גזענות בין הלכה למעשה

מי שתוהה מדוע הרבנים שאסרו על השכרת דירות לגויים עוררו עליהם כל כך הרבה כעס צריך לזכור שבישראל מותר לעשות גזענות, אבל צריך לטשטש אותה

קבוצת הרבנים שהנפיקה לעם ישראל את הקריאה הגזענית שלה, שאוסרת להשכיר בתים לגויים, מעוררת את אחד הזעזועים המלאכותיים ביותר שידעה הציבוריות הישראלית. זעזוע זה אינו יוצא מתוך המסר הגזעני של הרבנים, אלא מתוך סגנונם המחוספס, החורג באופן גס מקווי המתאר של הגזענות של הזרם המרכזי.

קווי מתאר אלה אינם שוללים את מהותה של הגזענות, אך הם בוודאי מתקוממים כנגד הצהרת הכוונות הגלויה של הרבנים, השוברת כללי משחק מקודשים בחברה שלנו: עשה גזענות, אך לעולם החזק בקלף הגזענות קרוב לחזה; היה גזעני, אך עשה שימוש סיטוני בשיח נאור לטשטוש עקבותיה של הגזענות.

גזענות למעשה, כן; גזענות להלכה, תרתי משמע, ייהרג ובל יעבור.

כמה מהרבנים החתומים על הקריאה הגזענית

ההבדל התהומי בין קבוצת הרבנים ובין מייסדי המפעל הקיבוצי, למשל, הוא דוגמה לרצוי בתוך כל המצוי. האם מי מאתנו שמע אי פעם את מאיר יערי או יעקב חזן מטילים איסור על קיבוץ מקיבוציו של השומר הצעיר לקבל לשורותיהם חבר ערבי? תהפכו את כל העולם ולא תמצאו אפילו משהו דומה לזה. יתר על כן, חברי הקיבוץ הארצי ואנשי מפ"ם, מפלגת האם, תמיד דאגו להעביר אלינו את תחושות אי הנוחות שלהם מהיחס המפלה של המדינה כלפי ערביי המדינה, ובודאי כלפי ערביי השטחים הכבושים. אפילו הלוגו: "לשוויון, לסוציאליזם ולאחוות עמים", שהתנוסס על תקרת עמודו הראשון של "על המשמר", בטאונם, מעולם לא מנע את האיסור בפועל על קבלתו של ערבי כחבר באחד מקיבוציהם. מובן שגם קיבוצי האיחוד והמאוחד נהגו בדרך זהה. הם הבינו את שהסתתר מבינתם של הרבנים.

לאחר מלחמת ששת הימים, התנועה הקיבוצית אף הפיקה עבורנו את אחת מיצירות הפאר של הצביעות והבכיינות הישראלית, שיח לוחמים שמה, ובה סיפורים נוגעים ללב של מיטב הנוער העברי, שמעולם לא צווח, בקריאות קצובות, "מוות לערבים!" אך גם לא חדל מ"לסדר" להם מוות סיטוני, ושיתף אותנו בטקסים המרגשים שארגנו מקונניו המקצועיים, ביניהם עמוס עוז, מורל'ה בר-און ומוקי צור.

לאחר מלחמת יום הכיפורים עמוס עוז, כאחד המתווים המרכזיים של אותם קווי מתאר "נקיים", הביע את חרדתו מחיתוך הדיבור של קבוצות מסוימות, מזרחים במקרה זה, בחברה. בשונה מקבוצת הרבנים, הוא היה בהחלט מודע להשלכותיהן החמורות של התנסחויות בלתי מרומזות, וכך ניצל מהדבקת תווית הגזען לשמו.

אנקדוטה מעניינת היתה מנת חלקי לפני כמה שנים, עת ישבנו, כמה חברים, לשיחה על כוס קפה. בשלב כלשהו הצטרף אלינו מרצה ידוע ומוכר, אחד מדבריו המרכזיים של השמאל הציוני וחתן פרס ישראל. לאחר שהעליתי את עניין עמוס עוז וחיתוך הדיבור, הוא קפץ כנשוך נחש ו"הסביר" לי שעוז בכלל כיוון את דבריו לחיתוך הדיבור היקי של אורי אבנרי.

אבל, הגזענות דה-פקטו אינה נחלתה הפרטית של התנועה הקיבוצית. היא זולגת לכל פינה מפינותיה של ההגמוניה, שיחד עם זאת מנהלת שיח אוניברסליסטי מוקפד. ניקח, למשל, את אחד הפרויקטים הציניים ביותר המתחולל במדינה בימים האלה – הקמתו של מוזיאון הסובלנות בירושלים. אתר הבנייה של מוזיאון זה מוקף בגדר גבוהה, ומאבטחיו עושים לילות כימים כדי למנוע את צילומיו של האתר. אמנם, לא מוקם שם כור גרעיני, ושום אספקה של אורניום מועשר ומים כבדים לא מתבצעים שם, אך תהליך הבניה, בכל זאת, אפוף מיסתורין. הסיבה לכך נעוצה, כנראה, במחיקתו של חלק ניכר מבית קברות מוסלמי מהמאה ה-12. הרשויות לא רק שלא הכריזו שקברו של המוסלמי הוא פחות ערך מזה של היהודי, הרי שהן עושות זאת בשם הסובלנות – לשימת לבם של הרבנים, שלא הפנימו את כללי המשחק.

אפשר היה לגעת באין ספור נושאים ותחומים הגמוניים, ובראשם בית המשפט העליון, המעלה על נס את ערך השוויון בפני החוק, "ללא הבדל דת, גזע ומין", ובו זמנית מתפקד כחותמת גומי למערכת הביטחון. אפשר היה לשאול, הכיצד זה קורה שבמעוזיו של ההגמון הנאור לא קיים אפילו שכן ערבי אחד, ומותר היה לתהות על העדרם הכמעט מוחלט של הערבים ממפעל פרס ישראל, ועוד מיליון ואחד דברים, למרות שמגילת העצמאות אינה מבחינה בין אדם לאדם.

כן, אפשר לשאול. אבל, כולנו יודעים שכדאי להימנע משאלות קיטבג. בסופו של יום, לא הרבנים המציאו את הגזענות המכוערת, אבל בסגנונם הם בהחלט הזכירו להגמוניה את מהות התנהלותה, ודי בסיבה זו כדי להקפיץ לאנשיה את הפיוזים.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דרור

    באופן אירוני משהו, נפלה טעות בציטוט הלוגו של על המשמר: "ל צ י ו נ ו ת, לסוציאליזם, לאחוות עמים".

    אף מילה על שוויון במקור…

  2. מאיר בביוף

    ואני רושם לעצמי נזיפה על התרשלות.

  3. ירדנה אלון

    אני רוצה להתייחס בתגובתי זו לחלק ברשימה שמתייחס לשמאל הישראלי,הסוציאליסטי בראשית דרכו בתחילת המאה העשרים,זה שנקרא "דור המייסדים" שעליו נמנים מה שמכנים במקומותינו "מלח הארץ" אלה שבנו אותה(נניח ,כי את ההיסטוריה המקומית הם כותבים)ועל הדרך הבדלנית שהם כקובעי המדיניות וההגמונים התוו מתחילת הדרך ועתה הם מתנערים מאחריותם ומשליכים אותה על הדתיים חרדים ועל המזרחים,ההתנערות הזאת מאחריות מזכירה לכם משהם בימינו אלה?

    אני נסמכת בתגובתי זו על מאמרה של ד"ר אביבה חלמיש שנקרא "ארץ ישראל המנדטורית חברה דואלית או מציאות קולוניאלית" מאמר מרתק בפני עצמו שלא חייבים לקבל אותו על כל חלקיו אבל מעניינות העובדות שהוא מביא.
    על פי המאמר הרי שכבר בשנת 1977 הביאו דן הורוביץ והוסציולוג משה ליסק בספרם "מישוב למדינה " את העובדה כי היחסים שבין יהודים לערבים אופיינו במערכות ריבוד נפרדות,כאשר כל חברה ייסדה את המוסדות והמפלגות ומערכות החינוך והדיור שלה, לתנועה הציונית שהוקמה ע"י יהודים יוצאי מזרח אירופה היה עניין רב ליצור את הריבוד והבידול הזה, מי שמעוניין לקרוא ולהבין יותר מוזמן לקרוא את המאמר המרתק.
    הלאה באותו מאמר מציינת ד"ר אביבה חלמיש את ספרה של תמר גוז'נסקי וכך נכתב ברשימה שחלקים ממנה אני מצטטת כאן
    אחד החיבורים הראשונים, שערער על הגישה הדואלית, הוא ספרה של תמר גוז'נסקי, התפתחות הקפיטליזם בפלשתינה (1986). בפתח הספר מצהירה המחברת על כוונתה להציג נקודת מוצא שונה בתכלית מזו ה"באה לידי ביטוי ברובם המכריע של החיבורים הישראליים והאחרים, העוסקים בניתוח התפתחות היישוב היהודי בפלשתינה או בתולדות העם הערבי הפלשתינאי, בהם מוצגת התפתחותם בצורה מקבילה, כאילו היו שתי ישויות חברתיות-לאומיות שאך במקרה צמחו ועלו באותה כברת קרקע ששמה תחת שלטון הבריטים היה פלשתינה". אבל בסופו של הספר היא קובעת, ש"כבר בראשית שנות ה- 40 יכול היה ילד יהודי לגדול בתל-אביב עם מושג קלוש על ערבים, וזאת למרות סמיכותה של תל-אביב ליפו", וכי "ערב סיומו של המנדט הבריטי כבר עוצבו בפלשתינה שני משקים נפרדים – משק ערבי ומשק יהודי, והיא לא הייתה יחידה משקית-כלכלית".
    איך נוצר מצב זה? "הפעולה השיטתית של הציונים הובילה ליצירת ישוב יהודי שבהדרגה נעשה נפרד ומובדל מהאוכלוסייה הערבית". לשיטתה של גוז'נסקי, "מגמת ההיבדלות הלאומית עמדה ביסוד הקולוניזציה הציונית בפלשתינה, אשר חתרה מראשיתה להיבדלות (ספרציה) בכל המישורים": את הקרקעות שבבעלות הקרן הקיימת אסור היה להחכיר לערבים; החקלאים היהודים התיישבו ביישובים נפרדים (מושבות, קיבוצים, מושבים) שהיו סגורים בפני ערבים; בערים הוקמו שכונות יהודיות נבדלות וקמה גם עיר יהודית נבדלת (תל-אביב); הוקמו מערכות של שירותים ציבוריים בתחומי הבריאות (קופת-חולים), החינוך (עד לאוניברסיטה העברית), התרבות ומוסדות הסעד, וכל אלה נועדו לשימושם הבלעדי של יהודים; האיגודים המקצועיים וההסתדרות הכללית היו של פועלים יהודים בלבד; עבודות תשתית (כגון מערכות השקיה) הוקמו על-ידי חברות ציוניות רק למען החקלאים היהודים; המוסדות הבנקאיים הציוניים ואלה שבבעלות יהודים, והמוסדות הציוניים האחרים העמידו אשראי רק לרשותם של יצרנים וסוחרים יהודים; נעשתה פעולה שיטתית נגד העסקת פועלים ערבים בפרדסים ובאתרי בנייה שבבעלות יהודים ("עבודה עברית"); היהודים הקימו מערכת נפרדת של מסחר סיטונאי וקמעונאי (המשביר המרכזי, תנובה); נוהלה מערכת תעמולה, שלוותה גם בצעדים מעשיים, נגד רכישת תוצרת חקלאית מידי ערבים ("תוצרת עברית", "תוצרת הארץ"); הוקמו מוסדות ייצוגיים (אספת-הנבחרים) ומערכת עצמאית של גביית מסים ושל מוסדות אוטונומיים שהיו כפופים לסוכנות היהודית; הוקמו מסגרות צבאיות של יהודים ("ההגנה"),,,,,,
    ובכן, ניתן לראות אם מסתמכים על דברים אלה,כי את התפישה הזאת של ריבוד ושל התבדלות לא המציאו החרדים,המציאה אותה הציונות שהשמאל העכשווי שורשיו נטועים עמוק עמוק באותו שמאל ציוני ראשוני,ושהיום מבין את גודל הטעות של האבות המייסדים אולם יחד עם זאת מתקשה הן לקחת אחריות עליה,והן להתנער ממנה ונותן לחלקים אחרים באוכלוסייה לבטא אותו בקול רם למרות שמעשית הוא ממשיך אותה והוא בנוי עליה מבחינת החוזק והחוסן הכלכלי תרבותי פוליטי ,
    השמאל הישראלי מתנער מן הדברים אולם לא מתנער מהמעשים

  4. סמדר לביא

    כרגיל – מעולה. וכרגיל – האספקט המגדרי של הגזענות האשכנזית נעדר.

  5. מאור

    הקיבוץ נועד בראש ובראשונה לשרת את הציונות: לתפוס קרקע בארץ, ולהתבסס על עבודה עברית. שתי המטרות נפגעות מקבלת חברים ערבים. זה כמו לטעון שאתר העוקץ מפר את חופש הדיבור משום שאינו כולל כותבים של הבית הלאומי- החופש היא בין גופים, לא בתוכם. כן אפשר לטעון שהמדינה היתה צריכה להקצות קרקע לקיבוצים ערביים או לבניה למגורים לערבים בכלל, וששכונות רבות בת"א ובערי השרון נקיות למשה מערבים.

  6. יוסי לוס

    אין בכך שום דבר חדש, מזה שנים רבות שבעלי דירות רבים בת"א לא מוכנים להשכיר דירות לערבים. שוכרים רבים לא מוכנים לקבל שותפים ערבים. כל ערבי שניסה לשכור דירה בת"א נתקל בכך. קשה לומר מה יותר גרוע, רבנים שמורים לצאן מרעיתם שהאיסור מן התורה הקדושה והרחומה או המון אנשים שחושבים שהם אינדיבדואלים חופשיים ואוטונומיים שעושים את אותו הדבר בלי שום ציווי מפורש. כולם יודעים מה צריך לעשות ולכן לא צריך איש שיאמר להם לעשות זאת. זה נבלה וזה טריפה.

  7. מיכה רחמן

    בני צודק. היה אסור לערבים לגור בקיבוצים. בימים היפים של ה"נוער הערבי החלוצי", קבוצות נוער שארגנה מפ"ם, היו קבוצות נוער ערביות באות לקיבוצים לתקופות מסויימות אבל בשום אופן לא כחברים. הסיבה שמאור מביא למעלה: היות הקיבוצים ציונים ורצונם לשמור על עבודה עברית וגאולת הקרקע, דווקא מחזקת את הטענה של בני, שהקיבוצי השומר הצעיר סירבו לקבל חברים ערבים מסיבות הדומות לאלו של הרבנים היום, כלומר: סיבה ציונית לאומנית. כידוע אצל השומר הצעיר למרות הסיסמה המשולשת של על המשמר, הציונות עמדה תמיד בראש. והרי לך דוגמה מה קורה כאשר העקרון הראשון במעלה הוא אנחנו מול הם: חייבים כמעט להגיע לגזענות (כל הדברים אלה לא מסבירים עדיין את הגזענות כלפי המזרחים של הקיבוצים שהייתה סתם גזענות קיומית לא אידיאולוגית).
    אבל, בכל אלה אין בשום פנים ואופן אפילו צל צילה של הפחתה מחומרת הגזענות של הרבנים היום. כי זה היום! והיום הלאומנות היהודית הציונית הולכת ומחמירה והקשר עם הדת מכפיל את החומרה.

  8. מיכה רחמן

    מאיר צודק. היה אסור לערבים לגור בקיבוצים. בימים היפים של ה"נוער הערבי החלוצי", קבוצות נוער שארגנה מפ"ם, היו קבוצות נוער ערביות באות לקיבוצים לתקופות מסויימות אבל בשום אופן לא כחברים. הסיבה שמאור מביא למעלה: היות הקיבוצים ציונים ורצונם לשמור על עבודה עברית וגאולת הקרקע, דווקא מחזקת את הטענה של בני, שהקיבוצי השומר הצעיר סירבו לקבל חברים ערבים מסיבות הדומות לאלו של הרבנים היום, כלומר: סיבה ציונית לאומנית. כידוע אצל השומר הצעיר למרות הסיסמה המשולשת של על המשמר, הציונות עמדה תמיד בראש. והרי לך דוגמה מה קורה כאשר העקרון הראשון במעלה הוא אנחנו מול הם: חייבים כמעט להגיע לגזענות (כל הדברים אלה לא מסבירים עדיין את הגזענות כלפי המזרחים של הקיבוצים שהייתה סתם גזענות קיומית לא אידיאולוגית).
    אבל, בכל אלה אין בשום פנים ואופן אפילו צל צילה של הפחתה מחומרת הגזענות של הרבנים היום. כי זה היום! והיום הלאומנות היהודית הציונית הולכת ומחמירה והקשר עם הדת מכפיל את החומרה.

  9. עמית כהן

    אבל בינתיים לא נותן דוגמא רצינית אחת.
    נו, איפה הגזענות שמתחבאת מאחורי שיח אוניברסאלי?
    בכך שבקיבוצים לא היו חברים ערבים? אתה מכיר ערבי ששותף לרעיונות הקיבוץ? (כלומר, ערבי ציוני). אם היית מחפש גם לא היית מוצא אף אדם שדוגל בקפיטליזם חזירי, או אף אדם חרדי שגר בקיבוצים.. נו ו?
    לטעון שהקיבוצים גזענים כי לא היה בהם חברים ערבים זה כמו לטעון שה"עוקץ" זה אתר לא דמוקרטי כי אף פעם אין אצלו כותבים ימנים.
    למה שבן אדם שלא מזדהה עם ערכים מסוימים, יגור בישוב אידיאולוגי שקם על בסיס הערכים הללו? אתה שמעת על סיפור שבו ערבי רצה לגור בקיבוץ ולא אפשרו לו?

    נמשיך לדוגמא הבאה:
    בג"צ שמעלה על נס את ערך השוויון אך "חותמת גומי למערכת הביטחון"
    אני מכיר כמה קצינים שהיו מורטים שיערותיהם בשמע הטענה שבג"צ הוא חותמת גומי של מערכת הביטחון.. אבל ניחא, בכל אופן אין פה שום דוגמא רצינית שאפשר להתייחס אליה.

    מוזיאון הסובלנות בירושלים – אתה טוען שהוא קם על בית קברות, הם טוענים שהוא לא.
    מעבר לכך, בניגוד לביהדות, באסלאם לבנות על בית קברות זה לא עבירה בשום צורה ודרך וזה נעשה כל הזמן – זה מבחינת העניין הדתי.
    ומבחינת העניין המוסרי – מדובר בקברים מלפני מאות שנים, אין להם חשיבות רגשית לאף אדם. מלבד לפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, חבורת איסלמיסטים, שהם שעומדים מאחורי כל הסיפור (ועושים זאת בראש ובראשונה כדי לעכב פרויקטים של בניה ישראלית)..מה שגם מסביר את האבטחה על פרויקט הבנייה (שוב, מדובר בחבורת איסלמיסטים שמתנגדים לו, ודווקא מסיבות לאומניות [ולא דתיות])

    תמיד משעשע אותי איך כאשר כותבים "אפשר לדבר על מיליון ואחד תחומים", זה סימן לזה שאי אפשר לדבר אפילו על תחום אחד.