אנו המופרטות

שאלות לקראת הכנס "תעסוקת נשים בעידן של הפרטה" – מדוע הממשלה לא אוספת נתונים על מדיניותה שלה עצמה? ומדוע לא רק מי שנפגעה ישירות משוק התעסוקה הניאו-ליברלי צריכה לדאוג?
דורית אברמוביץ'

כאשר אנו מדברות על הפרטה, איננו יכולות למקד את מבטנו רק על האוכלוסיות המודרות ביותר – אתנית ולאומית – בחברה. זוהי תופעה שהתרחבותה אל מקצועות רבים, ברובם מקצועות "נשיים", מעידה כי אף אחת לא יכולה לבשר לעצמה כי היא מוגנת מפני הרעה הכלכלית-חברתית של הפרטה ועוני תעסוקתי. רבות עוד ידובר בכנס על תופעת ההפרטה ועל השלכותיה במיוחד כלפי אוכלוסיית הנשים, כלפי מעמד הנשים. בשלב זה רק אסמן ואומר כי במהלך החודשים האחרונים פעלו יחד הארגונים הפמיניסטיים (שדולת הנשים, איתך-מעכי, נשים נגד אלימות ומרכז מהות, הפועלים יחד במסגרת קבוצת פעולה לצמצום פערי שכר במגזר הציבורי מטעם שתיל) כדי לנסות ולאתר מידע על ממדי והיקף ההפרטה בישראל.

photo: aheavens, cc by-nc-nd

כל כתובת ודמות אליה פנינו – ממשרד האוצר ועד נציבות שירות המדינה – השיבה פנינו ריקם בטענה חוזרת ונשנית, כמעט מהולה בהפתעה מצדם, כי לא בנמצא מידע כמות זה וכי אין אף גורם במסדרונות השלטון שאמון על איסוף והנגשת ממדי תופעה זו לציבור. רבים מאלו שפנינו אליהם החזירו את האחריות אלינו, לחברה האזרחית, ללחוץ על משרדי ממשלה וגופים ציבוריים שאולי יואילו בטובם לאסוף מידע זה. כל זה כדי לספר לכן כי אחד ממאפייני ההפרטה הסדרתית הוא היעדר אחריות ממשלתית גם למידע אודות תוצאות מדיניותה. הסרת אחריות ממשלתית אמרנו? הנה אחד מסממניה.

אני מבקשת לטעון, בהמשך למסמך שנכתב על ידי יוספה טביב-כליף ואנוכי, כי האיום לתעסוקת עוני חל לא רק על אלו שנפגעו ישירות משוק התעסוקה הניאו-ליברלי, אלא גם על נשים רבות נוספות שהמתווה המגדרי של שוק התעסוקה מייצר פגיעות אפשרית-עתידית גם עבורן. על פי טענה זו, האיום בשלילת ביטחון תעסוקתי וכלכלי פועל כסנקציה תמידית, ומשמש מעצור ומקור צמצום של יציבות ואופק תעסוקתי וכלכלי עבור נשים. איום זה לא רק משפיע דה-פקטו על חיי מרבית הנשים באוכלוסייה, אלא גם מגביל את צעדיהן המקצועיים, את המרחב הכלכלי שלהן, את המסלול התעסוקתי באמצעותו הן רוצות להתפתח ואת הביטחון האישי-כלכלי – גם עבור נשים שלא נפגעו ישירות מהאלימות הכלכלית-תעסוקתית של השיטה והתפיסה הניאו-ליברלית.

נשים מאוכלוסיות פריווילגיות, נשים בעלות ידע מקצועי מוכר ועדכני, נשים שמצויות במקצועות ומדרגים מועדפים חברתית-כלכלית, אולי מוגנות יחסית מפגיעות תעסוקתית מיידית; אך הן חשופות לחרדות על גורלן התעסוקתי של נשים רבות סביבן, ומזהות ברמה זו או אחרת את הסיכון החברתי-כלכלי הזמין עבור נשים רבות. לכן, אפשר לטעון כי תעסוקת עוני אינה מינוח ופרקטיקה המתקיימים רק כלפי אוכלוסיות נרחבות של נשים שחיות בעוני, אלא חלים במידות כאלו ואחרות גם על נשים שהעוני עוד לא פגע ישירות בחייהן. כל זאת מתוך הכרה הכרחית במנעד הפגיעות התעסוקתית, שהולכת וגוברת כלפי אוכלוסיות נשים שמופלות לאומית ואתנית. יותר מכך, ניתן להעלות טענה על מתאם בין הסטטיסטיקה של אלימות מינית כלפי נשים לבין זו של אלימות תעסוקתית-כלכלית כלפי נשים.

הסטטיסטיקה הלקוחה הן מארגונים פמיניסטים והן מהמדינה מדברת בעד עצמה: 35.5% מהנשים השכירות משתכרות עד שכר מינימום, כלומר אחת מכל שלוש נשים מועסקת בתעסוקת עוני. 51.4% מהמועסקות הערביות משתכרות עד שכר מינימום וכ-80% מהן נעדרות ומודרות משוק התעסוקה, כלומר אחת מכל שתי נשים ערביות חיה בעוני. 26.6% מבין כלל המועסקות, מועסקות במשרה חלקית, כלומר אחת מכל ארבע נשים בוחרת או נאלצת להסתפק בשכר נמוך הכרוך במשרה חלקית. 78% מהמועסקות עובדות במקצועות "נשיים" שמאופיינים בפגיעות תעסוקתית ובשכר נמוך – כלומר, כמעט כל אשה מוסללת לעבודה בצווארון ורוד-כחול. בסקטור הציבורי, בו מועסקות מרבית הנשים, השכר הממוצע לחודש לנשים עומד על 5,973 שקל, שכר שמממן בקושי רב, אם בכלל, הוצאות מחייה שוטפות. ומה קורה בעשירון העליון של שוק התעסוקה הנשי? 9% מהנשים מכהנות כמנכ"ליות, כלומר רק אחת מכל עשר נשים צפויה להתמנות למנכ"לית.

אז כאשר אנו מדברות על פגיעות תעסוקתית כלפי נשים, בואו נתחיל לדבר במונחים של אלימות חריפה כלפינו, אלימות כלכלית-סדרתית כלפי נשים בשוק התעסוקה.

הכנס "מופרטות ומתאגדות- תעסוקת נשים בעידן של הפרטה" מתקיים מחר, יום ה' 23.12, 9:30-15:30, בבית ציוני אמריקה בתל אביב. לתוכנייה

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
    תגובות

     

    אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

    1. סמדר לביא

      עם כל הכבוד לכנס, נראה שהוא נטול צבע. שתי"ל צבר לעצמו הסטוריה מכובדת בהשתקה אלימה של הגזענות התוך יהודית בין נשים בישראל. מה המוצא האתני של אותן נשים נפגעות תעסוקת העוני? עד כמה יש חפיפה בין העובדה שהן מזרחיות לבין העוני שלהן? ומה הקשר בין התורמים של שתי"ל מחו"ל, לבין האלימות הצנזוריאלית המאפיינת את שתי"ל בנושא חשיפת הגזענות של א-סמול א-אשכנזי נגד הציבור המזרחי, קל וחומר, נשים מזרחיות?

    2. אורלי בנימין

      שירה אוחיון דיברה בכנס במפורט על הנושא של נשים מזרחיות וחנין זועבי ומספר משתתפות אחרות דיברו על נשים ישראליות-פלסטיניות. מה שדורית מסבירה בפוסט וזה משהו שאני נתקלת בו כבר שנים בניסיון של לתעד את המציאות הזו – אפס נתונים מאד מקשה לחזק את הטענה ביחס לקבוצה האתנו-לאומית הספציפית. במיוחד קשה בתחום ההתאגדות המקצועית. בקושי יש לנו נתונים שמבחינים בין נשים וגברים ביחס לשאלה מי חבר/ה באיגוד מקצועי ומי מכוסה על-ידי צו הרחבה. על אחת כמה וכמה שקשה היום להצביע על נתונים שיבהירו כמה מתוך אלו הם מזרחיים/מזרחיות. ושוב: זוהי בדיוק הטענה של דורית – מעט מאד נתונים שמערפלים כמעט יותר ממה שהם מבארים

    3. אסתר עילם

      למרות שעברו 38 שנים מאז התפרסם מאמרי הפמיניסטי הראשון (בעיתון "את"…), לא ההשתנה הרבה בימינו. כותרת המאמר: "עקרת הבית", ובו טענתי שהשיטה הפיאודלית חיה וקיימת בדמות "עקרת הבית". קשה לאמוד את המספר של נשים נשואות ואמהות שעובדות גם בביתן וגם מחוץ לביתן. אך עבודתן בבית לא נחשבת בשום מקום.
      למעשה, בכל מקרה שבו האיש והאישה לא מתחלקים באופן שווה במטלות הבית וההורות, (וכמה יש זוגות כאלה?..),שם יש ניצול עבודת האישה. וכאשר מדובר במי שזו עבודתה היחידה, הריהי נתונה לשליטה פיאודלית המעניקה לה עבור עבודה קבלנית שלא נגמרת לעולם מחסה, מזון, ולבוש, ואולי קצת יותר – וזה במקרה הטוב. בקבוצה להעלאת תודעה סיפרה אישה שקנתה לעצמה פעם ביובל שמלה, אך ה"בעל" טען: מי נתן לך רשות להוציא את הכסף? ואז גמלה בליבה ההחלטה שתצא לעבודה בחוץ, בכל מחיר.
      אבל לא מעט הנשים שלא עובדות מחוץ לביתן.
      אגב, לפני שנים, עובד שאשתו "לא עובדת" היה מקבל עבורה בתלוש המשכורת 10 לירות (בערך כמו 100 שקל היום).