• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

אז אמרו

תשובות לטענות מקוממות בפרשת בר-לב
רועי מאור

פרשת ניצב אורי בר-לב, הנחקר על רקע עדויות לפיהן תקף מינית לפחות שתי נשים, עוררה דיון חשוב בנושא של אלימות מינית נגד נשים. במסגרת הדיון, הועלו מספר טענות שראוי לתת להן מענה.

1. אחת הטענות, אותה שמעתי גם מאנשים הגונים, נוגעת לחזקת החפות. מכיוון שבר-לב טרם הורשע בדין, האם ראוי לצאת נגדו ציבורית או שמא יש לחכות לפסק דינו של בית המשפט? שאלה זו משקפת בלבול מושגי עמוק. חזקת החפות מפשע נוצרה כדי למנוע מצב בו רשויות השלטון שוללות את חירותו של אדם, מבלי שנעשה קודם בירור מעמיק ובלתי תלוי לגבי אחריותו הפלילית. אבל בית המשפט אינו הזירה הבלעדית לבירור האמת, אפילו לא בענייניים פליליים. להפך, החשיפה וההאשמה הציבורית ממלאות תפקיד חיוני גם במסגרת ההליך הפלילי, במיוחד כאשר מדובר באישים בעלי כוח והשפעה כמו בר לב. בלעדיהן, עשוי להיווצר מצב בו לא תתקיים מלכתחילה חקירה, לא כל שכן משפט.

יכול אדם פרטי להימנע מגיבוש דעה עד שיפסוק בית המשפט. אולם כאשר מדובר בסוגיה ציבורית מהמעלה הראשונה, יש בכך בעייתיות לא מועטה. מה אם לא יאספו מספיק ראיות בגלל שהחוקרים כשלו בתפקידם, או לא התאמצו מלכתחילה? מה אם בית המשפט עצמו יטעה בשיקול דעתו? מה אם המתלוננת תחשוש ממתן עדות תחת לחץ הביקורת הציבורית החריפה ועוצמתו הבלתי מבוטלת של החשוד?

אנו מגבשים דעה, לעתים מוצקה מאוד, גם בנושאים בהם בית המשפט אינו פוסק, וגם מבלי לקיים בירור מקיף בעצמנו. כאזרחים במדינה דמוקרטית, אנו רשאים לעשות זאת, מכיוון שאין בידינו את הסמכות לשלול חירותו של איש; וחייבים לעשות זאת – מכיוון שאותם אישים בכירים זוכים לסמכויות נרחבות, בשמנו ובטעמנו. אין לנו את הזכות לעמוד מן הצד ולהימנע מדעה, תוך הטלת מלוא האחריות הציבורית על כתפיה הצרות של המערכת המשפטית.

ניצב אורי בר-לב

2. טיעון פחות הגון, ואפילו מקומם, נוגע לכך שד"ר אורלי אינס הינה "אשה חזקה". כביכול, נשים כאלו אינן יכולות להיות קורבנות, לפחות לא להטרדה מינית, וכל ניסיון להציג אותן ככאלו, ממעיט מהמין הנשי כולו. בתשובה לכך, ראוי ראשית כל לציין, כי המקרים בהם מואשם בר-לב אינם של הטרדה מינית, אלא של תקיפה מינית. כולי תקווה שמוסכם על כולנו כי תקיפה יכולה להיות מכוונת כלפי כל אדם, חזק וחלש כאחד.

אלא שהדבר נכון גם להטרדה מינית, למרות תפיסה ציבורית מעוותת שהשתרשה, לפיה עבירה זו יכולה להתרחש רק בהקשר של פער ניכר ביחסי כוח. הטרדה מינית בהחלט יכולה להתקיים גם בלי שום יחסי כוח, כאשר אשה חשופה לחיזורים או הערות מיניות מצד גבר בניגוד לרצונה. מרבית הגברים אינם רוצים להבין זאת, אבל לו היו חשופים להטרדות ולהצקות הבלתי פוסקות שנשים בחברה שלנו מתמודדות איתן, אין ספק שכבר מזמן היה טיפול פלילי חמור בתופעה זו, בין אם קורבנותיה "חזקים" ובין אם הם "חלשים".

3. הטענה המקוממת ביותר היא הקינה על צמצום אפשרויות החיזור העומדות בפני גברים. מספר בעלי טור בעת האחרונה, הזדעקו להזהיר שאם ייאכף החוק על הטרדה ותקיפה מינית, ייווצר מצב בו גבר יידרש לפנות לאשה, שלא הביעה שום רצון בקשר גופני עמו, ולנסות לברר עמה במילים האם היא מעוניינת. אוי ואבוי! לא לגעת מיד? לא לקפוץ ישר להערות או הצעות מיניות בוטות? כיצד ניתן לצפות מהגברים המסכנים להשתמש בקורטוב מעושר השפה האנושית, כדי לברר את רצונו של הצד השני בצורה לא פוגענית? כמובן, שאם גבר זר, או אפילו אשה שהם רואים כבלתי נחשקת, יגפפו אותם לפתע וללא כל סימן של עניין מצדם, זה ייראה להם כמו אירוע קשה ומשפיל. אבל תרחיש כזה, כמובן, הם אפילו לא יכולים להעלות על דעתם.

4. הטענה המופרכת והמגוחכת ביותר, ללא ספק, היא תיאוריית הקונספירציה העולה סביב המקרה הספציפי של בר-לב (אבל מהדהדת תיאוריות קונספירציה מפרשות קודמות). כמה וכמה פרשנים כבר מיהרו להרים גבה על העיתוי של התלונות נגד בר לב, ברמז עבה לכך שהן מיועדות לטרפד את מועמדותו לתפקיד המפכ"ל. זוהי ללא ספק צריכה להיות המזימה המורכבת, מפותלת, ומתוחכמת ביותר בהיסטוריה.

נסו לעקוב: לפני חמש שנים, החליטה ד"ר אינס, מסיבות עלומות, לטרפד את מועמדותו העתידית של ניצב אורי בר-לב לתפקיד המפקח הכללי של משטרת ישראל. לשם כך, היא גרמה לו, בערמומיות שאין שניה לה, לנסות לגעת בה באופן מיני מבלי שרצתה בכך (שהרי אפילו בר לב עצמו מודה בכך שזה מה שאירע). לאחר מכן, היא סיפרה על כך למספר אנשים, אבל נמנעה להתלונן על בר-לב. לא, זה היה הרבה יותר מדי פשוט לד"ר אינס, אשר בהשוואה אליה פרופסור מוריארטי, יריבו של שרלוק הולמס, מצטייר כחובבן עלוב.

במקום זאת, היא חיכתה מספר שנים, שבסופן החליטה לנהל רומן עם מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, במהלכו סיפרה לו על האירוע עם בר-לב. איך זה קידם את מטרתה לסכל את מועמדותו של בר-לב לתפקיד המפכ"ל, אתם שואלים? ובכן, זה ברור כשמש. ד"ר אינס הרי ידעה מראש שכאשר תפסיק את הרומן עם מנכ"ל המשרד, הוא יתנכל לה. היא הייתה מוכנה לסבול את ההתנכלות הזו, מכיוון שהיא נתנה לה את ההזדמנות להתלונן נגד מנכ"ל המשרד. אבל איך זה בכלל קשור לבר-לב, אתם מקשים? חכו בסבלנות. ד"ר אינס לא רק ידעה שמנכ"ל המשרד יתנכל לה, הנביאה המודרנית הזו גם חזתה כי כאשר היא תתלונן על כך, הוא ימהר לרוץ למח"ש ולספר להם על האירוע עם בר-לב. סוף סוף, תינתן לה ההזדמנות לממש את תכניתה המפותלת וארוכת השנים. אבל קושרת מתוחכמת כמו ד"ר אינס לעולם לא תלך בדרך הקלה והפשוטה. לא, היא תסרב בתוקף להתלונן נגד בר-לב, ותעיד בסופו של דבר רק כאשר תזומן לחקירה.

אכן, סיפור סביר. כנראה שאין גבול לאבסורדיות שפרשנים מכובדים יתדרדרו אליה, כדי להגן על עברייני מין מקושרים ובעלי כוח.

הכותב הוא פעיל לזכויות חברתיות ולזכויות אדם

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ריקי ישראלי

    שבוצע באורלי, כשעוד נקראה א' והוצגה בפנים מטושטשות. החיטוט הבלתי נסבל באורחות חייה, נישואיה, מערכות היחסים והרומנים שניהלה, ואפילו משפט מלפני 15 שנה שאינו נוגע כלל לאירוע המדובר. הטיפול העיתונאי בנושא היה מתחת לכל בקורת, שערורייתי ממש. ותגובות הטוקבקיסטים בהתאם – כשהמסקנה היא כי אם אינך בתולה עדינה ושברירית – אז
    כנראה שהזמנת את זה.

  2. ערן

    2-5 – נכון. והטענות מגוחכות ביותר.
    1 – לא מדויק. נכון ש"חזקת החפות" היא מושג משפטי, ונכון שהציבור אינו מחוייב לסטנדרטים המשפטיים (זה חל, אפילו במדינה רבה יותר, על "מעבר לספק סביר").
    אבל, אנשים רבים מרגישים שאין להם מספיק מידע כדי להחליט שאדם מסוים הוא אשם בעבירה בה הוא מואשם. רבים מאותם אנשים חשים שאולי האמת תצא לאור בבית המשפט, ולכן לא יזיק לדחות את העליהום הציבורי. זה לא מצדיק, כמובן, את ההשמצות המופנות כלפי המתלוננות.

    בלי להתייחס למקרה הספציפי הזה, אנשים רבים חשים אי נוחות גם מהתיאוריה שנשמעת מפעם לפעם לפיה תלונה מהסוג הזה בהכרח, בכל המקרים, תמיד תהיה תלונת אמת. כלומר, אין שום אפשרות שתלונה מהסוג הזה תהיה שקרית. זו טענה משונה, שלמיטב הבנתי מעולם לא הוכחה אמפירית או לוגית, ויש בה משהו מאוד לא מוסרי.

  3. יואב

    א. מותר לאדם לגבש דיעה גם מבלי שבית המשפט פסק. מותר לאדם גם לחלוק על בית המשפט. מותר לאדם לחשוב ככל העולה על רוחו. אולם זה לא חכם לגבש דיעה מבלי שיהיו בידינו שום ממצאים, והרי החקירה עוד לא הסתיימה. עוד אין שום קביעה עובדתית של משטרת ישראל שניתן להגיד עליה שהיא מוטה או שאינה אמינה. כל מה שיש בינתיים זה גרסאות בתקשורת, דימויים וספינים. אפשר לגבש דיעה על סמך זה, אבל לעיתים גם ניתן להמתין עם כך. סייג לחוכמה שתיקה.

    ב. אני לא בטוח שבמקרה של אורלי אינס בר-לב *נחשד* בתקיפה מינית, מקסימום בהטרדה. הדגשתי את הנחשד, מכיוון ובנקודה השנייה הוא מואשם, מה שאולי אפשר לפטור בז'רגון משפטי מיותר, אך גם בשיח הציבורי ראוי לדייק במונחים.

  4. טלי

    הרי על מה אני מבססת את השיפוט שלי? על שמועות, על דברים ששמעתי בתקשורת. בראיות לא אוכל לגעת וגם את העדויות לא אוכל לשמוע באזניי שלי אלא רק דיווחים,
    יש נושאים שבאמת יש מספיק הוכחות נגישות לציבור כדי שיוכל להגיע למסקנה מתבקשת בעצמו, אבל במקרה הזה איך אני באמת יכולה לדעת מה הלך בניהם?

  5. שרית רוטשילד

    אחרי מכתב הנאצה שהפיצה אורה מורג נגד ד"ר אינס הייתה תחושה של אין אונים. הרי אורה מורג יודעת דבר או שניים על החיים. הבעיה המרכזית שכל הדיוט מרשה לעצמו לחוות דיעה בלי לבקש מעט השכלה בתחום. כל קרימינולוג מתחיל (לאו דווקא בוגר/ת החוג ללימודי מיגדר)היה מבהיר לגיברת מורג על יחסי הכוח בהטרדה, על קורבן ומקרבן כויו"ב.
    תודה על הטקסט.