יחד נגד ההון-און-שלטון

לקראת הכרעת הדין במשפט קצב
דורית אברמוביץ'

מחר (חמישי) בבוקר תינתן הכרעה במשפט נגד משה קצב. מחר בבוקר יעיד בית המשפט על מידת הפער ביחס לעבירות מין בין חוק לצדק במדינה. לאחר מאבק פמיניסטי של ארגוני הנשים להרחקה משלטון של עברייני מין בכירים, לאחר הפגנות, משמרות וחסימת כבישים, ניפגש מחר בעוד צומת במאבק ממושך, ונאמר בקול רם – תהא הכרעת בית המשפט אשר תהא, לנו ברור איך ראוי שהצדק ייעשה.

יבואו ויאמרו כל מיני א/נשים, חכו ותראו מה תהא הכרעת הדין. אלא שאנחנו אומרות בקול רם וצלול – הצדק הוא לצד אלו שהתלוננו. יש אמנם לקוות כי תהא החלטה שתהלום את חומרת סעיפי האישום, אלא שמחר לא יחל ולא ייפסק מאבקנו באלימות מינית סדרתית, שלעולם מונעת על ידי עמדת הכוח מצדו של הבכיר. יהא זה אב, יהא זה מורה, יהא זה מפקד, יהא זה שר, יהא זה הנשיא. האיש שהיה מספר אחד במדינה, כל אלו כאשר מפעילים את אלימותם, מונעים מאותה מוטיבציית שליטה והכנעה, מתוך הצורך להכפיף על אחרות את בכירותם.

המאבק הפמיניסטי הממושך להרחקתו משלטון וציבור של קצב נבע ונובע מהחיבור שיש לזכרו בין עמדה שלטונית בכירה לבין הסיכון בניצול כוח שלטוני לרעה. בין אם זה במשפחה ובין אם זה במדינה, הכוח הפטריארכאלי שמוענק לנשיא-האב מייצר מתוכו מוטיבציית שליטה והכנעה, כי כך מסדירים יחסי כפיפות במבנה הלאום-משפחה. הוא האחד הגדול, מתחתיו הכפופות, הוא האב הגדול, למטה הנכבשות, בידו הכוח לתת ולקחת זכויות, בידיהן כל שנותר הוא לשתוק מפחד צודק, או להתנגד ואז להיגרר אל נקמת הכובש.

המאבק הפמיניסטי אינו רק לשם כליאתו של קצב. המאבק הפמיניסטי לא נועד רק להרשעתו של מי שהיה נשיא המדינה. המאבק הפמיניסטי הוא קודם כל וחד משמעית נגד אלימות מינית סדרתית שמנסה להסדיר את עצמה חברתית באמצעות קשר השתקה אימתני. תהא ההרשעה אשר תהא, חשוב הוא כי כבר שנים אנו נאבקות יחד בסולידאריות להרחקה משלטון וחברה של עברייני מין בכירים בהם נשיא, מפקדים, אבות משפחה, בוסים, ושאר שליטים.

אל מול גל אלימות מינית מטורף, יש אותנו, ציבור עצום ורב של פמיניסטיות שמוחות, מתנגדות, זועמות, אומרות את ה-לא יחדיו, כי לא ניתן לעצמנו להשתתק תחת כבליו של סוד חברתי שמנסה לבודד אותנו החוצה, להשאיר כל אחת לבדה. אל מול כוחו של טרור מיני סדרתי, אל מול אלימות מינית שטבועה בהטרו-נורמטיביות כוחנית, נמצאות אנחנו- פמיניסטיות מדברות, כועסות, מפגינות ותומכות זו בזו, שמפרות כל הזמן את הסדר, חותרות תחת מבנה בית האב  שהגיע הזמן לפרקו מהיותו וכוחו.

אז מחר, לצד ההחלטה שתינתן בתוך כותלי בית המשפט, נהיה אנחנו במרחב הציבורי, ברחבת בית המשפט, כדי לומר שוב – כולנו א', כדי להכריז – כולנו נפגעות, כולנו עם נפגעות, כולנו מאסנו בתרבות בית האב של הון-און-ושלטון, כדי להנכיח שוב כי כשאנחנו יחד – אין לך הנשיא לשעבר כבר את הכוח לכבוש.

הפגנה נגד עסקת הטיעון בתיק קצב, 2007. צילום: אקטיבסטילס
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שי אבידן

    כל מילה כחצובה בסלע…

  2. דרור בל"ד

    שלושת השופטים קבעו פה אחד ובנחרצות כי הם מקבלים לחלוטין את גרסת המתלוננות. דבר זה עומד בסתירה להודעתו של מני מזוז כי יקשה מאד להוכיח את ההאשמות נגד קצב,
    כטענה לתמיכה בעסקת הטיעון המפוקפקת.
    מני מזוז ושכמותו אחראים לא פחות מאשר קצב לנזק העצום שנגרם למתלוננות מאז הגשת התלונה. גם עימו יש למצות את הדין.

  3. שאול סלע

    לדורית אברמוביץ'

    הצטלמת די יפה מחוץ לכותלי בית המשפט.
    ממך היה מצופה לצניעות יתר עקב שתיקתך בעניין ההטרדות של פעילות לזכויות אדם במסגרת מאבקן למען הפלסטינים בשייך ג'ראח.

  4. דרור בל"ד

    "כפסע היה בין משה קצב לבין עיסקת טיעון שרלטנית מבית היוצר של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז.

    כפסע היה בין משה קצב, שהורשע היום בשני מעשי אונס ושאר מעשים מגונים, לבין הרשעה על ליטוף בברך.

    כפסע היה בין האנס ועבריין המין הסדרתי משה קצב לבין השלכת המתלוננות קורבנותיו אל הכלבים.

    ולך תדע כיצד היה מוכרע הדין אילו הוגש כתב אישום גם בתלונתה של א' מבית הנשיא – זו שהתניעה את הדרמה מראשיתה, ובהמשך הושארה מחוץ לכתב האישום.

    הייתכן שכל הפרשה, שהועמדה על ראשה עקב התנהלותו של מזוז, חזרה לעמוד על רגליה בגלל הימור מטורף של קצב וסירובו לחתום על עיסקת הטיעון החלומית שהוצעה לו?

    האם הפרקליטות ותהליך קבלת ההחלטות בכל הפרשה הנוראה הזו יעמדו לביקורת ובדיקה אובייקטיבית?

    האם התנהלותו השערורייתית והחובבנית של מני מזוז תיבחן במסרקות ברזל כפי שמתחייב הדבר?

    אין חשש כזה במדינה, שהחפיף הוא ספינת הדגל שלה, והפרטאצ' נושך בטירוף בצווארה".
    יוסי דר
    http://yossidar.wordpress.com/2010/12/30/%d7%95%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%a0%d7%a9-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%96%d7%95%d7%96/#comment-4198

  5. דרור בל"ד

    הפטפוטים האלו מיותרים, מכוערים ונבזיים. קרא את מאמרה של איילת מעוז באתר זה על עניין זה.
    http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/2010/09/23/%d7%a2%d7%9c-%d7%91%d7%92%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a6%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%9b%d7%91%d7%99%d7%a1%d7%94-%d7%9e%d7%9c%d7%95%d7%9b%d7%9c%d7%9b%d7%aa/

    דורית אברמוביץ הינה מהראשונות והבולטות בהובלת המאבק הפמיניסטי. לא חייבים לקבל את כל פעלה ואפשר, ולפעמים אפילו חיוני, למתוח ביקורת על דרכה. אין לעשות זאת בדרך שהציונים, ובייחוד ציונית-אשכנזית מסויימת שאליה חברת בנושא דומה, נוהגים לעשות.

  6. שאול סלע

    העובדה היא שמי שהתחיל את המאבק נגד יצחק לאור לאחר שאשכר פרסמה את הפוסט בהעוקץ היו חנה בית הלחמי,נעמה כרמי ויוסי גורביץ'. למען הדיוק קיבלתי מיצחק לאור בעיתון העיר קומפלימנטים שלא הגיעו לי. לא רדפתי אותו 3 חודשים אלא הרבה פחות וגם היום אני אזכיר שמות

    מאיה קופרמן,סיגל בן ארי,הילה להב- חברות מערכת מטעם.

    יצחק

    דד

  7. פוניו דב

    למען גילוי נאות- אינני נמנה על המין הנשי.
    מאבק פמיניסטי הוא חלק של מאבק על שמירת חירותו של האדם-יהיה מינו צבעו, גזעו דתו, השקפת עולמו אשר יהיה.
    פסק דין שמוקיע עריצות נגד נשים, הוא מוקיע עריצות בכלל. פסק דין שהמסר שלו: תתלונן נגד עוולה גם אם התגובה כרוכה באי נעימות- המסר החינוכי שלו רחב יותר, כי הוא מכוון נגד עריצות הכח.כאן גדולתו של פסק הדין.

  8. דרור בל"ד

    "פסק דין שהמסר שלו: תתלונן נגד עוולה גם אם התגובה כרוכה באי נעימות- המסר החינוכי שלו רחב יותר, כי הוא מכוון נגד עריצות הכח.כאן גדולתו של פסק הדין".

    המסר העיקרי מכל הבזיון הזה הוא שהפרקליטות היא אוייבת המאבק הפמיניסטי. הכי קל לבוא ולאמר לנפגעות ללכת ולהתלונן. דבר זה מנפה חלק גדול מהנפגעות אשר אינן יכולות להתלונן. גם אלו שכן התלוננו עוברות מסע יסורים הנמשך שנים. ואז, אם לא נסגרת עיסקת טיעון מפוקפקת בין הפרקליטות ובין הנאשם, כאשר למתלוננת אין השפעה על החלטה זו (ראה בגצ שנדחה בעניין זה), ייתכן כי ייעשה משפט צדק. ייתכן גם שלא.

    עזוב אותך. צביעות של כל המעורבים בעניין. לו היו רוצים לעשות משפט צדק, היו משנים את כל מערכת החוקים כך שתתאים לאופי המיוחד של נפגעות תקיפה מינית. כך למשל נהוג באנגליה. שם יש משטרת תקיפה מינית, אשר חוקי גביית העדות מהמתלוננות שונה מאשר גביית עדות של מתלוננים "רגילים".

    כולם יודעים, כולם משתפי פעולה, כולל חנה בית הלחמי.

  9. ירדנה אלון

    ראשית אני רוצה לשלוח את ברכתי למתלוננת א' ,לאחר שנים ארוכות של שתיקה,של כאב וסגר נפשי ,היא יוצאת לחופשי,המעשים הנפשעים שנעשו בגופה ובנפשה מקבלים תוקף, הפושע יבוא על עונשו,ויש לקוות כי לשנים ארוכות.
    היה כאן הליך משפטי,שבוודאי ידובר בו והוא יילמד בפקולטות למשפטים,אינני משפטנית ,ונימוקי השופטים טרם יצאו למרחב הציבורי,על כן אני נמנעת מלומר דבר מה בנושא זה, אני מקווה רק שמשפטנים ומשפטניות יקראו וילמדו אותו וילמדו גם את הציבור הרחב אילו תובנות ניתן להסיק מכך בכל מה שקשור למעמד האישה במקרים אלה ובמעמדו של הקרבן באופן כללי שכן פשעי מין מן הסוג שעשה קצב נעשים גם בילדים,ילדות,נשים וגברים .

    יחד עם זאת קשה לי לומר שזה יום שמח במיוחד,
    כאזרחית שמתבוננת על נבחרי הציבור שמגיעים עד למעלת חברי כנסת,שרים ונשיאים,ושאר עמדות מפתח בסולם ההארארכיה הפוליטית והציבורית,לא רק שתוצאות המשפט אינן ממלאות אותי בשמחה,הן ממלאות אותי בפחד ואיימה,
    אלה האנשים שמנהלים את המדינה שלי? קצב לא פעל בואקום,קצב לא פעל בחלל ריק, אישיותו,תוקפנותו,אלימותו ,השקרים שלו,המניפולציות שלו כפי שבית הדין התרשם,ואי אפשר לומר שבית הדין לא לקח את הזמן לבחון את כל הפרטים ואת כל הצדדים בעין מדוקדקת,(שלא כמו במקרים של אזרחים מן השורה שם קורה לא מעט עיוות של תדמית בשל רשלנות ופזיזות של שופטים ) קצב לא יכול לומר שהוא לא קיבל את המרחב להסביר את גרסתו,ומיטב עורכי הדין ואנשי יחסי הציבור עמדו לשרתו (שוב שלא כמו אזרח מן השורה בעיקר אם אין לו הממון הדרוש לייצוג משפטי).

    לא ייתכן שאישיותו כפי שהיא נשקפת מן המראה של הכרעת הדין נעלמה מעיניהם של חבריו למפלגה,חבריו במרכז הליכוד, קולגות שלו בכנסת ישראל,מן הקואליציה ומן האופוזיציה,עיתונאי חצר שכל פעם התגייסו לטובתו והיוו שופר שלו עד הגיעו למעלת נשיא מדינת ישראל,
    אף אחד לא רק שלא פצה פה, אלא הייתה העלמת עין מוחלטת בשל שיקולים אינטרסנטיים של פוליטיקה של שמור לי ואשמור לך,ניתן לומר שכל המערכת שיתפה פעולה והסכינה עם האישיות כפי שהיא נשקפת מהכרעת הדין,מפני שאי אפשר לנתק את הדברים ממכלול האישיות, על פי מה שנאמר ע"י השופטים, קצב הוא איש אלים,שקרן,מניפולטיבי,אדם שמתענה ומתעמר בחלשים ממנו,משפיל ומבזה,רומס ודורס את החלש,ומתרפס בפני החזק או זה שמביא לו תועלת לקידום אישי.

    זה לא רק קצב אני אומרת שנשקף מן המראה, קצב במקרה הזה הוא ארכיטיפ של הפוליטיקאי הישראלי המצוי, גם אם השאר הם לא אנסי מין ,כך הם נוהגים הן איש כלפי רעהו בדרכם לצמרת, וכך הם נוהגים כלפי אזרחי ישראל בעיקר אלה שבאים מהצד החלש של החברה הישראלית משעה שהפכו לנבחרי ציבור.

    וכאן הלקח עבורנו כאזרחים, בטלביזיה הראו שלטים של הפגנות נשים שנערכו המחוץ לכתלי בית המשפט, אחד מן השלטים נשא את הציטוט מתוך שירו של אלתרמן שבזמנו כתב לבתו "שימרי נפשך",לא רק נשים צריכות לשמור נפשן,כל אזרחי המדינה צריכים לשמור נפשם ולהתחיל להפנים שמעבר למקרה הספציפי הזה, יש כאן מסר אזרחי לכולנו, אלה הם פני קובעי המדיניות במדינת ישראל ,כל דאלים גבר, אלה פני החברה הישראלית שגם היא שותפה לא רק לקידומו של אדם כמו קצב למעמד שאליו הגיע, אלא גם לקידומם של אנשי מפתח אחרים בחברה הישראלית,

    לא בכדי ,אנו עדים בשנים האחרונות להתחלה של שליחת קובעי מדיניות לכלא,מסיבות של שחיתות אישית,האנשים האלה הגיעו לראש הסולם המעמדי מפני שאנחנו הבאנו אותם לשם,אנחנו נשאנו אותם על כפיים למקום הזה,בין אם בחרנו בהם באופן אישי מתוך הזדהות אידאולוגית במפלגה שבה הם פעלו,
    לא מספיק שאדם מסויים יאמר מה הן עמדותיו האידאולוגיות ,על מנת שנתמוך בו כשליחנו בכנסת,צריך לבדוק גם את אישותו וכישוריו,את מידת מוסריותו האישית והערכית, לבדוק בציציותיו לפני שאנחנו מעלים אותו כל פעם עוד שלב ועוד שלב בסולם ההרארכיה המפלגתית והפוליטית,
    הצהרת כוונות אידאולוגית או פוליטיות היא לא ערובה ליושרה אישית או מוסרית,את זה אנחנו חייבים להפנים היטב ולפעול על פי זה.
    אם לא נעשה זאת נמצא את עצמנו במשך תקופות ארוכות, נתונים לשרירות,להתעמרות,לאלימות, הן מצד השלטון כלפי האזרח הפשוט,ובכך לתת לאופן התנהלות כזה לגיטימציה ציבורית חברתית לנהוג כך אחד כלפי רעהו..
    זה השיעור שעלינו כאזרחים ללמוד ולשנן.

    תגובה זו עלתה לראשונה אתמול בבלוג שלי"העולם כמרקחה"

  10. אתי מלוד

    יד הגורל?
    תחילת הפרשה להבנתי, הנשיא מלין על עובדת מן המניין שסוחטת אותו (מעניין מדוע?)
    אפילו עיסקת הטיעון שניסתה לרכך את ה"בושה" השתבשה (ע"י מי? – המלין).

    התוצאה – אדם שבא להפליל
    ויצא מופלל ועל זה נאמר –
    "עבודת צדיקים נעשית בידי רשעים".