו אידיוט אנוכי שיורד לשוליים, חותך את כולם ומשתלב ברגע האחרון הוא 'נדיר' ו'שנוא'… אבל הוא טועה. אמריקה לא מאוימת בידי אידיוטים אנוכיים, אלא בידי קאדר מאורגן של אנשים בעלי אמצעים ותאגידים רבי עוצמה, בעלי אג'נדה הרסנית הרבה יותר משל סתם אידיוט בשוליים. העובדה שאנשים בעלי השקפות שונות עובדים יחד מדי יום, כפי שאומר סטיוארט, נכונה גם למצב בדרום שלפני 64', אז אנשים נחמדים מאד ברמה האישית אכפו יחד סגרגציה ואפליה נגד אפרו-אמריקאים. הטיעון העיקרי של סטיוארט, לפיו התקשורת מסמנת אנשים כגזענים על לא עוול בכפם ומתעלמת משיתוף פעולה בין אזרחים – פשטני להחריד".

ואילו בתוכנית "הארדבול" המשודרת ברשת msnbc פיזרה אוריאנה הפינגטון (שהאתר בעריכתה, "הפינגטון פוסט", אירגן אוטובוסים לעלייה לרגל לוושינגטון) שבחים על סטיוארט והעצרת, בעוד המנחה הוותיק כריס מתיוס אמר שבעיניו לא היה מדובר במחאה, אלא בקונצרט רוק – חיובי ככל שיהיה – לאנשים בשנות העשרים שלהם, שנמנע מעיסוק בשאלות פוליטיות רציניות ובעיקר הכניס ערימות של כסף לרשת "קומדי סנטרל". כשהפינגטון חוזרת על דבריו של סטיוארט, על כך שעל התקשורת לתת חשיפה גדולה יותר לדברים החיוביים באמריקה, מתיוס תוהה בארסיות האם זה מה שהיא עושה באתר שלה.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. רונן

    סיכום מצויין של הביקורות העיקריות (והנכונות) על העצרת להשבת השפיות. בשולי הדברים כדאי אולי להעיר שבארה"ב אין הרבה משמעות לימין ושמאל. המשחק הפוליטי הוא שכל צד, בתורו, מנסה להגן על הנשיא או להפיל אותו.