הפרטה נגד הפרטה

בשנה האחרונה מכריז משרד החינוך על מאבק בבתי הספר הפרטיים. ואכן, ראשי המשרד מצאו דרך מאבק מקורית להגביל את ההפרטה: לחזק את ההפרטה
יוסי דהאן

אור קשתי מדווח היום ב"הארץ" שמשרד החינוך מקדם תכנית חדשה לשנה הבאה – פתיחת אזורי רישום בבתי הספר היסודיים. כיום על פי החוק אזורי הרישום של תלמידים לבית הספר חופפים בדרך כלל את אזור המגורים שבו הם גרים. בקיצור הילד או הילדה הולכים לבית הספר השכונתי (אלא אם כן הם לומדים בבתי ספר על-אזוריים).

מנכ"ל משרד החינוך, שמשון שושני

פתיחת אזורי רישום משמעותה שלהורים תינתן אפשרות בחירה בין מספר בתי ספר. בכירים במשרד החינוך, מדווח קשתי, טוענים שמטרה מרכזית של התכנית היא לצמצם את כוחם של בתי הספר הפרטיים. צריך להודות שבכירי משרד החינוך ניחנים בחוש אירוניה מפותח. מזה שנים הם נותנים את ידם להפרטה מערכת החינוך באמצעות יצירת מערכת ענפה הולכת וגדלה של בתי ספר פרטיים, ניסויים, דמוקרטיים, אנתרופוסופיים, טבע, מדעים ושאר ירקות ייחודיים, ועתה הם נזעקים להיאבק בהם באמצעות הפרטה נוספת מסוג אחר: החדרת מנגנוני הפרטה. הם ידבירו את וירוס ההפרטה באמצעות הזרקת נסיוב הפרטה.

ממעקב אחר היוזמות האחרונות של משרד החינוך עולה שזו המדיניות של המשרד בתקופת סער-שושני. כך, לפני מספר חודשים, הגה המשרד במסגרת מאבקו בבתי הספר הפרטיים תוכנית למתן סמכות לבתי ספר לקיים תכניות למודים נוספות בבתי הספר (תל"ן)  במימון הרשויות המקומיות וההורים. כלומר, מתן אפשרות להורים ורשויות אמידות ליצור תכניות לימודים נבדלות על בסיס יכולת כספית. עוד מימוש של הרעיון המבריק של מלחמה בהפרטה החיצונית באמצעות הפרטה פנימית בבתי הספר הציבוריים.

שר החינוך, גדעון סער

אבל לפני שנמשיך בדיון אודות יוזמת פתיחת אזורי הרישום של המשרד, מתבקשת הבהרה מושגית ואמפירית. בישראל אין כמעט בתי ספר פרטיים במובן השגור של המונח. בתי ספר פרטיים שהמימון כולו והניהול הם פרטיים. יצור הכלאיים המעוות המכונה על ידי משרד החינוך בתי ספר פרטיים, הם בתי ספר שניהולם הוא פרטי אולם מקור מימונם המרכזי הוא ציבורי.  וכך, לאורך השנים, מימנה המדינה על סמך חקיקה חסרה ורשלנית ועדות ערר משפטיות שהתגייסו למען האינטרסים של המעמדות המבוססים, ראשי רשויות מקומיות המחזרים אחר אוכלוסיות אמידות, ותמיכה גלויה וסמויה של משרד החינוך, מערכת חינוך פרטית במימון כספי הציבור, מערכת החותרת תחת יסודות מערכת החינוך הציבורית ושמה ללעג את עקרון שוויון ההזדמנויות.

מדיניות פתיחת אזורי הרישום אינה רפורמה חדשה. מדיניות זו, המכונה גם Parental Choice, יושמה במדינות רבות בעולם ואף כאן בתל אביב, שכפי שמדווח קשתי. תל אביב, אגב, דווקא החליטה לצמצם את התכנית בעקבות תלונות ההורים. מדיניות פתיחת אזורי הרישום החלה לפרוח בעולם בשנות השמונים כשחלק מההצדקות המרכזיות שלה נטועות באידיאולוגיה הכלכלית והחברתית הניאו-ליברלית. הרעיון הבסיסי היה לצמצם את מעורבות המדינה בחינוך ולהשאיל את מנגנוני השוק וכללי התחרות מהתחום הכלכלי לתחום החינוך. כפי שנותני שירותים מתחרים ביניהם בשוק הכלכלי על העדפותיו של הצרכן, מדוע, שאלו כלכלנים ואנשי חינוך חסידי השוק החופשי, שאותו הגיון כלכלי לא יחול בשדה החינוך? יתחרו בתי הספר ביניהם ולצרכן תהיה זכות בחירה. התחרות גם תמריץ את מנהלי בתי הספר העצלים, שבהעדר תחרות חסרים את התמריץ להתאמץ להשקיע יותר בבית הספר על מנת לזכות ביתרון על פני בתי הספר המתחרים האחרים. בנוסף, היו גם הצדקות אחרות למדיניות זו כגון הדגשת חירותו של הורה לבחור לאיזה מוסד חינוכי לשלוח את ילדיו (טיעון שלדעתי אינו מכריע את עקרון שוויון ההזדמנויות אולם לא אדון בו עתה).

אם לחזור להגיון הכלכלי, הרי שקיימת בעיה באנלוגיה שבין תחרות בין חנויות למוצרי חשמל לבין תחרות בין בתי ספר. בעוד שהצרכן בוחר באיזו חנות לקנות את מכשיר הטלוויזיה שלו, במקרה של בתי הספר, בתי הספר האיכותיים והחזקים הם הבוחרים את התלמידים אותם הם מעוניינים לקלוט. לבתי הספר הללו קיים תמריץ מובנה לדחות תלמידים יקרים (תלמידים מרקע חברתי וכלכלי נמוך שיש להשקיע יותר בחינוכם וילדים בעלי צרכים מיוחדים) ולהעדיף תלמידים זולים (תלמידים ממעמד מבוסס המגיעים לבית הספר עם ההון התרבותי הרצוי, ללא צרכים מיוחדים, כאלה שאין צורך להשקיע משאבים רבים על מנת להביאם להישגים גבוהים).

על מנת למנוע מצב שהתחרות תביא ליצירת שתי מערכות חינוך, אחת טובה והאחרת ירודה, נקבעו מספר מנגנונים: צמצום האפשרות של בתי ספר למיין תלמידים, יצירת מערך הסעות ומימונו (שהרי ילדים שאינם לומדים באזור מגוריהם זקוקים להסעה לבית הספר, עניין קריטי שאינו מוזכר בתכנית של משרד החינוך, אי מימון הסעות מבטיח שהורים מהמעמד הבינוני הנמוך לא יוכלו לעמוד בהוצאה זו וקריטריון מימן ההסעה יהפוך לקריטריון המיון בין בתי ספר), אי דרישת תשלומי הורים והפצת מידע בהיר, אמין ונגיש.

קיימים מחקרים רבים על מדיניות פתיחת אזורי הרישום והשפעתה על הישגי תלמידים וצמצום אי שויון. קנת האו, פרופסור למדיניות החינוך באוניברסיטת קולורדו בארצות הברית מסכם בספר חדש שיצא השנה ודן בשוויון הזדמנויות ובחירה, את תוצאות המדיניות בארצות הברית כך: למדיניות פתיחת אזורי הרישום אין השפעה על הישגי התלמידים. באשר לאי שוויון לפתיחת אזורי רישום אין השפעה על צמצום אי שוויון, באזורים מסוימים בארצות הברית פתיחת אזורי הרישום הגדילה את הפערים בין קבוצות ממעמד חברתי וכלכלי שונה. כמו כן, כותב האו, ילדים מהמעמד החברתי והכלכלי הגבוה זכו ביתרונות נוספים במדיניות החדשה של פתיחת אזורי רישום. מדיניות זו אפשרה על פי המחקרים לחלק מהורי המעמד המבוסס יצירת  סגרגציה חברתית וגזעית עמוקה בבתי הספר אף יותר מבעבר.

מחקר מרכזי נוסף של שלשה חוקרים (גבירץ, בול ובו) עסק בהורים ובחירתם. שלשת החוקרים מצאו שקיימות שלש קבוצות של הורים בוחרים 1. הבוחרים המוכשרים, בעיקר הורים בעלי השכלה גבוהה יחסית שידעו לעשות שימוש מרבי במידע אודות בתי הספר השונים, גילו ספקנות כלפי חוברות שיווק של בתי ספר, וידעו לשים לב למוצא החברתי והכלכלי של ההורים האחרים בבית הספר. 2. את קבוצת הבוחרים השנייה מכנים המחברים , Semi Skilled , הורים אלו היו פחות מודעים מהקבוצה הראשונה לאפשרויות  ומה שעניין אותם היה לבחור בית ספר "טוב" לילדיהם. 3. הקבוצה השלישית, שאותם מכנים המחברים the disconnected choosers, היו הורים שבחנו מספר מצומצם של בתי ספר והתרכזו לא בהישגים ובתכניות הלימוד בבית הספר, אלא במיקומו, בנוחות ובטחון הילדים בבית הספר. להבדלים הללו בין קבוצות שונות של הורים הייתה לדעת החוקרים השפעה ישירה על שוויון ההזדמנויות החינוכי. התוצאה הייתה שילדי מעמד הבוחרים הפריבילגיים נטו להתקבץ יחד בבתי הספר הטובים.

בגו'נגל החינוכי המכונה מערכת החינוך הישראלית, שבה משרד החינוך נעדר יכולת פיקוח אפקטיבית ולעיתים נעדר גם רצון לפעול למען שוויון הזדמנויות, מערכת שבה ראשי רשויות מקומיות נכנעים לקבוצות אוכלוסייה חזקות שכל מה שמעניין אותן זה ליצור מערכות חינוך נבדלות במימון ציבורי, היכולת להבטיח שוויון הזדמנויות תחת תנאי שוק וכללי תחרות אינה קיימת. התוצאה של המדיניות השגויה הזו שנועדה להלחם בבתי ספר פרטיים באמצעות אימוץ מנגנוני הפרטה, תהיה יצירת מערכת חינוך ציבורית סגרגטיבית, שבה לצד בתי הספר הטובים של הבוחרים המוכשרים מהמעמד הבינוני גבוה, ולצד בתי הספר הפרטיים במימון הציבור נוסח "חברותא",  יתקיימו בתי ספר בינוניים וירודים של לילדיהם של הורים מהמעמד הנמוך שהפסידו בתחרות.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אסף משולם

    כתבה שפורסמה לאחרונה במגזין שבוע חינוך בארה"ב,
    מתארת את תוצאותיו של מהלך דומה שהתרחש בפילדלפיה. דו"ח רחב היקף
    http://www.researchforaction.org/publication-listing/?id=110
    שחקר את תוצאות המדיניות המאפשרת לתלמידים לבחור בית"ס (ציבורי, אך במקרה זה תיכון) הראה כי פחות ממחצית מהתלמידים קבלו את בתי-הספר שבחרו. רבים קיבלו את בית"הס ששמו בעדיפות אחרונה. ומי הם אותם "רבים"? בעיקר ילדים הבאים ממשפחות החיות בעוני, וילדים ממוצא אפריקאי-אמריקאי, או לטיני. הדו"ח הוכיח כי תוכנית ה"בחירה" רק העצימה את חוסר השיוויון בין בתי-הספר, החלישה את בתי-הספר הזקוקים לתמיכה, וחיזקה את בתי-הספר החזקים.

  2. עמית

    אני מציע להתקדם באיטיות.
    ראשית ננסה לגרום לכך שמנגנוני השוק וכללי התחרות יעבדו במקרים של חנויות חשמל.
    אחר כך נעבור לתחומים יותר חשובים כמו חנויות בגדים.
    אחרי זה נעבור לחנויות אוכל, ורק אחרי שנצליח להפעיל את המנגנונים והכללים האלו בכל המערכות הזוטרות נעבור לתחומים חשובים כמו חינוך.

  3. מאור

    מי האנשים המקדמים עבור שושני וסער את היוזמה הזאת?

  4. נעמי

    מה כבר יכול לקרות שמנכ"ל משרד החינוך [משרת אמון]שמשון שושני אבי החטא של בתי הספר הייחודיים[פרטיים] בת"א-יפו.
    שם ילדיי הדרום הם נומרוס קלוזוס .
    שלא יגידו שתומכים בחסרי יכות כי הם ממיינים אותם בשרירותיות איומה ומשפילה.
    מנסיוני לראיון עם המנהלת בכירה הציעה שאני האשכנזייה הלך ולא בעלי המזרחי. קרה לפני 20 שנה אבל לא נשכח.

  5. אירית

    הרי אזורי הרישום פרוצים לחלוטין ממילא, עדיף שזה יהיה מוצהר. אזור הרישום של יפו העתיקה הוא בית ספר גורדון בצפון תל אביב, כבר שנים ארוכות, ובתל אביב כל מי שמעל לתחתיון התחתון רושם איפה שהוא רוצה, עם קומבינה, איומים, הצהרות שקר על כתובת של הסבתא או סתם עושה מה בא לו. מי שהלך לאזור הרישום זה אנשים שאין להם כסף לאוטובוס.
    בתור נציגי המעמד הבינוני כאן באתר, מעדיפים הכותבים והקוראים ש"האחרים" יידפקו. בעיני, אם כבר, אז שהמצב יהיה גלוי, זה יתן הזדמנות כלשהי גם לפרוץ את מעגל הפרוטקציות המוכר, לעבר קומבינות חדשות ומעניינות.

  6. יהושע רוזין

    עד כמה שידוע לי, חוק חינוך חובה מכיל סעיף המאפשר להורי תלמידים לקבוע עד25% מתכנית הלימודים, נדמה לי שנעשה רק שימוש מועט באפשרות זו. אחת הסיבות שסעיף כזה הוכנס זה לאפשר להכניס תכני זרם העובדים לבתי"הס. בעקבות ביטולו ש לזה. הזרם הדתי ממ"ד, הרי נשאר אחרי,,ביטול הזרמים".