מה תשיב לגזען

היית מוכן שהבת שלך תצא עם ערבי? שאלה זו נועדה להעמיד ליברלים "עם הגב לקיר", כך שפתיחותם המוצהרת תאותגר באופן הקשה ביותר עם פחדיהם הקמאיים. מה צריכה להיות התשובה שלכם אליה?
יריב מוהר

היית מוכן שהבת שלך תצא עם ערבי, או שהבן שלך ייצא עם ערבייה? שאלה זו, שנורית לא פעם בוויכוחים פוליטיים, ולאחרונה נצפה לא מעט סביב פרשיית הרבנים הגזענים, מכוונת להיות פסגת הפחד של הרחשים הגזעניים. היא נועדה להעמיד ליברלים "עם הגב לקיר", כך שפתיחותם המוצהרת תאותגר באופן הקשה ביותר עם פחדיהם הקמאיים.

בשאלה נוכחות שלוש תפישות בוטות: הברורה מאליה מתייחסת לערבים באופן גזעני. כלומר, כאל בעלי מטען גנטי מסוכן ודחוי, מאיים ושונה. התפישה השנייה, מעט מובלעת, מתייחסת לנשים כאל רכוש או כאל ילדים שאינם בגדר סובייקט שלם עם שיקול דעת, ולכן צריך להגן עליהן. תפישה שלישית, מעורפלת יותר, נוגעת לאלמנט של הורות נרקסיסטית, שמבקשת לעצב את הילדים בדמות ההורים, לפחות בקווי המתאר הגסים של הזהות האתנו-דתית. ובחיבור בין השלושה נמצאת תפישה שבטית קלאסית. אבל התפישות הערכיות הבעייתיות הן רק קצה הקרחון.

הראשוניות של הפחד מעידה כי מעבר למה שניתן בצדק רב לכנות כ"גזענות", "שוביניזם" או "נרקסיזם", עומדת סכימה מנטלית עמוקה שמשרטטת את קווי האסור והמותר של הקיום הקולקטיווי ואת המפחיד והמערער. סכמה מנטלית כזאת פועלת מתחת לשיח הערכי המודע, כך שבהחלט יכול אדם להאמין שהוא נגד גזענות ועדיין לחוש זעזוע או חרדה מהמחשבה שבתו תצא או תתחתן עם ערבי. יכול אדם אפילו להיות ביקורתי כלפי הזעזוע הזה שלו, ועדיין שזעזוע זה יערער אותו. כלומר, הסוגיה איננה ערכית בלבד, היא קוגניטיבית.

אנו עלולים להסיק מכך שבמקום השיח הערכי או הפוליטי (שכולל, בהתאמה, גינוי של הגזענות או הוקעה של הגזענים), יש להגיב על התבטאויות גזעניות מתוך השיח הטיפולי. שיח כזה רואה בגזען "חולה", מסכן, המנוהל על ידי הסכמות המנטליות שלו ולכן ראוי לרחמים, חמלה, טיפול וניהול על ידי ה"בריאים". כמובן שהשיח הזה הוא בעייתי, כוחני, פטרוני ומסוכן כשלעצמו. מה גם שהוא צפוי, ובצדק, לעורר אנטגוניזם. מאידך, יש טעם רב לפקפק בשימוש היתר בשיח הפוליטי והערכי בלבד, שרואים את הגזען ואת תפישותיו רק במונחים של חילול הקודש הפלורליסטי ולא נותנים שום מקום למצוקה ולבלבול שממנה הוא פועל. שימוש יתר כזה מתדלק לא פעם את ההתבדלות של "הנאורים", והצודקים בעיני עצמם מההמונים ה"חשוכים". בתהליך הזה מעורבת לרוב התנשאות מעמדית ואתנית, של בורגנים יוצאי אירופה וצפון אמריקה על מי שמזוהים עם הפריפריה התרבותית והכלכלית של ישראל.

מנגד, ישנו השיח הרפלקסיבי, הרואה בגזענות בעייה קשה הקיימת בכולנו, כולל באלו הנאבקים בגזענות. ולכן יכול אדם לבוא מנקודת מוצא אמפתית, ולומר, למשל: "כן, גם בי עולים פחדים מכל מיני קבוצות באוכלוסייה. אני לא מבטלת את הפחדים האלו, הם חזקים, אבל אם נכנע להם כולנו נהיה קורבנות של פחד ושנאה הרסניים". ואם יש בניסוח הזה מעט מן הקלישאה, הרי זה רק לטובה, שכן ברעיונות פוליטיים עמוקים ויסודיים חייבת להיות מידה של פשטות, חדות ובהירות.

מעבר לדמויות אייקוניות וקיצוניות שחלאותם אומנותם – כמו בן גביר, בן ארי וליברמן – ישנם האנשים הפשוטים שהסכמות המנטליות שלהם מפעילות פעמוני אזעקה מול האפשרות, העומדת תמיד כמקרה בוחן, שבתם תצא עם ערבי. איתם, ועם בעיותיהם, השיח האנטי-גזעני הרווח לא יודע להתמודד כראוי.

סרטון שמסביר איך "להציל" נערות יהודיות מקשרים עם גברים ערבים:

עשרות שנים אחרי שחיבר האנתרופולוג לוי-שטראוס את "גזע והיסטוריה", עבור אונסק"ו, עדיין קשה לומר שהדיבור הרפלקסיבי על הגזענות תפס עמדה משמעותית בשמאל העולמי ובזה הישראלי בפרט. במונחיו של הסוציולוג פייר בורדייה וממשיכיו, בישראל שיח של זכויות אדם ואנטי-גזענות משמש לא פעם כהון תרבותי או גבול סימבולי בין אליטת המוסר והיוקרה, לבין ההמונים. ולכן יכול היה קמפיין מצער, של ארגון עטור זכויות כמו "בצלם", לרכב על הבוז לטוקבקיסט המצוי המגלם את האחר החשוך. נדמה שהמוטיווציה, או לכל הפחות הפונקציה, שביטויים כאלו משרתים, הם של התבדלות והתנשאות, ולא של טיפול שורש בבעיה קיומית, הנובעת מהיות נבדל תרבותית/אתנית.

מגיע לנו שיח אחר; שיח שיתן מקום של כבוד לפחדים שיש לכולנו מבלי לתת מקום של כבוד לגזענות שמכלה אותנו.

הפוסט פורסם במקביל בבלוג של יריב מוהר

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. נתן.

    בדרך כלל בויכוחים מהסוג הזה אני נשאל , לאחר כמה דקות ,לרוב בהרמת קול ובהתרסה:" היית מוכן לגור ליד ערבי?" ועל כך אני משיב תמיד(אפשר להוציא מחברות ולרשום) : "לא רק מוכן ,אלה גם רוצה ,על מנת שילדי יגדלו עם ערבים מגיל קטן יכירו אותם וכך כשיגדלו לא יצאו חלילה גיזענים כמוך".

  2. מוני יקים אנטיציוני

    אז באופן טיבעי מי שבאו לחיות במרכז המזרח התיכון הערבי יסכימו שזה טיבעי שיהיה אחוז דומה של נישואי תערובת עם ערבים וערביות.
    מי שזה לא ניראה לו אז שיתרחק מאזור שיש בו רוב ערבי וימצא תיקונו באזורים
    עם רוב נוצרי.

  3. נחמן

    בחברה הערבית הממוצעת (ועל כך מדברים כאן, נכון? לא על האליטיסטים) אין בעיה שערבי יתחתן עם יהודיה, אבל ערביה עם יהודי זה כבר צרות צרורות למיטב ידיעתי.

  4. ירדנה אלון

    אם השאלה כפי שהציג אותה יריב מוהר היא אבן הבוחן לבדוק את מידת הליברליות של אדם מסויים אנחנו בצרות
    זה מזכיר לי שאלות של דודות טרחניות מימי ילדותי כשנהגו מתוך "טוב לב" דודתי לשאול ילד או ילדה בנוכחות ההורים …"את מי אתה אוהב יותר את אבא או את אמא?".

    היית מוכן לתת לבת שלך לצאת עם ערבי?שייך לז'אנר של אותם שאלות שיותר משמעידות על הנשאל מעידות על השואל.

    אפשר לחשוב ,ואם לילד שלך לא אכפת מה אתה חושב על הבחירה שלו זה יעזור לך?
    או שאתה אוהב את הילד שלך ומקבל ומכבד את הבחירות שלו,והוא תמיד יהיה הילד שלך

    או שאתה לא אוהב אותו ומקבל אותו על תנאי,והתנאים הם שהוא יהיה,ויראה,ויחשוב,כפי שאתה מדמיין בעיני רוחך איך הילד שלך אמור להיות מבלי להתבונן בו כעל אישיות שעומדת בפני עצמה יריב אמר כאן הורות נרקיסיסטית,ואני מסכימה איתו
    השאלה הזאת היא יותר שאלה של הורות במובן של איזה מן הורה אתה,לקחת אותה כאבן בוחן לשאלות של פוליטיקה מעמדית כן אפשר למצוא נקודות השקה אבל זו לא אבן בוחן.

    הורים דוחים את הילדים שלהם מכל מיני סיבות לאו דווקא פוליטיות,לפעמים הפוליטיקה משמשת תירוץ להורה לומר לילד שלו שהוא בעצם אף פעם לא אהב אותו,וגם אין סיכוי שהוא אי פעם יאהב אותו,בין אם הילד יהיה צייתן וממושמע ויעשה כל מה שההורה מצפה ממנו תמיד הורה לא אוהב יציב איזושהי משוכה או יכרה איזה בור שהילד לא יוכל לעבור יותר כי כמה אפשר למחוק את הזהות העצמית?או שהילד יפול לתוך הבור.
    הורה ידחה ילד לא אהוב ,כי הוא החליט לחזור בתשובה,או לחזור בשאלה, או כי העדפתו המינית של הילד לא מתאימה לעולם המושגים שלו,הורה ידחה ילד לא אהוב כי הוא לא בחר במקצוע "הנכון" לדעתו של ההורה,הורה ידחה ילד כי הוא שמן מדי או רזה מדי,או בהיר מדי או כהה מדי,או כי הוא מזכיר לו את החמות או את הדודה מחדרה, בקיצור תרוצים לאי קבלת ילד ודחייתו ע"י הורה או הורות נרקסיסטית לא חסרים ולכן אני רואה בשאלה זאת יותר מרכיב של יחסי הורים ילדים מאשר עניין של אבן בוחן למידת הפער שבין הצהרות של אדם מסויים על היותו פתוח וליבראל ומינון הגזענות המקננת בו.
    פעם היו שואלים שאלות כאלה על מזרחים,"היית מסכים שהילד שלך יתחתן עם מזרחי?
    ומה גילינו. שזה שהורה מסויים קיבל חתן או כלה מזרחיים עדיין לא אומר שום דבר על הגזענות של ההורה כלפי מזרחיים
    תשאלו הרבה זוגות מעורבים כאלה תשמעו הרבה סיפורים לכאן ולכאן

  5. נפתלי אור-נר

    אני מבחין בין השואלים מתוך דאגה כנה לבין אלו המונעים משנאה.
    גישת המאמר מתאימה לסוג הראשון.
    תשובתי לסוג השני של השואלים היא, במלים אלו:"אמי מעדיף שתצא עם ערבי שהוא אדם ולא עם יהודי גזען, כמוך"

  6. יהושע רוזין

    מי כל המאמר הארוך שלא תמיד יש סבלנות לקרוא כאלה. לא הבנתי מה הכותב מציע לענות.

    תשובתי שלי: כן! וןלבתי ששאלה אותי מה אעשה אם תתחתן עם ערבי או אפריקאי( היא היתה כבר בגיל של עצמאות משפטית) עניתי כהאי לישנא: את עכשיו עצמאית ונשאת לבדך בחריות להחלטותיך. אבל תקחי בחשבון שהאהבה הלוהטת עלולה להתמתן ואז באות הבעיות של הבדלי תרבות ונורמות דתיות  האם תהיי מוכנה לזה.