מחאה בקבלנות

משרד האוצר עוקף את ההסתדרות משמאל, בעלי חברות כוח האדם יושבים בצד ונהנים, ומי נדפקים? "ספקי השירותים", כמובן
נתן שקרצ'י

לפני כשבועיים וחצי נחתם הסכם בין ההסתדרות, כמייצגת עובדי המדינה, לבין משרד האוצר, לגבי 750 אלף עובדי המדינה. ההסכם נחתם לאחר איומים בשביתה כללית במשק והשיג עבור עובדי המדינה תוספת שכר של 6.25 אחוז בשכר בשלוש השנים הקרובות, תוספת של 2,000 שקל למשכורת החודש הבא, השתתפות במעונות לאמהות עובדות והעלאת הפנסיה בשיעור של שני אחוז.

שני הצדדים השיגו את יחסי הציבור שהם רצו. הרעש סביב איומי השביתה שכך. המשק יכול נשום לרווחה. אבל ההסכם לא חל על כל עובדי המדינה, יש קבוצה שלא תיהנה מההסכם בהסכמה שבשתיקה שבין שני הצדדים. מדובר כמובן בעובדי הקבלן, או כמו שקוראים להם היום בשפה מכובסת: "ספקי השירותים".

המו"מ שהתעלם מעובדי הקבלן היה גמר אליפות ישראל בצביעות. כיכבו בו שני הצדדים להסכם, כל אחד עם הצעדים הציניים שלו, אבל לא השתתפו בו המפסידים הגדולים: עובדי הקבלן למיניהם. ולמעשה, לא היו שם גם המנצחים הגדולים: בעלי חברות כח האדם למיניהן. מישהו אחר עשה את העבודה המלוכלכת בשבילם.

במקביל לדיון על הסכם השכר, פורסם דו"ח הממונה על השכר שגילה כי כשליש מעובדי המדינה מקבלים השלמת הכנסה לשכר המינימום. הדו"ח כולל תנאי עבודה של עובדי חברות כח אדם, אך לא כולל תנאי עבודה ושכר של "ספקי השירותים" בתחום המחשוב, הניקיון, השמירה ועוד. כ-80 אלף עובדים שקופים בשירות המדינה ומוסדותיה.

באקט ששבר את שיאי הציניות, התראיין הממונה על השכר וטען שהפערים שנוצרו במגזר הציבורי הם באשמת ההסתדרות והוועדים החזקים. כאילו שלאוצר כמעסיק הגדול במדינה אין שום חלק בקיומם של הפערים האלו. הוא רציני, או שאולי הוא נחת לא מזמן מכוכב אחר? רק כך אפשר להסביר את העובדה שהוא חושב שההסתדרות היא זאת שצריכה לדאוג שהתוספת לעובדים תהיה דיפרנציאלית – יותר למקבלי השכר הנמוך, פחות למקבלי השכר הגבוה.

לגבי עובדי הקבלן, מרגיע הממונה, אין צורך להתרגש. יש מעט עובדי קבלן, והאחרים הם "עובדים של חברות שהם קונים מהם שירותים". כלומר, הם מקבלים שכר מהמעסיק שלהם. אבל ממי המעסיק מקבל את השכר? ממשרד האוצר. האם יכול הממונה להשיג לנו מחקר שיוכיח שלשלם לעובד, ולחברה ש"מעסיקה" אותו זה עניין יותר זול מלהעסיק את העובד ישירות? מסופקתני.

למרות כל זה, לדעתי, את אליפות ישראל בצביעות לוקחת ההסתדרות. משרד האוצר הוא מעסיק, שמצא והמציא אינספור שיטות ניצול עובדים והתחמקות מהחוקים. כאשר מעסיק כזה מציג את עצמו תדמיתית וציבורית כאחראי, שדואג לפערי השכר ורוצה לצמצמם, לעומת ארגון העובדים הרשע, שרוצה לשמר את הפערים, מדובר בעלבון רציני ביותר.

ההסתדרות "השיגה" הסכם נטול דיפרנציאליות שלא כלל התייחסות ל-"ספקי השירותים". בא לי לשאול, "מה, אתם אהבלים?" אתם לא קולטים שהמוסד המוביל בנצלנות עוקף אותם משמאל ומכיר בצורך בשינוי חלוקת ההכנסות לטובת החלשים ביותר במקום העבודה?

אנשי ההסתדרות שתקו, כי הם ידעים שהמשחיתים צודקים. הם מושחתים בעצמם. המשחיתים השחיתו אותם. הם לא רואים את "ספקי השירותים" ממטר. הם בוגדים בעקרון הבסיסי שעומד ביסוד הקיום שלהם: "לא ינצל החבר את עבודת זולתו". מישהו צריך להזכיר להם שזה הסעיף הראשון בחוקת ההסתדרות.

כתגובה לנושאים אלה נערכה ביום ראשון, 21 בנובמבר, הפגנה של ועד עובדות הניקיון של אוניברסיטת בן גוריון יחד עם עובדי קבלן אחרים מרחבי באר שבע בקריית הממשלה בבאר שבע. היינו שם כדי להעביר לשר האוצר יובל שטייניץ וליו"ר ההסתדרות עופר עיני, מסר ברור: "עובדי הקבלן תמיד שתקו וקיבלו את הגזירות בהכנעה וזה היה מאוד נוח לכולם, אבל עכשיו נגמרו ימי השתיקה. מעתה נשמיע קול, נפגין נוכחות, נגיב על החלטות שלא מתייחסות לציבור שלם של עובדים. אנחנו נחזיר לעובדי הקבלן את הרגשת השליטה בגורלם, ונראה להם שכשאנחנו יחד יש לנו כוח להתנגד, ושאנחנו לא חייבים לקבל את מה שמחליטים עבורנו. אנחנו אומרות די להעסקה קבלנית! רוצות העסקה ישירה עכשיו!"

גם אם לא הגעתם להפגנה, תוכלו לעזור לנו להגיע לשאר אחינו עובדי "ספקי השירותים" בשירות הציבורי שפרוסים בכל רחבי הארץ, ממש לידכם, ולעזור לנו לצרף אותם למאבק.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אריה גל

    הבמה הרעיונית, מפלגת העבודה

    סליחה שאני מלא בחילה וזעם !!! נשלח לפני 1 שבועות, 2 ימים

    סליחה שאני מלא בחילה וזעם !!! אבל מי שמנקים לכם את הרחובות,
    מתחזקים את עמודי התאורה, שומרים על בתי הספר, מבשלים בבתי החולים,
    או באים שלוש פעמים בשבוע לשעתיים לרחוץ את האבא שלכם הקשיש,
    כל אלה הם העובדים האמיתיים ב"שירות הציבורי",-
    וכל אלה,- חצי מדינה,-

    קיבלו עכשיו, בהסכם המופלא של מר עופר עייני תוספת של בדיוק האות השביעית.

    על כן אני, חבר מרכז מפלגת העבודה, מלא היום

    בחילה וזעם. ואני מודיע בזה,- אולי בהיותי אולי

    היחיד מבין אותם מאות אלפים שחוחי קומה רחוקים מן

    הצלחת ומהעין ומהלב שיודע גם להקליד עברית במחשב,

    אני מודיע בזה כי כל מי מחברי מפלגת העבודה ( ה-ע-ב-ו-ד-ה )

    שיספר לי היום כי הוא כאן "כדי לקדם את תהליך השלום"
    יקבל ממני בפריימריס, חד משמעית,

    בבחילה ובזעם,

    בדיוק

    את אותה האות שנותנת המפלגה,-

    ונותן הוא, – לעובדי הכפיים האמיתיים במדינה,- לאותו המון אדיר אך אילם ודחוי ושקוף, שהוא המקיים, בייאוש ובעיניים כבויות ובגוו שחוח, את כל המדינה הזאת כולה.

  2. י.ד.

    ככה זה היה תמיד. המניע הראשון להקמת וועדי עובדים וחקיקת חוקי שכר מינימום היה כדי לגורם אבטלה אצל העובדים החלשים ולשמור על השכר הגבוה אצל העובדים החזקים.

    ההון מעולם לא התחרה בעובדים. מטרת ההון היא תמיד לשתף פעולה עם עובדים וכך למקסם את הרווח שלו (רווחי ההון תלויים במספר העובדים שעובדים עם ההון ככל שמספרם גבוה יותר כך רווחיו גבוהים יותר).

    רק העובדים התחרו בעובדים אחרים. וכדי לדאוג לכך שישלמו להם מחיר גבוה ביחס לשאר העובדים הם זרקו את שאר העובדים לכלבים דרך החוק האלק "חברתי". אבל פה באתר הדמיון הסוציאליסטי שולט, וכל פעם הוא מתקומם כשהמציאות לא מצייתת לכלליו.

  3. מאור

    המאמר מקשר לקטע בדה-מרקר, בו נאמר " 31% מהעובדים בשרות הציבורי, 97,127 עובדים, שכרם נמוך משכר המינימום במשק. לפי חוק, הם מקבלים תוספת הכנסה לשכר המינימום. השכר הממוצע שלהם למשרה מלאה עמד על 6,777 שקל". איך קבוצה עם שכר ממוצע למישרה מלאה מעל שכר המינימום מרוויחה פחות ממנו?! או שמשום מה הם מועסקים במישרה חלקית, או שבקומבינה ישראלית טיפוסית חלק מהשכר הוא החזר הוצאות/תוספת ייעודית שלא נחשבת שכר- מה שמזכה אותם בהשלמת הכנסה. אשמח להסבר.

  4. נתן שקרצ'י

    כנראה שאתה צודק, אם ספר ההיסטוריה שלך נכתב ע"י איין ראנד, או שאתה קורא יותר מדי בקפיטליסט היומי.

    לנקודות שאתה מעלה אין שום קשר למציאות, מה שגורם לי לחשוב שאולי אתה חבר מהכוכב של הממונה על השכר.

    במי בדיוק מתחרים עובדי הניקיון השמירה והמחשוב? בעובדי נקיון ושמירה עובדי מדינה? האם נראה לך שכתבה זו הייתה נכתבת אם היו עובדי נקיון שמירה ומחשוב עובדי מדינה?

    יותר פשוט: הממונה על השכר וחבריו לאוצר, מעדיפים עבדים, ולא עובדים מאורגנים.
    על העבדים הם יכולים לצפצף, ולעומת זאת, הועדים יכולים לשבות.

    לגבי שאר הנקודות שהעלית, זה כנראה הדמיון האנרכו קפיטליסטי שלך. הנה ציטוט של האדמו"ר שלכם, אדם סמית, שהבאתי פה בעבר-
    "”שכר העבודה המקובל תלוי בכול מקום ומקום בחוזה הנחתם בדרך כלל בין שני הצדדים האלה, שהאינטרסים שלהם אינם שווים בשום אופן. הפועלים שואפים לקבל הרבה ככל האפשר, המעסיקים שואפים לתת מעט ככל האפשר. אלה נוטים להתאגד כדי להעלות את שכר העבודה, ואלה – כדי להורידו.

    אולם בדרך-כלל לא יקשה לחזות ידו של מי תהיה על העליונה בסכסוך בנסיבות רגילות, ומי יכפה על מי להסכים לתנאיו. המעסיקים, אשר מספרם קטן יותר, מתאגדים ביתר קלות. מה גם שהחוק מתיר להם את התאגדותם ועל כל פנים אינו אוסר אותה, אבל הוא אוסר התאגדויות של פועלים. אין לנו חוקי פרלמנט נגד התאגדות לצורך הורדת מחיר העבודה, אך יש חוקים רבים נגד התאגדות לשם העלתו. המעסיקים יכולים להחזיק מעמד זמן רב יותר בסכסוכים שכאלה. בעל הקרקע, האיכר, התעשיין והסוחר מסוגלים בדרך כלל לחיות שנה אחת או שנתיים על ההון שכבר צברו, גם אם לא יעסיקו אפילו פועל אחד. פועלים רבים אינם יכולים להתקיים שבוע ימים בלא תעסוקה, מעטים מהם יכולים להתקיים כך חודש ימים, וכמעט שום פועל אינו יכול להתקיים כך שנה. לאורך זמן, אפשר שהמעסיק זקוק לפועל כשם שהפועל זקוק למעסיקו, אבל הצורך אינו מיידי.

    יש אומרים שרק לעיתים רחוקות אנו שומעים על התאגדויות של מעסיקים, ואילו על התאגדויות של פועלים אנו שומעים לעיתים קרובות. אך מי שמדמה בנפשו על סמך דברים אלה שהמעסיקים מתאגדים רק לעיתים רחוקות, הרינו בור בהוויות העולם כשם שהוא בור בעניין זה. בכל מקום ובכל זמן שוררת בין המעסיקים כמין התאגדות אילמת, אך מתמידה וקבועה שלא להעלות את שכר העבודה למעלה משערו המקובל…… יש שהמעסיקים מתאגדים בהתאגדויות מיוחדות כדי להוריד את שכר העבודה אפילו למטה מן השער הזה. התאגדויות אלה מתנהלות תמיד בתכלית החשאיות עד מימושן, וכאשר הפועלים נכנעים ללא התנגדות, כפי שקורה לא אחת, הרי למרות פגיעתן הקשה, איש זולתם אינו שומע עליהן לעולם.“

    אדם סמית, "עושר האומות", 1776

    ואם אתה לא מבין את מה שהוא הבין כשהקפיטליזם הנצלני היה בחיתוליו, אז בקרוב אני אעלה קצת חומרים היסטוריים על איגודי העובדים והתפתחותם.

  5. י.ד.

    בדיקה קצרה תראה שהתאגדות מעסיקים שכזו תהיה לא יציבה ותקרוס תחתיה אחרי זמן קצר, מהסיבה הפשוטה שתמיד עדיף למעסיקים לפתות עובדים לעבוד אצלם בשכר הנמוך מהתפוקה השולית שלהם והגבוה מהשכר המוסכם וכך להרוויח קצת יותר על חשבון החברים שלהם. שורה של מהלכים כאלה תביא לקריסת הסכם השכר הדורסני וחזרת השכר לשווי התפוקה השולית של העובדים.

    בדיוק מסיבה זו גם מרבית העובדים אינם מאוגדים ומעדיפים לעבוד בשכר "נמוך" המשקף את התפוקה השולית שלהם במקום להיות מאוגדים ולהישאר מובטלים.

    ודרך אגב – העובדים שמתחרים בעובדים אינם רק העובדים המקומיים אלא גם ובעיקר עובדים מעולם שלישי המתחרים על הון מערבי ומקומי.

  6. נתן שקרצ'י

    אני כותב על עובדי שירותים במוסדות ציבוריים, ואתה כותב שהם יתחרו עם העולם השלישי. תרד לאדמה, חבר.

    בכל מקרה, אני לא יזיז אותך מהעמדות האיינראנדיות שלך, אז חבל על בזבוז הזמן.