דרוש ליטוש

במאמר שכתב הפילוסוף האוסטרלי פיטר סינגר באתר פרויקט סינדיקציה, הוא מעלה את הבעייתיות והצביעות שיצרה אמנת קימברלי – שנועדה להוציא את יהלומי הדמים מהסחר הבינלאומי. האמנה מחקה למעשה את כל שאר הבעיות האתיות הנקשרות ביהלומים. הבעיה התעוררה כאשר האמנה החלה בתהליך אישור ליהלומים מאזור מראנג' שבזימבבואה. מכרה היהלומים במראנג' שהתגלה ב-2006 הוא אחד העשירים שהתגלו אי פעם.

על פי דיווחים אחרונים, חיילים הכריחו את תושבי האזור לעבוד בתאגיד המכרות במראנג' בתנאים קשים, חשפו אותם לאלימות ולקחו חצי מהשלל. כאשר פראי מגואו (Farai Maguwu), פעיל זכויות אדם, חשף את ההתעללות הוא נעצר (ומאז שוחרר).

שלטונות זימבבואה טוענים בתוקף שהפרת זכויות האדם במכרה פסקה, אבל הבעיה עמוקה הרבה יותר. האליטה הצבאית במדינה גורפת את כל הרווחים לכיסה – בלי להשאיר דבר למיליוני האזרחים העניים. כך, באופן פרדוקסלי, אזרחים של מדינות מתפתחות עשירות במחצבים רק מפסידים: מורדים מתחזקים על חשבון המדינה וצוברים כוח צבאי אדיר, והעושר הופך לקללה של שחיתות, הפיכות ומלחמות אזרחים.

אם אנחנו משתמשים בסחורות ממדינות עניות שאינן דואגות לאזרחיהן – אנחנו הופכים שותפים חלקיים לגזל.

בשל כך חשוב להעלות את החששות בקשר ליהלומים מזימבבואה בערוצי הסחר עצמם. קבוצת רפופורט – רשת בינ"ל של חברות המספקות שירותים לתעשיית היהלומים – מסרבת לרשום את יהלומי מאזור מראנג' באתרה. היו"ר מרטין רפופורט קרא לאפשר לאלתר כניסה חופשית של ארגונים הומניטריים למכרות היהלומים על מנת לפקח על מצב זכויות האדם שם.

לסיכום, יש צורך בסטנדרטים גבוהים יותר מאלה שנקבעו באמנת קימברלי. אם צרכנים יתעקשו לקנות רק יהלומים אתיים – הסוחרים אולי יצליחו להחזיר דרישה דומה לספקים. ייתכן שזה יהיה צעד שיעודד שינוי בקרב עוד תעשיות הגורפות רווחים על גבם של האנשים העניים בעולם.

לכתבה המלאה