השר, המאמר ואפליית נשים

אני מעלעל הבוקר בעיתון ואת עיני צדה כותרת מאמר "המדינה מפלה לרעה בהעסקת נשים", מחבר המאמר הוא בנימין בן אליעזר, שר התמ"ת. שרים אינם נוהגים לפרסם מאמרים בעיתונים, כל שכן מאמרים העוסקים באפליית נשים. על כך יש לברך את השר. וכך הוא כותב במאמרו:

"באחרונה פורסם דו"ח ממונה השכר על המשכורות בשירות המדינה. נדמה שבסיקור הדו"ח ובהתייחסות אליו נעלמה אחת הבעיות המרכזיות העולות ממנו: פערי השכר בין גברים לנשים בשירות המדינה. אמנם יש לברך על כך שפערי השכר הצטמצמו במעט, אך ההתקדמות בנושא היא אטית מאוד…

מהדו"ח ניתן ללמוד כי נשים מועסקות בדרגות נמוכות יותר לעומת גברים. החקיקה לקידום שוויון ההזדמנויות בישראל היא מתקדמת ורחבה ביותר, ערכי השוויון בישראל מקבלים ביטוי רב הן בחקיקה והן בפסיקה. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה מטיל איסור כללי על אפליה בשל מגוון עילות, בהן גם על רקע מין. איסור זה חל משלב הקבלה לעבודה ועד לשלב הפיטורין או הפרישה".

אין מה לומר, דברים כדורבנות, אולם את שמחתי הקצרה בתום קריאת מאמרו של השר השבית הזיכרון. נזכרתי במאבקן של אלפי נשים עובדות, שהמשרד שהשר בן-אליעזר עומד בראשו מסרב להכיר בזכויותיהן וגוזר עליהן עבודה קשה בתנאים מחפירים. אלפי הנשים העובדות במשפחתונים המקיימות מסגרות חינוכיות לתינוקות ולפעוטות עד גיל שלוש, משפחתונים המתקיימים בבית המטפלת ומעניקות לילדים יחס חם, ארוחות, שינה ומשחק.

כיום קיימים בישראל 2,400 משפחתונים הפרוסים בכל הארץ, רובם ביישובי הפריפריה. נשים אלו מטפלות במשך שנים בילדיהם של אחרים ודואגות לכל צרכיהם בביתן. מלבד מטלת הטיפול בילדיהן של אחרים מוטלת על הנשים המטלות הרגילות הכלולות בדאגה לצרכי משפחותיהן, הן בו זמנית גם מטפלות וגם עקרות בית. תנאי הפעלת המשפחתון, מספר הילדים, שעות העבודה, תעריפי התשלומים, האביזרים הנדרשים, ימי החופשות, תקני הבטיחות, הכשרת המטפלות כולם נקבעים על ידי התמ"ת,  המשרד שבראשו עומד השר.

מטפלות המשפחתונים היו צריכות להיות מוגדרות כעובדות שכירות לכל דבר, אולם הן מוגדרות כעצמאיות, הגדרה שמאפשרת למעסיקים להימנע מלשלם להן זכויות מכוח חוקי העבודה וחוק הביטוח הלאומי. וכך, כפי שכותב דני סלוצקי, אחד מהפעילים המרכזיים של ארגון "כוח לעובדים" המלווה את מאבק עובדות המשפחתונים:  "למרות שיש למטפלת 'בוס גדול' בדמותו של משרד התמ"ת, אין אף גורם שנושא באחריות כלפיה כמעביד שלה. בידי המטפלת נשארת האחריות לצייד ולשפץ את הבית, לדאוג לביטוח, להפריש לעצמה תנאים סוציאליים, לפצות את ההורים במקרה של אובדן ימי עבודה ולשאת באחריות מולם בכל מקרה של תקלה".

מאז אמצע שנות ה-80, גילתה המדינה דרך לחסוך בתקציביה באמצעות עושק זכויות עובדים באמצעות הגדרתם כעובדי קבלני כוח אדם או כעובדי קבלני שירותים, או באמצעות שלילת מעמד עובדת מעובדות כגון עובדות המשפחתונים באמצעות הגדרתן כעצמאיות. השר בן אליעזר, שר ותיק בממשלות ישראל,  הוא שותף פעיל בקיום הקונסטרוקציות המשפטיות הנצלניות והציניות הללו.

במהלך השנים נשחקו התשלומים שמקבלות עובדות המשפחתונים וגם דו"ח שנכתב על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שמפרט את המאזן הכספי הטיפוסי של משפחתון, חושף שהעובדות הללו מקבלות שכר שהוא פחות משכר המינימום. עדות מפורטת על התנאים הללו מספקת טובי עמיר, מפעילת משפחתון, במאמרה "אני לא עבד של אף אחד".

לפני שנתיים התארגנו עובדות המשפחתונים במסגרת "כוח לעובדים" והחלו להיאבק לשיפור תנאיהם, ביניהם: העלאת תעריפי התשלום המסובסד למשפחתונים, הפסקת הלנות השכר, הפסקה מיידית של תהליך הפרטת הפיקוח, פתיחת משא-ומתן רציני בין נציגות העובדות לשר התמ"ת, ניסוח של אוגדן הפעלה אחיד שלא יאפשר הטלת גזירות מקומיות על העובדות.

אז זה יפה שהשר כותב מאמרים נגד אפליית נשים ומצהיר שהוא פועל"למינוי נשים לתפקידים במשרדי", אבל אם הוא באמת מודאג ממצבן של נשים ומפערי שכר בינם לבין גברים, מן הראוי שיפעיל את סמכויותיו וידאג לציבור נשים עצום העובד בתנאי ניצול מחפירים. פעולה כזו תעניק למאמריו אמינות ותוקף מוסרי.