מורד, יהודי, מרוקאי

העיתונאי הספרדי ברנבה לופס גרסיה כתב בסוף השבוע החולף הספד מעניין בעיתון "אל פאיס", שמסכם את פועלו של אברהם צרפתי. צרפתי הלך לעולמו ביום חמישי האחרון, בגיל 84, אך עד כה אף עיתון ישראלי לא מצא לנכון להקדיש למותו ולחייו כמה פסקאות.

לטובת מי שרוצים לדעת מעט יותר על דמותו השנויה במחלוקת והמרתקת, של צרפתי, מוגש התרגום המלא של ההספד:

"מורד, יהודי ומרוקאי", כך תיאר פרופ' מיכאל אלבז בספרו "L'Insoumis, Juifs, marocains et rebelles" את דמותו של אברהם צרפתי. שלוש מלים שמתארות את חייו ואת דרכו של מתנגד המשטר המרוקאי שבילה 17 שנים בבתי הסוהר של המלך חסן השני ושמעולם לא הסכים לחזור בו מהצהרותיו, גם לא כדי להשתחחר ממאסרו. רק לחץ בינלאומי כבד הביא לשחרורו המוקדם ממאסר, וגם זה רק אחרי תירוץ אווילי של "מציאת" דרכון ברזילאי נשכח של אביו.

צרפתי מת ביום חמישי במרקש, בגיל 84.

הוא נולד בקזבלנקה, ב-12 בינואר 1926, למשפחה יהודית ולמד הנדסה באוניברסיטה בפאריס, שם התוודע אל האידיאולוגיה הקומוניסטית. עם שובו למולדתו, ב-1949, הוא החל להילחם בכיבוש הצרפתי ונשלח לכלא ומאוחר יותר למאסר בית ממושך. הוא היה חבר המפלגה עד סוף שנות ה-60 עד שפרש ממנה כדי להקים את התנועה החברתית "אילה אל אמן", יחד אינטלקטואלים אחרים מהשמאל.

אחרי שמרוקו זכתה בעצמאותה, הוא מילא שורה תפקידים ממשלתיים עד 1974, אז נעצר בידי השלטונות בגלל "התגדותו למשטר". הוא עונה קשות ונידון למאסר עולם. הוא יצא ממאסר, אל הגלות בפאריס, ב-1991 (על כיסא גלגלים, בעקבות בעיות רפואיות קשות), אך עוד בשנותיו מאחורי הסורגים כתב ופירסם חיבורים על תנועת ההתנגדות במרוקו, כולל מאמר מקיף על המאבק בסהרה המערבית.

צרפתי, כמו בן דורו אדמונד עמרם אלמליח (שהלך לעולמו שלושה ימים לפני צרפתי), אימץ תפיסה פוליטית אנטי-ציונית, שבאה לידי ביטוי בספרו "Écrits de prison sur la Palestine" (צרפתי הכיר בקיומה של מדינת ישראל, אך סירב לבקר בישראל עד שתוקם מדינה פלסטינית).

ב-1986, עדיין מאחורי סורגים, הוא התחתן עם כריסטין דאורה, אזרחית צרפתייה שהתגוררה במרוקו. היא היתה זו שהעבירה, יחד עם קבוצה של פעילי זכויות אדם, דיווחים על סיפורו של צרפתי, ושל אסירים אחרים, שפורסמו בספר הידוע "חברנו המלך" (מאת ז'יל פרול), שזעזע את הממלכה המרוקאית וחשף את האמת אודותיה בפני העולם כולו.

ב-1999, לאחר מותו של חסן השני, הסכים בנו, מוחמד השישי, שצרפתי יחזור למרוקו. הוא קיבל בחזרה את מעמדו ואת זכויותיו והחל לעבוד כמהנדס במרקש. המפגש המחודש של צרפתי עם מולדתו, כולל התקוות והאכזבות שהתלוו אליו תועדו בספרה של רעייתו "מכתבים ממרוקו".

צרפתי נתפס כסמל של השמאל במרוקו. הוא עמד בראש המחנה שהכיר בזכות לריבונות של תושבי סהרה המערבית והביא בסופו של דבר ליצירת דיאלוג, בחסות האו"ם, שיוביל, כך מקווים, ליצירת קונפדרציה משותפת באזור.

בימים האלה קשה לראות כיצד חזונו צרפתי יתגשם, אבל נדמה שהמסר העיקרי של צרפתי היה התקווה שיום אחד השינוי יתחולל. במרוקו, ובמקומות אחרים".