מא' ועד ת'

נשים מצקצקות, בכירים מצופפים שורות, עיתונאים מכפישים – איך היא העזה? אבל אורלי אינס היא לא הראשונה ובטח שלא האחרונה
דורית אברמוביץ'

הם רוצים אותנו מוצללות, הם רוצים אותנו רחוקות, הם מעדיפים אותנו מוסתרות, אנחנו מפחידות אותם כשאנו גלויות. מול גל שטנה חברתי התפוצץ לו רוע וקלקול ציבורי – איך העזה אורלי אינס להפוך עצמה מא' לאשה גלוית פה ומרימת קול, איך העזה היא להפר כך הסתרה חברתית. מצקצקות להן נשים בכירות בלשונן – מנסות בכוח להרחיק מעצמן כל הזדהות עם אורלי, שמא יזהו גם בעצמן את האלימות המינית שבטוח גם כבשה היא אותן. מלעיגים ומבזים מיני בכירים, חלקם בעיתונים, כי ההדף הפמיניסטי נגד אלימות מינית עוד יכול להגיע קרוב אצלם. מתארגנים להם בשורות צפופות החבר'ה הבכירים, אולי כך הם סוברים תירחק מעליהם המחלה החברתית שכל כולה כיבוש מיני סדרתי נגד נשים. אך אל דאגה, אורלי אינס לא היתה הראשונה שיצאה והכריזה – אני נפגעת אלימות מינית – קדמו לה וימשיכו שורה ארוכה של נשים שהעזו לפרוץ את אותה חומה חברתית, עם פחד גדול יש להודות, כי ידועה תגובתם של אלו המואשמים בעבירות מין סדרתיות.

ובאותה הזדמנות יש להדגיש כי אל לנו לנקוט הירארכיה בין אלו שמתגלות לבין אלו שמוצללות, כי בחברה שמייצרת קלקול שוביניסטי בדמות עברייני מין כה רבים, מפחיד הוא להתמודד מול הכפשות מאורגנות של החבר'ה מהשלטון, מהאליטה, מהמילואים.

Meat alphabet by Robert Bolesta

לא לכל אחת יש רשת חברתית שתוכל לסייע לה מול מתקפה תקשורתית, ובחברה שמטילה קללה של בכירות ובכירים נגד נפגעות אלימות מינית, אפשר וראוי להבין ולהיות סולידריות לא רק עם אלו שחושפות החוצה בגלוי את הפשעים, אלא גם עם אלה שבצדק חוששות לגורלן אם יפסיקו להסתיר פנים. ובאותה הזדמנות יש לסמן ולומר, כולנו אורלי אינס, אך כולנו בה בעת עם כל מי שאולי קצת פחות ידועה ציבורית, אך הוציאה החוצה את הסוד שהוטל בה על ידי עבריין וחבר רעים-מרעים. זה הזמן להישיר מבט אל מול נשים וגברים – כאלה שמשתפות ומשתפי פעולה עם המכפישים ומטילי המבט המערער כלפי נפגעות ונפגעי אלימות מינית, ולומר להן – כדאי שתביטו היטב בעצמכן ותגלו כי גם אתן הוטרדתן מינית, ולומר להם – לא יעזור לכם גל ההכפשות אם באמת יש לכם מה להסתיר.

ד"ר אורלי אינס. צילום: אתר "עיר ללא אלימות"

מניסיוני האישי-פוליטי אני רוצה להכריז ולומר – מפחיד הוא לצאת החוצה, לדבר גלויות על ואל מול התוקפן, אך עם סולידריות פמיניסטית כה רחבה, עם רשת פמיניסטית מתעבה והולכת של נשים ואנשים שלא מעלים על דעתן לוותר למואשם, גדלים והולכים היתרונות של יציאה החוצה ממסתרי הסוד, כי כבר מובן ובהיר כי אנחנו – נפגעות ונפגעי אלימות מינית – לא רק שלא לבד, אנחנו מהוות ומהווים את הרוב. כי לא אנחנו בחרנו את הסוד, הוא הוטל אל גופנו בתוך קשר שתיקה שמעודד את עבריין המין להמשיך ולא לחדול. לא אנחנו בחרנו את הבושה, היא הוטלה אל תוככי נפשנו במקום שיטיל אותה עליו עצמו האנס, לא אנחנו בחרנו באשמה – היא נובעת מאותו מבט של התוקפן וחבריו שזרקו אל חיינו את כל פשעיו. ביחד, בשילוב ידיים, עם פחד, ועם הכרה, אפשר כל פעם לבער עוד קצת את הרעה המאורגנת הזו – את האלימות המינית נגד נשים, ילדות וילדים בחברה.

כולנו אורלי, כולנו א', ב', וכל שאר אותיות הנשים, חשופות, מוצללות, שומרות סוד, גלויות, יוצאות לרחובות, מלאות חרדה, מלאות גאווה, מלאות פחד ומלאות תקווה, שמעו לכן ולכם כל אלה שמגנים ומגנות על מטריד, אנס ותוקפן – מיום ליום תהפכו אתן ואתם למיעוט; כי אנחנו, נפגעות ונפגעי אלימות מינית, לא מתכוונות לשתוק, לא עולה על דעתנו להחריש.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אורלי בנימין

    תודה דורית שכתבת. באמת סואן מאד בחוץ ואי אפשר להותיר את כל הזעף הזה ללא תגובה. ובכך אני מתייחסת גם לפוסט שהעלתה מישהי אתמול בבלוג שלה שזכה שם לתשואות.

    אורלי אינס עשתה מעשה אמיץ וחשוב בשלושה מישורים: פעם אחת, היא פעלה בנחישות ובהקרבה עצמית למען ניקוי האורוות. לא היתה כל הצדקה למנות למשרה כה רמה אדם שנראה שהקדיש את מיטב ימיו ולילותיו להעשרת חיי המין של עצמו כשהוא מקבל שכר מלא מהמערכת הציבורית בישראל וכשהציפייה ממנו היא לתקן ולו במעט את האימפוטנטיות המשטרתית. את האימפוטנטיות של המשטרה בכל כך הרבה מישורים אי אפשר לתקן מתוך חדרי המלון הזולים.

    במישור השני, אורלי אינס פעלה למען הפסקת ההכפשה של עצמה ושל נפגעות הטרדה מינית בחסות החיסיון המוטל על המתלוננת. לא מדובר באות. מדובר באדם: חכם, רהוט, פעיל, מקדם, נמרץ, מחוייב ערכית ומוסרית למטרותיו – כשאורלי אינס הפכה חזרה מאות לאדם היא ביטלה באחת את האפשרות לערער על אמינותה – הו אז, נחלצו רבות ורבים לתבוע ממנה תביעה חדשה: רק רגע , אבל אם את אשה כלכך חזקה כיצד את מעיזה לטעון שנפגעת- אומרים המתחכמים. כיצד את מעיזה לערער על הדימוי שלנו שמדובר בקורבן חסר אונים; אם את חזקה כזו, לא נתמוך בך כי איננו מאמינים שנפגעת – אנחנו יודעים איך נראית קורבן של הטרדה מינית וזה לא כך.

    במישור השלישי עשתה פעלה אורלי אינס נגד יחס לא הולם שאין לו מקום במרחב הציבורי – ובמישור הזה תרומתה אולי היא החשובה ביותר:

    בתחום יחסי העבודה, חייב כל גבר וחייבת כל אשה להיות זהירים שבעתיים. ואם נמצא מישהו ראוי לחיזורינו, נואיל ברוב טובנו ונעשה זאת מחוץ למרחב העבודה ומחוץ לשעות העבודה ולא נערבב מין בשאינו מינו. אין זו אמירה בגנותו של החיזור ובגנותו של המתח המיני. להיפך. אין משמחים מאלו. אבל לא בעבודה. לא נתבלבל ולא נבלבל את האחרים – המרחב הציבורי ראוי לכבוד באופן שמאפשר לכל מי שלוקח בו חלק לפעול מבלי להיות מסומן כמחוזר או מחזר – סימונים מחלישים לעיתים קרובות – אם הדברים משמעותיים החליפו כרטיסי ביקור ומספרי טלפון וקחו את יקיריכם החוצה על בסיס הסכמה והתעניינות הדדית.

    תודה רבה אורלי אינס. עשית מעשה חשוב מעין כמותו ואני בטוחה שנשים רבות ברחבי הארץ עוד יצטרפו למעגלי התמיכה ויכירו לך טובה על פועלך זה.

  2. ירדנה אלון

    אין זו הפעם הראשונה שאני אומרת זאת כשעולה הנושא כאן באתר,
    אני מתלוננת,ומאז שיש את המרכז לסיוע,אני נעזרת במרכז.לצערי המשטרה לא מתייחסת לזה בכובד הראש הראוי, אולי מפני שאני אנונימית, אולי מפני שאני אחת מן ההמון,וכך לרוב גם התוקפים שלי.ואולי מפני שהשוטרים והשוטרות עסוקים במה שנקרא menage a trois"עכשיו כשהתפוצצה הפרשייה האלטרנטיבה הזאת נראית לי יותר הגיונית,למה שיתייחסו ברצינות לתלונות על הטרדות מיניות ועל מעשים גרועים מזה ברצינות הראוייה הרי הם עצמם עסוקים בכך,אז מישהו שלח ידיים לאברים מוצנעים בגופך? נו שויין,מזה צריך לעשות עניין ולמלא דפים?לפתוח תיקים?לחקור?לברר?באמא שלך תעזבי אותנו בשקט.

    אז אני כבר יודעת שבמקרים הללו לא יתייחסו אלי ולתלונותי ברצינות ,אין לי ציפיות,
    כשקרו לי דברים הרבה יותר קשים מסתם שליחת ידיים,כל כך התמלאתי בכעס,ומאחר ובאופיי אני לא אחת שיודעת לכעוס בנימוס ,לא הייתה לי ברירה והלכתי מכות כן בפירוש הלכתי עם התוקפים מכות,הם הפליאו מכותיהם בחזרה,אבל במלחמה כמו במלחמה,(לא ידעתי שאני מסוגלת להחזיר בצורה כזאת, שזה היה גם כן סוג של גילוי עצמי)על כל פנים התוקפים את זממם לא הצליחו לבצע.
    ולמרות התמונה העגומה שאני מציירת כאן וציירתי בעבר,ואני כנראה אמשיך לצייר בכל פעם שהנושא עולה, אני מתלוננת
    ושוב כמו בעבר,אני שבה ומציעה למי שעוברת הטרדות או התקפות מהסוג הזה להתלונן מפני שעצם הגשת התלונה לעניות דעתי הופכת אותך מקורבן ללוחמת.אין לתאר את התחושה של המעבר מקורבן ללוחמת,
    כמה זה מקל על הנפש,כמה זה מחזיר את תחושת הבעלות על גופך ועל נפשך שנחמסו כאשר מאן דהוא החליט להפר את האוטונומיה האישית.
    מה יהיו התוצאות של הגשת התלונה,זה מבחינתי לא ממש חשוב,כפי שציינתי בתחילת תגובתי אין לי ציפיות גדולות,אני מבינה שזה לא בשליטתי,ומה שאין לי שליטה עליו ויכולת השפעה עליו אני לא משקיעה בו יותר מדי אנרגיות,אישית יותר חשוב לי תהליך הריפוי העצמי מהטראומה
    וחלק מן הריפוי זה כמובן החזרת הבעלות האוטונומית שהגשת התלונה היא צעד ראשון שלה.

    ולכן אני חוזרת ואומרת ותמיד אחזור ואומר
    מי שהוטרדה מינית לא משנה באיזו דרגת חומרה שתיגש ותתלונן ותתקשר למרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ושתמצא את המרחב לדבר על מה שהיא עברה
    אנחנו חייבות להתחזק,כדי לשרוד את החיים בתוך חברה אלימה ותוקפנית שהפכנו להיות.