יזמים בשוק הכלכלי של המין

קריאה אחרת בדיון הרשתי הסוער סביב מעשיהם של אנשי "המרכז לאמנות הפיתוי"
יואב ליפשיץ

1. "בחברה שלנו, המין מייצג היטב מערכת מיון שנייה, נפרדת לחלוטין מזו של הכסף; והיא נחשבת למערכת מיון אכזרית לפחות כמוה. ההשלכות של שתי המערכות זהות לחלוטין. כמו הליברליזם הכלכלי חסר המעצורים, ומסיבות זהות, הליברליזם המיני מייצר תופעות של התרוששות מוחלטת. יש כאלה שעושים אהבה כל יום; אחרים חמש או שש פעמים בחייהם, או אף פעם לא. יש כאלה שעושים אהבה עם עשרות נשים; ואחרים עם אף לא אחת. זה מה שמכנים 'חוק השוק'. במערכת כלכלית שבה הפיטורים לא חוקיים, כל אחד מצליח פחות או יותר למצוא את מקומו. במערכת מינית שבה הניאוף לא חוקי, כל אחד מצליח פחות או יותר למצוא לעצמו חֶברה למיטה. במערכת כלכלית ליברלית לגמרי, יש כאלה שצוברים הון עתק; אחרים מבוססים באבטלה ובעוני. במערכת מינית ליברלית לגמרי, יש כאלה שיש להם חיים ארוטיים מגוונים ומרגשים; אחרים מסתפקים באוננות ובבדידות" (מישל וולבק, "הרחבת תחום המאבק", הוצאת "בבל". תרגום: עמית רוטברד, עמ' 95-96)".

אם העולם שמתאר וולבק דומה במשהו לעולם שבו אנו חיים (כל אחד יכול להחליט בעצמו עד כמה מדויק התיאור של וולבק), הרי שיש צביעות בהתעקשות כי אין ביחסים בין המינים שום היבט כלכלי. לכל הפחות, תהיה זו צדקנות מעושה לטעון שלעולם אין ביחסים בין גבר לאישה שום היבט כלכלי-מיני. ואם העולם של וולבק דומה במשהו לעולם שלנו, הרי שמיזמים כגון "המרכז לאמנות הפיתוי" עונים על צורך כלכלי-מיני בר קיימא, ותהיה זו היתממות לחשוב שהם פועלים בריק, וודאי על רקע הצלחתם. יתרה מזאת. אם העולם של וולבק הוא העולם שלנו, ושכל אחד יחליט עד כמה, אין דרך לתאר את היחסים בין המינים, אלא באמצעות הז'רגון העסקי של המרכז לאמנות הפיתוי.

קראתי את הפוסטים שעוררו מחדש – זה הרי ריטואל קבוע – את הסערה האחרונה בנוגע למרכז לאמנויות הפיתוי, ונכתבו כולם על ידי נשים. קראתי גם את התגובות. בכולם כמעט הוצגו אותם נערים (או אנשים), שנרשמים לקורסים במרכז לאמנות הפיתוי ומיזמים דומים כלוזרים. ואם אותם בני אדם הם לוזרים, אשר לא עומדים בכללי התחרות הנוקשה, אנשים שהפסידו במירוץ, וקשה לגייס כלפיהם כל אמפתיה (החמלה נעדרה מכל הפוסטים העוסקים בנושא) – הרי שאותם אנשים נדונים להרגיש כאילו משהו מקולקל בהם, כאילו אינם בעלי ערך במערכת הכלכלית של המין, ועליהם לפעול לתקן זאת. האשמת אותם חסרי צ'ארם מיני במצבם דומה להאשמת עניים בכך שהם אינם עובדים, או לפטור זאת בעצלנותם.

ואם החברה לא מגלה אמפתיה כלפיהם, ואין מי שילמד אותם כיצד להתנהג, ואין אף אישה שתכווין אותם מרצונה הטוב או אדם שידאג לרווחתם המינית (הזנות הרי אסורה), אנא יפנו? למרכזי קואצ'ינג כגון המרכז לאמנות הפיתוי, או לחלופה הגרועה יותר – טיפול פסיכולוגי, פתרונות אשר מציעים עזרה נפשית תמורת בצע כסף.

בהקשר הזה כדאי לחזור ולספר את הבדיחה שאף פעם לא נס ליחה של סלבוי ז'יז'ק, אגב הקשר בין מין, כסף וטיפול פסיכולוגי: מדוע פסיכואנליטיקאי יותר גרוע מזונה? לזונה אתה משלם כסף תמורת ההתערטלות הגופנית שלה וההנאה שלך, אצל הפסיכואנליטיקאי אתה גם משלם כסף וגם מתערטל – כך שהוא נהנה פעמיים. ראשי המרכז לאמנות הם אולי אנשים ציניים שמנצלים מצוקה של אנשים על מנת לעשות ממנה כסף, אך במובן הזה הם אינם שונים מאורן זריף, מן הפלסטיקאי או הפסיכואנליטיקאי. כך המערכת הקפיטליסטית עובדת, וכך גם בעולם בו המערכת המינית היא מקבילה למערכת הקפיטליסטית של הכסף, אך דומה לה עד מאוד.

אם נישאר לרגע בתחום הנפש, האשמת אותם חסרי מזל במצבם, ובנסיונתיהם הנואשים לצאת ממעגל העוני המיני, תהיה דומה להאשמת חולת אנורקסיה במחלתה, שנגרמה הודות לשטף הדימויים הרזים השוטפים אותנו בטלוויזיה, והודות לתחרות הקפיטליסטית בין האנשים הצעירים בני אותה שכבת גיל, בה אנו חיים מאז המהפיכה התעשייתית.

2. כאמור, הזעזוע מן המרכז לאמנות הפיתוי חוזר במעגל החיים של הרשת אחת לזמן מה, אלא שהפעם הזעזוע הריטואלי עמוק עוד יותר – הפעם נוספה עלילת פשע לעניין. בלוגרית פשפשה בארכיוני הפורום של המרכז, ומצאה סיפור משנת 2006 (!). על פניו, אם הסיפור בפורום נכון (וייתכן שהוא מוגזם, כדרכם של גברים צעירים; או שהוא מומצא לחלוטין, כדרכם של אוחזים בעט), אכן מדובר בסיפור מזעזע על אונס.

ההוכחה חותכת והמסקנה ניצחת: לא רק שהעניים הם עניים ועל כן אסורים במגע, אלא שהם גם כולם – אחד לאחד – פושעים מסוכנים ואנסים, לפחות בפוטנציה. הרי ידוע לכל הבקיא בכלכלת המין: אנשים שנדמה שערכם בשוק המיני הוא רב – מאבטח הרמטכ"ל ארז אפרתי למשל – אינם מבצעים פשעי מין. אחרי הכל, מדובר על מקרה אחד של אונס לכאורה מתועד במשך ארבע שנים, האין מובהקות ברורה מזו לתרומתו של המרכז לאמנות הפיתוי לחששן של בנות ישראל ללכת ברחוב? כולם הרי יודעים שעד לפתיחתו של המרכז, תופעת ה-Date rape לא הייתה קיימת כלל וכלל. העניים המיניים האלו, הם מביאים עלינו גל של פשע. ההיסטריה אם כן מוצדקת.

מכאן ועד להגשת תלונה במשטרה הדרך קצרה. תלונה זו, שבהיעדר ראיות נוספות וודאי תיגנז, היא חסרת תועלת בערך כמו הגשת תלונה כנגד גורואים לשיווק על כך שהם מעודדים מעילה בכספים, והמרכז ומתחריו ימשיכו לפעול בשוק הכלכלי של המין. ערכה היחידי הוא בטקסיות שלה, התלונה הזו לא יותר מאשר פרפורמנס פמיניסטי (ובערכו של הפרפורמנס אין לזלזל, אך גם אין צורך להפריז בחשיבותו ל"מאבק").

!Picking up girls made easy

3. אלא שלאור כל מה שכתבתי למעלה, המאבק אינו צריך להתרכז במרכזים לאמנות הפיתוי למיניהם. המרכזים הדוחים האלו הם המוגלה שנגלה על העור, אחרי שהמחלה התפשטה בכל הגוף. המוגלה אכן מזעזע, אך להזדעזע ממנו ולהעלים עין מן המחלה דומה לזעזוע ממכתב הרבנות תוך התעלמות מן הגזענות שהציבור הרחב שותף לה.

בחברה גזענית, אין זה פלא שהרבנים מרגישים חופשיים לצאת בקריאות גזעניות. בחברה בה יש פערים כלכליים בין עשירים לעניים, אין להתפלא אם הפשע יגבר. אלו הן תוצאות צפויות, מתבקשות אפילו, ואת הזעזוע עלינו להפנות קודם כל כלפי עצמנו. אם לא נעשה כן, הרי שאנו מפחדים מן התוצאה ומעדיפים לבחור בנתיב הקל של טיפול בסימפטומים בלבד, וחייבים להודות שיש מימד של פחדנות בהיטפלות לילדים הדחויים והחלשים של המרכז לאמנות הפיתוי.

בחברה קפיטליסטית בה אנשים צעירים מרוויחים עמלות ממכירות בעגלות בקניונים, אין להאשים את האדם שירעב ללחם אם לא יעשה הכל על מנת למכור (ואלוהים יודע עד כמה הדבר מהווה מטרד עבורי. אלא שהמטרד הזה הוא הכרחי, כמו אותו קבצן בצומת, ומהווה תזכורת חשובה לכך שיש כאלו שחייהם אינם נפלאים). בעולם המעמדי של וולבק, ואתם תחליטו עד כמה העולם בו אנו חיים דומה לו, לצחוק על הצעיר הרעב לאהבה, שמעולם לא טעם מטעמו המתוק של הקשר הזוגי, שמתחיל איתך בקניון – להאשים אותו באומללותו – זוהי פעולה חסרת רגש.

האין זה סמלי ששתי הפעילויות האלו מתרחשות דווקא בתוך הקניון? הרי ברור שדווקא בקניון – אותו חלון ראווה של תרבות הצריכה, מתחם לכאורה סטרילי ומוגן מכל אותם קבצנים אמיתיים אך מלא בקבצנים אחרים, קצת יותר מוצלחים ברמה הכלכלית והמינית – נזדעזע כאשר התוצאות של העידן בו אנו חיים מטרידות את מנוחתנו ונבקש להדחיק אותן. כך גם בכל הקשור לכלכלת המין, שגברים וגם נשים שותפים ושותפות לה, הזעזוע הוא דווקא מאלו שב"טריקים" הבריקולאג'יים שלהם חושפים את קשיחות הלב של של הגישה הכלכלית.

הפוסט פורסם במקביל בבלוג "שיבוש הוגן"

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאור

    הכותב מציע אנלוגיה בין "בוגר המרכז לפיתוי" לבין "עני" ו-"קבצן". בעיני האנלוגיה היא לנוכל או שודד, דהיינו מי ששואף לרכוש כסף במירמה או בכוח. גם העולם הכלכלי מעריך מי שיוצר ערך ובז למי שמזייף אותו.
    אני יכול להשתתף בצערו של עני, אבל קשה לי מאוד להיות אמפטי כלפי רמאי; לפני שניה הוא הרי ניצל את האמון שלי לרעה.

    אני בהחלט מקבל שחלק מהסינגלס פועלים משיקולים "כלכליים" (מחפשים בן/בת זוג "שווים" ולאו דווקא אהבה). בעיני, זה לא מצדיק את מה שתואר.

    מעניין מדוע אותו "מרכז לאמנות הפיתוי" מצליח (אם בכלל). האם לקוחותיו הגברים נוחים לקלוט את המסרים הכוחניים/אסרטיביים שלו, או שמא גם הנשים מצפות לטיפוס הזה של גבר?

  2. יואב ליפשיץ

    בעיניך אותם אנשים הם נוכלים או שודדים, ועל כן כל מין שהם משיגים הוא בנוכלות או בכפייה, קרי: אונס בעיני החוק.

    האם לדעתך ערבי שמתחזה ליהודי כדי לשכב עם בת ישראל כשרה הוא אנס?
    אני מניח כי בקורס לאמנות הפיתוי במגזר הערבי, אחד מן הטיפים הראשונים יהיה להתחזות ליהודי. אין מה לעשות, מניית הערבי לא שווה הרבה בבורסת המין היהודי.

    בעולם גזעני בו מעטות הנשים היהודיות שישכבו עם גבר ערבי, האם אמן פיתוי ערבי הינו למעשה אנס?

    האם לשקר לבת זוגתך למיטה זה מעשה יפה או הוגן? לדעתי זהו מעשה מכוער למדי. אבל בג'ונגל הכלכלי, אין לגלגל עיניים כאשר קמים מרכזים שמעודדים את החלשים והעניים להתנהג כמו בג'ונגל ובכך לקרוא תיגר על המיון המעמדי.

  3. מאור

    א. מרכזים כאלו לא "קוראים תיגר על המיון המעמדי" אלא מכירים בו. הגברים הללו הרי מתאמצים להשיג את הנשים ה-"שוות" לפי המיון המעמדי המיני.

    ב. שוב, איני סבור שסצינת הסינגלס היא כולה כזה "ג'ונגל" במידה שנותנת לגיטימציה להפר את חוקי ההגינות. בחיאת, אני אישית מכיר כמה רווקות שצמאות לאהבה אמיתית, לא משנה ממי.

  4. רועי מאור

    אין חמלה במאמר שלך כלפי נשים שנאנסות, תופעה שחמורה אלפי מונים מהבעיה של גברים שחייהם האירוטים אינם עשירים מספיק.

    מעבר לעובדה שהיא מעוותת ומסלפת את העובדות (כמו העלמת העובדה שמנהלי המרכז הזה שיבחו והציגו כמופת את הסיפור שאתה בעצמך מגדיר כאונס מזעזע), הגישה שלך מקוממת ומזעזעת מוסרית.

    הקורבנות של השוק הכלכלי של המין אינם גברים שמוגדרים כ"לוזרים". אלו הן נשים שמותקפות מינית ומאויימות על ידי טרור מיני בלתי פוסק. "הצעיר הרעב לאהבה" יעורר אמפטיה אצלי כאשר הוא יפחד ללכת ברחוב חשוך, ויקפוץ למשמע כל צעד. מחר גם תגייס אמפטיה למשתתפים בפשעי מלחמה, קורבנות של מערכת לאומנית שרק מחפשים שייכות לקבוצה.

    אבל החלק הממש חסר בושה של המאמר שלך הוא הביקורת על הבלוגריות והפעילות הפמיניסיטיות. לטעון שהן מחפשות דווקא את האנשים ש"ערכם בשוק המיני" הוא נמוך זה אבסורד. אלו בדיוק, אבל בדיוק, אותן הנשים שעומדות בחזית המאבק נגד בר לב ונגד קצב. הנשים האמיצות האלו יוצאות נגד המרכז לאמנות הפינוי מפני שכמו הרבנים שחתמו על המכתב, הם גורם שמגייס ומעודד גברים נוספים להצטרף למעגל האונס.

    אכן יש בעיה ביחס למיניות הגברית בחברה שלנו. אתה ואלו שכמותך הם חלק ממנה.

  5. ליאן

    לדיון ביקורתי בחברה בישראל, כאשר מאות כותבות וכותבים פירסמו באתר מאמרים מקצועיים ומקוריים בנושאי כלכלה, פוליטיקה, פילוסופיה, אמנות, מוזיקה, קולנוע, פמיניזם, אקטיביזם, זכויות אדם ועוד. בניסיון להוות אלטרנטיבה לתקשורת הממוסדת המונעת בעיקרה על ידי שיקולי רייטינג ושבויה בידי בעלי הון ופוליטיקאים.
    —————–
    מאמר כזה ראוי היה שיתפרסם בתקשורת הממוסדת המונעת בעיקרה על ידי שיקולי רייטינג ושבויה בידי בעלי הון ופוליטיקאים. הגנה חסרת פשרות על קרבנות כלכלת המין (חלילה לא נשים בזנות, חשפניות, או אנחנו, שמוטרדות מותקפות ונאנסות כמדיניות חברתית), אלא על אותם אומללים שלא למדו לקחת את חלקם בעוגת האונסים, אין מובהק ממנו בשימור הסדר הקיים, האלים, המשתיק, המדכא. אתם יכולים להזדכות על האתר. אין בו ערך אם ככה נראית החתרנות שלכם.

  6. מאיה

    אבל אני מאוכזבת מאד מאתר העוקץ שהחליטו לתת לזה במה

  7. אייל

    ובאמת אין טעם להגיב על מאמר כזה.

  8. יואב ליפשיץ

    א. אני לא מצדיק אנסים. בטקסט הזה אני לכל היותר קרימינולוג המציע הסבר למשיכה של צעירים לכנופיות, או עובד סוציאלי המסוגל להבין שבהיעדר תשתיות וסביבה תומכת נערים מתפתים לעבירות קלות.
    ויודגש: אין בי אמפטיה לאנסים. אבל הקנטות של בחורות בסנטר אינן אונס או פשע מלחמה, ואין מדובר אף בהטרדה מינית. זהו מטרד חברתי, אין ספק, והטענה שלי היא שבחברה שלנו המטרד הוא חיובי ונחוץ, מכיוון שהוא מזכיר לנו את תוצאותיו ההרסניות של הקפיטליזם – הן הכלכלי והן המיני.
    ב. אין שום דבר אמיץ בהגשת תלונה על הסתה לאלימות. טענות בדבר הסתה לאלימות הן תמיד נשקו של החזק, המנסה לשים מחסום לפיהם של אלו המוציאים ביטויים שאינם ערבים לחיך. זהו נסיון להתעלם מן הבעיה ע"י העלמת הסימפטום, וזהו נשק שתמיד נכשל. כך במקרה מכתב הרבנים וכך במקרה של השיח' ראאד סלאח, בביטויים מלוכלכים המפיצים שנאה יש להילחם רק בעזרת ביטויים נקיים המפיצים אהבה. השמתם של הרבנים או השייח' בכלא לא תפתור את הגזענות בחברה הישראלית או את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אם כבר, היא רק תלבה אותם.
    ג. אכן, מאמר הקורא לשינוי חברתי רדיקלי, היוצא נגד הפוליטיקה של המין והשיח הליברלי-קפיטליסטי שתמיד פוגע בחלש ומחזק את זה שיש לו יכולת בחירה בין משאבים (וההקצנה שלו בתחום המיני היא הטענה שכל התחלה גועלית עם בחורה בכוונה להוציא ממנה מין היא הטרדה. שהרי אם לאישה יש זכות קנויה על גופה – אין לפנות אליה בדרכים נלוזות, כי זוהי פגיעה, קרי הטרדה) הוא בהחלט מאמר המשמר את הסדר הכלכלי הקיים של משרדי הפרסום ותרבות הצריכה.

  9. יוננתן ברזילי

    מאמר מאוד מעניין, למרות התגובות המתחסדות. אני חושב שחשוב שיתפרסמו בהעוקץ מאמרים שמעצבנים גם אותנו מהשמאל הפמיניסטי, ולא רק את אנשי המיינסטרים. המאמר הזה באמת חתרני, כי הוא מנתח את תחום היחסים הרומנטיים בכלים כלכליים, וקורא לא מודע היה מתעצבן דווקא מכך (אם כי הוא לא מחדש – הכותב הזכיר בעצמו את וולבק, וראוי לציין גם את מחקריה של פרופ' אוה אילוז בנושא). התגובות שקראו לאתר לא לפרסם מאמר כזה היו מוגזמות – לא מסכימים, תתווכחו. הכותב הציע זווית שונה, ובפירוש לא עודד אונס, או אפילו את ה"התחלות" של תלמידי המרכז, אלא רק ציין שהם הסימפטום, ולא הבעיה עצמה. עם זאת, יש במאמר כמה בעיות: הראשונה היא ההתעלמות מנשים כקורבנות מערכת הכלכלה המינית: אם נשווה זאת לנער עני שהכה נער חלש ממנו וגנב את כספו, הרי שמאוד יכול להיות שהנער המכה הוא קורבן בעצמו, אך חשוב לציין שהנער המוכה נמצא נמוך ממנו במערכת ההיררכית. הבעיה השניה היא התגובה לבלוגריות "ראומה": גם אם אסכים, ואני מסכים, שהמרכז הוא רק סימפטום, גם בו יש לטפל. אם הייתי סובל מסרטן, אמנם הייתי הולך לטיפולים כימותרפיים, אך גם לוקח כדורים נגד הכאבים. בוודאי שלא הייתי בוחר להשאיר את הכאבים במלוא עוצמתם כדי "להזכיר" לי שאני חולה סרטן. בכלל, הגישה הזאת של השמאל הרדיקלי בעייתית – אסור להילחם בגילויים הקיצוניים, כי יש אלימות סמויה וממוסדת. למה לא גם וגם? למה לא להילחם במכתב הרבנים ותומכיו, וגם בחוקי ועדות הקבלה המפלים במשגב, או לתמוך בבג"ץ הקרקעות בזמנו? זה בדיוק מה שהבלוגריות עשו: הן גם הגישו תלונה במשטרה נגד המרכז (אגב, ברור שהן יודעות שזה צעד הצהרתי – כל פמיניסטית יודעת מה היחס של רשויות החוק בארץ לתלונות על תקיפה מינית, שלא לדבר על כאלה עם נאשם לא ידוע ומתלוננת שלבטח לא נמצאת בארץ ולא ניתן ליצור עמה קשר), תלונה שעזרה לקדם את הלחץ הציבורי על המרכז, וגם תקפו את קמפיין "אני אוהבת את זה …" למודעות לסרטן השד, שהיה קמפיין מיינסטרים מובהק, ובהתחלה לא נראה כלל שוביניסטי או מזיק לרובנו. הבעיה השלישית היא ההתעלמות מהתגובות בפורום – הבעיה היא פחות מקרה האונס (שיכול להיות שלא קרה באמת, או לא קרה ככה, ובכל אופן ניכר שלא יחקר), ויותר העובדה שכל התגובות היו אוהדות. העובדה שהמרכז מחזיק עורך דין כדי להתחמק מההשלכות המשפטיות של עבירות מין, וכן הפער בין התגובות בפורום לתגובת מנהל המרכז ל"הארץ", מראה שהמרכז מודע היטב לכך שהוא מעודד אלימות כלשהי נגד נשים. כלומר, הכלים שהוא מספק ל"לוזרים" במשחק הכלכלי המיני חורגים מגבול הלגיטימי. בקיצור, הניתוח הכלכלי מחכים, ולהכיר בכך שהמרכז הוא סימפטום בלבד זה נכון מאד, אבל לדעתי גישתו של כותב המאמר מונעת כל אפשרות לפעולה, ולכן היא שגויה.

  10. לירון

    כל ההתפלפלויות הפילוסופיות פה לא יעזרו – לא וולבק ולא ז'יז'ק יבואו להציל את התיאוריה המטופשת שהוצגה פה. ואם זה נחשב לתגובה "מתחסדת", לא אכפת לי, ואם רוצים שגם את ה"שמאל הפמיניסטי" יאתגרו – אנא מכם, אתגרו אותי כמו שצריך. לא ככה.

  11. עינת

    אתה יודע, יש גם נשים שפחות מצליחות עם בני זוג מהמין הנגדי (או לא). למשל, נשים מעל גיל ארבעים, בישראל.
    איכשהו, כמו שאין תעשיית סקס במיליונים שנועדה לשימוש
    נשים, כך לא נפתחים מרכזים ל"איך תפתי גברים מושכים, צעירים ועשירים…"
    הדבר השני הממש מעציב כאן, זה כמובן שנראה שבחיי אותם צעירים ישנה הפרדה מלאכותית ולא בריאה בין מין עם נשים לבין תחומים אחרים. האם האדם הוא לא יצור קצת יותר מורכב מאשר צורך במין?
    כשמפרקים אדם לחלקים ו"מטפלים" רק בחלק, התמונה די אומללה. נדמה לי שאחרי המאה העשרים יש איזה משהו כזה שנקרא התפתחות אישית . מה בדיוק אמור להרגיש איש צעיר כזה ש"השיג" מישהי על ידי נכלים, תעלולים וחצאי שקרים?

  12. יואב ליפשיץ

    יונתן – תודה על התגובה העניינית. לדעתי התגובות הצקצקניות כאן ממחישות עד כמה חשוב שהטקסט הזה יתפרסם דווקא כאן. ולענייננו:
    א. אמנם אתה לא כתבת את זה מפורשות, אבל אני חייב לציין שלא ברורה לי ההתעקשות שאדבר על קורבנות אונס או על נפגעות תקיפה מינית. הדבר דומה בעיני לטענות שמפנים לגדעון לוי כל פעם שהוא כותב על הקורבנות הפלסטיניים, משהו בסגנון "למה אתה לא כותב על הקורבנות הישראלים?". בשביל לקרוא על הנשים כקורבנות היה מספיק להיכנס לכל בלוג רנדומלי בשבוע האחרון, וגם בעוקץ פורסמו שני פוסטים בנושא. הנקודה שהיה חשוב לי להתעכב עליה היא שישנם נפגעים נוספים למבנה של השדה המיני הנוכחי והשיח בבלוגים נעשה במידה רבה על חשבונם ותוך החלשתם (לצורך חיזוק הנפגעות האחרות), ואני לא חושב שהיא נפגמה מזה שלא דיברתי על הנשים.
    עוד בהקשר הזה, אני לא חושב שהבחורים מהסנטר שמקניטים בחורות על השיער או הצעיף הם עברייני מין. זהו מטרד, אבל לא הטרדה מינית. כשהם יהיו עבריינים, נוכל לדבר על היררכיות (ולאנסים ועברייני מין אינני מגלה אמפטיה). לאישה יש זכות על גופה, אבל אין לה זכות שלא יפנו אליה בשאלות טורדניות (כל עוד אינן נופלות להטרדה מינית כמובן), או שישכנעו אותה לשכב עם בחור בעזרת "טריקים". קראתי השבוע מספיק פוסטים שהשוו את שני הדברים האלו לאונס, מין בכפייה או לפשע נגד האנושות. קצת פרופורציות.
    מה גם שחשוב להבהיר שזה בהחלט לא עניין של גברים מול נשים, אלא של חזקים מול חלשים (וכולם באותה הסירה), והגבר המגמגם ברחוב הוא לא תמיד הוא החזק. גם נשים שאינן מוצלחות מבחינה מינית הן חלשות, אך הפוקוס, הטינה והשנאה בשבוע האחרון הופנו לגברים חלשים.
    ב. אני לא אומר שאין לטפל במרכז ובתכניו. שיכתבו נגדו, שיפגינו, אולי עדיף גם שיכוננו מסלול הידברות. אין לי בעיה עם פעולות נגד המרכז אני רק יצאתי נגד שני דברים: הצגתם של הבוגרים כאנסים פוטנציאליים על סמך אונס שהיה או לא היה, בעוד כולנו יודעים שאנסים קיימים משחר ההיסטוריה ולצערנו הסטטיסטיקה בנושא מקרי אונס בקרב האוכולוסיה הכללית הרבה יותר שכיחים מאשר פעם בארבע שנים. הדבר דומה לטענה שכל המסתננים מאריתריאה הם פושעים מבלי להביא סטטיסטיקה בעניין. היסטריה ותו לא; יצאתי כנגד בחירה בפעולה ספציפית – התלונה על הסתה לאלימות. הסברתי כבר מדוע בעיניי זהו צעד לא אפקטיבי, כוחני ובתור אדם שבעיניו חופש הביטוי הוא מוחלט אני חושב שזה צעד די מטופש (כי ברמה הפיסיקלית, לא ניתן לעצור ביטויים. צריך להתמודד עימם בעזרת ביטויים).
    ג. שוב, מה אתה רוצה, שאחזור על כך שהמרכז מגעיל אותי?

    עינת – אכן, לא רק גברים הם מסכנים. השבוע כולם התרכזו בכמה בוגרי המרכז הם עברייני מין, כי הם מפעילים מניפולציות. או שהם איבדו את היכולת להבדיל בין טוב לרע, כאילו היו חברים בכת שעברו שטיפת מוח ולא לקחו קורס ואחריו הם חופשיים לבחור כיצד לנהוג – אז יצא שהפוסט שלי הגן על הגברים האלו. גם הנשים החלשות ראויות לחמלה. אני לא מבין איך העובדה ש(עדיין?) אין קורס לקוגריות סותרת את מה שכתבתי, ובכל זאת זכור לי רב מכר מסוים בשם "למה גברים אוהבים ביצ'יות" או משהו בסגנון וכפי שירדנה אלון כותבת בתגובה לפוסט אחר גם מגזיני הנשים מלאים בכתבות על כיצד לתפוס גבר מצליח. מה אמורות אותן בחורות להרגיש? בעולם שבו אנו חיים, כנראה טוב עם עצמן.

  13. דפנה

    יש אמת במאמר שלך, רק שהמסקנות הסופיות שלך חוטאות לאותה אמת בגדול!
    נשים לא מאמשימות אותם שהם 'עניים'. נשים מאשימות אותם שהם מתחזים לעשירים ועוסקים אותם בדרך במקום ללמוד איך באמת להיות עשיר!
    גבר שיש לו באמת ביטחון לא צריך לפתות בחורה! ובטח שלא לנצל אותה מינית!

    יחסי כוחות השוק שאתה מתאר רעים בכל מקרה, אין שום סיבה לקבל שום דבר מהם.
    אז אתה מציעה לשתוק (כי אחרת זה צבוע..) למרכז שמעודד את זה (מרכזים כמפ"י) רק בגלל שכולם כאלה???

  14. יואב ליפשיץ

    א. מותר להתלונן, ואסור לשתוק. אלא שלעשות רעש וצלצולים ממאפ"י כאילו רק בוגרי המרכז אונסים או תוקפים מינית – וכאילו כולם אנסים בפוטנציה נטולי יכולת מחשבה ובחירה אישית לאחר גמר הקורס, לא ממש יעזור לטפל במחלה.
    ב. מה זה בכלל "מתחזים לעשירים"? גברים שחשבת שהם טייסים מסוקסים ובבוקר גילית שהם מתכנתי מחשבים רפויים? גם גברים עם בטחון "מפתים" בחורות, ככה שמעתי שהעניינים מתנהלים בשוק הזה, והחנונים מנסים לעמוד בדרישות.
    ג. אכן, המצב רע להרבה. כל מה שאני אומר שהוא שהעלאת המודעות לחולשתן של הנשים, ע"י החלשתם של הגברים החלשים האלו (חניכי הקורס, לא המדריכים) ולעג נטול חמלה הוא אקט של בריונות בפני עצמו. איך אומרים, נשים חזקות לא צריכות לרדת על בחורים חלשים כדי להרגיש חזקות.
    ד. המצב רע להרבה. חניכי הקורס הם גם צד מוחלש בתחרות המינית, לא רק נשים באשר הן. תכירו בזה, ותפעלו ותכתבו מניפסטים פמיניסטיים בהתאם.

  15. טל

    אין לי שום כוונה או רצון או צורך לצחוק על "הצעיר הרעב לאהבה". אבל גם אין לי שום ספק שהבחורים הנדונים הם לא "צעירים הרעבים לאהבה".

    בחור תמים וטהור-כוונות, סוג של קורבן של החברה שלנו, כמו שאתה מתאר אותו כאן, לא היה נרשם לקורס שמפרסם את עצמו כך:

    "איך להגיע למיטה בקלות ובלי מכשולים";

    "כיצד להגיע לסקס עם בתולות?";

    "כיצד לנטרל את ההתנגדויות, הפחדים והתירוצים שלה"
    וכו'…

    כלפי גבר שמטרתו "לנטרל את ההתנגדויות" שלי – אין לי שום רצון או צורך לגלות אמפתיה. אתה יכול לקרוא לי חסרת רגש, אבל מה לעשות שהרגש העיקרי שגברים כאלה מעוררים בי הוא פחד.

    בהחלט יש לי אמפתיה כלפי בחורים שמשדרים להם מגיל צעיר שכל המטרה שלהם בחיים היא להכניס כמה שיותר בנות למיטה, ושכל הערך שלהם נמדד בזה. אפשר להקביל את זה ללחץ העצום על בנות לחיות את רוב החיים שלנו בספירת קלוריות מתמדת, כי הערך שלנו בעולם הזה נמדד בכמה שאנחנו רזות. ההבדל הוא שבנות פוגעות בעיקר בעצמן בסדרת דיאטות אינסופית, בעוד שגברים פוגעים בעיקר בנשים עם כל מיני מניפולציות, תרגילים ו"טכניקות פיתוי".

    אולי כדאי לארגן קבוצות תמיכה לגברים שרוצים לדבר בפתיחות על המשמעות של ציפיות חברתיות מופרזות ועל הדברים שחינכו אותם להשיג בכל מחיר.

    זו התארגנות שצריכה לבוא מקרב הגברים עצמם, בלי שרלטנים שיתנו להם נוסחאות תמורת כסף. אולי אחרי שתעברו את השלב הראשוני הזה, תוכלו לצפות שתבוא "אישה שתכווין אותם מרצונה הטוב". אבל במצב הנוכחי, לאף אישה שתרצה לתת הכוונה כזו אין סיכוי להתחרות בססמאות נוסח "איך להגיע למיטה בקלות ובלי מכשולים"…

  16. אסף

    והטענות שלי לא מופנות כלפי כותב המאמר, שניסה לספק לקוראים זווית ראייה בלתי שגרתית על העניינים הבוערים בתחום.

    הרי מול הסטריאוטיפ השלילי (והנכון באופן כללי) שתואר כאן רבות, על הגבר הטיפוסי שמעוניין לפתות ולהשכיב כמה שיותר נשים- מולו עומד סטריאוטיפ שהמציאות מלמדת שהוא גם נכון, שלפיו האישה הטיפוסית הרי נמשכת לגבר החזק,
    העשיר והבטוח בעצמו. הרי ערכו יהיה גבוה יותר ככל שתדמיתו בעיני הנשים יהיה של גבר השוכב עם נשים יפות הנופלות לרגליו. האחרים, חסרי הביטחון והמגמגמים, טובים לאחרות, אבל שלא יציקו לי בקניון.

    כך תמונת "מנגנון שוק היחסים" נראית בעולם שלנו. לי אישית היא נראית ברורה כשלעצמה ואף לאחרים כמו שברורה לי.

    התנהלות זו היא זו שהביאה לפיתוחם של מכונים שמנסים ללמד גברים חלשים איך ל"היראות" חזקים, ובזה אין זו תרמית שהיא הבעיה שיש להכחידה , מפני שהיא משחקת לפי כללי המשחק הצבועים ממילא. נראה לי שיואב פשוט ניסה לתת ביטוי לדברים אלו.
    ועוד דבר, לטל, ללמד "כיצד להתגבר על ההתנגדויות של הבחורה" נכתב לדעתי במובן של איך לשפר את הרגשת הנוחות שלה ביחידות – מובן שאינו פסול כלל.

  17. אסנת

    אתה יוצא מתוך נקודת הנחה שמשתתפי הקורסים הם "אביוני מין" שנשארו בצד בגלל שהחזקים "חוטפים להם" ולהם לא נשאר מה לאכול. ממה שעולה מאתרי הקורסים האלו המטרה היא לא למצוא אהבה או קשרים עם בנות המין השני אלא להצטרף לקפיטליזם החזירי. כלומר באנלוגיה שלך המשמעות היא שאדם בעל הכנסה סבירה לא יסתפק בה וינסה בכל מיני נוכלויות קטנות, בתחום האפור, כדי לצבור עוד ועוד נכסים או אולי נכון יותר- לצרוך עוד ועוד. המטרה שלהם היא ל"סגור" כלומר לא להשיג קשרים לשם קשרים, אלא כדי לסמן כמה שיותר "וי", כמה שיותר כיבושים. המשך של האנלוגיה הזו עלול להיות די מבחיל, כי להבדיל מנכסים או מפרטי צריכה לנשים יש גם רצונות, צרכים ורגשות משלהן.
    אבל אם כבר- בוא נכניס גם אקולוגיה לדיון- כמו שבתחום הכלכלי לא נרצה צריכה בלתי מוגבלת וחזירית, תוך פגיעה בסביבה, גם כאן, ל"צריכה" (איחס) הזו יש השלכות על הסביבה המיידית וגם זו הנרחבת יותר.
    עוד משהו שלא מצא חן בעיני הוא ההערה שלך "לנשים אין זכות שלא יפנו אליהן בשאלות טורדניות.." סליחה? מי קבע? אולי זה לא פלילי ובלתי ניתן לאכיפה אבל לכל אדם יש זכות לא לסבול מהצקות ומניג'וסים בלתי פוסקים. עצם העובדה שאתה אומר שזה מטרד, הופך את זה להטרדה… מה שעושים ה"מסכנים" שלך הוא פשוט השתלטות על המרחב הציבורי בכוחנות.

  18. משה

    גם היא מתקשרת לטקסט ולכלכלה של המין – קצב השיג הרבה כוח בעולם האמיתי, אבל הוא רצה גם עושר בעולם המיני, ומכיוון ששם כישוריו היו דלים, הפעיל כוח ותמרונים מפוקפקים,