מי צריך להיאבק, ומי לא

ההפחתה במס הכנסה מונעת אפשרות לפיתוח של מדינת רווחה שתאפשר הזדמנות הוגנת, צמצום פערים והקטנת העוני
איציק ספורטא

יש כאלה שצריכים להיאבק כדי לקבל העלאת שכר כלשהי, יש כאלו שאפילו את זה אינם יכולים לעשות. יש כאלה שהדאגה להם מוטמעת בתוך המערכת אבל ההטבות שהם מקבלים בקושי מוצאות ביטוי – כי הרי זה טבעי שהם יקבלו. כך שנוצר מעין כלל שעל פיו ככל שיש לכם יותר תקבלו יותר ובפחות מאמץ. תגידו, על מה אתה מדבר? הרי את תשלומי הביטוח הלאומי מקבלים יותר אלה שיש להם פחות. זה נכון, אלא שבעשור האחרון המדינה העבירה מיליארדים מהאוכלוסייה הבלתי מבוססת לזו המבוססת.

כדי לא לדבר רק בסטטיסטיקות אתן דוגמה: שיעור המס השולי שלי בתחילת העשור היה 45%, כעת הוא 34% – ירידה של 11%. לא חישבתי כמה פחות מס הכנסה אני משלם, אבל סביר שזה מגיע למאות שקלים בחודש. עצם זה שלא ערכתי את החישוב מראה שההפחתה הזאת במס לא ממש השפיעה עלי. לעומת זאת, קצבאות הביטוח הלאומי פחתו משמעותית. אם זה קצבאות הילדים, זקנה (שהועלו לאחרונה), הבטחת הכנסה, דמי אבטלה ומה לא. שלא לדבר על קיצוצים משמעותיים נוספים בחינוך ובבריאות. כן, בשנתיים האחרונות הועלו תקציבים אלו, אבל הם עדיין בחסר משמעותי.

בתחילת 2011 שוב יוקטן מס ההכנסה ומס החברות וכך גם ב-2012. בלי שביתות, בלי משא ומתן בלי כלום. עד 2016 המס השולי הגבוה ביותר יהיה 39%, ומס חברות 18% (ב-1986 היה שיעור המס 61%). אני לא רוצה להזכיר את תשלומי המעסיקים לביטוח בריאות שבוטלו (מס מקביל) ותשלומי המעסיקים לביטוח לאומי שהוקטנו משמעותית. מדובר במיליארדים של שקלים לשנה שניתנים לרוב למי שלא חסר להם כלום. כמובן שמי שמשתכר 4,000 ו-5,000 שקל לחודש יקבל קדחת עטופה בנייר צלופן, כמובן ששיעורי המס הללו מפחיתים את המשאבים שיהיו למדינה כדי להשקיע בחינוך, בריאות ושירותים חברתיים. רק להזכיר, בערך 50% מהעובדים והעובדות אינם מגיעים לסף המס. אצל נשים מדובר במעל ל-60%.

בכך לא רק שמונעים משאבים מהציבור, אלא מעוותים את מערכת המס שגם כך היא לא ממש פרוגרסיבית. בישראל בערך חצי מהמס הוא מס עקיף (כמו מע"מ) – מס כזה מושת על כולם באותו אחוז, ובזה ישראל נמצאת במקומות הראשונים בהשוואה למדינות ה-OECD. כך, באופן כמעט אוטומטי מונעים את האפשרות לפיתוח של מדינת רווחה שתאפשר הזדמנות הוגנת, צמצום פערים והקטנת העוני. אבל זה כנראה מה שרוצים קובעי המדיניות ובדרך מספרים לנו סיפורי כדי שחס וחלילה לא נתעורר כדי לדרוש את שינוייה של המדיניות הקלוקלת הזאת.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
    תגובות

     

    This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

    1. אדר שלו

      זה מה שמכון אדווה אומרים שנים: מיסים זה אחלה. זה מממן מדינת רווחה, וכל עוד המס מדורג (מע"מ אכן לא מדורג בכלל), רק מי שממילא עשיר מדי משלם הרבה. לדעתי פוליטיקאים שמבטיחים קיצוץ בנטל המיסים כביכול – פשוט מנסים לשחד את הבוחר בעל הראייה קצרת הטווח.

      אבל האמת, איך שזה נראה בישראל, גם אם ימסו כמו שצריך – ישרפו את המיסים על "ביטחון" (שמתם לב כמה תקציב ביטחון יש, וביטחון אין? עד שלא יהיה הסדר עם הצד השני גם לא יהיה) במקום על רווחה.