צריך ללכת הלאה

עם ההודעה על כשלון המגעים לחידוש שיחות השלום, הגיע הזמן להפסיק לדון בשאלה "האם צריכה לקום מדינה פלסטינית" ופשוט לגרום לזה לקרות. המשא ומתן רק ירוויח מכך
עמי קאופמן
אבו מאזן, קלינטון ונתניהו בימים יפים יותר. צילום: משרד החוץ, cc by-nc

כצפוי, המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים גווע סופית. בכירים ישראלים ואמריקאים אישרו אמש כי ממשל אובמה זונח את המאמצים לחידוש הקפאת הבנייה בהתנחלויות. "ניו יורק טייימס" מדווח:

אחרי שלושה שבועות של התמקחות עקרה עם הישראלים, הממשל האמריקאי הרים ידיים בכל הנוגע למאמצי השכנוע של בנימין נתניהו לחדש את ההקפאה ל-90 יום, אומרים בכירים. ההחלטה מותירה את שיחות השלום במצב של לימבו, כאשר הפלסטינים מסרבים לחדש את השיחות בלי הבטחה להקפאה והאמריקאים נאבקים למצוא תוכנית אחרת כדי להחזיר את הצדדים לשולחן המשא ומתן. זוהי התבוסה האחרונה במה שהפך להיות עינוי עבור הנשיא אובמה.

תנערו את האבק, תתחילו מהתחלה

אכן עינוי. וכעת כשהשיחות נכשלו רשמית, האזור כולו עומד שוב על סף זמנים מסוכנים ואלימים. לפני שדברים יצאו משליטה, זהו הזמן בו חייב אובמה להוליך את הכישלון האחרון לעבר הצעד היחיד שיכול להציל את פתרון שתי המדינות, קלף הג'וקר: תמיכה במדיניות חד-צדדית של הפלסטינים" (עוד בנושא כאן).

הבית הלבן חיייב להתחיל להרהר ברצינות באופציה הזאת, מכיוון שבציבור הפלסטיני יש הקוראים להתחיל לצעוד לעבר הכרזה חד-צדדית על מדינה פלסטינית בעתיד הקרוב מאד, ולא לחכות להכרזת העצמאות של ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד באוגוסט 2011. למעשה, רק השבוע שלוש מדינות דרום אמריקאיות – ברזיל, ארגנטינה ואורגוואי – הכריזו על הכרתם במדינה הפלסטינית. מה שממשל אובמה חייב להבין הוא, שחד-צדדיות אינה צריכה להיתפס רק כמוצא אחרון מתוך תסכול או כישלונן של דרכים אחרות; זהו פיתרון, דרך שיש לצעוד בה תוך כינון דינמיקה חדשה והכנסה לתוקף של החוק הבינלאומי.

קחו את קוסובו לדוגמה

רבים אומרים שעל אף הצלחתו החלקית של פיאד בבניית מוסדות, אין שום סיכוי שמדינה פלסטינית בת-קיימא תוכל לקום בקיץ 2011. זה נכון. פיאד פועל היטב, אך הכלכלה הפלסטינית עדיין לא מוכנה לנשום בכוחות עצמה. הדבר היחיד שמחזיק אותה בחיים הן תרומות, כאשר הסקטור הפרטי כמעט ואינו קיים – שלא לדבר על המכשולים היומיומיים שמעמיד משטר הכיבוש.

אז לא, כמובן שמדינה לא תהיה מוכנה. אבל זה לא העניין. העניין הוא לשנות את השאלה מ"האם צריכה לקום מדינה פלסטינית?" ל"איך אנחנו גורמים למדינה הזאת לעבוד כמו שצריך ונותנים לה ריבונות מלאה על שטחה?". זה בדיוק מה שקרה בקוסובו ב-2008. הרוסים הטילו וטו על הצהרת העצמאות שלה, בדיוק כמו שארה"ב צפויה להגיב (ולא בחוכמה, אני חייב לומר). אבל קוסובו היא במידה מסוימת עובדה בשטח. השאלה היום היא כבר לא האם צריכה להיות קוסובו עצמאית – אלא איך לגרום לה לעבוד, כעת שהיא שם.

תפסיקו לנסות להושיב אותם ליד השולחן – לפחות לעת עתה

חזרה לשולחן הדיונים תהיה טעות גדולה. כפי שטוען יוסי אלפר, ניסיון להמשיך בשיחות צבועות יסכן לא רק את ההישגים של פיאד, אלא גם את ההישגים עליהם כה עמלו האמריקאים, כמו אלו של גנרל קית' דייטון שעזב באחרונה את האזור אחרי חמש שנים של עבודה קשה כמתאם השיחות האמריקאי בין הישראלים לפלסטינים. בין השאר, דייטון היה עד לאימון המשטרה הפלסטינית, ובעיני רבים נחשב למי שגרם לירידה בטרור שמקורו בגדה.

במקום להושיב את הצדדים הסרבנים ולהגיע לפתרון חמקמק תוך שנה, ארה"ב צריכה למנף את ההישגים של דייטון על מנת לעודד אימוץ פתרון חלקי שלא יידון באופן רשמי אך יוכר בידי הקהילה הבינלאומית, שבמרכזו היוזמה לבניית מדינה פלסטינית באופן חד-צדדי, וההתמקדות בסוגיית הגבולות, התנחלויות מים וביטחון.

בטור דעה מ-14 בנובמבר, צבי בראל מסביר מדוע ההכרה בהצהרה חד-צדדית העתידית תסייע לתהליך השלום:

הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית לא צריכה לפגוע במו"מ. אלא שבמצב החדש יהיה זה מו"מ בין שתי מדינות שוות מעמד. אם תודיע ישראל שהיא מפסיקה את המו"מ כעונש, נו טוב, הרי זה בדיוק מה שקורה כבר תקופה ארוכה. ישראל תספח את ההתנחלויות? הרי ממילא הן מתנהלות כחלק בלתי נפרד ממנה, וגם ללא סיפוח רשמי הן עצם מעצמותיה – לפחות על פי ראש הממשלה.

לטובת מי שמאיימים כי הכרזה חד-צדדית תהיה הפרה של הסכמי אוסלו, מבאר בראל:

ישראל מצדה מאיימת, שאם הפלסטינים ינקטו צעד חד-צדדי כזה, היא תראה בו הפרה מהותית של הסכם אוסלו ולפיכך תוכל להתנער ממנו לחלוטין. מעניין. בראיון לקול ישראל ב-2002 אמר נתניהו "הסכמי אוסלו כולם בטלים ומבוטלים, הרי מה נשאר?

למרות שכל הסימנים האחרונים מצביעים על כל שאובמה יטיל וטו על כל צעד פלסטיני במועצת הביטחון, עם מות השיחות צריך הממשל שלו לחשוב מחדש על המדיניות הנוכחית ולשקול את "קלף הג'וקר" כאפשרות לגיטימית. הכל יהיה טוב יותר מלשבת ולצפות בישראל מסכלת כל תזוזה קדימה.

הפוסט התפרסם במקור באנגלית במגזין המקוון "972"

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. חנן שליב

    הפלסטינאים כבר על מסלול העצמאות,פחות או יותר כמו ישראל ערב ה29/11/47.מדינות ד.אמריקה הן רק הסנונית ואחריהן אוקיאנה,ד.אסיה ואירופה.ארה"ב אולי (אובמה בהחלט עשוי להפתיע) תחכה עד הדקה ה90 אבל גם היא כבר כאן.עוד שנה שנתיים וזהו,אז עכשיו ומהר צריך לחשוב ולעבוד חזק על כל מכלול "היום שאחרי" ולא לחכות לפתרונות של "מנהיגנו"

  2. משה לופיאנסקי

    כמו ביוגוסלביה השלום היחיד בר ההשגה הוא השלום הכפוי !!

  3. יהושע רוזין

    הימין הישראלי הצליח להכשיל את הסכם אוסלו והתנגד לו מלכתחילה וגם הצליח לשכיח מי אחראי לכשלונו. ישראל הפרה ומפירה את ההסכמים מאז רצח רבין והפכה לקוזק הנגזל ומאשימה את הפלסטינים ואת כל העולם ממשיכה לקיים את הכיבוש לא נסוגה משטחי a. נתקה את רצועת עזה מהגדה. לא הכירה בתוצאות הבחירות בעזה שהיא ,עם ארה"ב יזמה. ישראל היא סרבנית שלום סדרתית ככל שהדבר נוגע לפלסטינה-א"י ורמת הגולן. מריך לקבל את יזמת השלום הערבית ולברוח איתה לפני שהם יתחרטו.