לא גזענות. אנטישמיות

למה יש להשתמש במונח "אנטישמיות" גם כשמדברים על גזענות נגד ערבים, ובמונח "מדינת גזע" כשמדברים על גזענות המעוגנת בחקיקה
יהודה שנהב

בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז עלייתה לשלטון של הממשלה האחרונה, אנו עדים לשורה של פשעי שנאה כלפי הפלסטינים אזרחי ישראל ושימוש בחקיקה רגילה או חקיקת חירום כדי לרדוף אותם. ביניהם ניתן למנות את:

  • התיקון לחוק האזרחות משנת 2003, המונע מערביי 48' להתחתן עם תושבי מדינות ערב ולהתגורר בישראל.
  • חוק הנאמנות הדורש מכל לא-יהודי שיבקש להיות אזרח ישראלי, להצהיר נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
  • חוק הנכבה ("המרוכך") השולל תקציבים מגופים המתנגדים להגדרת ישראל כמדינה יהודית (וכלל במקור גם הצעה על איסור טקסי זיכרון על אובדן המולדת הפלסטינית.
  • חוק ועדות הקבלה שמשאיר בידי יישובים את הזכות לא לקבל תושבים חדשים על בסיס "אי-התאמה חברתית" (הדוגמא הטובה ביותר היא פרשת קעאדאן).
  • תרגיל כוחות הביטחון שכלל בתוכו אפשרות לטרנספר של ערבי 48'.
  • מכתב הרבנים הקורא לא להשכיר דירות לערבים.

רדיפות אילו כלפי הערבים כונו על ידי התקשורת וגם על ידי אנשי רוח, חברי כנסת או פעילים פוליטיים כגזענות (racism). באחרונה אף הוקמה שדולה בכנסת למלחמה בגזענות, תוך שיתוף פעולה בין יהודים וערבים. אני סבור שהגיעה העת להפסיק להשתמש במושג גזענות, ובמקומו להצביע על אנטישמיות כלפי ערבים בישראל, כמו גם כלפי לא יהודים אחרים כמו מהגרי עבודה או פליטים מאפריקה.

יהודי העולם לקחו להם, בצדק, את החירות להילחם באנטישמיות המופנית כלפי יהודים. מכוני מחקר בישראל ומחוצה לה מודדים מדי רבעון את מידת האנטישמיות כלפי יהודים בכל מקום בעולם. עם זאת, ליהודים אין מונופול על המושג. זהו מושג אפקטיבי הפועל בתוך השיח היהודי, אך אין שום סיבה שלא להשתמש בו גם כשמדובר גם בשנאת ערבים וברדיפתם. השימוש במושג אפקטיבי בחלקו בשל האנלוגיות ההיסטוריות של מקרי רדיפה כלפי יהודים במהלך המאה העשרים, ובשל העובדה שהאנטישמיות שמפנים יהודים כלפי לא-יהודים מקורה בהפנמת סנטימנטים אנטישמיים לתוך הציונות עצמה. למשל, האיסור על נישואים בין-גזעיים, איסור מגורים באזורים מסוימים או הגדרת "האחר" כאויב העם – הללו הופעלו כלפי יהודים באירופה, ומופעלים היום על ידי יהודים כלפי פלסטינים בישראל.

מחאה נגד מכתב הרבנים בירושלים, דצמבר 2010. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס

המושג גזענות בעייתי גם משום שהוא שמור לאיפיון תופעות של רדיפה בחברות ליברליות ודמוקרטיות. גזענות היא העדפה או שנאה של אנשים וקבוצות על בסיס של הבדלים גזעיים, אתניים, לאומיים, מגדריים או מעמדיים. הגזענות הקלאסית הבחינה בין אנשים על בסיס מה שנתפס כגזע, תוך שימוש במאפיינים ביולוגיים: צבע עור, סוג שיער, מבנה גוף. מאז מלחמת העולם השנייה השימוש בגזע, כפי שעשתה המדינה הנאצית, הפך לטאבו. במקומו החל שימוש ב"גזענות חדשה", אשר אינה משתמשת בשיח של גזע אך מציבה במקומו קטגוריות חברתיות ותרבותיות כמו אתניות, השתייכות לאומית, השתייכות תרבותית, השתייכות מעמדית או השתייכות מגדרית ומינית. למשל, לפני הבחירות האחרונות במפלגת העבודה תיארה מישהי את עמיר פרץ כנהג משאית ואת אהוד ברק כטייס מטוס קרב. למרות שאין כאן אזכור של מזרחיות (פרץ) ואשכנזיות (ברק), ברור שהתיאור הזה מבוסס חלקית על אבחנה אתנית ביניהם.

האנטישמיות המופנית כלפי הערבים היום בישראל אינה רק תוצאה של סנטימנט ציבורי, דוחה ככל שיהיה, אלא גם תוצאה של פעילות המדינה והמחוקקים שלה. חלק גדול מן הרדיפות כלפי האוכלוסייה הערבית (המשוללת זכויות של קבוצה לאומית) מעוגנים בחקיקה ומובלים על ידי הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. התוצאה היא חוקי גזע אנטישמיים המופעלים גם כלפי קבוצות שמיות אחרות, ומשמעותם הינה חמורה ורחבה יותר מאשר "גזענות". כאשר הגזענות מעוגנת בחקיקה, היא הופכת מגזענות לחוק גזע. כאלו הם התיקון לחוק האזרחות, חוק הנכבה, חוק הנאמנות.

photo: cc by-Simon Lieschke

במקרים אלה המושג "גזענות" רפה מדי, ואינו מכיל את כל חומרת התופעה שלפנינו. מדינה המחוקקת חוקים גזעיים הינה מדינת גזע, וחוקים אילו הולכים ומתרבים בדמות בתקנות ונהלים המבחינים באופן פורמלי בין ערבים ויהודים, גם אם נמצאות להם הצדקות עוקפות ("צרכי בטחון"). דוגמה מובהקת לכך היא התקנות הקיימות בשדות התעופה או במוסדות ציבור, ההופכות את הערבים לסיכון ביטחוני מתמיד. הצורך לבדוק את גופו של הערבי מתאים כמו יד לכפפה לצורך לבדוק את נפשו של הערבי (חוק הנאמנות).

החוקים, התקנות והנהלים המבוססים על אבחנות גזעיות (או לאומיות) כפי שקיים כיום בישראל, אינם מאפשרים להגדיר את ישראל כדמוקרטית או ליברלית אלא כמדינה המבוססת על חקיקת גזע. החוקים הללו נובעים בין השאר מן העובדה הטראגית שמדינת היהודים מוגדרת כמדינה "יהודית". יש להבין מה משמעות המושג "מדינה יהודית", המניח הלימה בין ריבונות-טריטוריה-זהות; הגדרת המדינה כיהודית מבקשת לראות זהות הומוגנית יהודית בתוך גבולות הריבונות היהודית, ועל כל שטחי הטריטוריה שלה. חוקי הגזע הם רק נגזרת מתבקשת של התביעה הזו.

הפגנת הימין בבת ים, 20.12. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס

יש כמובן תופעות רבות של אנטישמיות כלפי ערבים, שאינן מבוססות על חקיקת גזע. למשל, העובדה שמחצית מן הציבור היהודי מתנגד לשכנים ערבים או תומך באפשרות של טרנספר לערבים. אלו מצטרפים לחקיקת הגזע, ניזונים ממנה ומשלימים אותה. כפי שראינו בחודשים האחרונים, גם הציונים הליברלים (למשל תומכי מרץ, העבודה, קדימה) התומכים במדינה יהודית דמוקרטית לכאורה, מביעים סנטימנט דומה לזה של ליברמן.

במובן הזה, ליברמן אינו אדם קיצוני. הוא מסמן את התביעה הליברלית למדינה יהודית (ו"דמוקרטית"). אלא שככל ש"האיום" על הגדרת המדינה כיהודית יילך ויגדל, כך יילך ויקטן המרכיב "הדמוקרטי" בהגדרה שלה, והפער בין ליברמן לבין הציבור הליברלי יתאיין. זה טבעה של פוליטיקה תיאולוגית: היא מולידה מלחמה בינארית בין טובים ורעים, בין יהודים וערבים (או בין יהודים ובין ערבים "לא טובים"). הבחירות במכללת עמק יזרעאל הן דוגמה מובהקת לעובדה שבכל ליברל ציוני מתקיים סנטימנט ליברמני, המתארגן בשיח אחר.

מאבק באנטישמיות צריך להיות מאבק בינלאומי. יש להילחם באנטישמיות בכל מקום בעולם. הוא חייב לכלול ארגונים בינלאומים, ארגונים יהודיים וארגונים פלסטינים. השינוי הטרמינולוגי הזה הוא חשוב על מנת לחזק את המאבק באנטישמיות, גם כלפי פלסטינים בישראל.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמית כהן

    אתה מציע לך ולחבריך לנהוג בדרך שבה האשמתם שהיהודים נוהגים – ולהשתמש במושג "אנטישמיות" באופן ציני ורק כי זו השמצה יעילה.

    האמת? אהבתי..
    אירוני שאתם הופכים להיות כל הרע שבו האשמתם אחרים ללא כל בסיס.
    זה אירוני אבל לא כל-כך מפתיע, זה טבעי שאנשים מאשימים את אחרים בכל מה שהם עצמם. טבעי שגזענים ינסו לחפות על גזענותם הפנימית והעמוקה דרך זה שהם יאשימו כל דבר זז בגזענות (או "אנטישמיות" לפי הטרימינולוגיה התעמולתית החדשה שלכם).

  2. אחת שמדברת

    הם מזמן לא מתרגשים מהמילה הזאת. אנטישמיות לעומת זאת היא מילה שישראלים עם הרבה קצף בשפתיים משתמשים בה תכופות נגד השמים הערבים ומעניין יהיה להתחיל להשתמש בה שימוש ראוי וצודק. תודה לך שנהב.

  3. צבי בן-דור

    אני מסכים עם הכותב ועם המגיבה למעלה. הגזענות היא מושג שקהה וקהה מרוב שימוש. יתר על כן, המאמר מחדד את הצורך בחשיבה מחדש של האופן המיוחד שלובשת צורת ההתיחסות לערבים בישראל שגזענות היא רק היבט אחד שלה. כמו שגזענות היתה והינה רק היבט אחד של האנטישמיות, כך גם האנטישמיות כלפי ערבים היא מושג הרבה יותר רחב ועמוק מסתם גזענות.  

  4. עודד ישראלי

    בפועל המילה "אנטישמיות" כוונתה היתה לשנאת יהודים באירופה מתוך קישורה לגזעם של היהודים – להבדיל מדתם (שכן חלק ניכר מהיהודים או משונאיהם לא היו דתיים בשלב ההוא). ברם, אם אכן נתייחס ברצינות למלה "אנטישמיות" ככזו שכפופה לאיזה קריטריוניים "גזעיים" ממשיים, ונשתמש בה כך שתכלול את כל העמים השמיים, אזי לפי ההגדה הזו יוצא שהיטלר לא היה אנטישמי כי לא היתה לו שום בעיה לשתף פעולה עם הערבים בכלל, ועם המופתי חאג' אמין אל חוסייני ושאר ערבים בפלשתינה בפרט, במסגרת נסיונותיו להלחם בבריטים ולשווק את תוכנית ההשמדה של היהודים למזה"ת…

    בנוסף להרחבה המאוד לא רצינית ששואף מר שנהב לעשות למונח "אנטישמיות", יש לציין שגם השימוש במילה "גזענות" עובר אצלו הרחבה ואינפלציה רצינית מאוד עד שהוא מאבד מערכו. ממונח שמתיחס לאפליה בלתי הוגנת של אנשים רק משום שנולדו ל"גזע" הלא נכון, הוא הופך מושג שבה להוקיע כל שאיפה לגיטימית של קבוצה כלשהי להתבדל על רקע לאומי או דתי – וכייוון שהוא סייג שאין הציבור יכול לעמוד בו אפשר שבסוף הוא אף עשוי לקבל לגיטימציה חיובית. למשל, מה שמכונה אצלו "האיסור על נישואים בין גזעיים" אינו תופעה "ציונית" במהותה, אלא מדובר באיסור מדאורייתה שהיה מקובל על כל היהודים לאורך כל הדורות: האיסור להתחתן עם מי שאינם נמנים על עם ישראל (אגב, נישואים עם גרי-צדק מותרים – יהיה גזעם הביולוגי אשר יהיה) – ואם יהיה מוגדר איסור זה כ"גזענות" הרי ש"גזענות" תהיה מותרת על פי התורה.

  5. דני

    המושג גזענות לא רפה מדי, ולדבר על אנטישמיות מול מהגרי עבודה אפריקאים, נו באמת…

    ברור כי הציונות שהתחילה מהגדרה נגטיבית אל מול שואה תמצא בבעיה כאשר זכרון האנטישמיות (הגדולה והאמיתית) יפוג. ואז – יתחילו לצוץ כל מיני מומחים ויחפשו הצדקות (לא פחות אנטישמיות) לתקוף אותה.

  6. שאול סלע

    ההגות הציונית ניסתה להחיל על קהילות יהודיות אוטונומיות מבוזרות את ההגדרה של עם לפי הגדרות מודרניות. יושב ראש ההסתדרות הציונית דוד בן גוריון על פי ליבוביץ' שנא שנאה נפשית עמוקה את עולמם הריאלי של יהודים שומרי תורה ומצוות. "המפעל הציוני" לווה בגזענות נגד מזרחים ונסיון בלתי נלאה להוציא אותם לשמד. המילים כור היתוך,מיזוג גלויות ויהודי חדש אינם אלא מילים מכובסות להשמדה רוחנית. את הקרן הקיימת ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית יש לפרק ולפעול לדה ציוניזציה של מדינת ישראל.אין זה אומר כינון שלטון ערבי מחר אבל קודם יש לצאת מהסחרור ולהיכנס לאיזון

  7. בני זאדה

    גם את צד הקרבן ניכסו מאיתנו אחינו האשכנזים השם ישמרם. הרי כאשר אומרים "אנטישמי" הפירוש המילולי הוא למעשה אנטי יהודי (מזרחי) ו\או ערבי. כיצד הפך המושג "אנטישמי" לאנטי יהודי ממוצא אשכנזי דווקא. לפיכך אני מציע לאח'האש'ה"י לאמץ את המושג "אנטי-יפת" ובא לציון הגואל.

  8. libkah hassoun

    אקדים ואומר, תודה יהודה..
    פשוט כל מילה בסלע.
    הגזעניות ואנטישמיות מקבלת את הליגיטימציה מהחקיקה, ההמנון(אשר מזכיר לי כמה אני לא רצויה כאן), התקשורת היום יומית המציפה אותנו בכותרות גזעניות, כשאני קוראת את העתון"ישראל היום" שרוב קוראי הרכבת קוראים, אני מבינה הכמות העצומה של הרעל אשר מטפטפים אותו כל רגע שונאי השונה והאחר.
    תחושה קשה ואיומה..

  9. רוני זפרן

    כבר התחילו שומר הסף להטיף לנו שאסור לעשות שימוש כזה באנטישמיות כי זה לא מדויק אולי. נו באמת? משהו מהשיח על גזענות מדויק? זוהי הצעה טובה מאוד והלואי שיאמצו אותה זה ישנה את צורת הדיבור

  10. מאיה

    אז זהו שממש לא. אנטישמיות וגזענות זה לא אותו הדבר ולבלבל ביניהם זה רק להפריע למאבק נגדן. במשפט אחד: גזענות היא אידיאולוגיה שמטרתה להצדיק ניצול ונישול, אנטישמיות היא השלכה(projection) שמטרתה להצדיק השמדה.

    בנוסף כדאי גם להבחין בין לאומנות לגזענות, גם אם יש בניהן לעתים חפיפה.

    לבלבל בין כל אלה זה לא רק שגיאה וטעות אלא גם נזק גדול ורב למאבקים נגד גזענות ואנטישמיות

  11. מתי

    היהודים היו עדינים בכל מקום אליו הגיעו לכן ההצקות וההטרדות מצד הגויים היו ממניע של שנאה בלבד וזה מה שחמור פה. וכשגרשו אותם הם הלכו בשתיקה. לא כן הערבים שהכריזו מלחמה על ישראל. אם זו מלחמה מותר לנו להתייחס אליהם כאוייב. כי מותר ליהודים להפסיק להיות כבשים.

  12. דורון מיטלר

    גם אם מבחינה אטימולוגית "אנטישמיות" משמעה התנגדות לצאצאי שם כולם, הרי שהמילה מציינת, על פי מילוני העולם, שנאה כלפי העם היהודי בלבד ומכאן שאינה מתאימה לתיאור המצב בישראל.

    בישראל שולטת כיום שנאת הזר; הזר באשר הוא, שמי או אחר: ערבי (מוסלמי, נוצרי – לא משנה), פליט או עובד זר מזרח-אירופאי. שנאה הנובעת מפחד ומרגשי נחיתות והמבטאת את עצמה בעליונות מעושה של "בנות מלך" למיניהן.

    ואין לתמוה על אותו פחד, שכן הוא נבנה במשך שנים ע"י הפוליטיקה הישראלית, שבכדי לתרץ את הכיבוש, ממשיכה להציג את אותו "זר" כמי שבהכרח רוצה ברעתנו, יהיה אשר יהיה: ערבי הרוצה להשליך אותנו לים, או אירופאי, שביקורתו כלפי מדיניות ישראל אינה נובעת אלא מהאנטישמיות הטבועה בו (מישהו אמר זילות השואה ושימוש אינסטרומנטלי בה?).

    החזקת עם תחת כיבוש, תוך מניעת זכויותיו האלמנטריות, אינה יכולה להיות מתורצת אלא באמצעות דה-הומניזציה של אנשיו – ההבדלה בין אנחנו האנושיים לבינם – ואותה דה-הומניזציה, הנתמכת כמובן ע"י הממסד הרבני, ממשיכה להתפשט ככתם שמן מהפלסטינאים אל עבר הערבים הישראלים, הדרוזים, הפליטים, ומופנית כיום כלפי כל מי שאינם יהודים – כלפי כל ה"זרים".

    לכן, אם אכן המילה "גזענות" איבדה את עוצמתה, אשתמש ב-"שנאת הזר", הזר באשר הוא, ולא ב-"אנטישמיות".

  13. שלמה כהן

    מדינה יהודית משמעה, לפי מגילת העצמאות ובתפיסות סוציו-ליברליות- מדינה של העם היהודי. מה הבעיה? יכולה להיות מדינה צרפתית, אנגלית, שבדית, דנית, נורווגית, ויהודית לא?
    זה שחוגים דתיים משמתמשים במשמעות דתית, לא אמור למנוע את השימוש הראוי – מדינה לעם היהודי, של חילוניים ודתיים, ושל מיעוט ערבי מכובד.

  14. רונית לנטין

    מסכימה עם שנהב שישראל היא מדינת גזע קלאסית – כתב על כך דויד גולדברג בספרו The Racial State ובספרי Thinking Palestine וגם אני כתבתי על זה במקומות שונים. ראו למשל וידאו של הרצאה שלי בכנס בוינה: http://www.vidc.org
    /index.php?id=1445
    אבל לא מסכימה אתו שגזענות נגד פלסטינים ואפריקאים היא "אנטישמיות" – כאילו שאנטישמיות יותר גרועה מגזענות ולא רק פן של גזענות.

  15. אלי אמינוב

    את היחס הגזעני ,המפלה והשונא באון כה עמוק שאני מוצאים הן ביחסה של רוב הקהילה היהודית /עברית /ישראלית ולא רק בספרי החוקים ראוי לכנות בשם אנטישמיות. היא נראית ככה היא נשמעת ככה ואי הרציונליות שלה דומה לזו של אנטישמים במקומות אחרים.

  16. יריב מ

    בלי קשר לדיוק האטימולוגי

  17. עמיש

    של יהודה שנהב. אולי הוא סוציולוג, אבל הוא סוציופט. נדמה ששנהב דוגל בהגדרת ובהפרדה גזעית בין בני אדם, שכן הוא מנסה בכוח להדביק את מונח האנטישמיות על כל פעולה נגד מי שהוא שמי, לכאורה.

    אבל מאז הוכח שתורת הגזע היא תורה אינפנטילית וחסרת ביסוס מדעי, שכן אין דבר כזה "גזע שמי", ולאחר שברור הוא שהאנטישמיות נולדה וכוונה נגד יהודים ויהודים בלבד. הרי שגם אם טעו האנטישמים, ולא לראשונה, שייחסו ליהודים מוצא גזעי, הרי שהאנטישמיות כוונה רק נגד יהודים. מיותר לציין שלאנטישמיות האירופאית הצטרפו גם ערביי ישראל של שנות ה-30 וה-40, כאשר התמסד שיתוף הפעולה בינם לבין הנאצים בגרמניה (חג' אמין אל חוסייני, אל-חוסייני לא היה הדמות הבולטת היחידה בקרב ערביי
    א"י ששיתפה פעולה עם הנאצים, כמוהו נהגו דמויות
    נוספות כגון ראסם ח'אלדי, ג'מאל חוסייני, וצפי כמאל
    ועוד. מסמכים של הפיקוד הגרמני העליון בפלנסבורג גילו כי המרד הערבי הגדול שיזם אל-חוסייני בשנים 1939-1936 הונע באמצעות כספים שהעמידה לרשותו גרמניה הנאצית. אל-חוסייני נושא באחריות ישירה לרציחתם של מאות אלפים
    מיהודי הונגריה. הוא הפעיל לחצים גדולים על הגרמנים
    ועל ההונגרים להשקיע משאבים רבים, בשלבים קריטיים של המלחמה, בחיסול מלא של יהודי הונגריה.

    אנטישמיות היא שנאת היהודי ולא שנאת ה"שמי"!