רַכָּבים עיוורים

הציונות מתה וכל המאמצים להחיותה באמצעות חוקי הגזע הם רק עדות לכך. ואין צורך בהספדים, תודה
אילנה ברנשטיין

הציונות כפי שניסחה את יעדיה בוועידת בילטמור מתה עם הקמתה של ישראל. אפשר לומר שהיא התרוקנה מתוכנה, "עשתה את שלה" לטוב ובעיקר לרע. כך או כך מטרותיה הושגו ברובן וכל המאמצים להחיותה באמצעות חוקי הגזע הם עדות למותה. אמנם "חברת מופת המבוססת על צדק ושוויון חברתי" לא הוקמה כאן וגם לא "שילוב" של העם היהודי בארץ ישראל, אלא כיבוש אלים של הארץ על ידי מתיישביה היהודים. אך ככלל, הציונות השביעה את תכליתה ומאז 1948 עגלתה מקרטעת שלא לומר שובקת חיים לכל חי. סוסיה גוועו למוות ורַכָּביה העיוורים ממשיכים להצליף בסוסים שנפחו את נשמתם זה מכבר. בתוקף כך, כולנו פוסט-ציונים והניסיון לחלוקה בין ציונים ללא-ציונים הוא אנכרוניסטי.

אילו היתה הציונות תנועה חיה, לא היה צורך להנשימה כל העת באמצעות חקיקה או בעזרת תנועות בלתי תלויות כביכול המשרתות שלא לומר באות כוחו של השלטון. חוקי ה"אזרחות" המבטאים כיום את "חזון העם ואת האני מאמין שלו", מבקשים להעניק תוקף קונסטיטוציוני לחוקי האני מאמין הגלומים במגילת ההכרזה על מדינת ישראל. כאן טמונה הסכנה, שכן החוקים החדשים להבדיל מרוח המגילה כבר לא יזכו לפרשנויות כאלה ואחרות, גם לא בהיכלי הצדק.

מגילת ההכרזה, בין אם נרצה בכך ובין אם לאו, הינה מסמך מכונן שהתווה את פניה הציוניות של המדינה – לראיה המאבק סביב השאלה מיהו ציוני. אך כמו במחזה אבסורד, מאמציהם של הרכבים העיוורים – הכרוכים אחר המגילה – מטשטשים את הציונות ומבקשים להחצין את היותה של ישראל מדינה יהודית. לא במקרה שמו של אלוהי היהודים אינו נזכר במגילה, כלומר מאמציהם מעידים על עמדה פוסט-ציונית שבמקרה הטוב אינה מודעת לעצמה.

הציונות מתה ואין סיבה להספיד אותה. תנועה שקמה בחטא אין לה זכות קיום. ישראל הינה גלות נוספת של העם היהודי הנמצאת לגמרי במקרה בחלק זה של הכדור והיא מתנהגת כמו גולה, ראו מאמציו של ראש הממשלה להשגת הכרה בישראל כמדינה יהודית – המדינה היהודית הדמוקרטית הקיימת לכאורה 62 שנה. צירוף המלים מדינה יהודית דמוקרטית, כפי שהוא מופיע במגילה, הינו תוצאה של פשרה היסטורית שאינה אלא סיבה טובה לבכייה של דורות. חמקמקות הניסוח ומעמדה החוקי השביר של המגילה לטוב ולרע הם אלה המאפשרים למחוקקים החדשים לשאת עיניהם לערכי הפאשיזם, קרי שלילת זכויות אדם; אך בניגוד לפאשיזם האיטלקי שביקש להחזיר לאיטליה את תהילת העבר, לפאשיזם היהודי הדמוקרטי אין מה להחזיר.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. טל

    "תנועה שקמה בחטא, אין לה זכות קיום"?
    החטא הוא חטאם של האנטישמיים באירופה והציונות היא תשובה מוסרית. לשלול מהיהודים את זכותם לתנועה לאומית זוהי חוצפה הגובלת באנטישמיות.
    אני מאלו הסבורים שישראל צריכה לעשות תיקונים רבים בדרכה וייתכן שאין מנוס מחרם בינלאומי שיכריח את מנהיגייה לציית לקהילה הבינלאומית.
    אך את הגבול יש לשים במקום שבו שוללים זכות הגדרה עצמית מיהודים בלבד, בעוד מלבינים את חטאיהם של תנועות לאומיות אחרות

  2. מאיה

    לא הבנתי מהו אותו חטא קדמון של הציונות. איפה בדיוק החטא בזכות להגדרה עצמית של העם היהודי?

    דווקא העובדה שממש כמו אילנה ברנשטיין רבים כל כך מימין ומשמאל שוללים את הזכות הזאת או מכחישים את קיומם של היהודים כעם הופכת את הציונות לרלוונטית.

    דרך אגב שמו של אלוהי ישראל דווקא כן ולמרבה הצער נזכר בהכרזה . "צור ישראל" קוראים לו שמה.

  3. אריאל

    לא היה צריך כל סופ"ש לכתוב מאמר על כך שהיא מתה.

  4. ליאור

    אני ציוני , חושב שמגיע לעם היהודי מדינת לאום.
    מתנגד נחרצות לכל החוקים הלאומנים שקמים לנו כמו פטריות אחרי הגשם.
    אבל זה לא פוסל את הזכות לעם היהודי למדינה.
    על התכנים,הגבולות,הקשרים בינינו לשכנינו ולמיעוט הגדול שחי כן צריך לדבר לשפר
    ולשנות את היחס. אבל קצת נמאס לשמוע את היהודי "הנאור" שחושב שהמצב
    הגלותי הוא הוא המצב הנכון.

  5. רמי יובל

    בהכרזת העצמאות. גם המילה "דמוקרטית" או דמוקרטיה לא מופיעות. בכלל מדובר במסמך שהוא שטר מחולל. ההכרזה מבטיחה "שוויון מדיני וחברתי גמור לכל אזרחי המדינה ללא הבדל דת גזע ומין" והרי ברור שהבטחה זו לא רק שלא מומשה אלא שהופרה ומופרת יומיום במשך בערך עשרים ושלוש אלף הימים שעברו על המדינה הזו מאז נולדה ועד היום.

  6. ירדנה אלון

    הרשימה הזאת מזכירה לי בני אדם שרוצים לעצב את ביתם בסגנון אקלקטי מכניסים לתוכו כל מיני "אקססוריז"שלא קשורים זה בזה וכך יוצרים אמירה,אלא לוקחים מפה ומשם ובסוף יוצא להם מישמש עיצובי.נראה כי כותבת הרשימה ליקטה דעות ורעיונות מן היקב ומן הגורן וניסתה לסגנן אותם לכלל אמירה אידאולוגית ובסוף לא מבינים מה הגברת רוצה
    אם כותבת הרשימה רוצה לדבר על עליית הלאומנות הישראלית יהודית ועל גזענות לא צריך "להרוג" את הציונות בשביל זה, אפשר בהחלט לדבר על זה בלי להמית את הציונות.

    המושג "נולד בחטא" הוא מושג ששאוב מהתרבות הנוצרית קתולית,קצת מוזר שמנכסים את המושג הזה כדי לתאר ציונות ויהודיות.
    זה שבנימין נהנתניהו מתאמץ לקבל הכרה בישראל כמדינה יהודית, אין לזה שום קשר לא לציונות לא לחייה ולא למותה,יש לזה קשר אך ורק לצורת החשיבה של נהנתניהו,זה לא מייצג,ולא מתאר ובטח לא מביא הוכחה או יכול לשמש כטיעון למותה של הציונות,לכל היותר זו עוד הוכחה שהבחור בורח מן המציאות אל מחוזות מדומיינים.ושהוא חי בסרט משלו,ולא שם לב שאנחנו שכבר היינו בסרט הזה לא מעוניינים בהקרנה חוזרת ושיצאנו באמצע.

    מה שכן הציונות היא אכן אנכרוניסטית,והגיע הזמן לתלות אותה במוזיאון ולהביא משהו חדשני שמתאים לרוח הזמן והתקופה
    הפתרון זה לא שיבה לגלות, אברום בורג יכול להרשות לעצמו לחזור לגרמניה ומי שרוצה ומחזיק בפספורט גרמני או ארופאי יכול לעלות איתו על הטיסה, אבל אז ברוח הזמן והתקופה העכשויים,אלה שישארו כאן ויחליטו שישראל היא הבית והגלות היא לא אופציה (וזה הרוב המזרחי) יתחילו לעבוד על השינוי ולבנות אידאולוגיה שמתאימה לנסיבות ולמציאות.
    מפני שכפי שהדברים נראים היום,אלה שיש להם את אופציית בורג כל עוד הגלות היא אופצייה עבורם הם לא יתנו לאף אחד לבנות משהו חדש ולא יסכימו לכל שינוי כל עוד ההזייה של "וינה על גדות הירקון" תקועה במוחם.מסיבה אחת פשוטה, הם אלה שמחזיקים ברסן השילטון,בעמדות המפתח וההשפעה והם אלה שמחלקים את הג'ובים (ראו צחי הנגבי ודומיו) ואת המשאבים הכלכליים והתרבותיים.

  7. יוסי לוס

    אילו תנועות לאומיות נמנעו מגרימת עוול לקבוצות מסוימות בתוכן ו/או מחוצה להן? בין השאר, זה חלק מטיבה של הלאומיות. לא? יצירה של אחדות לטובת אלה על חשבונם של ההם. נא לקחת בחשבון לא רק קבוצות שמגדירות את עצמן כיום כלאומיות אלא גם כאלה שמוגדרות כאתניות, גזעיות, דתיות, עדתיות, מגדריות…

  8. יהושע רוזין

    אצל מורי ורבי אליעזר שמאלי:
    לפני כ70שנה: להקים מקלט בטוח לעם היהודי במולדתו ההיסטורית במשפט העמים.
    זה מקלט בטוח זה? זה המקום הכי מסוכן לתושבי המדינה ובמעשיה היא גם מסכנת יהודים בארצות אחרות.

  9. שאול סלע

    בשם הציונות נשמעים קולות שקוראים לסתום פיות של משוררים מזרחים. מתפרסמים כתבי שיטנה נגד המזרחים.

    האידיאולוגיה הציונית אחראית למחיקת תרבויות ולנסיונות להרוס ולמחוק את דת ישראל.

    בשם הציונות הבטיחו שליחי הסוכנות "לעולים פוטנציאלים" הבטחות חסרות כיסוי והפכו אותם לאומללים

  10. עמית כהן

    אל מאוותה אל-איסראיל.

    משעשע שכל עמדה לאומנית-פלסטינית ואנטי-יהודית ככל שתהיה נראת כשייכת ל"שמאל".
    אם זה השמאל הישראלי הרי שזה באמת שווה בכייה לדורות.

    בהחלט הציונות כתנועה לא קיימת מאז 48, לא בגלל שהיא מתה – אלא בדיוק בגלל שהיא ניצחה נצחון מוחץ.
    מדובר בתנועה לאומית וככל תנועה לאומית מטרתה הקמת מדינת לאום לבני עמה בארצם – היא עשתה זאת באופן דיי מדהים ובכך השיגה את מטרתה.
    היא הקימת את הבית הלאומי הזה ובכך השיגה את מטרתה, להקים בית לאומי ליהודים, כיום כל מי שמסכים לקיום הבית הלאומי שלא לדבר תומך בו או מכיר דה פקטו ו\או דה יורה של מדינת ישראל – הוא ציוני בכל רמ"ח איבריו, הוא תומך ו\או מסכים להגשמתו המלאה של החלום של הציונות.

    הטענה הבסיסית במאמר (מעבר לקיטונות השטנה נגד ישראל) היא לא כן או לא נכונה.. היא פשוט לא ברורה.
    נראה שסתם חיפשת תירוץ להגיד "הציונות מתה".
    בין אם הציונות קיימת או לא אין ספק שישראל היא עדות קיימת לניצחונה המוחץ, כך שאין שום צורך "להחיות את הציונות", כל שניה שישראל קיימת זו עוד שניה שבה הציונות מוגשמת בצורה שאף ציוני ב1920 וגם לא ב1946 העז לחלום עליה.