של מי הכלכלן הזה?

האם העובדה שכל כך הרבה כלכלנים נבונים החמיצו לחלוטין את המשבר הפיננסי האחרון קשורה לכך שהם הועסקו על ידי חברות גדולות מוול סטריט? מחקר אמריקאי חדש מציע לנסח קוד אתי מחייב למומחים בכלכלה
העוקץ

בתחילת החודש שעבר כתבנו כאן על הסרט "Inside Job", שעוסק בין היתר בשירות שנתנו כלכלנים אקדמיים למוסדות פיננסיים תמורת סכומי כסף נכבדים ובעיית ניגוד האינרטסים החמורה הנובעת מכך. בעקבות הפוסט כתב ליאור פרידמן ב"דה מרקר" כתבה נרחבת על הקשר בין אקדמאיים ישראליים ובעלי ההון הישראליים, על האמיר ברנעיים הישראליים המתפרנסים מהמוניטין האקדמאיים שלהם (צריך לציין שפרידמן, שהרעיון לכתבה שלו החל בקריאה של פוסט ב"העוקץ", חטא באותו חטא שעליו דיווח כאשר נמנע מלציין שחלק ממה שכתב נסמך על מה שקרא באתר זה).

כעת, העיתון "בוסטון גלוב" כותב על מחקר חדש מעניין שנערך לאחרונה בקשר בין כלכלנים למוסדות פיננסיים והקשר של הזיווג זה למשבר הכלכלי העולמי.

לאחר המשבר הכלכלי העולמי הגדול עדיין נותרה ללא מענה שאלה אחת חשובה: איך יכול להיות שכל כך הרבה כלכלנים נבונים החמיצו לחלוטין את המשבר הזה?

האם זה קרה משום שהם הסתמכו יותר מדי על מודלים כלכליים ולא שמו לבעיות שצצו בשטח (כפי שטען בעל הטור ב"ניו יורק טיימס" פול קרוגמן)? או שאולי הכלכלנים האמינו יותר מדי בכוחו ובתבונתו של השוק החופשי והתעלמו ממגבלותיו וחסרונותיו?

שני חוקרים מאוניברסיטת מסצ'וסטס, ג'רלד אפשטיין וג'סיקה קאריק-הגנברט, מעלים אפשרות אחרת: החוש "הנבואי" של הכלכלנים הושפע מהאינטרסים הכלכליים הפרטיים שלהם. כלומר, הכלכלנים הבכירים ביותר – אלה שמייעצים לקובעי המדיניות, מעידים בפני הקונגרס האמריקאי, ומפרסמים מאמרים ועבודות אקדמיות משפיעות – הם גם אלה שמחוזרים כל העת על ידי המערכת הפיננסית הפרטית (כיועצים, דוברים וחברי דירקטוריונים) ולכן הדעה העצמאית שלהם מוטה על ידי שיקולים אחרים, פרטיים לחלוטין.

אפשטיין וקאריק-הגנברט שופכים אור נוסף על בעיה שקיימת מזה זמן רב בקרב הכלכלנים באקדמיה אך זוכה רק כעת לתשומת לב ראויה. הבעיה עלתה בזמן האחרון גם בסרט "הג'וב הפנימי" שעסק במשבר הכלכלי ובתלות שבין כלכלנים שאמורים להיות מומחים עצמאיים ברגולציה פיננסית לוול סטריט.

שני החוקרים קוראים במחקרם לכלכלנים לאמץ קוד אתי, שיחייב אותם לחשוף צורה נאותה כל קשר עסקי או אחר עם הנהלות של חברות כלכליות בעת שהם כותבים, נואמים או מתראיינים בנוגע למדיניות כלכלית ציבורית. אפשטיין אמר בראיון ל"בוסטון גלוב": "כפי שלדמנו מהמשבר הכלכלי, הרבה מאוד מוטל על הכף בתחום הזה. אנו זקוקים למומחים ואנליסטים שמסתכלים על המציאות בצורה מפוכחת וחסרת פניות. אם הם מקבלים טובות הנאות של ממש מחברות וגופים שיש להם אינטרס עסקי ברור בחוות הדעת שלהם, זה עלול כמובן להשפיע על הניתוח שלהם".

לכתבה המלאה בבוסטון גלוב

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יוסי לוס

    כאשר ימים ספורים אחרי שהתפרסם כאן ב"העוקץ" הפוסט על המים המבוקבקים, דה מרקר וויק פרסם כתבה נרחבת בנושא ושוב כאשר ימים ספורים אחרי שהתפרסם כאן התרגום של המאמר בנושא המינים הפולשים צפריר רינת פרסם כתבה בנושא בהארץ. האם זה מקרי?

  2. עמית

    בספרו חברת השפע גלברייט מסביר את מנגנון ה"חוכמה המקובלת" זה מנגנון שמשתדל להנציח את הפרשנות של הזרם המרכזי.
    הוא מראה שכדאי לבעלי המקצוע לצטט את הקולגות שלהם ולדבוק במקובלות, כך יפרגנו להם ויזמינו אותם לכנסים, ויתנו להם כסף עבור הרצאות ועוד.
    המחיר האישי של שחיה נגד הזרם צורך לא פעם ילד כמו בבגדי המלך החדשים.
    הכלכלנים האלו שדיברו בשבחי השוק המשוכלל פשוט שייכים לחבור נוחה ואינטימית, הם לא רצו לעצור ולחשוב, לראות שמדובר במבנה פיננסי שנשאן על אמונה והוא נטול יסודות. מציאותיים.