מלחמה בשם הדמוקרטיה

בישראל לא קיימת מדיניות כוללת שמסמנת מתי ובאילו תנאים יוגבלו זכויות מסוימות בשם שימור המשטר הדמוקרטי. לכן, לא ברור מתי הדמוקרטיה יכולה להגן על עצמה מפני אלה שמבקשים להרוס אותה
דניאל רוזנברג

נושא "הדמוקרטיה המתגוננת" הוא נושא מוכר וידוע בשיח הפוליטי. הרעיון האומר כי על הדמוקרטיה להגן על עצמה מאלה שמרימים יד להרוס אותה, גם מקובל על ידי רוב העולם הדמוקרטי, שמבין כי ללא משטר יציב ובטוח לא תיתכן שום צורה של דיון פלורליסטי וחופשי. ואכן, רוב המשטרים הדמוקרטיים בעולם מגינים על עצמם באופן כזה או אחר מפני תנועות וגופים שמכוונים להרוס אותם. ידועה במיוחד בהקשר זה הרפובליקה הגרמנית, שכללה במסמך היסוד החוקתי של 1949 ארבעה סעיפים שלמים המוגדרים כ"דמוקרטיה לוחמנית" (Streitbare Demokratie), ושמאפשרים פגיעה בזכויותיהם של פרטים ושל תנועות פוליטיות שמאיימים על ערכי הרפובליקה הפדרלית.

בישראל לא נעשה מעולם ניסיון להגדיר במונחים ברורים את טבעה של הדמוקרטיה המתגוננת. ניתן למנות מספר חוקים, החלטות מנהליות ופסיקות של בית המשפט הנוגעים בנושא, אך לא קיימת בישראל מדיניות כוללת שמסמנת מתי ובאילו תנאים יוגבלו זכויות מסוימות בשם שימור המשטר הדמוקרטי.

חסרונו של מסמך או הכרזה פורמלית מורגש ביותר במערכת הפוליטית הישראלית, שמתאפיינת במתחים, קונפליקטים ושסעים חדים.

באורח אופייני לו, ניסה בג"ץ למלא את פער זה. במספר פסקי דין חשובים ניסו לנתח שופטי בית המשפט העליון את ההסדרים החוקתיים העומדים בבסיס הדמוקרטיה המתגוננת. פסק דין חשוב הנוגע לחופש הביטוי הוא זה שניתן בעניינו של בנימין כהנא, מחבר הכרוז שקרא להפציץ את אום אל פאחם במסע הבחירות לכנסת ה-13. כהנא הורשע לא בעבירת הסתה, אלא בהמרדה, עבירה חמורה במיוחד השייכת לתחום הדין הפוליטי, כלומר מעשים המכוונים כנגד המדינה עצמה. בפסק הדין (בג"ץ 1789/08) קבעו השופטים כי הערך שבו פגע מעשהו של כהנא הוא הלכידות החברתית, המוגדרת שם כ"שמירת היכולת של חלקי אוכלוסיה שונים במדינה לחיות זה בצד זה בשלום ובביטחון".

מאיר כהנא, 1985

מהפסיקה עולה, אם כן, כי מהותה של הדמוקרטיה המתגוננת אינה עוסקת רק בשמירה על סדרי ממשל תקינים ועל נהלים פורמליים של הצבעה ושלטון הרוב, אלא קשורה לערכים מהותיים כגון שוויון אזרחי וכבוד האדם. זאת מאחר ומקור הלגיטימציה של המשטר הדמוקרטי נובע מהיכולת לקיים אקלים ציבורי פתוח ויציב, כפי שעולה מלשון הפסיקה ומחוק ההמרדה (סעיפים 133-139 לחוק העונשין).

למרות פסיקה תקדימית זו ואחרות, לא נרתם בית המשפט בשנים האחרונות למטרת הדמוקרטיה המתגוננת. בשנת 2008, למשל, תמך בג"ץ בעתירתו של ברוך מרזל להתיר את צעדת תנועות ימין קיצוני בעיר אום אל פאחם. פסק הדין (בג"ץ  6802/08) עסק רובו ככולו בנושא ההפרעות לשלום הציבור שעלול האירוע לגרום, אך נעדר ממנו דיון אודות מהותו המסיתה של המצעד ושל תכניו. בפסיקה זו פנה בית המשפט הרחק מערכי הדמוקרטיה המתגוננת ועסק בעיקר בנושא הביטחוני, החשוב אמנם, אך לא מהווה תחליף להגנה על המרחב הציבורי מפני הסתה והמרדה.

ברוך מרזל בצעדה באום אל פאחם, 2008

נראה, אם כן, כי בית המשפט אינו המוסד העיקרי המופקד על ערכי הדמוקרטיה המתגוננת. יש להחזיר את הדמוקרטיה המתגוננת אל מרכז סדר היום, על מנת לגבש מדיניות אחידה וראויה בנושא. דבר זה נעשה חשוב במיוחד על רקע הארועים האחרונים, ביניהם מכתב הרבנים נגד השכרת דירות לאזרחים ערביים ופעולות ציבוריות נגד מגורי בני מיעוטים שונים בישובים בישראל, זאת על מנת להאבק בגורמים המסכנים את יציבות השלטון הדמוקרטי ואת השוויון האזרחי.

הכותב הוא תלמיד מחקר בבית הספר למדע המדינה באוניברסיטת חיפה

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מוני יקים אנטיציוני

    למשל מערכת משפט שלא מקיימת עקרון דמוקרטי של ייצוגיות הופכת למערכת משפט אפלייתית כלפי הקבוצות נטולות הייצוג וכן הלאה והלאה….

  2. יריב מ

    אני בספק אם המישור המשפטי, החוקתי ואפילו המדיניותי הוא זה שיכול באמת להגן על הדמוקרטיה. מדובר בהתחלה חשובה, אבל עניין פיתוח התרבות הדמוקרטית מול תרבויות וזרמים אנטי-דמוקרטיים, נראית לי יותר קריטית.

    ללא תמיכה פופולרית בה, דמוקרטיה מתגוננת תתמוטט או במקרה ה"טוב" תאלץ להיות סוג של דיקטטורה, בערך כמו טורקיה עד לפני המהפך הפוליטי שטרם ברור אם קידם את הדמוקרטיה או את התיאוקרטיה.

    אם כן, המאמץ צריך להיות תודעתי, והעניינים הפורמאליים הם בהקשר הזה בעיקר כלים, שניתן להתווכח ולבחון את מידת האפקט שלהם. לא פחות חשוב זו הזירה התרבותית, והנגישות הישירה אליה. זירה זו כוללת לא רק את ערוץ 2, אלא גם את בתי הכנסת, בתי הספר, המסגדים והעיתונים הקטנים.

  3. דניאל

    כמובן שהמישורים האלה אינם מספיקים, ויש צורך בפעולה תחת ההיבט האזרחי הרחב יותר.
    עם זאת, השאלה הנשאלת היא מה יש לעשות בשעת השין, כאשר קבוצה קטנה או קטנה פחות מתארגנת ומאיימת על השיטה הפוליטית באופן אקטיבי. האם יש להניח להם לפעול או שמא למנוע זאת מהם? ואם למנוע, כיצד, איך ועל סמך מה לעשות זאת? ואילו הם הגופים שאמורים להיות לטפל בזאת? כל השאלות האלה הן השאלות של הדמוקרטיה המתגוננת, הנכנסת לפעולה לאחר שכשלו כל המנגנונים האחרים של החינוך, החברה האזרחית וכיוצא בזאת.

  4. יריב מ

    "יו אנד וואט ארמי?". דהיינו, במצבינו העגום אני כבר לא בטוח שהממשלה יכולה להפעיל כוחות נרחבים כנגד מגמות אנטי-דמוקרטיות. במקרה הטוב היא תזכה לתמיכה במעצר של בן-ארי לאחר ביטול חסינותו (יש מצב שיש עילה חוקית לכך, לפחות תיאורטית). אבל מול מגמות מעט יותר פופולריות ולא הרבה פחות קיצוניות פעולה תוביל למהומות שלא ברור היכן כן נגמרות.

  5. טל

    שמבחינת הממשלה אקלים ציבורי פתוח ויציב הוא אקלים ציוני – וככזה, הוא גזעני, מפלה, מעלה על נס מיעוטים מסוימים ומתעלם לחלוטין ממיעוטים אחרים.

    אם מישהו ייאמץ את מה שאתה כותב, הפעילות הראשונה שתפגע היא פעילות השמאל, שיכולה גם היא לענות על "פגיעה ביכולת לקיים אקלים ציבורי פתוח ויציב".

  6. יהושע רוזין

    האם מדינה שממשלתה שולטת על מליונים חסרי כל זכויות אנוש ולאום וזאת לאורך עשרות שנים בלא כל רצון אמיתי להפסיק את הכיבוש היא דמוקרטיה? לדעתי לא וע"כ אין לי שום מחויבות מוסרית לציות למשטר כזה.
    יישר כוח לאילנה המרמן וחברותיה שמפירות את הציות לחוקי הדכוי של ישראל בריש גלי.

  7. יהושע רוזין

    האם מדינה שממשלתה שולטת על מליוני אנשים חסרי כל זכויות אנושיות ולאומיות היא דמוקרטיה ? לדעתי לא וע"כ אין לי כל מחויבות מוסרית לציית לחוקיה.
    יישר כוח לאילנה המרמן וחברותיה על אי הציול שלהן לחוקי העוולה שנתקבלו ברוב בכנסת חלק כדול מהם חוקי חרום של הממשל המנדטורי.