שירים באשדודית

השירים של סמי שלום שטרית הם חיבור לאשדוד שהיתה ונעלמה
אופיר טובול

אני זוכר יום אחד לפני כמה שנים כחייל בחופשה כשעוד גרתי עם ההורים באשדוד. הלכתי על השביל שמוביל ממתחם הקניונים של אזור הסיטי החדש של אשדוד אל הים, באותו אזור שמסמל יותר מכל את המעבר של אשדוד לשנות האלפיים. מצד ימין עיריית אשדוד ובית יד לבנים, אזור שראש העיר הקודם קרא לו "קריית צבי צילקר" על שם עצמו. כיום באותו שביל כבר לא ניתן לראות את השקיעה המאלפת אחרי שבנו שם שכונה שלמה על החוף. בצדי הדרך הייתה תערוכת שירה על הדקלים, כזאת שראיתי כמוה בתל אביב. לרגע חשבתי שזה מוזר קצת לשים תערוכה ברחוב שלא באמת קיים למען הולכי רגל ולא שוקק אנשים, כמו שפעם היה רחוב רוגוזין. אפילו הדקלים שעומדים שם ובכל שאר אשדוד כמו חיילים, נועדו לרווחת הנהגים. ברוגוזין זה היה יכול להיות מתאים יותר, במדרחוב שהיו עושים כל מוצאי שבת וסוגרים את הרחוב למכוניות.

מן הידועות היא שבתערוכות כאלה אתה מוצא רק שירים אשכנזים, תל אביבים. שירים של מאיר ויזלטיר, יונה וולך, במקרה הטוב רבי יהודה הלוי "לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב". ואת זה ידעתי גם בלי לפתח מודעות מזרחית כלשהי. ופתאום באחד מהפוסטרים האלה שתלויים על דקלים, אני רואה כותרת "שירים באשדודית" של מישהו עם שם משפחה שטרית. סמי שלום שטרית. כחייל צעיר בחופשה באמת נראה מפליא- יש משוררים אשדודים? מרוקאים? לא נתקלתי בהם בשיעור ספרות. ויותר מזה, המשורר הזה כותב שירים "בלשון אשדודית". כחייל בחופשה לא ידעתי שיש כזאת לשון בעולם.

שלא תבינו מלה

אֲנִי כּוֹתֵב לָכֶם שִׁירִים

בְּלָשׁוֹן אַשְׁדּוֹדִית

כּוּס אֵמ אֵמ אֵמכֻּם,

כְללָה דאַר בּוּכּוּם,

שֶׁלֹּא תָּבִינוּ מִלָּה.

לָמָּה מָה?

לָמָּה מִי?

מִי שָׂם עֲלֵיכֶם,

וּלָד אלְ-חְרָאם

אֶחָד אֶחָד,

לָמָּה מָתַי שַׂמְתֶּם

אַתֶּם שֶׁכָּזֶה

אַתֶּם שֶׁכְּאִלּוּ

אַתֶּם שֶׁאַחְלָה.

אֲנִי כּוֹתֵב לָכֶם שִׁירִים

בְּלָשׁוֹן אַשְׁדּוֹדִית

שֶׁלֹּא תָּבִינוּ מִלָּה.

אני בן דור אחד אחרי סמי, ואשדוד שלי היא לא אשדוד שלו. גם האשדודית של סמי היא לא בדיוק האשדודית שלי. אשדוד שלו הם השיכונים באזור ו', הרחובות השוקקים, ההודים והמרוקאים שחיו ביחד, בתי קפה במרכז של אזור ב' שניגנו בהם מוזיקה ערבית כל ערב, הפשטות והעוני. אשדוד שלי היא אשדוד אחרת- עיר של מתחמי קניות, וילות, ולצד זה עוני, הזנחה והפרדה מעמדית ואתנית בין כל הקבוצות. השירים של סמי חיברו אותי לאשדוד שהייתה ונעלמה, לאשדוד של אמא וסבתא שלי וגם כמובן לשאריות של אשדוד של פעם שעוד קיימים.

השילוב שמדבר אלי בשירה של סמי הוא בין חיבור רוחני עמוק ביותר לאמא, למשפחה, לקהילה לבין זעם והתנגדות רדיקלית כלפי הממסד האשכנזי המדכא. נשמע פשוט, אבל השילוב הזה מוליד קונפליקטים קשים, כמו זה שחוויתי בעצמי לפני שנתיים בזמן שנורו על אשדוד קסאמים ובצד השני צה"ל הפציץ והרס את עזה. הקונפליקט הזה מתבטא בחדות בשיר הבא:

אמא שלי אוהבת את אריק שרון

אמא שלי אוהבת את אריק שרון,

כך היא אומרת לי,

עכשיו כשהוא הולך וַמת בַּשידורים האינסופיים,

(הדיבורים המתישים על לחצים, דימומי מוח ובצקות,

עושים לה כאב ראש, טְפוּ טְפוּ)

ואני אוהב את אמא שלי, זה העניין,

גם עכשיו בזמן מותו המתמרח על פני לוח המשדרים המעיקים,

(באמת זה עושה לי מיחושים, אמא תעבירי לטלנובלה).

גם אחר-כך אוהב את אמא שלי,

כשכבר יקראו על שמו היכל תרבות מול ביתה

ונלך ביחד לראות שם קונצרט של האנדלוסית.

מְסְכִּן, לא מגיע לו, אומרת בצער אימי,

(תמיד אהבה ראשי ממשלות מתים, גם בן גוריון, בטח בגין),

ואני אוהב את אמא שלי, וזה העניין,

איך אוסיף צער על צערה,

(זה לא הזמן להזכיר לה איך לקח אותי עד בֵּירוּת, למשל,

וכמה קללות חטף ממנה אז, מה היא צריכה את זה

עכשיו בחגיגת הצער הלאומי המשודר).

יִעְבִּי בַּאשְק וּבָּאשְנָה אַ-יִימָה,

יֵלֵך כּפרה עלייך ועל כולנו אימי.

———

בשישי הקרוב (7.1 בשעה 13:30) יעלו השחקן שמעון מימרן והמלחין יונתן כנען בלבונטין 7 מופע משירי סמי שלום שטרית שבו יציגו פרשנות מוזיקלית של הטקסטים. יתארחו חנה אזולאי הספרי, אהובה עוזרי ועוד.

"החיבור שלי ליצירה של שטרית נוצר כאשר בהצגה "ולנטינו" בתיאטרון בית לסין, חנה אזולאי הספרי, שמשחקת איתי, העניקה לי במתנה את ספרו של סמי שלום שטרית 'שירים באשדודית'" אומר שמעון מימרן. "תוך כדי ההצגה התחלתי לקרוא ונשאבתי אל הספר. השירים חדרו אלי פנימה הזכירו לי את בית אבא, את רגעי ילדותי, ריגשו אותי, הצחיקו אותי ומלאו אותי חמלה כלפי משפחתי. לראשונה יכולתי לראות את ילדותי המוקדמת ואת משפחתי לא כפי שהייתי רוצה שיהיו אלא כפי שהם היו באמת ולמצוא בזה את היופי. היה לי ברור שאני חייב להביא את הספר הזה לבמה. שלחתי טקסטים ליונתן כנען המלחין שמאד אהב ויחד התחלנו ליצור את המופע שנקרא כשם הספר "שירים באשדודית".

קטע ראשון מתוך המופע:

הפוסט פורסם במסגרת שיתוף הפעולה של העוקץ עם בלוג המוסיקה קפה גיברלטר

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שוש

    לא במקרה שירים באשדודית מדבר בעברית-מרוקאית. באשדוד במשך שנים רבות היתה הגמוניה מרוקאית.

    גם שלטונו של ראש העיר הנצחי, אינג' צבי צילקר (איך אשדודי שוכח להוסיף אינג' – מוהנדס – לשמו של ראש העיר..) הובטח על ידי רוב מרוקאי. ראש העיר המרוקאי (אזולאי) הצליח לשרוד קדנציה אחת בלבד.

    דווקא עמוס עוז, שנוא האתר, הצליח לתפוס את הרוח והייחודיות האשדודית הזו אי שם ב 82'.