צבע הכסף

הטבעת דיוקנאות של דמויות אשכנזיות בלבד על שטרי הכסף, הנקבעת ועדות שחבריהן ממוצא אשכנזי בלבד, היא רק חוליה בשרשור האינסופי של הדרת המזרחי

בעוד כשנה וחצי יוכנסו למחזור המטבעות הישראלי שטרות חדשים. השטרות החדשים יהיו "על טהרת השירה העברית", כך פסקה ועדת טירקל, זו המכונה במקומותינו "הוועדה לתכנון שטרי כסף, מעות ומטבעות זכרון". כלומר, גם בסבב הנוכחי של הנפקת השטרות ניאלץ לארח בארנקינו שטרות עם פרצופים שלא אומרים לנו דבר פרט לכך שהמשטר הקיים בישראל אינו מסוגל להתנזר, אפילו למראית עין, ממנהגיו העדתיים.

על השטרות החדשים יופיעו דיוקנאותיהם של שאול טשרניחובסקי, רחל המשוררת, נתן אלתרמן ולאה גולדברג – כולם אשכנזים. ואין זה מפליא, לצערנו, כי לבד ממר טירקל, בוועדה זו רוחשים ובוחשים גם דב גניחובסקי, גדעון לרמן, דוד קרויאנקר, פרופ' דוד רוזטל, פרופ' רוני רייך, חיים גיטלר, ד"ר עדינה מאייר, אילנה גור, גילה שקין ושרי רז-בירון… וכן, גם מחמוד מוסא דיאב. אחד עשר אשכנזים וערבי אחד.

כרגיל, מקומו של המזרחי/ת נפקד, הן מעיטור השטר בדיוקנו והן מהוועדה הקובעת אילו דיוקנאות יופיעו על השטר – והא בהא תליא.

שוו בנפשכם מציאות שונה: בראש הוועדה עומד אדם ממוצא מזרחי ומכהנים שלושה מזרחים נוספים – אינני מנסה אפילו להעלות על דל מחשבתי הרכב מזרחי אבסולוטי – והיא מחליטה להנפיק על שניים מארבעת השטרות דיוקנאות של דמויות מזרחיות (נגיד, המשורר שלום שבזי ומחיה הלשון העברית, נסים בכר). גם מבלי להיות מצוידים בדמיון מפותח במיוחד, אנחנו יכולים לתאר לעצמנו את התרחיש המוכר לנו עד לזרא, שבו עדת מקצועני וטהרני "התרבות העברית" היתה נעמדת על רגליה האחוריות ולא חדלה מליילל על העדתיות הממאירה של חבריה המזרחים של הוועדה. בעוד אנו דנים, במלוא הקיטור, באי-השוויון הכלכלי שנובע מחלוקת משאבים לאומית המפלה את המזרחים מראשית ימיה של ההתיישבות הציונית בחלקת ארץ זו ועד ימינו אנו, מתחוללת בארץ, במלוא עוזה, מדיניות עקבית של קריאת רחובות, ככרות, מוסדות ציבור ועוד על שמן של דמויות אשכנזיות, חלקן אנונימיות וחסרות נפח ומשקל ציבורי של ממש, שהונצחו רק בשל קרבתן לצלחת.

איור: cc-nc-sa the7eye.org.il

הדיוקנאות שמופיעים על שטרי הכסף בישראל הם רק מקטע אחד במסכת שלמה, המדירה (ואולי מוטב לדייק ולומר: המנדה), את נוכחותו של המזרחי במרחב הציבורי של ישראל.אולם, הדבר החמור והמסוכן ביותר במפעל ההנצחה העדתי הזה, הוא הנצחתן של דמויות שהביוגרפיה האישית שלהן מכילה דברי בלע על המזרחים ככאלה. למשל, גולדה מאיר ומי שמוגדר על ידי קובעי הטעם במדינה כ"משורר הלאומי", חיים נחמן ביאליק. בשנות ה-70 של המאה שעברה הונפקו שטרות עם דיוקנאותיהם של שניים אלה. המשורר הביע דעתו, שהוא שונא ערבים, כי הם דומים לפרענקים, ואילו הפוליטיקאית קבעה, כי מי שאינו דובר יידיש, אינו יהודי שלם. אפשר היה לקיים דיון שלם על מקורותיה היהודיים של השפה היידית, אך בינתיים, ככל שהתעמקתי בנושא זה, לא מצאתי זיקה כלשהי בינה לבין היהדות. ככל הזכור לי, התנ"ך נכתב בעברית, ושורשיו לא התפתחו בפולין, ואילו כתבי הרמב"ם (עוד פרענק) שנכתבו בערבית-יהודית היו – צחוק הגורל –  לנכס רוחני מהמעלה הראשונה לגזעניה המזרח אירופאים של התנחלות עמנואל.

הנצחתן של הדמויות האשכנזיות על שטרות, ובכלל, תוך איון טוטאלי של דמויות מזרחיות והמחיקה הטוטאלית של מפעלותיהם אינה תוצאה של יד המקרה. זו אידיאולוגיה עקבית וקשיחה. היא לא בלתי נעדרת מטענים אמוצינליים קשים כלפי המזרחים לכל אורכו ורוחבו של המפעל הציוני, והם מונכחים הן בכתובים והן על פה. הדה-לגיטימציה של המזרחי בחברה בישראל – ולא יעזור לעדת המקוננים המקצועית, המשליכה לעברנו את בכיינותה הפתטית, ולעולם אינה מישירה את מבטה אל מול הראי, שאותו היא מנתצת השכם והערב – היא שנושאת את זרעי האנטגוניזם והפלגנות בחברה שלנו.

עם זאת, בטרם נלין על מסע הגזענות האנטי-מזרחית המתמשך בישראל, המכיל את כל הקבוצות האשכנזיות בחברה – מרכז, ימין, שמאל, דתיים לאומיים, חרדים והמגדר הנשי – באה העת שנתבע מעצמנו יתר פעילות ועשייה בביעורה של גזענות ממארת זו. אני נוגע בנקודה זו לנוכח הרושם שנוצר בשנים האחרונות, כאילו קיימת השלמה מזרחית עם מציאות זו. יש בינינו, לא מעטים, להוותי, הסוברים שדי בהרמת כנסים, כתיבה בעיתון או במתן ריאיון לטלוויזיה – ולא היא. הגזענות השקטה חוגגת יום יום את ניצחונותיה, ואנו מחרישים. כ-40 אחוז מאוכלוסי ישראל הם ממוצא מזרחי, אזכיר שוב למי ששכחו, והם מיוצגים ומסומלים כמעט ורק ב"מפעלי" העוני, הקיפוח, הנחשלות ובתי הסוהר.

גם אם זה לא בדיוק כך, הרי שהסטריאוטיפיזציה של המזרחי בישראל בהכרח מנתבת אותו לתוך עולם דימויים זה, ואין זה משנה אם מדובר באסיר, שרברב, פקיד זוטר או פרופסור מלא באוניברסיטה. רבים מאתנו, המזרחים הביקורתיים, כבר לא כל כך מעיזים להעלות את נושא הגזענות האשכנזית, ללא כחל וסרק, לסדר היום הלאומי, שמא יידבק בנו רבב ה"עדתיות". כמיהתנו להשתחל לתוך המשבצת האוניברסלית שואבת אותנו לשורותיו של השמאל האשכנזי במאבקו נגד הכיבוש והנישול, אם זה בשייח' ג'ראח ואם זה המשט לעזה, או כל דבר אחר, וזה בסדר גמור. אלא, שמעולם לא ראיתי את אותו שמאל, כגוף מאורגן, מזדעק ויוצא לפעולה נגד הגזענות האנטי-מזרחית, כמו זו של טומי לפיד בימי חייו, אורי אור או נתן זך ורבים אחרים – וזאת מבלי להיכנס אפילו למכניזמים המרושעים של הגזענות הממוסדת והשקטה, שמקפידה להנציח, לסמבל ולתגמל את האשכנזי, אגב הכחדתו המוחלטת של המזרחי מקידמת הבמה הלאומית, ומחלחלת אל תת ההכרה הקולקטיבי ומעצבת את מציאות חיינו האנומלית.

העדתיות, על השד העומד בראשה, היא "פטנט"  הרשום על שמו של הממסד האשכנזי וקבוצות מוטביו, והם שעושים בו שימוש מכוער וציני כל אימת שהשטיח נשמט מתחת לרגליהם. חד וחלק.

הטבעת דיוקנאות של דמויות אשכנזיות בלבד על שטרי הכסף, המוצעות ומיושמות על ידי ועדות המורכבות מחברים וחברות ממוצא אשכנזי בלבד, היא רק חוליה  בשרשור האינסופי של הדרת המזרחי אל מול האדרת כל מה שמריח אשכנזי בחברה המעוותת שלנו.  ככל שנחריש, כך יעלה רף החוצפה של הגזענות ומחולליה.

אם מצפים אנו לתמיכתו של השמאל בישראל, על כל גווניו, מצפה לנו מפח נפש. בשמאל הישראלי, כמו בשאר הקבוצות הנזכרות לעיל, הנאמנות העדתית קודמת לעקרונות שהוא חרת על דגלו – ומבחן התוצאה אינו יכול לשקר. הגזענות בישראל אינה מטרידה אותו, ובוודאי שלא את הקבוצות האחרות. שקט הוא רפש, קבע זאב ז'בוטינסקי ודומה שאין ביטוי יותר קולע למצבו של המזרחי בישראל.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. סמדר לביא

    תודה, מאיר. כרגיל – מבריק ואמיץ. חזק וברוך! סמדר.

  2. עמוס

    הם נמחקים מההסטוריה. הם נמחקים מהזיכרון. הם נמחקים מהתודעה. הם נמחקים אפילו מעולמם התרבותי ומהדימוי העצמי המשותף של ממשיכיהם ובני קבוצתם. הם נמחקים מהשיח הציבורי, ממפעלות ההנצחה, מהכיבודים שחברה צעניקה לגדולי הרוח שלה.

    הם כל כך נמחקים, עד שגם סימני המחיקה נמחקים. הפ כל-כך נמחקים, עד שתכף תופיעה כאן, בתגובות, להקת בני עורב ותודיע לנו: פשוט אין מזרחים ראויים (אה, ונסים בכר לא "החייה" את השפה העברית, ו, נו, המשורר ההוא לא אמר את זה על הפרענקים). אני מציע לא להתווכח עם עורבים, אפילו לבנים. אני מציע פשוט לזכור – האשכנזים, כמו כל כת שלטת, מזהים עצמם עם האוניברסלי. לכן כשאשכנזים מנציחים אשכנזים זה לא אתני (עדתי, יענו), זה אובייקטיבי. כשמזרחים תובעים להנציח מזרחים זה עדתי, זה בכייני, וזה מיותר, "כי פשוט אין את מי ךבחור, לצערנו".

    איך אמר איינשטיין (אני לא זוכר אם אריק או אלברט): ילען ל-באבור אלי ג'אבכום

  3. ירון

    על ארבעה שטרות צריך ייצוג של מזרחי, אישה, ערבי ואשכנזי. או בעצם אשכנזיה? ומה עם רוסיה?

  4. בת שבע

    אוי, מאיר מאיר, הפכת את היוצרות – בכלל לא ברור שהכסף הישראלי, הנגיד שחתום עליו, והמדינה שמנפיקה אותו, על האתנוקרטיה האשכנזית שהיא יצרה על גבם של מזרחים ופלסטינים, ראויה בכלל לכבוד שבדיוקנאות של אנשי (ונשות) שם מזרחים

  5. עמנואל

    יש לך תמונה של ניסים בכר? ואם תמצא תמונה הציבור יזהה מהתמונה את הדמות?

    האמת היא שכשפורסמה ההחלטה לשים תמונות של משוררים ושמתי לב לנקודה שהעלת, שכולם אשכנזים, וניסיתי לחשוב האם אפשר למצוא משורר מזרחי שמת מספיק זמן (מצטער על המקאבריות, אבל זה קריטריון חשוב) ומוכר לציבור לא רק בשמו אלא גם בתמונתו.

    למרבה הצער התשובה היא שלילית. מה אפשר לעשות, אבל דברים לא משתנים ביום אחד. וכשמנציחים אנשים על שטרות, משתקפת האפליה שהיתה לפני עשרות שנים. ובהיעדר מכונת זמן יהיה קשה לתקן את זה לשטרות של העשור הנוכחי.

  6. איתי

    יותר משהשטרות הללו מעצבים מציאות, הם משקפים את האליטות של פעם. במקום להילחם על זה שיהיה עכשיו שטר של ניסים בכר צריך לדאוג לכך שעוד 100 שנה יהיה שטר של רוני סומק (ושהוא לא יצטרך להשתכנז בשביל זה כמו אלי עמיר)

  7. דרור ק

    שדי לנו בשטרות בארבעה ערכים בלבד. שטרות בערך של פחות מ-20 ש"ח מתבלים מהר מדי. שטרות בערך של יותר מ-200 ש"ח עלולים לשרת מלביני הון למיניהם. נמצא שיש לנו ארבע דמויות בלבד שאפשר להנציח באמצעות שטרות. תחילה פסק נגיד בנק ישראל שיהיו אלה הרצל, בן גוריון, בגין ורבין, כלומר שני הבולטים שבמייסדי המדינה, ושני ראשי ממשלה אהודים במיוחד. אז יצאה קריאה לבטל את "רוע הגזרה". קודם כול צריך גם נשים על השטרות, ושנית צריך לתת כבוד גם לאנשי הרוח ולא רק למדינאים. טוב ויפה. הוועדה החליטה לבחור במשוררים עבריים גדולים – שתי משוררות ושני משוררים. למרבה הצער אין אפשרות לייצג על ארבעה שטרות את כל מגוון האוכלוסייה הישראלית. בדורות האחרונים רוב יהודי העולם הם אשכנזים. לפני השואה כ-90% מהיהודים בעולם, ואחרי השואה עדיין למעלה מ-80%. אין פלא איפוא שהרוב המכריע של המנהיגים ואנשי הרוח היהודיים בדורות האחרונים הם אשכנזים. לא מפתיע אם כן, שכשצריך לבחור ארבעה מתוכם, הבחירה תיפול על אשכנזים, זה עניין סטטיסטי. אז במקום להתלהם ולצטט קלישאות, אולי כדאי לבדוק את העובדות, כפי שהאתר הזה התיימר פעם לעשות.

  8. ג. אביבי

    מסכים עם כל מילה של מאיר.
    הדרת המזרחים מסמלי המטבע, משמות של מקומות ורחובות מצטרפת להדרת המזרחים ממקבלי הפרסים הלאומיים כגון פרס ישראל. היא נעשית במקביל להפליה לרעה של מזרחים בקבלה לעבודה ובקידומם בה, במניעת כניסה של מזרחים למקומות בילוי ועוד. המדיניות של הדרת המזרחים, כפי שכתב מאיר, נעשית אגרסיבית יותר ויותר בשנים האחרונות. מרבית הפעילים החברתיים המזרחים כיום מעדיפים לדברר את כל שאר המאבקים, ולטעון לקיפוחם של כל המגזרים המקופחים (באמת) האחרים מלבד המזרחים. ה"רדיקלים" המזרחים מעדיפים הליכה עם נוצות של טווס על פני מאבק אמיתי. ללא ספק שתיקת האינטלקטואלים המזרחים, בכל הקשור לקיפוח הגזעני המתחזק נגד המזרחים, משרה ביטחון לגזעני ישראל האשכנזים שהם גם קובעי המדיניות הפנים-לאומית/אתנית בישראל.
    כשבוחנים את נושא הדרת המזרחים מכל סמל לאומי כולל פרסים במשך יותר מ60 שנה כדאי לחשוב על הרקע האידיאולוגי של אנשי ועדות הפרס/סמלים/תכנים האלה. אנשי החבורות האלה מייצגים נאמנה את הלכי הרוח והאידיאולוגיה של האליטות הציוניות הכל-אשכנזיות של ישראל. כאן המקום להזכיר שגם את פשעי הגזענות האשכנזית הגדולים עדיין משתיקים כאן באופן גורף (חטיפת ילדי תימן, הקרנות המוות לחולי גזזת, תימני כינרת, גרוש מעפילים משכילים, מדיניות האכלוס, חלוקת הקרקעות וכו'). כדי להקדים את המאוחר, אני אטען כבר עכשיו שכל ההדרה הזאת בתוספת הכחשת פשעי הגזענות, מכינה את הרקע להגשמת הציונות כהווייתה האשכנזית-אליטיסטית: ארץ ישראל נקייה ממזרחים ומפלסטינים עד כמה שניתן. זאת דעתי.
    לא כדאי להתעסק בניחוש איך הם מתכננים לעשות זאת – הם יצירתיים למדי בזה. אבל הכרחי להיות מוכן לכל גזרה שהם מתכננים נגד ציבור המזרחים. לשם כך צריך להתארגן מקדם ככל האפשר, רצוי ליצור קשרים עם גופים מחוץ לישראל שיכולים לעזור ולא לוותר על מדינות ערב והאסלאם.

    מעט רקע משלים: התנועה הציונית פעלה מאז ומתמיד לשדרוג מעמדם של יהודי אשכנז, המזרחים לא היו קהל היעד שלהם. המזרחים הובאו לישראל בעיקר לאחר 48 (וגם לפני כן) כדי למלא כמה פונקציות: עבודת כפיים זולה ומתישה ממנה סלדו האשכנזים (שנטלו את דימוי החלוץ המזיע וקודח במידה רבה על גבם), הקמת כל התשתיות הארציות, חגורת ביטחון של ישובים צפופי אוכלוסין בקרבת גבולות ישראל אליהם לא רצו האשכנזים להגיע, בשר תותחים לצבא הישראלי, מתן אפשרות לחברה האשכנזית בישראל לשגשג ולהשכיל על גבם של המזרחים. כיום אין צורך מובהק בעבודת כפיים יהודית – יש פועלים זרים וממילא המיכון התעשייתי מקטין את כמות עובדי הכפיים. אין צורך בבשר תותחים מזרחי ובשר פיגועי גבולות – ישנה ההגירה הסלאבית ויש אופציה להביא עוד מיליוני נוצרים ממזרח-אירופה על תקן יהודים. אין כבר צורך של ממש לאייש את כל הישובים הגדולים לאורך הגבולות שתפקידם הוא לקלוט את עיקר אש הפיגועים. האוכלוסייה האשכנזית שגשגה והגשימה את עצמה ויכולה לשמר את כוחה ע"ח מהגרי עבודה. את מקומם של המזרחים שיעזבו אפשר בקלות למלא ע"י מזרח אירופאים בצבא, רוסים ומהגרי עבודה בתעסוקה. כעת נותר למגשימי האידיאל הציוני-אשכנזי לקדם את המצב בו תתרוקן מדינת ישראל מהמזרחים (ואם יתמזל לציונים, גם מהפלסטינים), שבלאו הכי לא היו חלק ממי שהאידיאל הציוני בא לשרת. אני לא מאלה שמאמינים שלמזרחים שיהגרו בהמוניהם מחכה תור הזהב החדש. הרבה יותר סביר שהם ייתקלו בחוסר סובלנות דתית, חוסר תעסוקה, פחיתות משמעותית במעמדם האזרחי. חיים בחרדה קיומית הרבה יותר סבירים למזרחים שייאלצו להגר מכאן. מכאן שאם המזרחים חפצי חיים בכבוד, להם ולצאצאיהם, אין להם ברירה אלא להיאבק להגדרה עצמית נפרדת ולהלחם על שוויון מלא בכל תחומי החיים בישראל.

  9. טול קורה

    וגם מאמר זה הוא חלק ממנה. צריך המון עיוורון ו/או צביעות כדי לדמיין את שלום שבזי או את נסים בכר על השטרות. יותר סביר שהוועדה המזרחית המדומיינת תצייר עליהם דווקא את עובדיה יוסף או את נסים זאב. כי המזרחיות מיוצגת לא רק ב"מפעלי" העוני אלא גם בכנסת ישראל – על ידי מפלגת ש"ס, אחת המפלגות החשוכות והגזעניות ביותר בכנסת. אבל על הגזענות שלה מאיר בביוף לא יכתוב: הגזענות שלו אוסרת עליו למתוח ביקורת על מזרחים.

  10. יורם שורק

    קודם כל ממטיקה: אם 80% מהיהודים אשכנזים הרי אפילו בבחירה אקראית יש סיכוי של כ60% שלפחות אחד מ4 יהיה מזרחי.
    אבל מה שעוד יותר מוזר הוא ערבוב המושגים: ישראלי, עברי ויהודי. האחוזים 90% ו 80% מתייחסים ליהודים למרות שהמונצחים הם משוררים עברים ורוב היהודים האשכנזים אינם דוברי עברית (אחרת למה לא מרדכי גבירטיג או אלזה לסקר-שילר?). בקרב העברים אחוז האשכנזים הוא ותמיד היה הרבה פחות מ90%.
    אבל למה לדבר על עברים ויהודים כאשר מי שישתמש בשטרות הם בני קבוצה אחרת לגמרי: הישראלים בקרבם אחוזי הבלונדינים מרשימים עוד פחות

  11. נתן.

    אז כולם אשכנזים ,אז מה?

    כמה חוסר ביטחון ודימוי עצמי נמוך צריך בשביל שהעובדה הזאת תפריע למישהו.

    לא כאשכנזי אין שום בעיה שהתרבות הישראלית ( לפחות בשני מרכיבים חשובים כמו מוסיקה ואוכל) היא מזרחית לחלוטין, זה לא מפריע לי ולא מזיז לי, אולי כי לי בניגוד לאליטות המיזרחיות אין בעיות עם עצמי.

  12. מה שחשוב באמת זה שהאנגלו-סכסים והאשכנזים שולטים בקלקלה

    אבל ידידינו בביוף, אנא התעסק בגברת, ולא באדרת. ברור שלרוב האשכנזים יש יותר מרשרשים בכיסם מאשר לרוב המזרחיים. וזו היתה דרכה של הציונות מראשיתה: להביא הנה עובדים זולים מעיראק ועד מרוקו ולהפוך אותם למשרתי הכלכלה האשכנזית, ולשונאי ערבים שישרתו בצבא "ההגנה" של האידיאולוגיה הפרוטו-פשיסטית.

  13. ג'ניה

    יצויין שלמרות שגם לדעתי היה רצוי ככל האפשר להגדיל את ייצוג אושיות הציוויליזציה היהודית בארצות ערב במפעלים ממלכתיים, אבל המאמר המתלהם וילדותי הזה גורם יותר נזק למאמצי ההנצחה והשימור מאשר תועלת. שלא לדבר על כך שהעלילה המכוערת על שנאתו של ביאליק את הספרדים הופרכה כבר מזמן:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=378157&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0

  14. אריאל איתן

    בעקבות החלטת הממשלה ששמה סוף-סוף סוף לדיון הציבורי הסוער והבלתי נגמר בנושא הדמויות שיונצחו על השטרות החדשים, להלן סרטון קצר המציג את הדמויות שנשרו בדרך:
    http://www.youtube.com/watch?v=pGp9uqGXVOg

  15. אריאל איתן

    בעקבות החלטת הממשלה ששמה סוף-סוף סוף לדיון הציבורי הסוער והבלתי נגמר בנושא הדמויות שיונצחו על השטרות החדשים, להלן סרטון קצר המציג את הדמויות שנשרו בדרך:
    http://www.youtube.com/watch?v=m5gt6oMXG3k