הזדקנות גלובלית

צונאמי כסוף-שיער שוטף את העולם – איך העולם נהפך לזקן כל כך וכיצד הוא ייראה בעוד 40 שנים?
העוקץ
זקנים. photo: cc-by-sa Nanophoto69

כתבת השער של גיליון נובמבר של כתב העת  "Foreign Policy", מאת הדמוגרף הגרמני פיליפ לונגמן, עוסקת בנושא ההזדקנות הגלובלית ברחבי העולם, בסיבות שגרמו לכך ובשינויים שהמצב הזה מחולל בחברה, בכלכלה ובתחומים אחרים.

הביולוג האמריקאי פול ארליך כתב בספרו המצליח "פצצת אוכלוסייה" (1968) שבשנות ה-70 וה-80 מאות מיליוני בני אדם ימות מרעב כתוצאה מצפיפות אוכלוסין. חזון האימים של ארליך היה מבוסס על קצב הילודה של דור הבייבי-בום העולמי של שנות ה-60, אבל כפי שההיסטוריה לימדה אותנו, קצב הילודה ירד ברוב מדינות העולם (בחלק מהן אף נוצר יחס שלילי של ילודה מול תמותה).

art work: cc-nc-sa taichi_nishida

על פי הערכות של מכוני מחקר של האו"ם, מספר בני האדם בעולם אמנם צפוי לגדול ב-40 השנים הבאות מ-6.9 מיליארד ל-9.1 מיליארד, אולם מדובר בסוג אחר של גידול מזה שאותו צפה ארליך: התושבים העתידיים של העולם לא יהיו תינוקות וילדים, אלא זקנים וקשישים (מספרם של בני ה-60 ומעלה צפוי להגיע עד שנת 2050 ל-1.2 מיליארד).

ההזדקנות, אגב, היא לא "בעיה" של מדינות עשירות בלבד. הנתונים מלמדים שקצב הילודה פחת משמעותית גם במדינות מתפתחות בדרום אמריקה, בקריביים, ברוסיה וגם במזרח התיכון.

סוגיית הזדקנות-היתר של האוכלוסייה בולטת במיוחד במזרח אסיה. יפן נהפכה כבר מזמן למדינה זקנה וכעת המצב הופך לבעייתי יותר גם בדרום קוריאה, בטייוואן ובסינגפור, שאף הציעה לתושביה "בייבי בונוס" של אלפי דולרים על כל תינוק נוסף שהם מביאים לעולם. בסין, בשל מדיניות "הילד הבודד", נוצרת חברה שאותה מכנים הדמוגרפים "4-2-1". כלומר, מצב שבו כל מבוגר אחראי לרווחתם של שני הורים וארבעה סבים. זו ללא ספק מעמסה גדולה מאוד על כתפיו של אדם אחד.

התשובה של כלכלנים רבים למצב החדש היא "אז אנשים יעבדו עד גיל מבוגר הרבה יותר". הדים לכך ניתן לראות בתוכניות להעלאת גיל הפרישה לגמלאות (תכונית שכזאת הוצאיה לרחובות צרפת מיליוני מפגינים בחודש האחרון). הבעיה היא שלמרות כל ההתקדמויות הרפואיות, לא כל זקן יכול לעבוד, בטח שלא כפי שאדם צעיר יותר מסוגל לעבוד. בנוסף, בעיות רפואיות רבות שנוצרות בחברות שפע (סכרת והשמנת-יתר, למשל) מפחיתות במידה ניכרת את איכות וכמות העבודה של אנשים צעירים.

ומה בנוגע לאופיו של העולם החדש והזקן שאילו אנחנו מתקדמים? האם הוא יהיה שליו ורגוע יותר, או עני ומדכא יותר? הכתבה מציגה מספר תסריטים אפשריים לעתיד הלא-ממש-רחוק ומעלה מספר נקודות למחשבה בנוגע לנקודת הזמן שבה גם הקוראים הצעירים ביותר שלה יהיו כבר זקנים.

לכתבה המלאה

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.