מדד עוקף מדד

כך הגענו למצב בו במערכת החינוך עדיף להיות תלמיד יהודי דתי מאשר תלמיד חילוני יהודי. אה, והכי גרוע זה להיות ילד ערבי
יוסי דהאן

עקרון שוויון ההזדמנויות במערכת חינוך בחברה דמוקרטית, משמעותו שהרקע החברתי והכלכלי של התלמיד לא צריך להוות גורם הפוגע בהזדמנויות החינוכיות המוענקות לו. על פי עקרון זה, על המדינה להקצות משאבים רבים יותר לתלמידה ענייה מערערה ולתלמיד ממשפחה דלת אמצעים מאופקים, מאשר לתלמיד ממשפחה מבוססת מעומר או כפר שמריהו. מחקרם המקיף של נחום בלס, נעם זוסמן ושי צור שפורסם במסגרת חטיבת המחקר של בנק ישראל, מגלה שבמערכת החינוך עדיף להיות תלמיד יהודי דתי מאשר תלמיד חילוני יהודי בבית ספר ממלכתי לא דתי, והכי גרוע זה להיות ילד ערבי.

זו לא תגלית מרעישה, אבל הנה ראייה מבוססת ומפורטת נוספת לעובדה הזו. תקצוב החינוך היסודי בין השנים 2001-2009 רחוק מאד ממימוש עקרון שוויון ההזדמנויות. כיתות בבתי ספר ממלכתיים דתיים קיבלו הרבה יותר שעות מכיתות בבתי ספר ממלכתיים, ואלה קיבלו הרבה יותר שעות מכיתות בבתי ספר ערבים ובדואים. הפער בין בתי ספר דתיים לבתי ספר לא יהודיים הגיע ל-20 שעות לכיתה, למרות שהילדים הלא יהודיים שייכים למעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר מאשר עמיתיהם הלומדים בבתי ספר יהודים.

אחד הדברים המעניינים במחקר זה הוא ניתוח הקצאת השעות לאורך השנים. החוקרים מבחינים בין שלש תקופות של הקצאה: תקופת "מדד נשר", על שמה של המדענית הראשית של משרד החינוך באותה תקופה פרלה נשר; תקופת "מדד שושני", על שם מנכ"ל משרד החינוך שמשון שושני; ותקופת "מדד שטראוס", על שמו של סידני שטראוס ששימש כמדען הראשי של משרד החינוך בתקופת השרה יולי תמיר. הניתוח מורכב, אולם אני אפשט אותו מעט.

בתקופת מדד נשר, הקצאת השעות היתה הקצאה על בסיס כיתה, התוצאה היתה שעל פי נוסחה זו קופחו המגזרים שבהם הכיתות היו צפופות יותר, בעיקר המגזר הלא יהודי, והנהנים היו כיתות עם מספר תלמידים נמוך במגזר היהודי, למשל כיתות בחינוך הממלכתי הדתי ובתי ספר במגזר ההתיישבותי. מדד שושני קבע הקצאת שעות דיפרנציאלית לתלמיד. על פי המחקר יישום מדד שושני העלה במידה ניכרת את מספר השעות לכיתה ולתלמיד בחינוך הלא יהודי. ככל שהרקע החברתי-כלכלי של התלמידים היה נמוך יותר כך הם זכו ליותר שעות.

בקיצור, מדד שושני היה קרוב יותר למימוש עקרון שוויון ההזדמנויות מהמדד הקודם (גם על מדד שושני קיימת ביקורת כמו זו שהעלו אבי בן בסט ומומי דהן). אולם בשנת 2007/8 יצר משרד החינוך מדד חדש – מדד שטראוס, שחזר להקצאה על פי כיתה (ותוספת על פי מספר תלמידים ושארית שעות להעדפה מתקנת). מדד שטראוס היטיב עם בתי ספר גדולים שבהם תלמידים מרקע חברתי וכלכלי מבוסס. כלומר על פי מדד שטראוס הנהוג כיום, ההעדפה המתקנת בהקצאת שעות של משרד החינוך פועלת בניגוד מוחלט לעקרון שוויון ההזדמנויות (להשוואת המדדים השונים ראו עמוד 20 במחקר).

מה שפרדוקסאלי וטרגי בתמונה הזאת, ואינו מוזכר במפורש במחקר, הוא שמדד שטראוס – המנוגד לעקרון שוויון ההזדמנויות והפוגע באוכלוסייה התלמידים הלא יהודית ובאוכלוסייה היהודית מהמעמד הנמוך – נוצר בעקבות פסיקת בג"ץ לעתירה של ועדת המעקב העליונה לענייני החינוך הערבי, שקבעה כי מפת אזורי העדיפות הלאומית של הממשלה שמדד שושני התבסס עליה בין היתר מפלה את האוכלוסייה הערבית (פסק דין שמדינת ישראל התעלמה ממנו וזכתה לנזיפות קשות על כך מבית המשפט).

מה עשה משרד החינוך בתגובה לפסיקת בג"ץ? הוא פשוט יצר מדד הקצאת שעות שמקפח אותם, ואת האוכלוסייה היהודית מהמעמד הנמוך, עוד יותר מבעבר. וכך, כפי שקורה לעתים, ניצחון משפטי מתגלגל לכדי הפסד ועוול מוסרי חינוכי כלכלי וחברתי.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.