חרדת דמוקרטיה בערוץ 2

חברת החדשות של ערוץ 2 יצאה למלחמה נגד חקיקה שתפריע לה להמשיך ליהנות ממעמדה כמונופול, בטענה לפגיעה בחופש הביטוי של הגוף המקצועי והאובייקטיווי ביותר בישראל. בואו נראה עד כמה אנשי המהדורה שומרים על הערכים הללו
יוסי דהאן

אני לא יודע כמה מהקוראים שמעו על הקרב שמנהל ערוץ 2 נגד טיוטת הצעת חוק השידורים החדשה הקובעת, בין היתר, שיחול איסור על הזכייניות רשת וקשת להמשיך להחזיק ביחד בבעלות משותפת את חברת החדשות. אם תעבור ההצעה, כל אחת מהן תוכל להתמודד במכרז על הבעלות החדשה של חברת החדשות. הצעה זו עולה בקנה אחד עם עמדת הממונה על ההגבלים העסקיים. בערוץ 2 הוכרז על גיוס כללי למלחמה בהצעת החוק.

מנכ"ל חברת החדשות אבי וייס, מצויד באנשי שני משרדי לוביסטים, יצא בהודעה דרמטית לעיתונות:"המשמעות החד משמעית והמיידית של החקיקה היא סגירת חברת החדשות של ערוץ 2, הדמוקרטיה וחופש הביטוי ייפגעו אנושות כתוצאה מסגירת גוף התקשורת האמין, המקצועי, האובייקטיבי והבלתי תלוי במדינת ישראל". אין חשש כפי שמציינת בצדק אופיר בר זוהר ב"דה-מרקר" – חברת החדשות לא תיסגר. מה שיקרה כנראה זה שאו קשת או רשת יזכו במכרז, כאשר הזכיינית שלא תזכה במכרז תקים חברת חדשות משל עצמה.

תרומה לפלורליזם תקשורתי עיתונאי, במקום חברת חדשות אחת תהיינה שתי חברות חדשות שיחד עם גופי חדשות של ערוצים נוספים יתחרו ביניהם. כמה אירוני וכמה צפוי שאנשי חברת החדשות של ערוץ 2 המטיפים מאז הקמתם באדיקות דתית לאימוץ מנגנונים של שוק חופשי ועקרון התחרות בכל תחומי המשק, יוצאים להילחם בחירוף נפש על זכותם הבלעדית והבלתי מעורערת להמשיך ליהנות ממעמד של מונופול.

באשר לאזהרתו של וייס "לפגיעה אנושה בחופש הביטוי, כתוצאה מסגירת גוף התקשורת האמין, המקצועי האובייקטיבי והבלתי תלוי במדינת ישראל", מלבד חוסר הצניעות וההפרזה בתחושת הערך העצמי שבאה לידי ביטוי בהצהרה זו, הטענה הזו מופרכת. אני כמעט ולא צופה בחדשות ערוץ 2, אני מעדיף את החדשות של התחנות האחרות וזה בשל ההשחתה של חברת החדשות של חופש הביטוי, חוסר האמינות וחוסר האובייקטיביות המאפיין חלק גדול מעבודתה היום יומית של מערכת חדשות שמרנית, נעדרת אומץ לב ציבורי ורדופת רייטינג. (תכנית התחקירים "עובדה" היא החלק המוצלח ובעל הערך של החברה).

בואו ננסה להעמיד במבחן האובייקטיביות והאמינות של כמה מהכוכבים המרכזיים של הערוץ. למשל הכתב והפרשן הצבאי הוותיק רוני דניאל, אין טעם להשחית מלים על הערך העיתונאי של מי שמזה שנים מסתובב פיסית בחברת החדשות אולם משרת בעבודתו את שלטונות הצבא. כשאני צופה בו תמיד צפים בראשי דימוים מ"מלכוד 22", ג'וזף הלר החמיץ דמות מעניינית שיכולה היתה להוסיף צבעוניות לעולם המלחמה האבסורדי שתיאר. כך גם אהוד יערי, פרשננו לענייני ערבים, עמית מחקר בכיר במכון המחקר הימני "מרכז שלם", שהקריירה שלו תרד לטמיון אם חס וחלילה יימצא פתרון לסכסוך.

טאלנט נוסף הוא הפרשן הפוליטי-מדיני הבכיר, אמנון אברמוביץ', ממציא אסכולת האתרוג של האתיקה העיתונאית שהעיקרון המרכזי שלה הוא לעולם תשבח ואל תבקר את מי שאתה מצדד בעמדותיו הפוליטיות. בתחום הכלכלי מי שאחראי לאובייקטיביות ולפלורליזם העיתונאי הוא הפרשן הכלכלי האולטרא ימני הנצחי נחמיה שטרסלר, ממשיך דרכם של איין ראנד ומילטון פרידמן, פונדמנטליסט קשוח של קפיטליזם ששום משבר פיננסי עולמי אינו מצליח לסדוק את אמונותיו. ואם בעניינים כלכליים עסקינן, לחברת החדשות יש שיניים חדות מאד כאשר הקורבנות הם אנשי ציבור או פוליטיקאים, אולם בדרך כלל הם אינם מעזים להתקרב לאלה המאכלסים את האוליגרכיה הישראלית.

בתחום החברתי, על פי מחקרם של החוקרים אלי אברהם וענת פירסט שנעשה עבור הרשות השנייה, בחדשות ערוץ 2 נוטים להתעלם מייצוג המיעוטים וקבוצות לא הגמוניות בתקשורת סובלות מהכחדה כמותית ואיכותנית. בהכחדה, הכוונה להיעדר ייצוג של מיעוטים בתקשורת: ערבים, עולים וחרדים כמעט ואינם מופיעים על המרקע וכאשר קבוצות אלה ואנשים ממוצא מזרחי מופעים הם מוצגים באופן סטריאוטיפ ושלילי. על פי מחקר שהייתי שותף לו, לאותו יחס זוכים גם עובדים שובתים.

מהרשימה החלקית הזו לא יכול להיפקד מקומו של כוכבה החדש של חברת החדשות, העורך והמגיש האובייקטיבי והבלתי תלו של מהדורת יום שישי, אד מורו הישראלי – יאיר לפיד. הפרזנטור של בנק הפועלים, ממקימי מפלגת שינוי, פוליטיקאי העתיד והקונצנזוס של המדינה. כפי שאיציק כתב כאן לפני שבוע, מספיק היה לצפות בראיון הארוך והמביש של לפיד ושטרסלר עם הטייקון יצחק תשובה, שהעובדה האלמנטרית שבתו מחזיקה בבעלות אחת הזכיינות של הערוץ לא זכתה לאזכור באותו ראיון, במופע יחסי ציבור שתרמה חברת החדשות לטייקוני חברות הגז.

הלחץ מתחיל לעבוד, והשר כחלון שרכש לעצמו לאחרונה מוניטין של פוליטיקאי הלוחם בתאגידים התקשורת הגדולים לטובת הצרכנים והאינטרס הכללי מתקפל. אתמול התקיים דיון בוועדת הכלכלה, ועל פי הדיווח העיתונאי קשה היה למצוא פוליטיקאי אחד שיתמוך בעמדת הממונה על ההגבלים העסקיים. גם פוליטיקאית אמיצה בדרך כלל חברת הכנסת שלי יחימוביץ' שיבחה את עבודת חברת החדשות: "אנחנו לוקחים דבר שמתפקד מעולה, ופשוט מחרבים אותו". ואני נזכרתי בטור של שלי יחימוביץ', עיתונאית בחברת החדשות. טור שעסק בשערורייה של קריאת מוזיאון תל אביב על שמו של סמי עופר. בעקבות הטור תבעו האחים עופר את חברת החדשות. שלי יחימוביץ' סברה שאין שום מקום להתנצלות אולם חברת החדשות נכנעה והתנצלה. על הרגשתה והתנהגותה של חברת החדשות כתבה שלי יחימוביץ' בבלוג שלה את הדברים הבאים:

"ההתנצלות שודרה אחרי שכבר פרשתי, אבל אין ספק שהיתה עבורי ובוודאי שעבור חברת החדשות – משפילה ומקוממת, כתב כניעה של העיתונות לשלטון ההון".

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. הכירו את העריצים בערוצים

    קחו לדוגמא את "הידידה" ארה"ב שהיא "הדמוקרטיה המערבית הגדולה שההון קונה" כל 4 שנים, ב"בחירות". The U.S. is the Biggest Western Democrscy that Money Buys
    עכשיו לכו לידידותיה במזה"ת – מובראכ – משת"פ, המלך עבדאללה [כמו אביו חוסיין] מקבל משכורת מהסי.אי.איי. הם קנו גם את סניורה בלבנון, ונכשלו. ומה עם מחמוד עבאס? — אז מדוע שבשם ההרמוניזציה של המזה"ת ההון לא יהיה העריץ בערוץ הגדול של ישראבלוף? הרי ככה זה גם בארה"ב ABCBSNBCFOX

  2. רגישות יתר

    חברים, אני לא צופה בחדשות ערוץ 2 ומאז שאהרלה ברנע עזב ונכנס יאיר אני לא יכולה לראות חדשות שישי בניחותא, הוא פשוט מעלה לי את הסעיף, הנסיך. מה אתם מציעים חוץ מחדשות הירקון והטלויזיה החברתית שעם כל הכבוד להם מכסים נושאים חשובים אך רק 'חברתיים', זה לא מספיק. מה האלטרנטיבה לטלויזיה המשודרת? האם יש כזו?

  3. סתם אחד

    אם לא, זאת בעייה.

  4. חיים

    לנגד ענינו מתקיים הלכה למעשה ניסוי בפלורליזם תקשורתי. המולטי מיליארדר אדלסון שם את הזי'טונים על ביבי ועיתונו הוא שופרו. כניסתו לשוק תרמה לפלורליזם בענף או פגעה בתחרות? יומון חינמי טלגרפי שמאיים למוטט כלכלית את העיתונים האחרים מועיל לדמוקרטיה או מכרסם בה? עיתון שמרדד את הרמה בעיתונים המתחרים שמבקשים להחניף לקורא המזדמן בתחנת הרכבת או בצומת ההומה תורם לשיח הציבורי או לא?
    נדמה לי שבשוק הטלויזיה המצב יהיה עוד גרוע יותר. הרפורמה של כחלון יוצאת מגרונו, אבל נדמה שהיא עוצבה בממלכת הביבי. שלדון אדלסון רק ממתין ליום שהוא יוכל להקים כאן את פוקס ניוז הישראלית, או בשמה המעורר יותר: ביבי-סי. מבנה הבעלות המיוחד על חברת החדשות מונע מבעלי ההון שמחזיקים במניות הזכיינית השפעה על התכנים. המנכ"ל נבחר על ידי דירקטוריון שמורכב מנציגי ציבור (יו"ר ושני נציגים שקולם כשל ארבעה) ונציגי הבעלים של שתי הזכייניות. כך בדיוק טורפד הניסיון של האחים עופר למנות מנכ"ל כלבבם לחברת החדשות, כך הצליחו נציגי הציבור למנוע השפעות אחרות של בעלי השליטה. מעבר לאחזקה של זכיין אחד לא יתרום כלום לפלורליזם. הוא יהפוך חברה עצמאית אחת לשתי חברות קטנות שישרתו את בעל המאה.
    גם אם דעתך לא נוחה מחלק מהפרשנים, כדאי להתבונן היטב במכלול, והוא עדיף לאין שעור על האלטרנטיבות

  5. יורם גת

    בארה"ב ישנן שלוש מערכות החדשות של הרשתות המשודרות הגדולות, ובנוסף להן מספר מערכות חדשות בערוצי הכבלים. התוצר הכולל הינו הומוגני וחסר ערך במידה דומה לזה של חברת החדשות בישראל.