לשחרר את בונדק

"ב-3 באוקטובר נכנס ישראל בונדק לבית הסוהר, לרצות עונש נקמני, שמדינת ישראל הטילה עליו בשל מאבקו המתמשך נגד העריצות הביורוקרטית של הממסד האמנותי, שפועל על בסיס של איפה ואיפה. אנחנו מודעים לעובדה שהוא נענש בשל מאבקו הנחרץ והמתמשך למעננו, למען כולנו, למען חירות היצירה המוסיקלית לגווניה ולמען זכותנו לשמוע אותה ולהשמיעה. בשל כך, אנחנו נלווה אותך, ישראל בונדק, בכבוד ובהערצה הראויים לך, כלוחם עקבי נגד הדיכוי האמנותי והמוסיקלי שמפעילה מדינת ישראל מראשיתה נגדנו".

(ד"ר אהרון יצחק, מתוך האתר "מאהל נודד")

ראובן אברג'ל, מה ייחד את המוזיקה שבונדק שידר?
"המוזיקה שבונדק שידר היא לא המוזיקה הישראלית שההגמוניה בארץ קבעה שהיא מזרחית. המוזיקה שנחשבת כאן מזרחית היא למעשה מוזיקה מקומית של יוצאי עדות ערב עם לחנים לבנטיניים, אבל למילים אין קשר עם מוזיקה מזרחית. זו המוזיקה שמקבלת כאן במה ורייטינג. אם היא רדודה או מוצלחת אפשר להתווכח, גם העבדים באמריקה שהיו מנועים מלשיר המציאו שירה משלהם כשעבדו בשדות התירס ושרו בכנסיות בהיחבא. זו השפה שמתפתחת כשיש דיכוי, אבל זו מוזיקה ישראלית ולא מזרחית. מוזיקה מזרחית זה למשל אום כולתום, פריד אל אטרש, לילה מוראד, פיירוז. בונדק השמיע גם מוזיקה מזרחית ישראלית, אבל גם כורדית, מרוקאית, עירקית. מוזיקה של יהדות ערב, זה היה מיקס רחב".

אתה הקשבת לתחנה ?
"לא רק שהקשבתי, אלא גם עודדתי ותמכתי. אני חושב שהמוזיקה המזרחית שהיתה בשוליים ובתחנות פיראטיות הולידה את ערוץ 24 בטלוויזיה, שמשמיע מוזיקה מזרחית ומסתובב בערים עם אולפן פתוח. לפני כחודשים האולפן הפתוח היה בנתניה והופיעה שם זמרת – שלומית בוחניק, ששרה בטריפוליטאית. היא שרה רק בערבית וברחוב התגודדו עשרות אנשים סביבה וכולם שרו יחד אתה בערבית. מי שהיה רואה היה חושב שהוא בטריפולי. בסוף היום היא אומרת שהיא מאחלת שאינשאללה שנה הבאה בעיר הולדתה טריפולי. חשבתי שהיא תגיד שנה הבאה בירושלים, אבל הנה, בנתניה, במדינת ישראל הציונית, מאחלים לשנה הבאה בטריפולי. זה אומר שהשד הזה יצא החוצה ואתו יצטרכו לחיות. מובן שכשבאמת תהיה חירות תרבותית אני מאמין שמיטב המשוררים המזרחים יתחברו למנגנונים הטבעיים שלהם ויחברו שירים ומוזיקה שמחוברת למסורת הערבית ואז יכול לצמוח כאן ג'ון לנון המזרחי או ג'ימי הנדריקס המזרחי".

איך התחילה המעורבות שלך בפרשה?
"לפני כמה חודשים קראתי בעיתון שישראל בונדק נשפט ל-24 חודשים בבית סוהר בגין ניהול רדיו פיראטי. לפני פסק דין זה בונדק כבר נעצר כמה פעמים, החרימו לו ציוד וקנסו אותו ובכל פעם הוא לא ויתר והמשיך לשדר. מובן שאם הייתי רואה שהמדינה נוהגת כך עם כל המפעילים של תחנות פירטיות הייתי אומר שזה המחיר ושעליו לשלם אותו. אבל זה לא המצב. היו, ועדיין ישנן, עשרות תחנות פיראטיות ואף לא אחד ממפעיליהן נכנס לבית הסוהר. אין תקדים למאסר. בונדק היחידי שנכנס לבית הסוהר.

"מפעילי התחנה הפרטית הגדולה של המתנחלים, ערוץ 7, לא רק שלא נאסרו אלא קיבלו רישיון לניהול התחנה וכתוצאה מההצלחה שלהם נהיו חברי כנסת. עד כאן הייתי אולי יכול לעבור לסדר היום, אבל אז אני קורא בעיתון את נימוקי השופט, שקבע שתנועת הפנתרים השחורים היא תת-תרבותית, שאין לה מקום במחוזותינו ושכל מזרחי ששמע את המוזיקה בתחנת הרדיו הזו ידע מה המחיר של התעלמות ממערכת החוקים במדינה. זה הדליק אצלי נורה אדומה והחלטתי שאני לא אתן שישראל בונדק יכנס לבית הסוהר גם במחיר של מאבק שאצטרך לנהל. בינתיים, בונדק הגיש תלונה נגד השופט רון. בפסיקה נאמר כי טוב היה אם השופט היה מתייחס אך ורק לגופו של עניין והפחיתו את עונשו של בונדק ל-18 חודשים".

איפה המאבק עומד כרגע?
"פניתי לארגונים, כולם נרתמו ופנינו לנשיא בבקשה לחון את בונדק. אם לא נקבל תשובה בקרוב אני אפנה למאבק אישי מול הנשיא ואתייצב מול לשכתו עד שישוחרר ישראל. היום נוטים לבטל את הטענה לאפליה עדתית ומשתיקים כל מי שמעז שוב להעלות טענות נגד המדינה בעניין זה. משרד התרבות בנה מערכת הגנה מופלאה, הם לא אומרים בגלוי לקבוצות בחברה שאינן יכולות לקבל תקציב, אלא מציבים תנאי סף בלתי אפשריים כך שזה בלתי חדיר. כך המזרחיים וכך גם התרבות של הפלסטינים אזרחי ישראל. בעקבות מחקר מקיף שערכה שירה אוחיון נדהמנו לגלות עד כמה עמוק הפער של האפליה במערכת החינוך ובמרחב התרבותי בארץ, בכל תחום – ספרות, קולנוע, תיאטרון, מוזיקה, מימון של עמותות – הכל נגוע בהדרה של התרבות המזרחית. כאשר כבר יש תקציבים לבני עדות המזרח או לפלסטינים אזרחי ישראל הם עבור 'פולקלור'".

אתה יכול לתת לי דוגמה למוסדות שלא מקבלים מימון?
"התזמורת האנדלוסית (תזמורת המבצעת מוזיקה שמקורה בספרד המוסלמית, ע.ו.), שקיבלה פרס ישראל והתפרקה לפני כשנתיים בגלל פגיעה בשכר של הנגנים. או למשל בית הספר למוזיקה מזרחית בירושלים – אקדמיה שלא מוכרת על ידי משרד התרבות ושבוגריה מקבלים תעודות הוראה על כלים מזרחיים. בראשה ד"ר שושני שעושה עבודה מדהימה במשך 15 שנות פעילות, מה עוד צריך אדם להוכיח כדי לקבל תקציבים וסיוע?"

היו לכם הישגים בינתיים במאבק?
"לאחרונה משרד החינוך חשש מתביעה בבג"צ, אז נתן 35 אלף דולר לקואליציה. לתת ל-20 ארגונים כל כך מעט כסף זה לעג לרש. זה בערך מה שנותנים ביום אחד ל'הבימה'".

איך המאבק הזה מתחבר לשאר המאבקים בהם אתה מעורב?
"אני לא שייך לסוג של לוחמים שמתבייתים על נושא מסוים בלבד. הטענה שלי היא לא רק לזכויות אזרח או לתרבות מזרחית או למען אמהות חד הוריות או מחוסרי דיור. אני ביקורתי כלפי מבנה העומק של האידיאולוגיה הציונית שחתרה להקמת ספינת מלחמה באיזור ים התיכון. הפרה של זכויות וגזענות הם חלק מתכניה וכוונותיה לכן אין מה להשתומם איך אין בה זכויות אדם ושיוויון ולכן אני נלחם בקונסטרוקציה ולא בסימפוטמים שלה. בגלל כוחי הדל אני תומך בכל מיני מאבקים – בורג פה ובורג שם – ותומך בכל קבוצה שתחתור לפירוק הקונסטרוקציה הזו ולבנות תחתיה קונסטרוקציה הולמת ושוויונית".

מה הפתרון לאזור הזה בעיניך?
"למעשה נולדו פה באזור תאומים סיאמים וכל ניתוח יכול לסכן או את שניהם או אחד מהם. גם אם אחד מהתאומים ישרוד הוא ישרוד על חשבון השני, לכן צריך לאפשר לשניהם לחיות בשלום. אבל מכיוון שידוע שתאומים סיאמים בדרך כלל אינם שורדים, הפתרון הוא ללא ספק יילד חדש אחר".

כלומר?
"מדינה אחת לשני העמים – מדינת כל אזרחיה".

הראיון פורסם במסגרת שיתוף הפעולה של העוקץ עם בלוג המוסיקה קפה גיברלטר