שעות הביקור הסתיימו

ועדת השרים אישרה לאחרונה הצעת חוק המחמירה את תנאי המפגש בין עורכי דין לבין אסירים המסווגים כביטחוניים ואלה המיוחסת להם השתייכות לארגוני פשיעה. מי שעל הכוונת הם בעיקר האסירים הפלסטינים הביטחוניים ועורכי דינם. הצעת החוק מעוררת ללא ספק בעיות חמורות ברובד המשפטי, שחובה להדגישן ולהתריע מפניהן; יחד עם זאת, הדיון עליה לא יכול להסתפק בניתוח חוקתי עיוור לסעיפיה, אלא חייב להיעשות בזיקה ישירה לתנאי כליאתם של האסירים הפלסטינים באופן כללי, וכפועל יוצא מכך לחשיבות המיוחדת הטמונה בפגישותיהם עם עורכי דינם. יובהר, כי אין הדיון כאן עוסק בעצורים הנמצאים במתקני החקירה של השב"כ אלא באסירים הנמצאים במתקנים של שב"ס.

ביקור של עורך דין המייצג אסיר פלסטיני ביטחוני איננו זהה לביקור של כל אסיר אחר. המפגש נערך מבעד למחיצות פרספקס שקופות, השיחות המקצועיות מתנהלות באמצעות טלפונים המותקנים בחדר הביקורים. הסודיות שהחוק מחייב בשיחות בין עורך דין ללקוחותיו פוסחת על האסיר הביטחוני. הוא ועורך דינו מניחים מכוח הרגל כי אדם שלישי מאזין לשיחותיהם, רביעי צופה בהם וחמישי ממתין להעברת הניירת ביניהם כדי לעיין בה ולהחליט באם בכלל יותר לבני השיח להחליף ביניהם את המסמכים הנ"ל. לא אחת החליטו סוהרים על דעת עצמם, כי מסמך זה או אחר לא יועבר כבקשת האסיר לעיונו של עורך הדין – כיוון שבעיניהם הוא אינו נוגע לענייניו של האסיר.

התנאים לעיל הופכים מראש כל מפגש בין עורך דין לאסיר הביטחוני למפגש חשוד, חשוף ויעד לתיק מודיעיני. הם תקפים ללא שום קשר לזהותם של השניים או להסתברות כי שניהם ינצלו לרעה את המפגשים ביניהם. הסיווג הביטחוני שקבע שב"ס לאסירים הנו חזות הכלל ואל יתפלא עורך הדין אם היחס כלפיו הנו כאל חשוד בפוטנציה; אותה קלות יתר המאפשרת פגיעה בחירותו של הפלסטיני תאפשר מן הסתם גם פגיעה בשלוחו – עורך דינו. זו בדיוק הגישה המונחת בבסיס הצעת החוק החדשה.

מצוקה בזמן אמת

הבדל אחר בין ביקור עורך דין של אסיר פלילי "רגיל" לבין זה ה"ביטחוני", טמון בחשיבות המיוחדת שיש לביקורים הללו לאור אינספור ההגבלות הגורפות המוטלות עליהם בכל הנוגע לקשר עם העולם. רוב האסירים זכאים לביקורי משפחות מדרגה ראשונה בלבד. ביקורי ידידים, בני דודים ואחיינים אסורים בתכלית האיסור. גם על ביקורי המשפחות מוטלות הגבלות קשות, המביאות למצב שבו רבים מהאסירים אינם מממשים את זכות הביקורים עקב מניעת בני משפחותיהם להיכנס למדינה מטעמים ביטחוניים. מאות אסירים מעזה ומהגדה המערבית לא פגשו איש מבני משפחתם למשך שנים. תושבי עזה, בעיקר עקב מניעה גורפת שהחלה מאז קיץ 2007 , ותושבי הגדה, מכוח מדיניות מניעת כניסתם של פלסטינים למדינה.

השימוש בטלפון נאסר לגבי כלל האסירים הביטחוניים. נדיר כי יתאפשר להם לצור קשר עם עורכי דינם באמצעות שיחת טלפון, להבדיל מכלל האסירים הפליליים שאופציית השימוש בטלפון קיימת לגביהם ככלל ושלילתה מאסירים מסוימים הנה החריג לאותו כלל. את מכסת המכתבים שיש לאסיר לשלוח הוא מעדיף לרוב לנצל למשלוח לבני המשפחה ויקיריו ולא לעורכי דינו.

ההגבלות הנ"ל המוטלות על האסירים מצמצמות אפריורית כל אפשרות לדיווח על מצוקה בכלא בזמן אמת. משאין תדירות ודאית לביקורי משפחות ומשאין ודאות כי מכתב בהול יגיע לעו"ד בזמן, נוטל עו"ד על עצמו את האחריות להקפיד לבקר את מרשיו כדי לעמוד בעיקר על תנאי כליאתם, וימלא אחר דרישותיהם בהקשר זה. חלק מעורכי הדין מדווחים לארגוני זכויות אדם על התלונות ששמעו מהאסירים וחלק מייעצים לאסירים בעניינים משפטיים תלויים ועומדים או שעתידים להתגבש לכדי הליכים משפטיים. בנוסף, בשל תנאי הכליאה הופך לעתים עורך הדין גם לאיש הקשר בין האסיר לבני משפחתו.

דרישות להפקדת כספים עבור האסיר, להימנעות מביקור בכלא עקב יציאתו של האסיר למרפאת חוץ, לקניית סיגריות בביקור הבא, להבאת בגדי חורף ושמיכות, לשליחת תמונה של התינוק החדש במשפחה ועוד נמסרות למשפחה באמצעות עורך הדין. במצב תקין, דרישות כגון אלו היו מועברות למשפחה באמצעות שיחה טלפונית מהאסיר. על פניו זה נשמע בלתי מקצועי, אולם חשיבה יותר מעמיקה מראה כי מדובר בדרישות שנועדו לשפר את רווחתו של האסיר בכלא בנסיבות שאין בהן כל מקור סיוע – מלבד עורך דינו.

מפגשים בין אסירים ביטחוניים לעורכי דינם נושאים אם כן חשיבות מיוחדת, העולה על החשיבות הכללית של כל מפגש בין עורך דין ללקוח. השליטה הטוטאלית בחייו של כל אסיר בכלא מגבירה את החשש מפגיעה בלתי מוצדקת בחירותו ובכבודו; קל וחומר כאשר מדובר בקבוצת אסירים בעלת מאפיינים לאומיים ורקע מאסר השנואים על הסובבים אותם, בלשון המעטה, ורק מורידים את מעמדם בכלא וחושפים אותם ליותר פגיעות.

"בשם הביטחון"

האופציה לשלול מפגש בין אסיר לעורך דינו קיימת במשפט הישראלי. החל משנת 2005, לנציב שב"ס ולמנהל בית סוהר ניתנה הסמכות להורות על מניעת מפגש בין עורך דין מסוים ואסיר למשך 24 שעות, במידה והתעורר חשד ממשי כי אותו מפגש עלול לאפשר ביצוע עבירה המסכנת את ביטחונו של אדם, את ביטחון הציבור, את ביטחון המדינה או בית הסוהר, או לאפשר עבירה הפוגעת פגיעה ממשית במשמעת בבית הסוהר כגון הכרזה קולקטיבית על שביתות רעב.

הנציב, בהסכמת פרקליט מחוז, יכול להאריך את המניעה עד חמישה ימים ובית המשפט המחוזי הוא המוסמך להאריכה מעבר לכך ועד לשלושה חודשים. בית המשפט העליון יוכל להאריך את התקופה ככל שימצא לנכון, לבקשת הרשויות ובאישור היועץ המשפטי לממשלה.

ככלל, יש חובה לנמק בפני עורך דין את הסיבות לקבלת החלטת המניעה, אולם פקודת בתי הסוהר מאפשרת לקבל החלטה כאמור גם מבלי להציג את נימוקיה. אלה לא יימסרו לעורך הדין במידה ויש בדבר, בין השאר, לפגוע בביטחון המדינה או בביטחון בית הסוהר, או לגרום לחשיפת מקורות מידע ושיטות איסוף מידע מודיעיני. בפועל, ובאופן אופייני לכלל ההליכים הננקטים בשם הביטחון, רוב המניעות אינן מנומקות בפני עורך דין שנאלץ לטעון להגנתו על בסיס מידע חסוי שלא נגלה לעינו.

כעת מבקש המשרד לביטחון פנים להרחיב את העילות המצדיקות את מניעת המפגש ובד בבד להאריך את התקופות המקסימליות לעשות כן. לפי המוצע, ניתן יהיה למנוע מפגש בין אסיר לעורך דין במידה ואותו מפגש יאפשר תיאום פעילות של ארגון טרור/פשיעה או תיאום פעילות בין אסירים החברים בארגון טרור/פשיעה לבין גורמים מחוץ לבית הכלא שיש יסוד לחשש שהם קשורים לפעילות ארגון טרור/פשיעה. כלומר אין צורך כי המידע שהצטבר בידי הרשויות יצביע על חשש ממשי שהמפגש ישמש לביצוע עברה – די אם יש בדבר אפשרות ביצוע פעולת "תיאום". לא ברור אם אותה פעולת תיאום אמורה להיות אסורה בדין הפלילי או שהחוק חל גם על פעולות תיאום שהחוק טרם אסר (למשל: עורך דין שפונה לארגון חמאס ומודיע על כוונת אסיר המשויך לחמאס לעתור לבג"ץ בנושא אי הכנסת ספרים, וכי הוא מתכוון לייצגו בהליך). עמימות העילה המוצעת הנה המתכון המוצלח לשימוש גורף ושרירותי בסמכות המניעה, וימים יגידו.

מציעי החוק הסבירו, כי לעתים מצטבר מידע בידי רשויות הביטחון הנוגע לעורכי דין המנצלים את תפקידם לצורך קידום ביצוע עבירות, אולם העילות הנמצאות כיום בחוק אינן מאפשרות להם לעשות שימוש באותו מידע לאור הקושי בהצגתו. טענה זו איננה משכנעת, בלשון המעטה. החוק במתכונתו כיום חמור מספיק כדי לאפשר מניעת מפגש על בסיס חומר סודי, כך שלא ברור מהו הקושי להציג את המסרים לפי החקיקה הקיימת כיום.

אולם מה שהחוק לא מאפשר לעת עתה, זה מניעת מפגש על בסיס הערכות בעלמא שאינן מקימות חשש ממשי לפגיעה בביטחון המדינה או בביטחונו של איש. את זה רשויות הביטחון ירצו לשנות באופן שהן יוכלו השיג את תוצאת המניעה בדרך קלה, על סמך הערכות סתמיות, בצורה לא מכבידה שחלילה תחייבן לעמוד באמות מידה מחמירות.

באשר לתקופות מניעת המפגש, מוצע להאריכן בצורה בלתי סבירה באופן שירחיק כמה שיותר את המעורבות השיפוטית בהחלטות המניעה. כיום הארכת מניעת המפגש מעבר ל-5 ימים תעשה על ידי בית המשפט. ההצעה מבקשת לערב את בית המשפט החל מהיום ה-91 במקום היום ה-6 למניעה ולהרחיב את סמכותו להאריך מניעת המפגש עד לשנה במקום 3 חודשים, כפי שמורה החוק כיום.

חפשו את הרציונל

לכל הדעות מדובר בהצעת חוק הבאה לסלול דרך קלה לפגיעה קשה ובלתי מידתית בזכויותיהם של האסירים. עמימות העילות המוצעות והאפשרות כי המניעה תתבסס בעיקר על מידע חסוי ללא כל הליך הוגן, רק מגבירות את החשש מפגיעה שרירותית וגורפת בזכותם של האסירים למפגש עם עורכי דינם ולזכותם של עורכי הדין לחופש עיסוק ולדעתי גם לשם טוב. קלות היתר שבא עלול עורך דין למצוא עצמו חשוד ומורחק מהכלא מטרידה במיוחד. התחושה, כי עורך דין הופך ליעד מודיעיני רק בשל העובדה כי הוא נפגש עם אסירים ששב"ס סיווגם כביטחוניים תקשה על עבודתו המקצועית לאין ערוך.

אכן, וכבכל מוסד כליאה בעולם, היו ויהיו עורכי דין שינצלו את מעמדם באופן בלתי חוקי לשם העברת מסרים או חפצים אסורים לאסירים. המשפט הפלילי והדין המשמעתי החל על עורכי דין נותן מענה הולם למעידות אלו והמחיר שמשלם עורך הדין עלול להיות גבוה במיוחד. חזקה על עורך דין כי הוא מודע לכך ונוקט בכל אמצעי הזהירות כדי להימנע מלסכן את עצמו ועתידו המקצועי.

המקומם בהצעת החוק איננו רק המגמה לפגוע בזכות המפגש, אלא העובדה כי מהלכים דרקוניים כלפי אסירים ועורכי דינם נעשים רק כאשר מדובר בפלסטינים. חטאו או פשעו של עורך דין שעשה שימוש לרעה בתפקידו וששימש כבלדר סמים בכלא, לעולם לא ישליך על יתר חבריו למקצוע; ניסיונה של עורכת דין להחדיר סמים על גופה או בתוכו ללקוחה לא גרם למחוקק להתגייס על כל שריו כדי לחוקק חוק שיאפשר את הפשטת עורכות הדין הנכנסות לכלא מבגדיהן וחשיפתן לאמצעי שיקוף מיוחדים; מי שתכנן לרצוח שופט במדינה לא היה אסיר פלסטיני ביטחוני אלא אסיר פלילי שאת פעולות התכנון עשה מהכלא. חרף זאת, לא שמענו על מהלכים דרסטיים כלפי כלל האסירים הפליליים כגון שלילה קטגורית של טלפונים וכן לא ראינו הצעות חוק שנועדו לשלול זכויות מאסירים פליליים, שיכולים להיות אף גדולי הפושעים, ובצדק!

קשה לא לומר כי הרציונל המונח בבסיס הצעת החוק – ככל שאפשר לדבר במונחים רציונאליים – מנותק מהרציונל הכללי "בטיפול" בפלסטינים. זוהי אותה קונספציה שסוגדת לפתרונות הקלים והשרירותיים שקשה למצוא מכח מה הם מועלים מלבד כח השררה, השליטה וניצול המצוקה ולמעשה, מכח הכח.

הכותבת הנה עו"ד בארגון עדאלה ומנהלת הקליניקה המשפטית לזכויות ושיקום אסירים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה