קונים שלטון

כללי המשחק בדמוקרטיה האמריקאית השתנו, אחרי שפסק דין של העליון והמשבר העמוק של העיתונות הקלו על ההון לקנות את השלטון
יוסי דהאן

רוברט מקצ'נסי (Robert McChensey), הוא אחד מהחוקרים המעניינים ביותר הכותבים כיום על תקשורת ודמוקרטיה, שערך בספרו החשוב Rich Media Poor Democracy, ניתוח נוקב של הקשר המעוות שבין הון תקשורתי לדמוקרטיה בארצות הברית. ג'ון ניקולס (John Nickols) הוא פובליציסט שמאלי שחיבר יחד עם מקצ'נסי ספר משותף ומספר מאמרים. השבוע, הם כתבו את המאמר המרכזי בשבועון השמאלי The Nation. במאמרם הארוך מנתחים השניים את הסיבות לניצחונם של הרפובליקנים בבחירות האחרונות בארה"ב לקונגרס ולסנאט.

בניגוד להסברים המקובלים, מקצ'נסי וניקולס סבורים שמה שניצח את הבחירות עבור הרפובליקנים היה תשלובת ההון והתקשורת, תשלובת שהגדירה מחדש את הפוליטיקה האמריקאית. השפעתה של תשלובת זו היא תוצאה של שתי התפתחויות: החירות שהוענקה לתאגידים לממן מועמדים ומפלגות, חירות משוחררת מכל מגבלות, שהוענקה להם בפסיקתו של בית המשפט העליון בפסק הדין Citizens United v Federal Election Commission, ומצבה המדרדר של העיתונות הכתובה והתקשורת האלקטרונית (דיון נרחב ב-Citizens United שבמרכזו מאמר של לארי לסיג, התקיים לפני חודשים בכתב העת Boston Review).

חירות הממון החדשה של התאגידים באה לידי מימוש בבחירות האחרונות במימון פרסומות פוליטיות בסכום של 3 מיליארד דולר. הרפובליקנים הצליחו לתעל את הכסף הזה למחוזות בחירה בהם התחרות היתה צמודה ולגרום למועמדים "עצמאיים", שהמצע שלהם משרת את האינטרסים הכלכליים שלהם, או רפובליקנים, להביס מועמדים דמוקרטיים. כך, למשל, הם הצליחו להביס את רוס פיינגולד, סנטור פרוגרסיבי ממדינת ויסקונסין, בכסף של תאגידים שהמרכזיים בהם הם תאגידי הביטוח, האנרגיה והבריאות. חלק גדול מהכסף הזה מימן תשדירי פרסום פוליטיים, וכך הפכה דמוקרטיה של "אדם אחד, קול אחד" לפלוטוקרטיה של "דולר אחד, קול אחד".

האינטרס של תאגידים ועמותות אלו הוא לטפח אדישות וציניות מצד הבוחרים כלפי המשטר הדמוקרטי. התלהבות והשתתפות של קהלים חדשים כצעירים וקבוצות מיעוט, כמו זו שהתרחשה בבחירת אובמה לנשיא ארצות הברית, פועלת נגדם, לכן הם מעוניינים בהרדמה והשטחה של הדיון הפוליטי.

חלק גדול מההון הרב הזה זרם לתחנות הטלוויזיה המסחריות, ההערכה היא שבערך 2 מיליארד דולר הוקצה לפרסום תשדירים פוליטיים במערכת הבחירות האחרונה. כך שבעוד שב-2008 תשדיר של חצי דקה עלה 2,000 דולר, השנה מחירו עלה ל-5,000 דולר. חלק גדול מהכסף הזה יגיע לכיסם של מספר קטן של תאגידי ענק. לא פלא, כותבים מקצ'סני וניקולס, שתאגידים אלו מתנגדים לרפורמת מימון בחירות.

צריך לזכור, הם מדגישים, שהתאגידים המסחריים הללו מקבלים זיכיון מהשלטון לשדר ללא תשלום בתנאי שהם ישרתו את האינטרס הציבורי. לו היתה בארצות הברית עיתונות עצמאית וביקורתית המצב לא היה כל כך נורא, אולם סגירתם של עיתונים רבים ופיטורים מסיביים של עיתונאים בעיתונות הכתובה, יצרו עיתונות ענייה המאבדת את עצמאותה, כזו ההופכת להיות יותר ויותר תלויה במממניה. המשבר יצר עיתונות שעיקר סיקורה בבחירות התמקד בניתוח תכנם של תשדירי בחירות, שהפכו מקור מידע מרכזי בבחירות. תשדירים שאינם צריכים לעמוד אפילו בפני רגולציה שתשדירים מסחריים צריכים לעמוד בהם.

מקצ'סני וניקולס, מציעים מספר רפורמות להצלת הדמוקרטיה האמריקאית. רגולציה מפורטת והדוקה על תחנות טלוויזיה שתבטיח שהן ישרתו את האינטרס הציבורי. רגולציה שתבטיח שהן תספקנה מידע מקיף, דיונים הוגנים בהם מוצגות עמדות שונות, וכן הצטרפות ליוזמות קיימות להעביר תיקון בחוקה שיבטל את החלטת בית המשפט העליון בעניין Citizens United. ללא שינויים אלו, הם מזהירים, אזרחי ארצות הברית יאבדו את שתי הזכויות החשובות ביותר שלהן הזכות לחופש ביטוי פוליטי והזכות לבחור, זכויות המאפשרות להם להחליף מדי כמה שנים את שליטיהם.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. The biggest Western Democracy that $ can buy הדמוקרטיה המערבית הגדולה שניתן לקנות בדולרים

    גם שני חוקרים "מעניינים ביותר" מהשמאל יכולים לטעות! אמנם הקשר המעוות שבין הון תקשורתי לדמוקרטיה בארצות הברית הוא גורם חשוב בגן החיות של הדמוקרטיה האמריקאית — ההפסד של הפיל לחמור — ה"דמוקרטים" ל"רפובליקאים", אבל אובמה שהפקיד את הכלכלה בידי מומחי וול סטריט [ציונים ימניים ידועים כבן ברננקה, לורנס סאמרס, וראש הפדרל בנק לשעבר פול וולקר ושותפיהם] אשם במידה רבה בכך שהעם לא נותן בו אמון, לאחר שכטריליון דולרים זרמו לקופות וקופוני הבנקים, ולא עזרו במאומה לעם!