יש אליפות

יש! סוף סוף שברנו את השיא הקודם בשיעור העוני של ילדים – 36.3 אחוז, לעומת השיא הקודם של 35.9 אחוז. מה אפשר לומר, הישג כזה לא הולך ברגל ולא כל מדינה יכולה להתברך בו.

דו"ח העוני פורסם היום וממצאיו הרבה יותר גרועים ממה שאפשר היה לצפות. שיעור העוני הכולל עלה, שיעור העובדים העניים עלה, ואפילו מספרם של המשפחות שבהן שני מפרנסים מתחת לקו העוני עלה. לא משנה לאן נפנה – מהמראה עדיין יציצו פניו המכוערות של העוני, ויותר מכך פניה של החברה בישראל שעל פי התקשורת מתעניינת בבורסה, בנדל"ן ומעל לכל ברכילות על סלבריטאים למחצה.

שכחתי, שם מתעניינים גם בגורלו של צחי הנגבי, בסיור חסר משמעות של ראש הממשלה בארה"ב ובעתידה, או בעברה, של מפלגת העבודה. אני לא יודע אם יש דבר חשוב יותר מכך ש-67,000 ילדים נוספו לחבריהם הרבים מתחת לקו העוני. רק להזכיר שיעור הילדים העניים ב-1998 היה 21.5 אחוז, רחוק מאוד מהמצב היום.

אבל כנראה שמשהו לא בסדר אצלי ואני לא מבין מה חשוב ומה לא.

מה כבר אפשר לכתוב שלא נכתב? כתבנו שצריך להעלות את הקצבאות, שצריך השקעה מסיבית בהכשרה לעבודה של אלו שהשכלתם נמוכה, שיש להעלות את שכר המינימום ולאכוף אותו, שיש לתת חינוך חינם מגיל שנתיים, שיש לשפר משמעותית את מערכת החינוך, ועוד דברים בסגנון. כאילו שאם אכתוב את זה משהו יתבצע.

הנתונים ידועים, מה שצריך לעשות ידוע, רק עכשיו צריך לדאוג שזה ייעשה.

דו"ח העוני המלא