הנחות ואנחות רווחה

הסיבות לרצח הילדות ברעננה הן בין היתר המדיניות האנטי-חברתית של הממשלה, הפוגעת בשכבות החלשות ובתנאי ההעסקה של העובדות הסוציאליות – שנאלצות לכבות שריפות במקום לפעול לשינוי חברתי
נעמה לוין

רצח הילדות ברעננה העלה שוב שאלות נוקבות, אך ספק אם ממצות. איך קורה שהורה קוטל את חייו של ילדו שלו? איפה היו שירותי הרווחה? האם התקשורת תורמת להישנותם של מקרים אלו? האם האלימות שאנו חשופים אליה במרחב הציבורי פלשה גם למרחב האישי? האם איבדנו את היכולת שלנו כחברה להגן על עצמנו?

לצד שאלות אלו ואחרות, כולם ממהרים לחפש אשמים. בראש מצעד האיוולת הזה ניצבות העובדות הסוציאליות שנטען כי לא עשו מספיק, או ההורים (במקרה הנוכחי – האם) שקל מאוד לקטלגם כסובלים ממחלות ונכויות נפשיות. אך את קובעי המדיניות וממשלות ישראל לא ממהרים להאשים, למרות אותה מדיניות אנטי-חברתית שהופכת את אזרחיה בכלל ואת העובדות הסוציאליות כשליחיה לקורבנותיה הישירים, שאף נדרשים לשאת באחריות.

על העובדות הסוציאליות יש כביכול מי שמגן, אך גם זה למראית עין בלבד אשר מנציחה את השיטה. כך, בכתבה בערוץ 2 יוצא שר הרווחה בכבודו ובעצמו להגן על העובדות הסוציאליות, העושות כמיטב יכולתן למרות העומס הרב ושכרן העגום. אך נדמה שגם שיח זה עוסק בעיקרו בטיהור שמו של משרד הרווחה, ובהתפארות במענים הקיימים (דוגמת מועדוניות לילדים), או החקיקה שהוא מנסה לקדם (הפעלת מערכת איתותים ואזהרות במקרים דומים), במקום להתמקד בשורשי הבעיה.

על ההורים לעומת זאת אין כלל מי שיגן. באופן אירוני וצורם, גם שר הרווחה חוטא בהתנצחויות רדודות מול המשפחה האבלה. הוא ממהר להאשים את האם הרוצחת ומנסה להרגיע את ילדי ישראל שאולי שואלים את עצמם אם "גם ההורים שלהם הם כאלה". הוא מכנה זאת כ"בעיה שחוצה תחומים של מסוכנות אנושית" וכ"סוגיה שקודם כל נוגעת למחלות נפש ולנכויות נפש". למרות שהוא מזהיר מסטיגמטיזציה, המסר שמחלחל הוא ברור – האנשים אשמים במצבם ואולי אף מסוכנים לעצמם. מסר שמתחדד אף יותר לאור הפתרון אותו הוא מקדם: "מערכת אזהרה". גם העובדה שלפני כן מזכיר השר כי לא היו סימנים מעידים כי האם תרצח את בנותיה, לצד עדויות שפורסמו בכלי התקשורת בהן נשמעים שכנים הטוענים כי מדובר במשפחה שלווה ללא עבר בעייתי של אלימות אך במצב כלכלי לא פשוט, לא משנים את השיח.

התנהלות זו מעלה את התהייה אם שר הרווחה עצמו שותף לקידומה של אותה מדיניות אנטי-חברתית, שמטרתה לגלגל את האחריות מהמדינה ולהמשיך ולייצר סביבה התומכת בתהליכי ההפרטה. אותה מדיניות המקצה משאבים דלים לנושאים החברתיים ומונעת קידומם של פתרונות שיאפשרו לאנשים לחיות בכבוד, כגון הרחבת התעסוקה בשכר הוגן, אכיפת חוקי עבודה והגדלת תשלומי העברה שהוכחו בדוח העוני האחרון כגורם משמעותי לצמצום העוני. אותה מדיניות הפוגעת הן בתנאי התעסוקה של העובדות הסוציאליות, והן ביכולתן להתפנות לתפקידן המקצועי לסייע לאוכלוסיות מוחלשות ולפעול לשינוי חברתי, במקום להישאב בעיקר לכיבוי שריפות, מענה חומרי והישרדות יומיומית.

אינני רוצה לטעון כי לא ייתכנו מקרים של מחלות נפש – ואכן כל מקרה צריך להביחן לגופו. במקביל, אין ספק כי יש לנקוט בצעדים שיבטיחו את הזכות לחיים של כל ילד בישראל.

אבל אנחנו מסיטים את הזרקור מהשחקן העיקרי. עד מתי נקבל כמשנה סדורה את הגזירות הכלכליות ותהליכי ההפרטה שמאפשרים למדינה להתנער מאחריותה לאזרחיה? האם שוב אנחנו חוטאים בהאשמת האנשים בעוניים, ומשחקים ככלי לידי המדיניות האנטי-חברתית המביאה משפחות רבות למצבי מצוקה קיצוניים? האם אנחנו לא ממהרים לשפוט את האנשים החיים במצוקה בלתי נסבלת, בלי לנסות להבין איזו תחושת השפלה, פגיעות וחוסר אונים היא עשויה להביא איתה? נדמה ששכחנו את אותן עדויות שמביאים לפתחנו חדשות לבקרים, על הבושה הכרוכה בחיים בעוני, הפחדים והחרדות היומיומיים, אובדן הביטחון והכבוד העצמי; דברים המביאים לא פעם את האנשים הסובלים ממצוקה זו, לכדי מחשבה לשים קץ לחייהם.

רק לפני שבוע פורסם דו"ח העוני והפערים החברתיים לשנת 2009. על פי הדו"ח, המשפחות נעשו עניות יותר וחומרת העוני הגיעה לשיאה. כרגיל, גם נתונים אלו נדחקו לשולי השיח הציבורי, כמו האנשים שמאחוריהם והעובדות הסוציאליות. זאת כנראה עד הפעם הבאה, כשאירוע נוסף יגרום לזעזוע רגעי ולהאשמות חדשות-ישנות.

בינתיים, האשמה העיקרית מוטלת לפתחנו, הציבור הרחב, שמאפשר לממשלות ישראל להוליכנו שולל שוב ושוב ולהסיט את הזרקור מפתחם. להמשיך בהנחת הרווחה שלהם, ולנשום אנחת רווחה. הנחות ואנחות אלו, בסוף ישמידו אותנו לדעת אם לא נתעורר.

הכותבת היא עובדת סוציאלית

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
    תגובות

     

    This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.