• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

על הדליקה

מדינה ששפת הדיבור שלה היא שפת מלחמה ולא שלום, התקפה ולא הגנה, משלמת את המחיר הנורא של איוולת השנאה והתוקפנות והגזענות
אמיר אוריין

שלושה ימים לשריפה בכרמל. אסון נורא, אֵבל, תמיהה, זעם, חוסר אונים. שבת, בוקר, קול ישראל: "מדובר ברשלנות של מטיילים, לא מדובר בהצתה" – כך הודיעו השלטונות המוסמכים. רק זה היה חסר. עוד השְׁפָּלָה.

Fire, by Racehl Baum

ברגע זה חשוב פחות מי הצית וכיצד הוצת. יש להתגבר על האש, אבל אי אפשר לעשות זאת בכוחות עצמנו. ישראלי צריך עזרה. הוא לא אוהב להיות נזקק, אף שכל חייו הוא חי על נדבות והלוואות ארוכות טווח ומשעבדות. ישראלי נבוך. הגיבור הגדול של המזרח התיכון מתגלה בחוסר האונים שלו. לישראל אין אמצעים לטיפול בשריפות. ראש הממשלה מחזר על פתחי נשיאים וראשי מדינות ומתחנן לקבל מטוסים מכבי שריפות וחומר לדיכוי דליקות.

ישראלי מאמין ש"כל העולם נגדנו ובכל דור ודור קמים עלינו להשמידנו" ופתאום לא כל העולם נגדנו. יתרה מזאת, העולם בא לעזור לנו מפני עצמנו, ובאים לכאן צוותים מיוון, קפריסין, בריטניה, צרפת, ארה"ב, בולגריה, רוסיה, טורקיה. טורקיה? השפלה נוראה. רק לפני מספר חודשים הכריזה ישראל מלחמה מילולית על טורקיה לאחר הטבח במשט לעזה. עיריית ג'נין שלחה צוות. ג'נין? זו ג'נין שכתשנו ומחקנו וחיסלנו? "ג'נין אהובתי"? לאן נישא את החרפה?

תמונת עולמו של ישראלי, שאותה בנה בדורות של מלחמות ודם, מאיימת להתערער. השריפה אך פרצה ומיד ישראלי מחפש אשמים. אפשר להאשים את התחממות כדור הארץ, אבל ישראלי לא ממש חושב על כדור הארץ ולכן האפשרות הזאת עלתה רק באתר זה או אחר, אבל לא עולה באמצעי התקשורת המרכזיים. שמועות משתוללות על "מיעוטים" שהבעירו את השריפה הגדולה בכרמל. לא עברו יומיים והשלטונות מזימים את הטיעון שלו. מה יעשה ישראלי עכשיו?

דלקה במנרה בגלל גזם ששרפו חקלאים. יותר מעשר שריפות נוספות. ישראלי החליט שמדובר בהצתות. לא חושבים על רוחות רעות ויובש של בצורת בגוף ובנשמה. שולחים כבאיות ליישובים היהודים. היישובים הערביים מתחננים לכבאיות ואין. אולי משמים תפתח להם הטובה ומטוסי אירופה יושיעו אותם, בתנאי שמדובר בשעות היום ולא בשעות הלילה.

רגע אחד. כעת מודיעים שבמזבלה בעוספיה מצאו נרגילה ושתו שם קפה. יש אלוהים, חושב ישראלי. בכל זאת "מיעוטים". גם יהודים מעשנים נרגילה. אבל זה עוספיה. מזבלה מאולתרת. ערבים. יש אשמים. ישראלי יכול להירגע. תמונת העולם שלו שואפת להתייצב.

ראש הממשלה מדבר על "מלחמה באש". זו השפה יחידה שהוא מכיר, שפת המלחמה. על "מאבקים" הוא לא שמע. המאבק היחיד שהוא מכיר זה מאבקי עובדים ואלה מרתיחים בו את הדם הקפיטליסטי הכחול.

אפשר היה לכבות את האש ברגע שנתגלתה, לרשלנות הטבעית שלנו זה לא ממש מזיז. עברה יותר משעה עד שהגיעו שירותי הכיבוי ואז היה מאוחר מדי. מדוע? לא נעים לחשוב על כך שאם מדובר ביישוב ערבי אז לא ממהרים. אולי.

בחשבון פשוט, התקציב הדרוש לשדרוג שירותי הכבאות קטן מהנזק שעלול להיגרם בגלל שריפה בינונית אחת. אם כך, הדבר, מדוע ישראלי לא דואג לשדרג את השירות האזרחי החיוני הזה?

רה"מ ומטוס הסיוע הטורקי

סדר עדיפויות. עם סגולה משקיע את רוב הונו בפיתוח אמצעי מלחמה התקפיים. המשטר צבאי שהקמנו לנו במדינה היהודית-דמוקרטית שלנו, חמושה מכף רגל עד ראש באידיאולוגיה של התקפה וכיבוש, לא משקיע ברווחת האזרחים שלה. האזרחים הם בשר תותחים. מרחיבים את תקציבי צבא ההתקפה לישראל ומצמצמים את תקציבי הרווחה. אין כסף לבריאות, תרבות, כבאות.

וכך, מדינה ששפת הדיבור שלה היא שפת מלחמה ולא שלום, התקפה ולא הגנה, משלמת את המחיר הנורא של איוולת המלחמה והשנאה והתוקפנות והגזענות. פניה שחורות כפני מת, על הריה וגבעותיה לא יקפצו איילים ולא יגור זאב עם כבש ונמר לא ירבץ עם גדי ואדם לאדם אויב, והשלום והאהבה מהם והלאה.

מתי נלמד את עצמנו שלום?

הכותב הוא במאי, מחזאי ומורה לתיאטרון

מאמרים נוספים בנושא:

הלם והסתגלות בכרמל – דני גוטווין

השריפה מתחילה באוצר – יוסי דהאן

תרבות האש – יוסי לוס

עוד סיפור של הפרטה – העוקץ

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דרור גרין

    תודה, אמיר, על דברים שרק מעטים מוכנים לומר.

    יש משהו טרגי בסמליות הזו, בקשר שבין הדלקת הנרות ליער הדולק, בין שנאת הזרים ושנאת התרבות שאינה 'שלנו', מאז ימי המכבים ועד לגזענות הנוכחית.

    ויש גם סמל קטן וצנוע, שכדאי להבחין בו. זו זעקתם של תושבי 'כפר האמנים' עין-הוד, המתלוננים על הכבאים שלא מיהרו להציל את כפרם על אוצרות הרוח שבו. איש אינו שומע את זעקתם של תושבי עין-חוד, שנושלו מבתיהם בעין-הוד לפני שישים שנה, ורוב חייהם התגוררו ביישוב 'לא-מוכר', כשהם צופים באמני עין-הוד שגזלו מהם את בתיהם.

    הסיפור של עין-הוד ועין-חוד הוא, בזעיר-אנפין, סיפורה של הציונות ושל מדינת ישראל, ואולי יש בכך גם רמז לאש הגדולה הצפויה בעתיד.

    שבוע טוב,

    דרור

  2. שושי

    ברטוריקה צרם לי שכל הזמן דיברו על להשתלט על האש. למה לא סתם לכבות? או לעצור?

    שוב ושוב הרוח והאש לעגו לנו, ולמרות זאת לא ננטשה ברטוריקה ברירת המחדל הכוחנית.

    מובן מאליו שלכבאים עצמם אני רוחשת הערכה עמוקה והכרת תודה.

  3. חנה קים

    ורק תוספת קטנה אחת לתיאור של הישראלי, הנוגעת לעיתונאי הישראלי: דנה וייס משתיקה בשידור ישיר את עמנואל רוזן שמגמגם משהו על האחראים למחדל. זה לא הזמן, היא מצטטת לו את ראש הממשלה, שחג ממצלמה למצלמה. אשמים? מחדל? נו, נו, נו, עמנואל. שקט, מכבים את השריפה.

  4. נפתלי אור-נר

    האם אין זה אפשרי כי משדווחו הרשויות על פריצת דליקה בסמוך ליישוב ערבי (עוספיה) לא מיהרו לשלוח צוותי כיבוי מתוך התייחסות בלתי שיוויונית כלפי קורבנות שרפה ערביים? אשמל להתבדות

  5. יהושע רוזין

    כי הוא בוחר באלה שענינם הוא ליבש את הסקטור הציבורי. כשיתקרבו בחירות, הם כבר ידאגו שנשכח ויפחידו אותנו עם אויבים כשזההם שמסרבים לעשות שלום ורק מברברים עליו.

  6. רתם

    כתוב יפה ומחכים. חברה סיפרה לי על מחשבה שלה: המילה בצורת קשורה למילה התבצרות. הנה, "האדם" מתבצר בעוד ועוד ניסיונות כוחניים, כלפי הטבע וכלפי אנשים. חומת הפרדה, כיפת ברזל, גדרות וחומות בין יישובים שונים והטבע, בתורו, גם הוא, עייף מהתעללות האדם, מתבצר ביובש ובצורת.
    אני גם מסכימה עם כל מילה של המגיבה שושי