מי יצחק אחרון?

חמש הערות על מצב הגז
עומר שרביט

1. זה לא יעבור.

ראשית, שאפו לשר האוצר יובל שטייניץ, שאיכשהו הפנים את האינטרס הציבורי הכללי ומשום מה לא מתרגש מהלחץ הכבד של יצחק תשובה וחבורתו. לאחד מהם קוראים יורם טורבוביץ', מהמתקיפים הבוטים של ועדת ששינסקי, שאמונה על ההמלצות לעדכון שיעור תמלוגי ההכנסות מהגז למדינה. טורבוביץ' היה פעם הממונה על ההגבלים העסקיים ועבר לעבוד אצל תשובה. אולי בגלל זה הוא דיבר בכזאת התלהבות עם אריה גולן ברשת ב'. כמה ביטחון עצמי, שלא לומר אדנות, צריך בשביל לדבר ככה, פשוט ולעניין: "אני אומר לך שזה לא יעבור".

צחוק הגורל הוא שלפי ההמלצות של ועדת ששינסקי, יוצא שהמדינה מממנת לתשובה 66 אחוז מההוצאות לשכירי הכסף המולטי-מיליונרים מתל אביב, טורבוביץ'-ברנע-סוארי, שאמורים להתקיף אותו (זה נובע מכך שההיטל נלקח מהרווח ולא מההכנסות). איתן ששינסקי, מצדו, מתנהג כאילו אין מחר, אין אחר כך, אין ג'וב מפתה אחרי שהתגלחת על האוניברסיטה או השירות הציבורי. מסקנה: את ענייניה הרגישים ביותר של המדינה יש להפקיד בידי פרופסורים מזדקנים מירושלים.

באשר לטורבוביץ', אפשר לנסות לשנן את המשפט שהוא אמר ברדיו, לאט, בקול בוטח ובקצב אחיד: "אני-אומר-לך-שזה-לא-יעבור". זה הביטחון העצמי שתמיד נעלם ברגע האמת – מול פקיד הבנק, המרצה באוניברסיטה, המפקד בצבא, או הבוס בעבודה. טורבוביץ' לא איבד את הבטחון ברגע האמת, ברדיו.

איך זה שלא נעלם לו הביטחון? הוא קיבל מתשובה 40 מיליון סיבות.

טורבו. אתה בטוח?

2. תראו מי שמדבר.

כך אמר תשובה בראיון לערוץ 2, באדיבות גלובס: "יש פה עוול, מצב לא הוגן. הרי כולם למעשה מושקעים בזה, קרנות פנסיה, קופות גמל, הציבור הרחב. כולם נפגעים. המדינה חייבת לעמוד בהתחייבויות שלה".

תשובה צודק. המדינה אכן רוצה לפגוע בחלק מהחוסכים לטווח ארוך שהשקיעו בעקיפין בחברות הגז. המדינה חושבת שיש אנומליה בכך שהיזמים והחוסכים שהשקיעו אצלם ירוויחו פי 2 ממנה על נכס שבכלל שייך לה, במקום שזה יהיה הפוך.

זה מזכיר אירוע אחר. לפני כמה שנים, המדינה החליטה להטיל מס על רווחי הון בבורסה שעד אז זרמו באין מפריע לכיסי המשקיעים, בהם החוסכים לטווח ארוך, באמצעות "קרנות הפנסיה, קופות הגמל, הציבור הרחב". ההצדקה למהלך היתה שלא הוגן שעל שכר עבודה כן יהיה מס ועל השקעות בבורסה לא יהיה מס. גם אז היתה אנומליה בין התמורה לעבודה לתשואה על ההון והמדינה החליטה לבטל את היתרון של המשקיעים בבורסה. אלא שאז הפגיעה היתה במספר חוסכים גדול בעשרות מונים מאלה שכיום מושקעים בחברות הגז.

השינוי של המיסוי על הגז שמוצע כיום יפגע רק בחלק קטן מ"הציבור הרחב" של החוסכים בעוד שהמיסוי על רווחי הון בבורסה פגע בכל החוסכים מ"הציבור הרחב" שתשובה כל כך דואג לו. והנה, למרות שהפגיעה היתה ב"כולם", השמים לא נפלו והמס על הבורסה עבר ונשאר. מאוד מפתיע להיווכח שדווקא תשובה פתאום כל כך דואג לפגיעה באינטרס של המשקיעים מהציבור בחברות הגז, שבהן הוא בעל השליטה. למה זה מפתיע? כי דווקא תשובה מקדם בימים אלה כמה עסקאות שכל-כולן פגיעה באינטרס של החוסכים לטווח ארוך. פגיעה באבו-אבוהה.

מדובר בעסקאות בעלי עניין, שמעבירות חלק מהצרות של החברות היישר מהכיס של בעל השליטה לכיס של החוסכים לטווח ארוך שמושקעים בחברות שלו. בגלל זה הן מצריכות אישור ברוב מיוחד. כמו תמיד, גם הפעם האישור לכל העסקאות האלה התקבל ויתקבל ולא כאן הסיבות לנתח מדוע (סיכום מפורט של כל העסקאות מדה מרקר):

  • דלק ישראל קנתה מדלק נדל"ן תחנות דלק וקרקעות בישראל בקצת פחות מ-130 מיליון שקל. המשמעות: "הציבור הרחב" מתגייס לעזרת החברה המדממת של הבעלים וקונה ממנה נכסים כי מכריחים אותו לעשות כן, כי החברה בצרות.
  • הפניקס (בשליטת קבוצת דלק) מאריכה לדלק נדל"ן בשלושה חודשים תשלום קרן של 50 מיליון שקל כחלק מהלוואה של כרבע מיליארד שקל. המשמעות: "הציבור הרחב" מוותר על עוד קצת מהכסף שהלווה לחברה המדממת. הלוואה שמלכתחילה ניתנה כי לא היתה ברירה – שתי החברות שייכות לבעלים.
  • הצינור הגדול: קבוצת דלק רוצה לקנות את חברת רודשף מדלק נדל"ן (השקעה כושלת בתחנות דלק בבריטניה, שמאיימת למוטט את דלק נדל"ן). כיום, תשובה מחזיק בערך חצי מדלק נדל"ן, בנק הפועלים עוד 10% והשאר בידי הציבור. המשמעות: תשובה כורה ל"הציבור הרחב" בור של 700 מיליון שקל – גיב אור טייק – במקום לקחת אותם מהכיס שלו.

תשובה בערוץ 2. כורה בור לציבור הרחב

3. פגיעה בבנקים.

עוד אמר תשובה לערוץ 2: "סביר להניח שהבנקים ידרשו כעת ערבות מדינה כדי שלא ישנו את כללי המשחק בהמשך הדרך".

במסגרת המלצות ששינסקי אכן הוחלט לבטל את הפחת לצרכי מס ("מס אזילה"). מבלי להתברבר בנושא הזה ובניגוד למה שנכתב בחלק מהעיתונים, אפשר לומר שההשפעה על הבנקים היא בערך כך: במקום שהחברה תקבל תזרים של מאה שקל בתקופה של עשר שנים, היא תקבל אותם בתקופה קצת יותר ארוכה, נניח 11 שנה. מבחינת הסיכון של ההלוואה, זה כמעט חסר משמעות.

מעבר לכך, הניגון על הטיעון של הבנקים גובל בעלבון. ההיטל שהמדינה רוצה לקחת, יילקח רק אחרי שהחברות יחזירו 150 אחוז מההשקעה (ההיטל יגיע לשיעור שולי של 66 אחוז רק אחרי שהחברות יחזירו 250 אחוז). שוב, לאט יותר: ההיטל החדש יילקח רק כשהפרוייקט ירוויח כסף, כלומר כשהוא יהיה מסוגל גם לשלם את כל הוצאות המימון לבנקים. המדינה לא תגבה את ההיטל אם לא יישארו רווחים אחרי שהבנקים קיבלו את חלקם השוטף. מסקנה: הבנקים יכולים (כרגיל) לישון בשקט.

4. אני באתי מכלום.

תשובה בא מכלום ושום דבר, זה נכון. במובן מסוים, הוא נשאר כלום ושום דבר, ולפעמים הוא הכל. הוא מממש את טבע הריזום: כלום והרבה, נוכח-נפקד, משנה תוכן כדי לשרוד בצורה אחרת. בסיפור של תמלוגי הגז הוא מאוד קולני, בסיפורים אחרים הוא לא קיים.

כשרשות ני"ע החלה לחקור מי שינה את הסיווג החשבונאי של רודשף כדי להימנע ממחיקת ענק של 125 מיליון שקל בדו"חות דלק, היא לא יכלה לדבר עם תשובה. לכן, הרשות נאלצה להסתפק בחקירת מנכ"ל דלק נדל"ן, אחד בשם רוז'נסקי. כך היה גם כאשר המשטרה חקרה חשד לשוחד בפרוייקט גרנד נטר בנתניה. גם אז מי שנחקר היה רוז'נסקי.

זהו אותו רוז'נסקי שקיבל מדלק נדל"ן אופציות ומשכורות שהפכו אותו למולטי מיליונר. גם כשקבוצת דלק מבצעת עסקאות בעלי עניין עם חברות שבשליטת תשובה, המיליארדר הוא בחזקת נעלם. או כשהחברה מחליטה לחלק דיווידנד בעיתוי בעייתי.

הסיבה לכך שתשובה כאילו לא קיים באירועים הרגישים האלה, היא שהוא לא בעל תפקיד באף אחת מהחברות האלה ולכן לא אמור להיות בכלל מעורב בניהול שלהן. אם הוא היה, נניח, היו"ר של קבוצת דלק, היו לכך משמעויות שונות. כמו נגיד, אחריות משפטית למה שנעשה בהן.

5. לקבור את החלום.

תשובה חושש שהאיראנים והלבנונים ישיגו אותנו. בבקשה, במקום לבזבז את הזמן בדיונים בוועדת הכלכלה תתחיל לעבוד, כדי שחס וחלילה הם לא ישיגו אותנו. צא לדרך, אל תתן "לשר או ועדה, לעכב את הדבר הזה". מה מונע בעדך?

חוץ מזה, תשובה מחזיק היום יותר רישיונות לחיפוש נפט וגז ממה שהמדינה מתירה. הוא משתהה בהחזרת הרישיונות האלה למדינה ולא חושש מהעיכוב שזה גורם לישראל במירוץ מול הלבנונים והאיראנים. הוא כנראה מבין שמהרישיונות האלה אפשר לעשות הרבה מאוד כסף, כמו שחושב גם נסרדישי מרשות המסים, בראיון לכלכליסט.

לחילופין, ממש את האיום, עזוב את הפרויקט. אל דאגה, מלכיאור לא יצטרך לשוט בקיאק ולאסוף את הגז בעצמו. חוק הנפט המיושן מתחילת שנות ה-50 אמנם מזכה אותך בכמעט 70 אחוז מהרווחים על גילוי הנפט והגז, אבל היה בו סעיף אחד חכם: אם אתה הולך הביתה, המצבור חוזר לבעלות המדינה, עם כל הידע שנצבר בו לטובת יזמים חדשים.

בקיצור מר תשובה, תן גז – המפתחות בפנים.

יאללה ביי
כנראה שיעניין אותך גם: