• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

אתגר לשמאל הפלורליסטי

הכרזת מלחמה של השמאל על האיסלאם למען הגנת ערכים ליברליים מכילה סתירה פנימית ומסוכנת פוליטית
יריב מוהר

עבודה של אמן הרחוב האיטלקי BR1

השמאל נמצא במבוכה הכי גדולה, כשערכיו הפלורליסטיים נתקלים בקבוצה שמנצלת ערכים אלו על מנת להשמיד את התרבות הפלורליסטית ולהציב במקומה כוחנות ורודנות. כך פונדמנטליזם דתי ופאשיזם זוחל מצליחים להציב מול השמאל הרב-תרבותי אתגר: אם אתם באמת רב-תרבותיים ופלורליסטים, עליכם לקבל גם אותנו. רבים בעולם המערבי מגלגלים את האתגר הזה לפתח השמאל בצורה הפוכה: אם אתם רוצים לשמר את הרב-תרבותיות והפלורליזם, עליכם להיות נגד האיסלאם השולל את הערכים והרעיונות הללו (את הטקסט הזה ניתן להסב בקלות גם ליחסי חילוניים וחרדים בישראל, והאתגרים ישארו בעינם).

"זאת לא הכללה מופרכת, רוב מוחלט של המוסלמים באירופה שוללים את הפלורליזם מהיסוד כשזה מתנגש עם האמונות שלהם", אמר לי א', חברי הליברלי במובן הלוחמני-חילוני, זה המתעב דת ושמרנות ומחבק את ערכי המערב כנעלים. ואז הוסיף מלכוד לוגי: "גם לי קשה מאוד לדבר ככה, אבל אין מה לעשות, אם לא נתעורר במערב ועם קצב הילודה שלהם, כל החלומות על פתיחות וסובלנות ירדו לתהום. להיות סובלני היום כלפי מוסלמים זה להיות נגד הסובלנות בעוד כמה עשרות שנים, כשהם יהיו קרובים לרוב".

השבתי לו שלצורך הדיון אני מקבל את ההכללה הבעייתית כל כך שלו כנכונה. נניח שלמעט יוצאי דופן זניחים, רוב מוחלט של המוסלמים באירופה הם אכן "כאלה" – כלומר אויבי הפרויקט הרב-תרבותי. עדיין, התעקשתי, חשוב לשמר את ההבחנה האנליטית בין איסלאם לבין חוסר סובלנות, ולו כאופק אפשרי למוסלמים עם ערעורי כפירה ומתינות.

"לא", השיב א', "זו בדיוק הטעות של אנשים כמוך, ככה אתם מאפשרים לקיצוניים מרחב תימרון. זו תרבות נוקשה וברורה שקושרת יחד מצוות דתיות וחוסר סובלנות. תרבות היא מכלול, אתה לא יכול לצאת נגד תכונה מופשטת. אנשים צריכים אויב קונקרטי, הם צריכים לדעת איפה הסכנה כדי לפעול נגדה ביעילות. אתה לא יכול לשחק בהבחנה שלא קיימת בפועל בין הדת עצמה לבין היסוד הכוחני שבה. רק אם האיסלאם כמכלול יהיה מוקצה ושנוא, אנשים שם ישקלו לצאת מהתרבות הזאת".

והנה תפישה ימנית מובהקת, ניאו-שמרנית בעיקרה: תרבות שלמה כמכלול היא בגדר טאבו, יש להדיר אותה ולשנוא אותה ולפחד ממנה. וכדי לעשות זאת צריך אויב קונקרטי (קבוצה של אנשים המכונים "מוסלמים") על מנת להתאחד ולדעת מה לעשות.

אבל לזעוק שמדובר בתפישה ימנית זה כלל לא מספיק.

בקלות יוכל א' לטעון כי מצבים קיצוניים מצריכים לעתים זניחה זמנית של ערכים טובים. האם לא הפציצו את דרזדן בצורה אכזרית וברברית? הוא בוודאי ירעים. לא, לזעוק שמדובר בתפישה ימנית זה לא מספיק, יש צורך להראות שאין טעם להעלות את השמאל לבוידעם עד יעבור זעם; יש טעם להראות שאין סיבה אמיתית למשכן את הפרויקט הרב-תרבותי עד שלא ייראה באופק איום ממשי או מדומיין המצריך הכרזה על מצב חירום. אם נוכל להראות שאכן כך, נוכל להציל את השמאל ממבוכתו. אם נכשל, השמאל ייחשב להתאבדות והוא ייכנס לבוידעם של ההיסטוריה.

אז בוא נתחיל עם השאלות הקשות באמת:

1. ראשית, שאלה אמפירית, פרגמטית ואף תועלתנית ביסודה – איזו טקטיקה תניע יותר מוסלמים בעולם המערבי למחנה הפלורליסטי: האם שנאת האיסלאם כמכלול או שמא הוקעה ברורה של חוסר סובלנות ופונדמנטליזם לצד כיבוד הדת המוסלמית המורכבת?

2. שנית, שאלה פרקטית: האם ניתן לקיים חינוך לערכי ליבה הומניסטיים ופלורליסטיים יסודיים בקהילות דתיות ואתניות שונות ללא אלמנט של כפייה, שיוביל בסוף ממילא לקונפליקט שבטי אלים ובמובהק לא אוניברסליסטי בין הרוב הרואה עצמו ליברלי לכל השאר?

3. ושאלה שלישית: האם יכול חינוך לערכי ליבה, לצד צמצום פערים סוציו-אקונומיים ומאבק באפליה ובגזענות, ליצור באמת נפרדות בפועל – שאיננה רק היפותטית ואנליטית – בין התרבות המוסלמית הפופולרית לבין חוסר סובלנות ופונדמנטליזם? האם יש מספיק מרחב תמרון פרשני בתוך התיאולוגיה והתרבות המוסלמית הפופולרית המאפשר איסלאם סובלני?

לבסוף, האם אפשר יהיה לשכנע את הציבור הרחב, החושש מ"הברברים על הגדרות", כי נפרדות בין איסלאם לפונדמנטליזם אפשרית וצריך לתת לתהליך הזה אורך נשימה ובינתיים לא להוקיע מוסלמים כמוסלמים אלא רק פונדמנטליסטים ופונדמנטליזם כתכונה מופשטת?

אלו שאלות קשות ואתגרים קשים. אבל הם אלו שיאפשרו לשמאל לשמור על שמאלניותו בזמנים אלו: ליצור פוליטיקה המבוססת על עקרונות מופשטים ולא על שבטים וציוויליזציות הנאבקים אלו באלו בנוסח הימין. לצורך כך העקרונות לא מספיקים, יש לפתח טקטיקות וקווי מדיניות משוכללים וכאלו שהוכיחו עצמם בפועל, בתהליכי ניסוי וטעייה, כדי לצלוח את האתגרים האדירים.

תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם: