עוד סיפור של הפרטה

באוקטובר 2007 עשירי קליפורניה הגנו על בתיהם מפני שריפות בעזרת כבאיות פרטיות, בעוד שבתי שכניהם עלו באש. בדצמבר 2010, מטוסי כיבוי פרטיים התעכבו בכיבוי דליקה בכרמל בגלל שיקולים כלכליים
העוקץ

בנובמבר 2007, לפני שלוש שנים, כתבנו כאן, ב"העוקץ", על סיפור מטריד שהתרחש הרחק מכאן, מעבר לאוקיינוס האטלנטי:

"במגזין 'The Nation' כותבת נעמי קליין  על הפרטת שירותי ההצלה והחירום בארה"ב. קליין מספרת שבשריפות הענק שפקדו את דרום קליפורניה בחודש שעבר (אוקטובר 2007) אפשר היה להבחין שבלב הלהבות העצומות, ששרפו את כל מה שנקרה על דרכן, נותרו כמה בתים שלמים ללא פגע, נדמה היה שההשגחה העליונה מגנה עליהן. מסתבר, היא כותבת, שלא מדובר בהשגחה עליונה אלא בבתיהם של כמה מעשירי קליפורניה שתמורת תשלום של 19,000 דולר לשנה לחברת הביטוח AIG, זכו לשירותי כיבוי מיוחדים – כבאיות פרטיות שחלפו על פני בתים בוערים אחרים בדרכן להגן על בתי המבוטחים האמידים. אחד מתושבי האזור סיפר לעיתון מקומי, כי ניתן היה לראות כבאים בכבאיות פרטיות מגינים על בית, כאשר הבית הסמוך לו עולה בלהבות. בתיהם של רבים מתושבי קליפורניה הבלתי מבוטחים, עלו בלהבות, בין היתר, בשל הקיצוצים המתמשכים בתקציבי שירותי הכבאות הציבוריים.

שריפה בקליפורניה, ארה"ב, 2007

גם בפלורידה, חברת JetHelp מציעה שירותי פינוי מהירים ונעימים בעת סופת הוריקנים. החברה מבטיחה להעניק למבוטחיה שירותי VIP, פינוי מהיר לשדה התעופה, טיסה במחלקה ראשונה במטוס ואכסון במלון של חמישה כוכבים. למה לך לסכן את חייך ולמצוא את עצמך במצבם של נפגעי אסון קתרינה בניו אורלינס – "למה לך לעמוד בתור כשאתה יכול לזכות בטיפול של מחלקה ראשונה".

מסתבר ששוק שירותי ההצלה הפרטיים פורח, במישיגן חברה בשם Soverign Deed, מציעה תמורת סכום חד פעמי של 50,000 דולר ותשלום שנתי של 15,000 דולר, שירותי הצלה במקרה של כל אסון – מגיפה, התקפת טרור או כל אסון טבע אפשרי.

"מה קרה", שואלת קליין, "לרעיון הפרוע שחיי כל אדם הם בעלי ערך שווה וראויים להגנה?"

מטוס כיבוי מעל הכרמל

האסון בכרמל לא טמן בחובו מקרים קשים כמו אלה שקליין כתבה עליהם, אך בתוך כל הדיווחים, הדעות והדעות הנגדיות שעלו במהלך סיקור השריפה בכרמל, כבר ניתן היה לשמוע תלונות על כך שהפרטת שירותי הכיבוי (ובעיקר העברת האחריות לכיבוי אווירי מחיל האוויר לחברה פרטית), תרמה משמעותית לכישלון הברור של הטיפול בדליקה.

כתב אתר Ynet תני גולדשטיין, למשל, כתב על כך אתמול (שבת): "עד שנת 2001 הכיבוי האווירי בישראל היה באחריות חיל האוויר שהמטיר על האש מים וחומרים מעכבי בעירה ממסוקי היסעור… ב-2001 החליטו להפריט את השירות. כלומר, להעביר אותו מחיל האוויר לידי כים-ניר בלבד. הממשלה אישרה את בקשת חיל האוויר לפטור אותו מהאחריות לנושא מבלי להטיל אותה על שום גוף ממשלתי אחר. פעילות הכיבוי של כים ניר נעשית לפי הזמנה של איגודי הערים לכבאות וממומנת בידי הקרן לכיבוי אש מהאוויר ששייכת לקק"ל ולממשלה… הפרטת הכיבוי התגלתה שלשום כהחלטה הרת אסון. ברגע האמת, התברר שלכים-ניר יש שמונה מטוסי ריסוס בלבד, שאינם מטוסי כיבוי ואינם מסוגלים להמטיר על השריפה מי ים אלא רק חומרים כימיים, וגם אלה הגיעו לשטח רק שעתיים אחרי הקריאה… איגודי הערים לכבאות נאלצו להפסיק להשתמש בשירותי חיל האוויר, ומאז, בלית ברירה, הם נאלצים להסתמך על כים-ניר בלבד. רכישת מטוס לכיבוי אש עולה כ-20 מיליון דולר, יותר מכל תקציבו הכולל של כל אחד מהאיגודים הללו… י קיבל את ההחלטה המקורית? ראש הממשלה ב-2001 היה אריאל שרון; שר הפנים, האחראי על הרשויות המקומיות שאחריות על איגודי הערים שאחראים על שירותי הכיבוי, היה אלי ישי, ומנכ"ל המשרד היה מרדכי מרדכי; שר האוצר היה סילבן שלום ומנכ"ל המשרד היה אבי בן בסט; מפקד חיל האוויר היה דן חלוץ".

הלהבות שקיפחו את חייהם של עשרות ישראלים, שרפו מאות בתים וכילו עשרות אלפי דונמים של יערות, לא הבדילו בין עניים לעשירים ובין מבטוחים ללא-מבוטחים, אך האסון הקשה הזה בשילוב עם הדוגמה האמריקאית המרגיזה כל כך, צריכים לשמש לנו כאות אזהרה מפני מציאות שאינה רחוקה כל כך, שבה המדינה מעבירה את האחריות על שלום אזרחיה לידי גופים פרטיים, שפועלים בראש ובראשונה על פי עקרונות עסקיים.

מאמרים נוספים בנושא:

הלם והסתגלות בכרמל – דני גוטווין

על הדליקה – אמיר אוריין

השריפה מתחילה באוצר – יוסי דהאן

תרבות האש – יוסי לוס

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. הסיטרא אחרא

    יימנעו שירותי כיבוי גם מ'משתמטים' ומי שלא יחתמו על חוק אזרחות-נאמנות.

  2. יהושע רוזין

    גם ציוד לא מתאים. הליקופטרים מיושנים שניזוקו מפעילות הכיבוי. בנוסף הליקופטרים מיצרים רוח אנכית חזקה בעת הריחוף וזה יכול ללבות את השרפה עוד יותר. זה כמובן לא סותר את הביקורת על ההפרטה. פתרון הוא בשדרוג שרותי הכבאות ומתן ציוד הולם מקצועי, מטוסים וכל היתר למינהלה ארצית מרכזית לשרותי הכבאות.
    האתוס הציוני של יעור בלא הבחנה מלא את הארץ בחומרים דליקים של עצי אורן מלאי שרף דליק ועשבית תת-יער המתיבשת בבחמסיני האביב. והתוצאה-שרפות ענק. תריך לשנות את ניהול היערות כדי למזער את פריצת השרפות שהנה ודאית ולא איזו תאונה מקרית שלא ניתן לצפותה.

  3. אורי

    אם זכור לי נכון, נאמר אז ששלב איסוף המים במיכלי היסעורים מסוכן ועלול לעלות בהתרסקותו של המסוק שאינו מותאם למשימה זו. אבל בהחלט הוצאת השירות לחברה פרטית היא בלתי נסבלת והיה צריך למצוא פתרון אחר