• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

סטודנט הצללים

"אני אקדוחן להשכרה, דוקטור לכל דבר, שכיר חרב אקדמי". וידויו של רמאי מקצועי באוניברסיטה
העוקץ

האתר "The Chronicle Of Higher Education" מביא את סיפורו של אד דנטה, שמו הבדוי של אדם שמתפרנס מכתיבת עבודות לסטודנטים ברחבי ארה"ב. בטקסט החושפני שלו הוא חושף את תעשיית הרמאות באקדמיה, מביא דוגמאות לעבודות שכתב, מצטט תכתובת דואר-אלקטרוני עם סטודנטים (שמוכיחות עד כמה נמוכה רמת הכתיבה שלהם ועד כמה הם זקוקים למישהו שיכתוב במקומם).

דנטה כותב עבודות לתואר שני בפסיכולוגיה, לדוקטורט בסוציולוגיה וביחסים בינלאומיים, לסמינריונים בקולנוע, היסטוריה, מינהל עסקים, רוקחות, תיאולוגיה, פילוסופיה, לימודי המזרח הרחוק. בקיצור, כמעט כל חוג או קורס שאפשר להעלות על הדעת.

"אני אקדוחן להשכרה", מעיד על עצמו דנטה. "דוקטור לכל דבר. שכיר חרב אקדמי… החברה שלי מכניסה מדי חודש עשרות אלפי דולרים. אני עובד בה במשרה מלאה מאז 2004 ובכל רגע נתון יש לי כ-20 פרויקטים בשלבי הכנה ובימים עמוסים במיוחד – לפני מועדי הגשת עבודות גמר, למשל, אני מעסיק 50 כותבים מסביב לשעון".

סטודנטיות אמריקאיות. photo: cc-by-sa Lower Columbia College

דנטה כותב שהרמה של הסטודנטים שפונים אליו נמוכה ומבישה. "הם לא יכולים לכתוב בהצלחה רשימה למכולת", הוא קובע. "הם צריכים עזרה. הם לא יודעים ללמוד ולא יודעים להצליח. אף אחד לא עוזר להם. חוץ ממני".

"אני מתפרנס מהייאוש של הסטודנטים ומחוסר האונים והאכפתיות של מערכת החינוך הגבוה", הוא כותב, "ותודות להם אני מרוויח מדי שנה יותר כסף מרוב המרצים באוניברסיטה… אתם יכולים לקרוא לי נוכל, אבל אני לא אשם בכך שהסטודנטים שלכם זקוקים לי כל כך".

לכתבה המלאה

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יריב מ

    לכל פירצה מבנית (תחלואי מערכת החינוך המופרטת ומערכת הערכים הפטישיסטית-צרכנית) יש גנב-יזם המשתחל לתוכה.

  2. איתי

    סטודנט הצללים אמנם טוען שאין תחום אקדמי שאינו פרוץ (ולאחר שלימדתי בארה"ב תיאורי הבורות אינם זרים לי) אבל שורת הרווח זועקת מכל שורה במאמרו: החל מהדסציפלינות (מנהל עסקים, מלונאות, מנהל חינוכי \ ציבורי ושאר תארים באמביציה שבתהליך של היזון חוזר פוגעים באקדמיה) ועד תארים מקצועיים ונחוצים (לחברה ו\או לחילוצו של פרט מעוני). את הסדר הכלכלי הקיים הוא אוהב מאד – אלו סטודנטים עשירים שאינם ממלמלים שברי הוראות אלא מנהלים את עבודתו.

    החלוקה הסוציולוגית שהוא מציע (ויותר מכך, הביקורת על המערכת שמחפשת לכמת סטודנטים במינימום מאמץ ועלות) מצטרפת לביקורת שמרנית על האקדמיה מתוקף הפיכתה למשאב הכרחי – ביקורת שמשמשת ומזינה מגמות אנטי אינטלקטואליות (גם בישראל).

    בקיצור, כבור בתחום י מעניין אותי הרבה יותר לקרוא את דעתו של הפילוסוף של החינוך על התופעה הרבה יותר מאשר את רשמיו של שכיר העט.

  3. אסף

    ודרך אגב, התופעה הזו מתקיימת גם בארץ. הזדמן לי להכיר מקרוב מישהי שמכינה עבודות אקדמיות לסטודנטים, בדומה לדנטה.

  4. אסף

    אז מה לך לבקש נימוקים מאדם שייתכן שהוא "אנטי אינטלקטואל" אם הם לא בעלי ערך כספי

  5. מאור מלחי

    נאמר שהזייפנים הם עשירים עצלנים/חסרי ידע באנגלית/ חסרי יכולת.בוא נבדוק מה ההשלכות החברתיות.
    העשירים העצלנים- ממילא יעבירו את חייהם בניהול אנשים מוכשרים מהם. ההבדל החברתי בין "עשיר" ל-"עשיר עם תואר" אינו גדול-אין בעיה בזייפנות שלהם.
    חסרי ידע באנגלית- אם הם חוזרים לארצותיהם אין שום בעיה בזייפנות שלהם. אם הם נשארים בארה"ב, סיכוי טוב שעם הזמן יילמדו אנגלית והמוטיבציה שלהם תכפר על אי הידע שהיו צריכים להסתיר בזמנו ע"י זיוף. בעיה קטנה.
    חסרי היכולת: בעיה. הרי גם לאוניברסיטאות וגם לבעלי התארים יש אינטרס חזק לשמור על ערך המותג שלהם ולהילחם בהם. מדוע עם כן המערכת מקלה עליהם? אולי משום שהעבריינות שלהם, בסופו של דבר, משקפת את סולם הערכים המקובל.

  6. עודד גלעד

    כתבו בגוגל "כתיבת עבודות" ותראו את שפע האתרים בנושא…

  7. ירדנה אלון

    כן,גם אני עשיתי את זה, היו תקופות בחיי,שכתבתי עבודות סימינריוניות לסטודנטים וסטודנטיות ,הם הלכו לבלות,ואני ישבתי ולמדתי את החומר עבורם ועשיתי עבורם את העבודות וקיבלתי ציונים גבוהים למדי(אני קיבלתי את הציונים הגבוהים לא הם)מבחינה אישית זה הרחיב את עולמי,למדתי וחקרתי נושאים שונים ומגוונים,קיבלתי פרוטות,זה לא היה כל כך הנושא הכספי כמו האתגר האינטלקטואלי,רציתי לבחון את הגבולות שלי,שיחקתי ב- "נדמה לי שאני סטודנטית"למרות שרשמית לא הייתי,כאמור קיבלתי פרוטות,אבל הסיפוק ששאבתי מהציונים הגבוהים,ומהידע שספגתיומהידיעה שלוא באמת הייתי רוצה וחושקת בתואר אקדמי לא הייתה לי בעיה כלל וכלל לעשות זאת,
    אבל מאז לא כל מי שנושא בתואר אקדמי מרשים אותי ולא יכול לנפנף בזה לעומתי,מפני שאני יודעת שזה שיש למישהו תואר אקדמי לא אומר שהוא אכן עבד קשה על מנת להשיג אותו.ושהוא אכן יודע משהו בתחום שיש לו תואר.

  8. להרצות, או לרצות? הרצאה או עונש?

    בעוונותי, אני מרצה באחת האוניברסיטאות המרכזיות בישראל. תופעת ההעתקות, קניית העבודות, היעדר כמעט מוחלט של כישורי כתיבה אקדמית, וויכוחים אין סופיים על מנת לקבל ציון גבוה, אינה זרה לי. דאגתי המרכזית: הסטודנטים של היום יובילו את ארגוני העתיד עם אותן יכולות מוגבלות של ניתוח, הסקת מסקנות, מתן המלצות וכתיבתן העומדות לרשותם כעת. אני מקווה שאלו שיקודמו, יהיו אותם אנשים שהשכילו להבין שמהות הלימודים אקדמיים אינה תעודה בלבד, הרחיבו אופקים והשתמשו גם באותו חומר אפור השוכן, כך טוענים, בין אוזניהם. לשמחתי, לימדתי גם רבים כאלו. על האוניברסיטאות לאכוף את חוקי האקדמיה, במקום להעביר את כ-ו-ל-ם "כי הם משלמים"… ויבוא לציון גואל.

  9. סתם אחד

    ספר משעשע על אדם כזה בדיוק. חיפוש מהיר באינטרנט מעלה כמעט כלום אזכורים, אבל אני בטוח שקראתי אותו לפני כמה שנים.