מאבק עוקף בג"צ

פסיקת ביהמ"ש בנושא פרויקט הדיור היהודי-דתי בעג'מי עשויה להוביל ארגונים חברתיים לזנוח את הדרך המשפטית כאמצעי להשגת שינוי חברתי-פוליטי ולחפש אסטרטגיות אחרות לניהול מאבקיהם
דניאל רוזנברג

הסכסוך הארוך סביב הקרקעות לבנייה בשכונת עג'מי שביפו הגיע לאחרונה לבג"צ. בכתב העתירה שהוגש לבית המשפט, ביקשו העותרים להפוך החלטה של המחוזי בתל אביב, שאישר הקמה של פרויקט מגורים המיועד ליהודים דתיים בלבד בשכונה. העותרים, ביניהם תושבי השכונה, האגודה לזכויות האזרח ועמותות שונות, ביקשו לבטל את זכייתה במכרז של חברת "אמונה" שמקימה את הפרויקט, משום שמדובר באפליה של תושבי השכונה הערבים.

בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בפברואר 2010, נדחתה העתירה המקורית תוך הסתמכות על מספר טעמים, בהם טעמים הלקוחים הן מהמשפט הפרטי והן מהסדר הערכי. כך טען השופט זפט כי בתנאי המכרז שפורסמו לא צוין דבר אודות שיווק שוויוני של מתחם הדירות ופתיחתו לציבור הרחב. יחד עם זאת, הוסיף השופט טיעונים הנוגעים להשקפת עולמו, וציין כי אינו רואה כל בעיה עקרונית בפתיחה סלקטיבית של פרויקט המגורים למגזר מסוים, גם על חשבון תושבי השכונה האחרים. עוד הוסיף השופט מספר הערות בפסק הדין הנוגעות למניעי העותרים, ואף ציין כי "העתירה לוקה בחוסר תום לב בכך שבעוד רוממות עקרון השוויון בגרונם, מהעתירה עולה בבירור שלשיטת העותרים ראוי לייעד את המגרש למגזר המסוים ביקרו הם חפצים".

עג'מי. photo: cc-nc-sa ronsho

פסיקת בג"צ  שניתנה החודש, דחתה את ערעור העותרים, מטעמים טכניים בעיקר. בג"צ קבע שלמרות חשיבותן העקרונית הרבה של הטענות, עליו לדחות את הערעור משום שמדובר בעתירה שהוגשה לאחר השלמת עסקת ההחכרה של המגרש (צעד שנעשה בפרק הזמן הקצר שבין דחיית העתירה הראשונה לערעור), מכאן שמדובר ב"מעשה עשוי". עוד הוסיף בית המשפט שלא ניתן, במסגרת פסק הדין הנוכחי, לדון בעניינים בעלי חשיבות ציבורית רבה כגון מדיניות הקצאת הקרקעות של מנהל מקרקעי ישראל.

בהחלטתם המודעת של שופטי בג"צ להוביל פסיקה פורמליסטית בעלת מטען ערכי משני וחלקי, מאששים הם הלכה למעשה את פסיקתו של השופט זפט בבית המשפט המחוזי, פסיקה שלא נמנעה משיפוט ערכי רב, כולל אמירות שנויות במחלוקת לגבי מניעי העותרים. ניתן לראות כי במקרה זה הדין הפורמלי משמש ככסות חלקית למהלך האידיאולוגי של הערכאה השיפוטית הקודמת, דבר שמחזק ומגבה את מהלך זה. צעד זה איננו מנוטרל בשל דבריו של בית המשפט בנוגע לבעייתיות העקרונית בהקצאת הקרקעות למגזר מסוים, מאחר ובדברים אלה אין כדי לשנות את החלטתו הסופית.

סדר הארועים הללו מגדיר מחדש את תפקידו הציבורי של בית המשפט, לאחר שבמשך שנים נטה לכוון את פסיקותיו ברוח ערכית בעלת פרופיל ציבורי גבוה. הפסיקה הנוכחית מכריזה למעשה, כי בג"צ מוכן לקבל את הסטטוס קוו הנוכחי, הכולל פוליטיזציה מסוימת של המשפט על ידי ערכאות שונות, ולהעניק לו חותמת כשרות משפטית. בנטייתו הנוכחית של בית המשפט לכיוון פוזיטיביסטי ופורמלי, ניתן לזהות, אם כן, מטען ערכי וציבורי רב.

חלקם של העותרים התייחסו לעניין זה בתגובתם לפסיקה האחרונה. יו"ר ועד השכונה, כמאל אגברייה, מסר כי "מדובר במאבק ציבורי, שצריך להיות עיקש וצריך להיעשות ברחוב, לא בין כתלי בית המשפט". דברים אלה מבטאים ויתור על האסטרטגיה שבה נקטו במשך שנים רבות ארגונים לשינוי חברתי, שעיקרה שימוש בערכאות משפטיות להשגת שינויים בתחום הכלכלי-החברתי והפוליטי. לאור השינוי בהלך הרוח הציבורי שאותו משקף בית המשפט בפסיקותיו, יש על ארגונים אלה לחשוב מחדש על מקומו של בית המשפט בתהליך השגת הצדק החלוקתי והשוויון האזרחי.

הכותב הוא תלמיד מחקר בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אירית

    הרעיון הלא מוצלח של שינוי חברתי באמצעים משפטיים גרם כבר מספיק נזקים, וטוב שנזנח סוףסוף. אי אפשר לתלות מאבק חברתי בממסד, במיוחד בישראל שבה הפרדת הרשויות היא פנטזיה בלבד. ארגונים חברתיים הפכו לסניף בלשכת עורכי הדין ואיבדו את הדרך, ועוד נפלו לידיים של הממסד וכמובן הפסידו במהלך "המחוכם" הזה. הרעיון הופץ כתורה מסיני בו בזמן שמהלכי ההפרטה "עברו בשקט מתחת לרדאר", כלומר זה היה חול בעיניים. מאבק חברתי לא יכול להיות תלוי בקומץ עורכי דין.

    נסתפק בזה שבית המשפט יעשה צדק, פה ושם, ולא שיוביל מהלכים פוליטיים במהותם. גם הניתוב של מאבק המיעוט הערבי לסיירת עדאלה של בתי המשפט יהפוך למלכודת ברבות הימים, ואולי הלא רחוקים במיוחד.

    לעניין יפו –
    כדאי לבדוק כמה שמאלנים קנו בתים בזיל הזול בעגמי תחת התנחלות "הדו קיום" של שנות השמונים והתשעים, וחרשו את הדרך להרד קור, שזה הדתיים הלאומיים ? האם מנתבים את השינאה לדתיים כדי לטשטש את העקבות ? מה, לא קוראים היסטוריה יותר ? זו שיטת הפעולה הקבועה בניכוס אדמות. השמאל הוא כוח החלוץ. לא הייתי סומכת על המאבקים האלה, אבל כניראה שיש שיתוף פעולה מודע ומרצון מצד האליטות הערביות בישראל, שבדרך הזו, מקדמות את עצמן לאורח חיים כלכלי גבוה ומערבי. ככה זה. החיים קשים.

    (דיירת יפו לשעבר)

  2. סמדר לביא

    כל מילה – מלמיליאן

  3. שי

    הכתבה של דניאל רוזנברג מלינה על שהבג"צ לא קיבל את העמדה הערכית שהציגו העותרים. על כן מציע הכותב לפנות למאבקים מסוג אחר.
    אם כן, כאשר הפסיקה לא מוצאת חן נאבקים נגדה. זה בסדר אם מקבלים שזו זכותה של כל קבוצת אזרחים כמו למשל החרדים, המתנחלים, הבדואים, וכן קבוצה ייחודית של 120 חברי כנסת שעליהם הטילה הדמוקרטיה לחוקק את החוקים על פיהם צריך הבג"צ לפסוק.