מאסטר שף בע"מ

6 הערות בערבון מוגבל על טבחים, פשיטות רגל ופרצות שקוראות לגנב
אסף דרעי
אייל שני. יח"צ

לפני כעשרה ימים פורסמה במוסף "7 לילות" כתבה שעסקה ב"צדדים האפלים" של השף הטלוויזיוני המצליח אייל שני. הכתבה חשפה את החובות הכספיים של שני לנושיו (בעיקר ספקים של מסעדותיו) וטענה שהוא מצא דרכים יצירתיות כדי לחמוק מתשלום. הנה כמה מחשבות שעלו בעקבות הכתבה:

1. לא עכברא גנב אלא חורא גנב. כבר לפני כמעט 2,000 שנה הבינו חכמים את מה שהרבה אנשים מתקשים להבין עד היום: טבעו של העכבר לגנוב גבינה. הוא לא אשם ואין מה להאשים אותו בגניבה. הרבה יותר אשם ממנו הוא מי שלא סתם את החור שדרכו נכנס העכבר. ככה עובד העולם – אם יש חור, מתישהו גם יבוא העכבר, וייקח את הגבינה.

2. על עכברים ואנשים. בני-אדם, בסופו של דבר, הם כנראה רק עכברים עם טיפה יותר שכל. גם זה לא תמיד. בשטח המוסר, מה לעשות, אנחנו די משתווים לחיות המעבדה שלנו. יש לנו אפשרות לגנוב – גונבים. יש חור – נכנסים. בגלל זה, פעם בחמש שנים מישהו מוצא תיק עם מאה אלף שקל ומחזיר אותו לבעליו, ומוצא את עצמו מתראיין שלושה ימים מול כתבים נפעמים של כל רשתות הטלוויזיה. או במלים אחרות, בן אדם ישר מופיע על כדור הארץ בערך בתדירות של צונאמי.

3. נוכלים בע"מ. במדינת ישראל, כמו בעצם בכל המדינות הקפיטליסטיות, מובן מאליו שלכל אזרח יש זכות יסוד חוקתית לרמות את עמיתיו האזרחים ולצאת נקי. איך? נורא פשוט: האזרח ישראל ישראלי מקים חברה ושמה בישראל – ישראל ישראלי בע"מ. זהו. מרגע זה, נוצר מסך בינו לבין כל פעילות עסקית שיבצע ולכל חוב שייצור. זה מסך נעים כזה, מבפנים הוא רך ומלטף את מי שמתחבא מאחוריו, ומבחוץ הוא קשה כמו קיר בטון, או כמו תיקון מס' 6 לחוק החברות (הרמת מסך). מבפנים – יש לך שליטה מוחלטת על החברה. מבחוץ – כל מי שחושב שהוא יכול לגבות ממך חוב של החברה, יתקבל בבוז שיפוטי צורב.

4. ווינר. בעגת הביזנס קוראים לזה ווין-ווין סיטואיישן. אם החברה מרוויחה, גם אתה מרוויח. אם היא מפסידה, פשוט נוטשים אותה ואת כל הנושים שלה לאנחות. ומה עם בעל החברה? אה, הוא כבר פתח חברה חדשה: ישראל ישראלי (2010) בע"מ. כל קשר מקרי בהחלט.

5. שחקנים חוזרים. כמו בכל מסיבה נחשבת, גם כאן יש את אלה שהם in  ואלה שלגמרי out. את הסוד הגלוי הזה על חברות בע"מ, יודע כל מי שצריך לדעת. הבנקים לא ייתנו שקל הלוואה למיזם החדש של מר ישראלי, אם הוא לא יחתום ערבות על כל דבר שמקבלת החברה שלו. גם חברות הסלולר לא מזדרזות לחלק אייפודים לחברות בע"מ, אם הבעלים לא נותנים ערבות אישית. אז מי בכל זאת אוכל אותה? מי שתמיד: העובדים של החברה מקבלים כל חודש תלוש מסודר ומשכורת לבנק, עד ש… לא. ואז כבר מאוחר מדי, מינימום חודש-חודשיים הם נתנו את כוח עבודתם לחברה בע"מ שממנה כבר לא יראו שקל. תביעה לבית הדין לעבודה? הצחקתם את ידידנו ישראלי – לכו תפתחו תיק הוצל"פ לחברה הישנה, זאת שאף אחד לא סופר ממילא. זאת שכבר מה-זה אאוט. ומי עוד? ספקים קטנים, שאין להם עורך-דין שיסביר להם מראש שצריך לקחת ערבות אישית. ועוד כל מיני פראיירים שהם לא יותר מתוסף-דלק במנוע של הכלכלה הקפיטליסטית.

6. מאסטר-שף. ובחזרה לאייל שני. איש מעניין, מצחיק, מקורי. כנראה גם שף מוכשר, לא יודע, לא טעמתי, רק ראיתי בטלוויזיה. איש עסקים? כנראה לא משהו. בטוח שהוא היה מעדיף להרוויח הרבה במסעדות ובקייטרינג שפתח, ולחסוך לעצמו בריחה מנושים ואת הבושות במוסף התרבות השבועי של העיתון של המדינה (בעצם, לא בטוח. היום אומרים שגם פרסום שלילי זה טוב). אייל שני הוא לא הבעיה, לפחות לא הבעיה, אם כי אני מניח שהנושים שלו יחלקו עלי. אז מה כן הבעיה? המערכת המעוותת שמאפשרת לכל אחד לפתוח חברה בע"מ, לקחת כספים מפה ומשם, ולא להיות אחראי לחובות שהוא יוצר. זאת שנדמה שפשוט עושה כל מה שהיא יכולה כדי לדפוק עוד פעם ועוד פעם ועוד את אותם אנשים קטנים, ולתת לגדולים לצאת נקיים מכל תועבה.

לא עכברא גנב – חורא גנב. לכן צריך לסתום את החור.

הכותב הוא עו"ד ומנחה הקליניקה לדיני הוצאה לפועל מרכז משנה, ביה"ס למשפטים, המכללה למינהל

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ירדנה אלון

    עם כל הכבוד לפרקליט חלק מטיעוניו ברשימה זו הם טיעונים שמבזים את כבוד האדם
    אתייחס לאחד מטיעוניו,טיעון מספר 2 "על עכברים ואנשים,בו כותב הפרקליט הנכבד כי בני אדם הם עכברים עם טיפה שכל בשטח המוסר והייכן שישנה אפשרות לגנוב הם יגנבו.
    הטיעון הזה הוא טיעון שיוצא אפריורי בהכללה כי כל בני האדם הם חרי שליטה עצמית, לא מסוגלים להגבר על הדחפים שלהם ולא יודעים להבחין בין טוב לרע ולא יודעים לשים גבולות לעצמם או לזולתם.

    אינני תמימה כמובן עד כדי לטעון שאין שמץ של אמת בדבריו של הפרקליט , ישנם ודאי גם לא מעט טיפוסים בעולמנו שעונים על התיאור של הפרקליט המלומד ,אולם צורת חשיבה כפי שמשתקפת מטיעונו זה בעצם מצביעה על חשיבה מאוד סטריאוטיפית,
    באותה מידה ניתן להצדיק גברים שובניסטים שאין הם מסוגלים לשלוט ביצריהם ועל כן לא נשים להם גבולות ונקבל אותם כפי שהם או לחלופין בשל אי יכולתם לשלוט ביצריהם צריך להעניש אותם כך שלא תהייה להם תקומה
    וכך גם את אלה שלא בטובתם נקלעו למשבר פיננסי,זוהי גם גישה מאוד דטרמיניסטית ו/או פאטאליסטית שטומנת בחובה חשיבה שהכל ידוע מראש ושלאדם אין יכולת ואין זכות בחירה,ואין יכולת הבחנה בין טוב לרע וכי בני אדם יכולים לחלוף על פני פירצה ולא להתפתות לנצל אותה לתועלתם

    בני אדם אינם עשויים מיקשה אחת יש בהם טובים ורעים,יש בהם מפתים ומפותים ויש בהם כאלה שהפיתוי לא קורץ להם
    בני אדם דומים מחד אולם הם גם אינדבדואלים שמגיבים לארועים בדרכם שלהם מי בדרך מוסרית ומי בדרך לא מוסריתראייתם של כל בני האדם כמיקשה אחת והשוואתם לעכברים,זהו טיעון שמבזה את האדם באשר הוא
    וכל זאת בהנחה שהבנתי את הטיעון לאשורו