• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

מסימני האוקסימורון

אז מה בעצם קרה ל"מהפכה הציונית" ול"אור לגויים"?
יוסי ברנע

הרב מאיר כהנא טען שהדמוקרטיה סותרת את היהדות והעדיף את האחרונה. הוא אכן היה יהודי שצידד בתפיסות הגזעניות המצויות במקורות, לצד אחרות, אבל ביקורתו (מיותר לציין שאני שולל תכלית השלילה את "הגותו") משתלבת עם הביקורת הטוענת שקיימת התנגשות בין היהדות לבין המדינה וכל שכן עם המדינה הדמוקרטית.

מי שביטא זאת כבר בשנות השבעים של המאה הקודמת היה גרשון ויילר, שבספרו "תיאוקרטיה יהודית" עמד על התפתחות היהדות בקהילות בתפוצות, בתנאי העדר ריבונות פוליטית. ההלכה אינה מהווה מורשת לתפיסת המדינה הדמוקרטיה המודרנית. לא ניתן לגזור המדינה את הדמוקרטית מתקופת השבטים, כמו גם מהמלוכה. הדמוקרטיה משמעה שהאזרחים הם הריבון, וכאלו לא היו האנשים לאורך ההיסטוריה עד לעת החדשה ובכללם גם היהודים. לא ניתן גם לגזור את המדינה הדמוקרטית מהגות הרמב"ם, שחי במדינה פיאודלית.

זאת ועוד, אם מדברים על העליות הציוניות לארץ מאז סוף המאה ה-19 ועד שנות השלושים של המאה ה-20, הרי מדובר בעליות ממדינות שלא היו ליברליות ודמוקרטיות. במזרח אירופה היתה תפיסת הלאומיות האורגנית תוך פרימת הקולקטיב על פני הפרט. אין זה פלא, אפוא, שהתפיסה המקובלת בארץ של הדמוקרטיה היא פורמלית ואינה ליברלית כפי שמסביר הסוציולוג יונתן שפירא, שגרס שאת המורשת הדמוקרטית-ליברלית ניתן למצוא במורשת המשפטית המנדטורית שפותחה על ידי המשפט הישראלי ובניגוד למקורות הדת החברה והכלכלה שעיצבו את התרבות הפוליטית.

קיימת הסכמה קונצנזסואלית ש"המהפכה החוקתית" היא העוגן הליברלי לזכויות האזרח. מכאן תפיסת הליברליזם הציוני שישראל היא מדינה יהודית-דמוקרטית שהיא גם ליברלית, לגרסת משפטנים כאמנון רובינשטיין ורות גביזון. בניגוד להסכמה זו, אני רוצה לטעון שישראל לוקה במהותה מבחינת האפשרות לסווגה כמדינת לאום דמוקרטית-ליברלית. אסביר זאת על רקע אירועים שזכו לכותרת של "מעשי גזענות": קריאות לאי-השכרת דירות לסטודנטים ערבים הלומדים במכללה בצפת, תקיפת ערבים מירושלים המזרחים לאחר שפותו על ידי נערה, הפגנות בבת-ים נגד שכנות עם הערבים המפתים את בנות העיר והפגנות נגד "המסתננים" בשכונת התקווה.

photo: zeevveez, cc by-nd-nc

להצגת חוסר ההבנה של מהותה הפוליטית של ישראל אעשה שימוש במאמרו של ארי שביט, "הרוח הרעה" ("הארץ" 24.12.10). שביט כותב על רוח רעה המנשבת בארץ (האירועים שתוארו), ומציין "שורה של אירועים שלכאורה אינם קשורים זה לזה – ואף אינם דומים זה לזה – יצרו הלך רוח חדש של שנאת זרים". הוא מנסה לברר מדוע זה קרה עכשיו ומביא לכך שלושה הסברים:

1. ההסבר הראשון אותו הוא מייחס לנחום ברנע שלאחר שהוויכוח על השטחים מת "אין עוד על מה להתקוטט, לכן במקום להתקוטט על חברון ועל שכם מתקוטטים על אום על פחם ועל התחנה המרכזית. במקום לריב על הזרים המקיפים אותנו רבים על הזרים היושבים בתוכנו". בהמשך שביט מסביר שאין מדובר באהבת ההתקוטטות אלא בכך שמדובר ב"שנאת הזר".

2. ההסבר השני הוא ההסבר החברתי, שמסביר את היכולת להסית מול זרים בהפקרת הפריפריה שהביאה להתפוררות המרקם החברתי.

3. ההסבר השלישי המכונה "מדינתי", עוסק בגידול המיעוט החרדי ויציאתו מהגטו, התעצמות המיעוט הערבי העומד על זכויותיו, גיבוש העלייה הרוסית, תהליכים שהפכו, לדעת שביט, את החברה הישראלית לחברה רב-תרבותית ורב-קהילתית, ש"אינה יודעת להסדיר את היחסים שבין המיעוטים השונים וגם אינה יודעת להסדיר את היחסים שבין המיעוטים לבין המדינה. התוצאה הבלתי נמנעת היא חיכוכים, איומים ופחדים הדדיים".

שביט מדבר על "רוחות של שנאה" והנגיף שלה "משתולל עכשיו ברחובות מטמא את המדינה היהודית-דמוקרטית. נגיף השנאה גורם לכך שישראל נראית ונשמעת כמדינה גזענית חשוכה". החשש, לדעת הכותב, הוא העדרו של "מרכז פוליטי חזק ונאור", ולכן התוצאה היא שמיטת הקרקע "מתחת למדינה היהודית האמורה להעניק שיווין לכל אזרחיה ולכבד את מיעוטיה". במלים אחרות, לפי ההסבר השלישי עומס היתר בתוך ישראל גורם למדינה הנאורה והדמוקרטית (שעיצב השמאל הציוני) קשיים נוכח אתגר הרב-תרבותית-קהילתית. אולם ישראל מעולם לא היתה מדינה יהודית דמוקרטית ולבטח בתקופת שלטון מפא"י עת 15% מאוכלוסייתה האזרחית היתה תחת ממשל צבאי, מרציונל ביטחוני שהסתיר אחרו רציונל כלכלי: להדיר את ערבי ישראל משוק העבודה.

בתקופת השמאל דובר על שלטון המפלגות מ"לידה ועד קבר" (סקטוריאליות פוליטית שזכתה על ידי סוציולוג איש מפ"ם, גדי יציב, לעדנה אקדמית בדמות ספרו "המדינה הסקטוריאלית"), וגם הוא לא עלה בקנה אחד עם החברה האזרחית של המדינה הליברלית. ישראל לא קמה כמדינה דמוקרטית ליברלית. המורשת שלה היתה דמוקרטיה פורמלית ובתקופת שלטון מפא"י וגלגוליה היתה עליונות לכלל החברתי כלכלי על פני האינדיבידואל בעל הזכויות. אולם, מה מסביר (כתשובה למאמרו של שביט) את "שנאת הזר" ובאופן ספציפי את שנאת ערבי ישראל? הרי המהפכה הציונית היתה אמורה להקים מדינה ליהודים שתחזירם להיסטוריה, מדינה שחברה במשפחת העמים הנאורים, או כפי שניסח זאת בן גוריון: "אור לגויים". אז מה קרה למהפכה הזו?

הסיפור שאותו מלמדת אותנו מערכת החינוך הוא מיתולוגי ומשרת את מחזיקי הקונצנזוס הציוני, ממרצ ועד האיחוד הלאומי. ישראל שקמה אינה למעשה מדינת לאום דמוקרטית אלא יצור מיוחד ומשונה, אוקסימרון חי ובועט שנקרא "מדינה יהודית ודמוקרטית".

זהות מקומית

כדי להסביר זאת יש לעמוד על מספר מושגים: א. ריבונות. ב. מדינה דמוקרטית. ג. אזרחים. ד. אומה.

ריבונות (סוברניות) מקובלת בשיח הן כהיבט של המדינה כלפי אחרות, והן מבחינת מהות המדינה הדמוקרטית. זו, בניגוד לקודמות לה, גרסה שהריבון במדינה הוא הקולקטיב האזרחי. לא המלך בחסד האל וגם לא הצאר. מקור הריבונות הם האזרחים, בין אם עדין מחזיקים בה או מסרוה לנציגיהם. מיהם האזרחים? מי יכול להיות אזרח? האזרחים הם תושבי הקבע בעלי זכות הבחירה לפרלמנט והם האוכלוסייה היושבת בטריטוריה של המדינה. זהו עם הארץ, זהו הלאום המורכב מסך כל האזרחים. בכל אופן ניתן לראות באומה את התלכדות המדינה על אזרחיה השווים, עם הלאום המורכב מאזרחיה הריבונים. בארצם. באומה זו כשעקרונות החופש והשוויון הם השולטים – מדובר בדמוקרטיה ליברלית, המתאפיינת גם בחברה אזרחית, כלכלת שוק, מעמד בינוני חזק ועוד.

ומה המצב בישראל? האם יש אומה? האם האזרחים שווים?

בישראל אין אומה באשר לא יכול הלאום היהודי, כלומר העם היהודי שהוא חלק מאומותיו, להתלכד עם המדינה הטריטוריאלית בעלת האזרחים. מאידך לא כל אזרחי המדינה שייכים ללאום הדומיננטי שלה. לא רק זאת אלא שהם נתפסים כזרים לו – ערבי ישראל. זאת ועוד, האזרחות הישראלית אינה מבטאת לאומיות ישראלית-אזרחית של מדינה דמוקרטית-ליברלית, אלא מבנה היררכי של שיוכים המוגדרים "לאום", שבו בעל זכויות היתר הוא היהודי, לעומת הדרוזי, כל שכן, הערבי.

המדינה לא רק שאינה משלבת את אזרחיה הערבים, אלא במקרים מסוימים מתייחסת אליהם כאל אויב, כמו למשל בהריסת הישוב אלעארקיב.

כדי שישראל תהיה מדינה מתוקנת, צריכה להתחולל בה מהפכה אינטלקטואלית (שכיום אין כוחות פוליטיים המצדדים בה): הפיכתה מאוקסימורון "המדינה היהודית-דמוקרטית" למדינה ישראלית דמוקרטית-ליברלית.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דרור בל"ד

    ע"פ פסקת הסיום דומה כי כותה המאמר פוסל ובמומו פוסל: "המדינה לא רק שאינה משלבת את אזרחיה הערבים, אלא במקרים מסוימים מתייחסת אליהם כאל אויב…
    כדי שישראל תהיה מדינה מתוקנת, צריכה להתחולל בה מהפכה אינטלקטואלית (שכיום אין כוחות פוליטיים המצדדים בה): הפיכתה מאוקסימורון "המדינה היהודית-דמוקרטית" למדינה ישראלית דמוקרטית-ליברלית".

    האמנם אין כוחות פוליטיים המצדדים בה? אולי אין כוחות פוליטיים יהודים, אך בהחלט יש כוחות פוליטיים המצדדים בה, כבר יותר מעשור.

    הרשה לי להכיר לך מפלגה מסויימת, כח פוליטי, המצדד בעמדה זו.
    למפלגה הזו קוראים בל"ד. היא נמצאת בכנסת מאז 99. היא מיוצגת ע"י כח פוליטי בן שלושה מנדנטים, ואחת מנציגיה אמרה בדיוק את הדברים שכתבת כאן:
    Haneen Zoabi: The largest threat to Zionism is democracy
    http://electronicintifada.net/v2/article11413.shtml

  2. אלי אמינוב

    פרופסןר ליבוביץ' שהעה בעד הפרדת הדת מן המדינה, גם המציא את הביטוי יודונאצים לסוג תעמלנים יהודים כמו הרבנים ולמתנחלים עושקי פלסטינים. מתוך הכרותו העמוקה עם הדת היהודית הוא ידע בודאות שחלקים ממנה חופפים את הבסיס של חוקי נירנברג ולכן לא ניתן לקיים אותם כמסגרת פוליטית. מאז מותו מנסים הליברלים הציונים להמנע מהגדרת היסודות היודו נאצים בחברתנו ככאלה. אני חושב שזה הרבה יותר מדויק מההגדרה פשיסטים שרק מבלבלת.

  3. עידן סובול

    "יהודית ודמוקרטית" היא מקבילה ל"נוצרית ודמוקרטית" ו"איסלאמית ודמוקרטית". אין שום צורך לעשות שמיניות באוויר כדי להבין שתיאוקרטיות הן היפוכן של דמוקרטיות.

  4. עפרה

    כמה קשה להסביר בישראל מונחים שנראים פשוטים בכל מקום אחר בעולם. דמוקרטיה היא דמוקרטיה ושום פלפול אקרובטי לא יוכל לקרוא לישראל דמוקרטיה. אגב בישראל לא רק מיעוטים אתניים ודתיים אינם שווי זכויות, גם נשים משוללות זכויות יסוד במוסד הנישואין ובעיקר בעת פירוקו. הכל לפי החוק.