מיהו פשיסט?

אם נסכים מהם הקווים המאפיינים מבחינה היסטורית ותיאורטית של תנועה פשיסטית, אולי נצליח לקבוע סוף-סוף האם כמה גורמים בפוליטיקה הישראלית עונים על ההגדרה
דניאל ארגו

שייח ג'ראח, הפגנת יום שישי. שורות של שוטרים, מתקדמים מול המפגינים ומתחילים להדוף אותם. המפגינים עונים בקריאות קצובות: "לא לא לא יעבור, הפשיזם לא יעבור". הררי מאמרים, כתבות, טורי דעה, פוסטרים. הררי מאמרים, כתבות, טורי עמדה, פוסטרים. דיונים פוליטיים שמתפוצצים, היעלבויות וה"אל תקרא לי פשיסט". הנה דוגמה אחת מני רבות שמייצגת לטעמי את ז'אנר העיסוק בפשיזם בישראל: שלמה אבינרי במאמר מרכזי שפורסם ב"הארץ", "פשיזם? הצחקתם אותי".

לדעתו של אבינרי, פשיזם הוא "משטר מדיני בעל מאפיינים ברורים: משטר המבוסס על מפלגה אחת, בעוד שכל המפלגות האחרות אסורות. פשיזם הוא משטר שבו אין בחירות חופשיות ובראשו אישיות אחת שעל פיה יישק דבר". לפשיזם על פי אבינרי יש מאפיינים ברורים: מחנות ריכוז, משטרה חשאית, אנשים שנעלמים באישון לילה וצנזורה על התקשורת.

בניטו מוסוליני

אבל אם ההגדרה ברורה כל כך, אז על מה כל ההמולה? מה המשמעויות הנוספות של המלה הזאת, שכל כך מעסיקה את החיים הפוליטיים שלנו? האם פשיזם הוא צורת משטר איטלקית שהתקיימה בין שתי מלחמות העולם? האם זהו גידוף פוליטי חסר בסיס? האם, כמו אצל אבינרי, זו תאונה של ההיסטוריה שעברה מן העולם יחד עם מחנות הריכוז והמשטרה החשאית? בעולם שלנו, בחציו המערבי לפחות, שולטת במאות השנים האחרונות, עם הפוגות קצרות, שיטה פוליטית שנקראת דמוקרטיה ליברלית. זאת השיטה עם המפלגות, בתי הנבחרים, התקשורת, בתי המשפט, הפרדת הרשויות וכל שאר הדברים שמלמדים אותנו בשיעורי אזרחות. ובעולם הזה קיימות תנועות פוליטיות שונות.

חלק מהתנועות תומכות בשיטה של דמוקרטיה ליברלית, וחלקן שוללות אותה ומבקשות לשנותה. בחלוקה גסה, ניתן לקרוא לראשונות תנועות ממסדיות ושמרניות ולאחרונות מהפכניות. החלוקה הזאת, למרות היותה בסיסית ביותר, חשובה להבנת מיקום הפשיזם במפה הפוליטית.

כמו במקרים רבים, גם פשיזם הוא שם פרטי. הוא שם פרטי לתנועה פוליטית. לתנועה הפוליטית הזאת יש אידיאולוגיה מסויימת ורצון להקים משטר מסוים. אבל המשטר מגיע רק בסוף. קודם כל יש תנועה.

פשיזם היא תנועה מהפכנית. יתרה מזאת, פשיזם היא תנועת המונים עם אידיאולוגיה סדורה ועם כלים ברורים שבאים להחליף את הדמוקרטיה הליברלית. ככזאת, היא מתבססת קודם כל על אי-הנחת מהקיים ומסמנת את מטרותיה. המטרות הן אבני היסוד של החברה הליברלית, אז וגם היום: בתי המשפט, האוניברסיטאות והתקשורת. הפשיזם הוא למעשה מרד נגד החברה הליברלית, ערכיה המוסריים והמבנה הפוליטי חברתי שלה. הוא בז לדמוקרטיה, לאינטלקטואלים ולתרבות הרציואנלית-מדעית. הפשיזם מציע מערכת אידאית חלופית שלמה, השונה מהמערכת הדמוקרטית ליברלית.

המהפכה הפשיסטית היא "המהפכה הלאומית" – מטבע לשון פשיסטי ותיק. במקום המהפכה המעמדית השמאלית, הציבו הפשיסטים את הלאום בראש המהפכה שלהם. האומה היא הכוח המניע והגדול של המהפכה של הימין. האומה היא "קהילה תוססת, שבה תתפוס קירבת הדם את מקום הסולידריות המופשטת, קהילה בה יהיה כל אחד זכאי להגנה משותפת ולהזדמנות שווה, קהילה שחרף ההיררכיה הנהוגה בה אינה פוסלת את השיוויון שבהקרבה בשעות מכריעות". (מרסל דיאט, משרי ממשלת וישי הפשיסטית).

המהפכה הלאומית הפשיסטית שואפת לאיחוד כל כוחות הלאום, על המעמדות השונים ועל הקבוצות השונות בתוך הלאום. הכוחות הכלכליים, הפוליטיים והאנושיים כולם מופנים לחיזוק הלאום וזהותו הלאומית הנבדלת. המלחמה הלאומית היא התנגשות בין אומות ולכן היא כוח מהפכני. מלחמה כזאת מאלצת את האומה להתגייס כנגד אויב משותף ונבדל על רקע לאומי, ולנצל בצורה מיטבית את כל כוחותיה. הערצת הגבורה והאלימות הלאומית היא מיתוס מכונן של התנועה הפשיסטית ומהווה תמונת ראי למיתוס המאבק המעמדי השמאלי.

אז למה מותר לקרוא תנועה פשיסטית?

  1. תנועה מהפכנית השואפת לשנות את אופי המשטר הדמוקרטי-ליברלי, ותוקפת את בסיסי הכוח שלו.
  2. תנועה שמציבה במרכז המצע שלה את "המהפכה הלאומית".
  3. תנועה המוקיעה את הרב-לאומיות, וקוראת לניכוי האומה מהגורמים הזרים, הפרזיטים והמחלישים.
  4. תנועה המעלה על הנס את המלחמה הלאומית ומעריצה את הגבורה והאלימות המתלווים אליה.

אם הסכמנו על כך, אפשר לנסות לבדוק את מידת ההתאמה של הסעיפים לתנועות הפוליטיות השונות בישראל, ולבדוק מי אכן תנועה פשיסטית ומי תנועת ימין. ממש עשה זאת בעצמך.

מאחר שרק לאחר שניסחתי את הקריטריונים הקודמים החלטתי לבדוק אותם אמפירית לגבי תנועות בישראל, התוצאות מפתיעות למדי. השתמשתי רק בחומרים הרשמיים של התנועות השונות ולא בהתבטאויות של בודדים.

תנועת כך:

העבודה כאן אולי הקלה ביותר, כבר בעמוד הבית של התנועה מופיע הסקר הבא.

מאיר כהנא

אם צריכים לבחור בין מדינה דמוקרטית לבין מדינה יהודית, מהי הבחירה שלכם?

  1. מדינה דמוקרטית. אנו רוצים חירות וזכויות כמו חופש דיבור, תקשורת חופשית, בחירות לכנסת (12%)
  2. מדינה יהודית. אם לא נשלול את ה"זכויות" הדמוקרטיות של הערבים, לא תהיה לנו מדינה (88%)

באמת שקשה לנסח מצע פשיסטי בצורה קצרה ותמציתית כל כך. כל הסעיפים – לאום מול חירויות ליברליות, הגדרה אתנית כבסיס זהות, קידוש כוח הזרוע – כאן במשפט קצר אחד.

אם תרצו:

פעולה של חברי "אם תרצו"

אתר הבית של התנועה מקל מאוד על העבודה. כך כבר הלוגו "המהפכה הציונית השנייה" מציבה את "אם תרצו", לפחות רטורית, כתנועה מהפכנית. סרטון התדמית הרשמי שלהם מסמן גם את היעדים.

  1. "מאבק נגד הגורמים האנטי ציוניים. מאבק באקדמיה, התקשורת והתרבות הנגועים באנטי ציונות".
  2. מטרת ההקמה של התנועה היא "להציל את עם ישראל", ו"לחזק את התחושה שכולנו חלק מעם".
  3. רובו של הסרטון מוקדש להוקעה של ערביי ישראל, ולהפגנות התמיכה במלחמה בעזה.

ישראל ביתנו:

תעמולת הבחירות של "ישראל ביתנו". photo: ido-kenan, cc-by-sa

החזון של מפלגת "ישראל ביתנו" מספק, גם כאן, חומר מצויין לדיון על גבולות הפשיזם בישראל. פירמידת החזון כוללת את הבסיס של ה"ביטחון", המרכז של "העם היהודי והציביון היהודי" והחלק העליון שנקרא, לא פחות ולא יותר, "משטר יעיל". הנה רק כמה דוגמאות מהטקסט עצמו:

  1. פרק המשטר "היעיל": ישראל ביתנו תומכת בעריכת רפורמה גורפת במבנה הממשל, ובשינוי דרמטי ומהותי של הפורמט החוקתי הנהוג בישראל. שינויים כמו ביטול המשטר הפרלמנטרי והחלפתו במשטר בו "במקום פוליטיקאים יוכלו להגיע אל שולחן הממשלה רק הטכנוקרטים הנחוצים לה עד מאוד", והחלפת בג"ץ ב"בית משפט לחוקה, במנותק מבג"ץ, אשר ייבחר על ידי נציגי העם ויעסוק בעיקר בסוגיות בעלות נופך ערכי ואידיאולוגי, ולעתים אף פוליטי".
  2. פרק "העם היהודי": "לא סתם מדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית, ובסדר הזה, כמדינה שהיא קודם כל יהודית ורק אחר כך דמוקרטית. סדר המלים אינו עניין מקרי או סמנטי בלבד. הוא מעיד על אוריינטציה יהודית מובהקת ועל היררכיה ברורה לפיה מדינת ישראל צריכה להתקיים".
  3. פרק נפרד מהחזון העוסק במצע המדיני של המפלגה קובע כי "בכל מקום בעולם בו חיים זה לצד זה שני עמים, המאמינים בשתי דתות שונות, ומדברים שתי שפות שונות, קיימים קונפליקטים". ההמשך של הפיסקה לא מותיר מקום לספק לכוונה "לנקות" את ישראל ממי שלא שייך ללאום על מנת שהמדינה לא "תהפוך למדינה דו לאומית עם למעלה מ-20% בני מיעוטים בתוכה. מודל כזה אינו בר קיימא".

פשיזם, אם כן, הוא אידאולוגיה, תנועה ומשטר. הסדר כאן חשוב, ולמעשה כמעט תמיד גם נכון כרונולוגית. אידאולוגיה מגיעה לרוב לפני התנועה, והתנועה היא הכלי מתוכו ייבנה המשטר. אבינרי במאמרו, ורבים אחרים, מתעקשים לראות רק את השלב האחרון בהתפתחות, ולכן נותרים בצד כל עוד ההתפתחות לא הושלמה.

האידאולוגיה הפשיסטית קיימת בישראל, בין אם נודה בכך ובין אם לא. ניתן להתווכח על מי הוא מייצגה הפוליטי והאידאולוגי האמיתי ביותר וכמה עמוקה חדירתה בכל נקודת זמן. מפלגות וקבוצות פוליטיות שונות מכילות לעתים חלקים שונים מאידאולוגיה פשיסטית אך אלו מעורבים במקרים רבים בשמרנות ימנית, דתית או "סתם" בגזענות. אך התמונה הכללית המצטיירת היא עגומה – אידאולוגיית הימין המהפכני הולכת והופכת לשיח ואפילו לפרקטיקה המקובלת בקרב חלקים הולכים וגדלים של הפוליטיקה הישראלית.

אז מה עושים?

מהו, אם כן, קו השבר הברור והנחרץ ביותר בין תנועה פשיסטית מהפכנית לבין הכוחות העומדים מולה, בין אם כוחות השמאל המהפכני או כוחות הדמוקרטיה הליברלית? מהו המבחן היחיד שניתן להפעיל בצורה כוללנית על מנת להבדיל בין כוחות פשיסטיים לכוחות הנגדיים?

הקו הנחרץ ביותר הוא ההתעקשות על סולידריות המבוססת לא על לאומיות אלא על שיתוף פעולה בין אנשים. או בתרגום לעברית: סולידריות יהודית-ערבית. בכל מקום בו יעמדו יחדיו יהודים וערבים – הכוחות הפשיסטיים לא יוכלו לעבור. בכל מקום בו מול הלאומנות תוצב הערבות ההדדית בין אנשים בני לאום שונה – הימין המהפכני ייעצר. וכאן כבר חשוב הרבה פחות אם מסכימים על האם פרט או תנועה מחזיקים בתפיסה פשיסטית שלמה ומלאה או רק בחלקים ממנה. האתגר הוא לא להתעורר כשיש כבר משטר פשיסטי כמו שמתאר אבינרי, אלא לעצור את התנועה ואת האידיאולוגיה הרבה קודם.

הכתבה פורסמה במקביל גם באתר MySay

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. זמה

    גם את קימרלינג במאמר על מיליטריזם, בו הוא מסביר למה אפשר להיות חברה מיליטריסטית גם ללא שלטון צבאי מוחלט. הוא מעדיף הגדרה דינאמית של תנועה וחברה, על פני הגדרות "קשיחות" של ממשל. מאמר מופתי, אגב.

    וגם את זה –
    http://eyalniv.wordpress.com/2009/01/31/fascismlibermani/

  2. אור

    לא בטוח שאני מסכים לניתוח, אבל המסקנה בטוח לא נכונה.
    אם כוחות שמאל, מהפכניים או ליברליים ישארו מבודדים בחברה, איך בדיוק חבירה שלהם ומאבק משותף עם פלסטינים ימנע מהפשיזם לעבור?
    בדיוק להפך, שמאל מבודד ביחד עם פלסטינים יחזק את המיתוס שסביבו הפשיזם יכול להיבנות- השמאלנים הם בוגדים אוהבי ערבים.
    הכוונה שלי היא כמובן לא שלא צריך להיאבק ביחד עם פלסטינים, זה צורך חיוני. הכוונה היא שבשביל למנוע מהפשיזם לעבור צריך לשבור את הבידוד של השמאל. כל האנשים שתומכים היום בליברמן עושים את זה בגלל שהם אידיאולוגים פשיסטים, או בגלל שהם רואים את הצביעות, השחיתות האמיתיים של האליטות? לי נראה שהתשובה השנייה היא הנכונה. אם ככה, האם שמאל ליברלי, חלק מהאליטות עצמן, יכול לשנות את המצב? לי נראה כי אלטרנטיבה שמאלית-מעמדית יכולה להיכנס לוואקום הפוליטי שיש כאן וליצור תנועת עובדים חזקה שרק היא תוכל לעצור את הפשיזם.
    אם כוחות השמאל ישארו מבודדים, הם יעצרו את הפשיזם? they and what army?

  3. נבג

    והם בקיצור נמרץ:
    1. המדינה מעל הכל
    2. לפרט אין קיום ללא הלאום
    3. האדרת המנהיג
    4. קדושת המלחמה
    5. סינדיקליזם כלכלי-פוליטי

    עכשיו, האם יש איזושהי תנועה ימנית בישראל, גזענית ומחליאה ככל שתהיה, שעונה על חמשת הקריטריונים הללו, או אפילו על רובם?
    אני חושב שלא, גם על סמך הדוגמאות שהבאת בעצמך במאמר. לכל היותר יש בהן הד חלול לחלק מהרעיונות הללו. אני כן מסכים שלא צריך לחכות עד שהמפלצת תקרום עור וגידים, אלא לגדוע את ההתפתחות הזו באיבה, אבל לא על בסיס ההפרדה שאתה מציע: סולידריות יהודית-ערבית מול התארגנות על בסיס לאומי. התארגנות על בסיס לאומי היא לגיטימית כשלעצמה גם במשטר דמוקרטי-ליברלי ואיננה פשיסטית. אתה מתעלם, ואולי בכוונה, מהקשר ההיסטורי שבין עליית הלאומיות לעלייתה של הדמוקרטיה הליברלית (כן, כן, בדיוק זו שאתה מגן עליה בחירוף נפש). בקיצור, מסקנותיך שגויות. לא כל התארגנות לאומית היא פשיסטית, המחייבת אוטומטית סולדיריות יהודית-ערבית מולה. יתרה מכך, קיומה של דמוקרטיה ליברלית על בסיס לאומי אפשרי ואולי אפילו רצוי. למעשה, איך שלא תהפוך את זה, זה המודל המקובל במאה וחמישים השנים האחרונות במערב אירופה.

  4. נתן.

    במיוחד מעניין לקרוא שמפלגת ישראל ביתנו מדגישה במצעה שהמדינה תהיה בעלת "אוריינטציה יהודית מובהקת".

    אני מכיר רבים מבוחרי המפלגה הזאת ולהערכתי הקשר של רובם המכריע לאורינטציה יהודית בחייהם ומעשיהם בתרבותם ובמינהגיהם הוא כמו הקשר בין שמיטה לתשמישי מיטה.

    מה שמדגיש עוד יותר את האופי הפשיסטי של המפלגה הזאת שמעוניית לתת הגמוניה שלטת לקבוצה אחת תחת מכנה משותף כלשהוא ולו דימיוני לחלוטין העיקר שהוא יאפשר בידול מקבוצה אחרת , כי כידוע בלי קבוצה נחותה אין קבוצה עליונה ואידך זיל גמור.

  5. מאיר עמור

    ממש מעניין איך ניתן לכתוב מאמר מעניין ואפילו מאיר עיניים בכמה נקודות ולשגות כל כך בהסקת מסקנות. המסקנה העיקרית של כותב המאמר היא:
    "הקו הנחרץ ביותר הוא ההתעקשות על סולידריות המבוססת לא על לאומיות אלא על שיתוף פעולה בין אנשים. או בתרגום לעברית: סולידריות יהודית-ערבית." ממש ממש בשפתו הוא, מכניס הכותב את המרכיב המרכזי בתפיסה הפשיסטית אל תוך "מערך ההגנה" האנטי-פשיסטי. היכן שצריך להיות בהיר הכותב מערפל. לשיקולכם: "הקו הנחרץ ביותר הוא ההתעקשות על סולדיריות המבוססת לא על לאומיות אלא על שיתוף פעולה בין אזרחים". לא שיתוף פעולה בין "אנשים" (כפי שהכותב מציע) אלא בין "אזרחים" (כפי שאני מציע). ב"דמוקרטיה הליברלית" בישראל מרכיב מרכזי אחד נעדר כמעט לחלוטין וזהו מרכיב הגדרת האזרח והאזרחות. ובאמת המחוייבות האזרחית של "אנשים" בישראל – יהודים וערבים כאחד – כמעט ולא קיימת. קל וחומר ושלא לדבר על סולידריות אזרחית מעמדית שבה גם חלוקת העבודה האתנית בין מזרחים ואשכנזים וחלוקת העבודה הלאומית בין יהודים וערבים וחלוקת העבודה המגדרית בין גברים ונשים מוכנסת – כפי שצריך לעשות – לניתוח פוליטי אנטי-פשיסטי. אנטי פשיזם חייב לטפל באי-השיויון האזרחי, מעמדי וג'נדרי אחרת מקבלים מפלגות פשיסטיות עם בוחרים ממעמד העובדים ומהמעמדות הנמוכים המנוהלים על ידי עלית לאומנית (יהודית או ערבית) שהיא בעיקרה אנטי דמוקרטית. וזהו ברוב המיקרים המצב בישראל גם במסגרת המפלגות הנקראות "ליברליות" ואפילו "שמאלניות".
    מאיר עמור

  6. מאור

    הדרך היא לא לטשטש את ההבדלים הלאומיים (שחשובים לשני העמים) אלא להראות כמה החיים האמיתיים חורגים מהם. למשל, איך כבאים יהודים וערבים- בסיוע מכל העולם- נאבקים באש שהרגה צוערי שב"ס יהודים ודרוזים.

  7. שרגא עילם

    מה לעשות ואבינרי צודק?
    זכותו של מחבר הרשימה לשחק עם מילים כרצונו, אבל למושג פאשיזם יש באמת הגדרות די ברורות ואחת מהן דורשת מנהיג כריזמטי דיקטטורי.
    זה אינו אומר שאין בישראל תופעות של גזענות חריפה ומגמות אנטי דמוקרטיות בוטות.
    מבלי להפחית מחומרת המצב, חשוב לציין שהמצב בשנות החמישים לפי פארמטרים רבים אפיךו היה יותר חמור.
    ד"א לפי הגדרת המחבר יש ללא כל ספק לקרוא לנועת החמאס פשיסטית.

  8. פורת

    תגידו, פילוסופים טובים, חמאס בעזה, מה דינם? הם לא מתכוונים להשמיד אותנו? יש ערבי בישראל שלא מזדהה עם המשורר הלאומי דרוויש שקורא לגרש את כל היהודים? אז אולי כל מה שמסמנים כאן כפשיזם זה פשוט הזכות לחיות לעם היהודי?
    חג פסח שמח