אתגר לשמאל הפלורליסטי

הכרזת מלחמה של השמאל על האיסלאם למען הגנת ערכים ליברליים מכילה סתירה פנימית ומסוכנת פוליטית
יריב מוהר

עבודה של אמן הרחוב האיטלקי BR1

השמאל נמצא במבוכה הכי גדולה, כשערכיו הפלורליסטיים נתקלים בקבוצה שמנצלת ערכים אלו על מנת להשמיד את התרבות הפלורליסטית ולהציב במקומה כוחנות ורודנות. כך פונדמנטליזם דתי ופאשיזם זוחל מצליחים להציב מול השמאל הרב-תרבותי אתגר: אם אתם באמת רב-תרבותיים ופלורליסטים, עליכם לקבל גם אותנו. רבים בעולם המערבי מגלגלים את האתגר הזה לפתח השמאל בצורה הפוכה: אם אתם רוצים לשמר את הרב-תרבותיות והפלורליזם, עליכם להיות נגד האיסלאם השולל את הערכים והרעיונות הללו (את הטקסט הזה ניתן להסב בקלות גם ליחסי חילוניים וחרדים בישראל, והאתגרים ישארו בעינם).

"זאת לא הכללה מופרכת, רוב מוחלט של המוסלמים באירופה שוללים את הפלורליזם מהיסוד כשזה מתנגש עם האמונות שלהם", אמר לי א', חברי הליברלי במובן הלוחמני-חילוני, זה המתעב דת ושמרנות ומחבק את ערכי המערב כנעלים. ואז הוסיף מלכוד לוגי: "גם לי קשה מאוד לדבר ככה, אבל אין מה לעשות, אם לא נתעורר במערב ועם קצב הילודה שלהם, כל החלומות על פתיחות וסובלנות ירדו לתהום. להיות סובלני היום כלפי מוסלמים זה להיות נגד הסובלנות בעוד כמה עשרות שנים, כשהם יהיו קרובים לרוב".

השבתי לו שלצורך הדיון אני מקבל את ההכללה הבעייתית כל כך שלו כנכונה. נניח שלמעט יוצאי דופן זניחים, רוב מוחלט של המוסלמים באירופה הם אכן "כאלה" – כלומר אויבי הפרויקט הרב-תרבותי. עדיין, התעקשתי, חשוב לשמר את ההבחנה האנליטית בין איסלאם לבין חוסר סובלנות, ולו כאופק אפשרי למוסלמים עם ערעורי כפירה ומתינות.

"לא", השיב א', "זו בדיוק הטעות של אנשים כמוך, ככה אתם מאפשרים לקיצוניים מרחב תימרון. זו תרבות נוקשה וברורה שקושרת יחד מצוות דתיות וחוסר סובלנות. תרבות היא מכלול, אתה לא יכול לצאת נגד תכונה מופשטת. אנשים צריכים אויב קונקרטי, הם צריכים לדעת איפה הסכנה כדי לפעול נגדה ביעילות. אתה לא יכול לשחק בהבחנה שלא קיימת בפועל בין הדת עצמה לבין היסוד הכוחני שבה. רק אם האיסלאם כמכלול יהיה מוקצה ושנוא, אנשים שם ישקלו לצאת מהתרבות הזאת".

והנה תפישה ימנית מובהקת, ניאו-שמרנית בעיקרה: תרבות שלמה כמכלול היא בגדר טאבו, יש להדיר אותה ולשנוא אותה ולפחד ממנה. וכדי לעשות זאת צריך אויב קונקרטי (קבוצה של אנשים המכונים "מוסלמים") על מנת להתאחד ולדעת מה לעשות.

אבל לזעוק שמדובר בתפישה ימנית זה כלל לא מספיק.

בקלות יוכל א' לטעון כי מצבים קיצוניים מצריכים לעתים זניחה זמנית של ערכים טובים. האם לא הפציצו את דרזדן בצורה אכזרית וברברית? הוא בוודאי ירעים. לא, לזעוק שמדובר בתפישה ימנית זה לא מספיק, יש צורך להראות שאין טעם להעלות את השמאל לבוידעם עד יעבור זעם; יש טעם להראות שאין סיבה אמיתית למשכן את הפרויקט הרב-תרבותי עד שלא ייראה באופק איום ממשי או מדומיין המצריך הכרזה על מצב חירום. אם נוכל להראות שאכן כך, נוכל להציל את השמאל ממבוכתו. אם נכשל, השמאל ייחשב להתאבדות והוא ייכנס לבוידעם של ההיסטוריה.

אז בוא נתחיל עם השאלות הקשות באמת:

1. ראשית, שאלה אמפירית, פרגמטית ואף תועלתנית ביסודה – איזו טקטיקה תניע יותר מוסלמים בעולם המערבי למחנה הפלורליסטי: האם שנאת האיסלאם כמכלול או שמא הוקעה ברורה של חוסר סובלנות ופונדמנטליזם לצד כיבוד הדת המוסלמית המורכבת?

2. שנית, שאלה פרקטית: האם ניתן לקיים חינוך לערכי ליבה הומניסטיים ופלורליסטיים יסודיים בקהילות דתיות ואתניות שונות ללא אלמנט של כפייה, שיוביל בסוף ממילא לקונפליקט שבטי אלים ובמובהק לא אוניברסליסטי בין הרוב הרואה עצמו ליברלי לכל השאר?

3. ושאלה שלישית: האם יכול חינוך לערכי ליבה, לצד צמצום פערים סוציו-אקונומיים ומאבק באפליה ובגזענות, ליצור באמת נפרדות בפועל – שאיננה רק היפותטית ואנליטית – בין התרבות המוסלמית הפופולרית לבין חוסר סובלנות ופונדמנטליזם? האם יש מספיק מרחב תמרון פרשני בתוך התיאולוגיה והתרבות המוסלמית הפופולרית המאפשר איסלאם סובלני?

לבסוף, האם אפשר יהיה לשכנע את הציבור הרחב, החושש מ"הברברים על הגדרות", כי נפרדות בין איסלאם לפונדמנטליזם אפשרית וצריך לתת לתהליך הזה אורך נשימה ובינתיים לא להוקיע מוסלמים כמוסלמים אלא רק פונדמנטליסטים ופונדמנטליזם כתכונה מופשטת?

אלו שאלות קשות ואתגרים קשים. אבל הם אלו שיאפשרו לשמאל לשמור על שמאלניותו בזמנים אלו: ליצור פוליטיקה המבוססת על עקרונות מופשטים ולא על שבטים וציוויליזציות הנאבקים אלו באלו בנוסח הימין. לצורך כך העקרונות לא מספיקים, יש לפתח טקטיקות וקווי מדיניות משוכללים וכאלו שהוכיחו עצמם בפועל, בתהליכי ניסוי וטעייה, כדי לצלוח את האתגרים האדירים.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שור

    רבים בשמאל מוכנים למעשה לקבל מעשים והתנהגויות גזעניות של ערבים, בגלל שהם ערבים.
    זו גזענות של ציפיות נמוכות.
    אנשים כמוני, דורשים מכל אדם באשר הוא לעמוד בקני מידה אנושיים ומגדריים שיוויוניים, כן כן גם מערבים.

    שור

  2. ג.ש

    המאמר שלך מהווה מסמך מאוד חשוב שכן הוא חושף את הדימיון האדיר בינך לבין מי שלכאורה אתה מתווכח איתו, ואת הצביעות והפטרנליסטיות של השיח הרב תרבותי.
    הדיון שאתה מתאר מזכיר את הויכוח הקים בחברה הדתית בין אלה הדוגלים בכפייה דתית לבין אלה שדוגלים ב"דרכי נועם". אין לך שמץ של ספק בעליונות של דרכייך והגרסה הפלורסליסטית של תרבות המערב, אתה בסה"כ מבקש להיות נחמד כדי שייראו אחרים כטוב ויצטרפו אלייך.
    די מביך.

    האמת העגומה היא שפלורליזם אפשרי ויכול להיות אפשרי רק שיש רוב פלורלסיטי ומיעוט (עם דגש על מיעוט) אחר. אז האחר, כמו החרדים בתל אביב, יכולים להיות תוספת מרעננת וצבעונית לנוף.

    זכותה של חברה , להגדיר לעצמה ערכים, וקני מידה ולהחליט לעמוד עליהם. זכותה של חברה להחליט שיש זכויות "אוניברסאליות" שעליהן היא לא מוכנה להשית חריגים פריקולאריים, בטח ובטח שהחריגים הפרטיקולארים מאיימים להפוך את הקערה על פיה.

  3. בוריס

    הבעיה נעוצה בכך שאותו "שמאל רב תרבותי" איננו יוצא נגד חוסר הסובלנות והנטיה האנטי-הומניסטית של הקהילה המוסלמית (באירופה עצמה ומחוץ לה) אלה להפך בוחרת להגן אליה כחלק מתפיסת ה"רב תרבותיות". השאלה הקשה איתם צריך להתמודד היא לא השאלה שהצגת אלה "למה לעזעזל לא מוקיעים את הקיצוניים?"
    מבחנתי הפרורליזם והרב תרבותיות, בדיוק כמו הדמוקרטיה, היא אמצעי להגן על ערכי זכויות האדם, ההומניזם ומיעוטים בחברה. במידה וערכים אילו נמצאים בסכנת כלייה, אפיזודה של "התגוננות" תהיה הרע במיעוטו.

  4. עודד גלעד

    הבעיה המרכזית של הדמוקרטיות בימינו היא שעד היום הן תחמו את כל השאיפות ההומאניות והדמוקרטיות שלהן אל בני האדם הנמצאים בגבולותיהן הלאומיים-מקומיים. עבור בני האדם שבקולוניות לשעבר אין לרב-תרבותיים הללו שום בשורה מלבד חופש מוחלט: החופש להיות אזרחים של רודנויות דכאניות, ששליטיהן משומנים בידי תאגידים עולמיים, המעסיקים את בני האדם האלה בתת-תנאים בשירות תושבי המדינות ה"דמוקרטיות".
    ביום שבו ה"דמוקרטים" ייזכרו שהרעיון ההומאניסטי הוא כלל אנושי ויחתרו באמת לפדרליזם גלובלי – רק אז העוני והבערות והקיצוניות יזכו סוף סוף ליד אנושית מטפלת ולתשובה. ועד אז, התשלובת המשוקצת של קפיטליזם גלובלי וסוציאל דמוקרטיה מקומית לא תדע שלום או מנוח. כל מה שצריך זה להפסיק עם כל השמאלנות המתוסבכת הזו ולהתייצב בצד הימני של המפה: לימין העם שלנו – בני האדם, ולהגנת המולדת האחת והיחידה שלנו – כדור הארץ. פונדמנטליזם הומאני, זה כל מה שצריך.

  5. נסים מוסק

    אתמול בקרתי בטייבה יחד עם עוד כמאה וחמישים אנשי שמאל שבאו להזדהות עם אזרחים מוסלמים במדינתם. לא הבחנתי בשום מבוכה על פניהם. אולי רק בצער. צעדנו בדרכי עפר שהביוב זורם בהם, צפינו בהתנחלות צור יצחק שנבנית על אדמת טייבה וראינו בתים המיועדים להריסה בגלל רשעותם המכוונת של ועדות התיכנון והבנייה למיניהן. פגשתי לא מזמן באנשי שמאל גם באל עראקיב, שנהרסה כבר שבע פעמים, ובדהמש, שגם היא בסכנת מחיקה. בכל המקומות האלה ראיתי נשים עוטות חג'אב, וגברים מתפללים לכיוון מכה. אז מה? למי זה צריך להפריע? לא נתקלתי בשום תרבות מוסלמית מסוכנת. לא שם, ולא בשטחי הגדה. נהפוך הוא. תמיד פגשתי בסבר פנים נעים והכנסת אורחים נאה. דווקא בשטחים הכבושים, היהודים הם שמסכנים את שלומי ובריאותי הרבה יותר. אם מה שמכונה השמאל הישראלי נמצא במבוכה, זה רק בגלל שהוא נשאר בבית. זה מה שעושה אותו קטן עצלן וחסר אמונה. כזה שמעדיף להשאר ספון בביתוולהתעסק עם המקלדת ועם החרדים, שכלל אינם הבעיה של השמאל. כרגע הם מהווים עוד שסתום לשחרור הגזענות הניאו-ליברלית, המכונה בטעות שמאל.
    החברה בישראל כולה חולה. עוני, פערי שכר, חינוך מדרדר, קפיטליזם חזירי, כיבוש ודיכוי ומה לא. במקום להביט במראה ולהפנים את הכיעור, באים חוכמולוגים למיניהם ומצביעים על מישהו שכביכול מכוער יותר. ראוי ורצוי שאדם חולה ייצא אל האוויר הצח, של שייח ג'ראח למשל, ויחזיק שלט מחאה בידו, "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים". האקט הצנוע הזה יוכל לעזור לו להרפא ממבוכתו, ואז לא יזדקק להטיח את הזבל הדמגוגי שלו באחרים.

  6. ראובן

    התשובה, לדעתי, נמצאת בשני מישורים:

    במישור האסטרטגי: יש לשאוף להדברת כל תרבות שמבוססת על טקסטים שפרשנויותיהם המילוליות נוגדות באופן גורף את ערכי היסוד של החברה הליברלית דמוקרטית, ובעיקר, כמובן, את ערך היסוד שדורש סובלנות כלפי אותה תרבות. אפילו אם יצמחו אוכלוסיות שיתמכו בפרשנויות (מתפתלות ומתנצלות, כפי שאנחנו רואים בדת היהודית) שעולות בקנה אחד עם ערכי היסוד של החברה הליברלית פלורליסטית דמוקרטית, העובדה שהתרבות נשענת על טקסטים קשיחים ובלתי ניתנים לשינוי (אלא רק לפרשנות מדרגה שניה) תפתח פתח לחזרה לפרשנויות הפונדמנטליסטיות המסוכנות. הפתח הזה ינוצל כשתצוץ הזדמנות מתאימה על ידי גורמים שירתמו אותם לטובת אמונתם ו\או האינטרסים שלהם, ובגלל הטוטאליות שלו, הכוחניות שמוצדקת על ידיו, והרגשות שהוא פורט עליהם, יתפוס בשלב זה או אחר מקום דומיננטי. שום חברה לא חסינה בפני התחזקותו של פונדמנטליזם מסוכן, כפי שניתן לראות בארה"ב השמרנית וכמובן בחברה הדתית הישראלית.
    כדי להביא דברים אד אבסורדום על מנת להבהיר את הנקודה, ברור לכולנו שגם אילו היו פרשנויות מקילות ומתפתלות לתורת הגזע הנאצית לא היינו מוכנים להיות טולרנטים לאוכלוסיות שמקדשות אותה תחת פרשנות עקומה כלשהי.
    לכן יש לשאוף כל הזמן להכחדת כל אמונה בטקסטים מכוננים כאלו.

    במישור הטקטי, כמובן שלא ניתן במחי יד לבטל את אמונתם המוטמעת והמבוססת על משטרי הפחדה ואינדוקטרינציה משומנים היטב של מיליוני אנשים, ולכן יש להתחיל בהפרדה שיריב מציע בין הוקעת הערכים הפסולים באיסלם (וביהדות, ובנצרות) לבין האמונה עצמה – אבל לא תוך "כבוד" גדול מדי לאמונה, אלא תוך טולרנטיות. הבעיה העיקרית, שלה איני יכול לתת תשובה, היא מה היא האלטרנטיבה הפסיכולוגית והסוציולוגית שיכולה חברה פתוחה ומתלבטת להציב מול האבסולוטיזם, הכוחניות, הבטחת הגאולה ופשטות המסר של אידיאולוגיות דתיות פונדומנטליסטיות. לגמרי לא ברור שיש אפשרות כזאת ויכול להיות שנידונו לתהליך סיזיפי מחזורי בלתי נגמר.

  7. דב פוניו

    יש לי שכן דתי חובש כיפה. לפעמים אני רואה אותו בשבת צועד לבית הכנסת. מעבר לזה הוא בדיוק אדם כמוני.
    לא אוכל לומר את אותו הדבר על חרדי שמוכן להרביץ לבחורה כי הולכת במדרכה שלו ברחוב. אצל זה האחרון הערכים האנושיים נמחקו על ידי שטיפת מוח מטעם הנהגה רוחנית שרק כך היא יכולה לשלוט. הם המקור של שטיפת המוח.כולכם יודעים את זה.
    בהקבלה המוסלמית באירופה- מדינה שתדע לקבל את אוחו האלג'ירי שעדיין זוכר את אביו מתפלל למכה – אבל תדע לספק לו חינוך שיקרב אותו אל העולם המודרני- ובו בזמן תדע להשתלט על מנהיגות פודמנטליסתית קיצונית-באותה המדינה הזמן יעשה את שלו. זה לא כל כך פשוט, אבל מי אמר שפשוט לקיים עולם בו כללי הניידות והתקשורת השתנו ללא הכר ב100 השנים האחרונות? עולם שבו תלמיד תיכון יודע לפרוץ למחשב של הפנטגון( זה עוד טוב כי הוא לא רצה לעשות נזק).
    אכן האתגרים השתנו בעולם המודרני-האדם המערבי קיבל כל טוב ויאלץ להתמודד עם הבעיות שעושרו הביא עליו.

  8. יריב מ

    אך השאלות אינן פילוסופיות אלא אמפיריות. יש לבחון האם השאיפה הזו אפשרית, ואני מאמין שכן. אבל יש לשכלל את הדרכים יותר ויותר.