שרה שרה

מישל גולדברג, פובליציסטית ב"דיילי ביסט" ובמגזין "טאבלט", משוחחת עם רבקה טרייסטר מהאתר "סלון.קום" על שרה פיילין ופמיניזם – נושא שאמריקה (או לפחות נשות אמריקה) לא מפסיקה לעסוק בו. ואכן, שתיהן בעצמן מצהירות שהן כבר עייפות מהוויכוח על הזכות של שרה פיילין לקרוא לעצמה פמיניסטית, מה שלא מפריעה להן לצאת לסיבוב נוסף. טרייסטר טוענת שאין מישהו שיכול לקבוע אם אדם אחר בוא פמיניסט או לא, אין איזה תו תקן או איזו ועדת קבלה – במובן מסוים. היא אומרת, העיסוק בזה רק מחזק את האנטגטניזם כלפי נשים ליברליות שמתעקשות להיות שומרות הסף של הפנתיאון הפמיניסטי.

גולדברג אומרת שהקריאה שפיילין עושה בספר החדש שלה להיסטוריה של הפמיניזם האמריקאי והתנועה לשחרור נשים היא פשוט לא נכונה – במובן האמפירי ולא האידיאולוגי. זה טקטיקה של הימין, להילחם במשהו עד שאי אפשר להילחם בו יותר, ואז להכריז שהמאבק הצליח ושבכלל תמכת בו כל הזמן ואתה המניפסטציה שלו – ממש כמו שעשו השמרנים עם מרטין לותר קינג.

טרייסטר אומרת שפיילין הצהירה שהיא ממש התבאסה כששמעה שגלוריה סטיינם שונאת אותה – הלוא היא אשה פמיניסטית! אותי זה מדהים, אומרת גולדברג, היא לא הבינה שסטיינם ליברלית? אם זאת היתה המטרה של התנועה הפמיניסטת, להצביע בשביל נשים כי הן נשים – אז לא הייתי רוצה להיות חלק ממנה. פמיניזם זה לא רק "יו גו גירל", זו תנועה חברתית. האג'נדה של שרה פיילין היא שהפמיניזם עשה את שלו, ושנשים יכולות עכשיו להיות חלק מהסטטוס קוו; כלומר אני פמיניסטית אבל אנחנו לא צריכות יותר פמיניזם.

לשיחה המלאה ב"בלוגינג הדס"