מדריכים, כמו גרביים

כך פועלים קבלני המשנה במערכת החינוך: על עובדי תכנית קרן קרב ו"גמישות תעסוקתית"
נוגה דגן-בוזגלו

כתבה שהתפרסמה היום ב"הארץ" מדווחת על תביעה שהגישו מדריכים בתכנית קרב, תכנית העשרה לתלמידים בגני חובה ובבתי ספר יסודיים. המדריכים תובעים תשלומים להם הם זכאים על פי חוק ולא שולמו להם, כגון פיצויי פיטורים. בנוסף, הם התאגדו דרך "כוח לעובדים" כדי לשפר את תנאי העסקתם. התביעה הוגשה נגד חברת מרמנת, קבלן משנה שמעסיקה קרן קרב שהיא עצמה משמשת קבלן משנה של משרד החינוך לביצוע תכניות העשרה.

ניסים מטלון, מנהל התכנית מטעם קרן קרב, מצר על כך שהמדריכים אינם מבינים שהם אינם מורים מן המניין, לא מלמדים את מקצועות הליבה, ולכן, על פי שיטתו, אל להם לתבוע זכויות. דברים דומים שמעתי לא מזמן מחיים הלפרין, מנהל התכניות המשלימות במשרד החינוך, בראיון רדיו בו השתתפנו שנינו. הלפרין הסביר שכל הרעיון בתכנית קרב הוא להעסיק מדריכים שניתן להחליף בקלות ובמהירות, כך שאם ההורים או התלמידים לא מרוצים פשוט מחליפים מדריך. כמו גרביים.

כדי להבין את השיטה, כדאי להיזכר כיצד נולדה תכנית קרב. התכנית נולדה כיוזמה פילנתרופית של הברונפמנים ויועדה במקור לתלמידים שהוריהם אינם מסוגלים לשלם עבור תכניות העשרה. התכנית נועדה לאזן את החינוך האפור שהחל להיות נפוץ בישובים מבוססים לאחר הקיצוצים הגדולים בתקציב משרד החינוך בשנות השמונים. המהלך הוא פשוט: משרד החינוך קיצץ בשיעורי העשרה, הורים מבוססים קנו מכספם, הורים בלתי מבוססים קבלו פילנתרופיה עם מימון ציבורי קטן בהרבה. שיעורי ההעשרה הוצאו מתכנית הלימודים הרשמית והפכו לחוגים בהדרכת סטודנטים וחיילים משוחררים, במקום הוראה על ידי מורים מקצועיים בתחומי ההעשרה.

מאז התכנית התרחבה והיא פועלת בכל מערכת החינוך, כאשר בישובים מבוססים היא פועלת במימון הרשות המקומית וההורים, ללא כל סבסוד של הקרן עצמה תמורת תשלום המועבר לקרן. פעילות הקרן התרחבה לתחומים נוספים: היא מפעילה יחידה פדגוגית, יחידת מחקר ופיתוח ויחידת הערכה משל עצמה. המנגנון התפעולי הפך ענק והקרן שוכרת קבלני משנה – מרמנת ומנפאור, כדי לנהל את אלפי העובדים שהיא מעסיקה.

מישהו צריך לממן את כל המנגנון העצום הזה, וגם את הרווחים של קבלני המשנה שהן חברות מסחריות לכל דבר ועניין.

מדריכי קרב לא לבד. במערכת החינוך היום מועסקים אלפי מורים מחוץ להסכמים הקיבוציים, באמצעות קבלני משנה. בירושלים, בתל אביב ובישובים נוספים פועלות חברות עירוניות שמעסיקות מורים לפי שעות, במשרות חלקיות וגם במשרות מלאות אך ללא קביעות. חברות אלה מקבלות מבתי ספר תקורה עבור פעולות ניהול ומספקות מורים בזול. במשרד החינוך מעסיקים עובדי הוראה ב"שעות הדרכה" ובמערכת כולה פועלים גופים פילנתרופיים ועסקיים שמעסיקים מורים ומדריכים בתנאים שונים.

חברות תפעול כמו מרמנת, סייט אנד סאונד וטלדור מפעילות עשרות פרויקטים ותכניות עבור המשרד, וכמובן גובות תקורה. מרבית התכניות המשלימות, שהופעלו בעבר ישירות על ידי אגף שח"ר במשרד החינוך, מופעלות היום על ידי אותן חברות. עובדי התכניות אינם עובדי מדינה, אלא מועברים מקבלן אחד למשנהו בכל פעם שמתחדש המכרז ומתחלף הזכיין. בחלק מן המקרים זכויותיהם הנלוות צומצמו, ובכל מקרה הם אינם נהנים עוד מביטחון תעסוקתי.

בכל התכניות האלה דרך מרכזית לממן את התקורה, היא בדרך כלל להוזיל את שכר העובדים ולוותר על עובדים מקצועיים לטובת כח אדם לא מיומן, רצוי צעיר ו"זמני מטבעו".

במערכת החינוך התופעה הולכת ומתרחבת אם כי היא עדיין מצומצמת יחסית. אולם כדאי ללמוד ממה שקרה במערכת הרווחה. תחומים שלמים כמו העבודה במעונות חסות הנוער עברו דה-פרופסיונליזציה והוזלה בעקבות ההפרטות. המדריכים מועסקים על ידי קבלני משנה בתנאים פחותים וללא קביעות, וכיום יש מחסור עצום בכח אדם. מדריכים ותיקים עוזבים והעבודה במוסדות אלה הפכה בעיקרה תעסוקה חולפת לסטודנטים. ההפרטה של שירותי הרווחה לא פסחה גם על דרך העסקתם של עובדים סוציאליים, שלפי הערכות האיגוד 40% מהם מועסקים כיום על ידי קבלני משנה, בדרך כלל בתנאים פחותים וללא קביעות.

תהליכים אלה שמתרחשים תחת מכבסת המלים של "מיקור חוץ", "גמישות תעסוקתית" ו"התייעלות" אינם משפרים את שירותי הרווחה או את רמת החינוך. מנגד, הם מביאים לפיחות בתנאי העובדים, לתחלופה גבוהה, לדה-פרופסיונליזציה ופגיעה במורל ובמוטיבציה של העובדים. ביטחון תעסוקתי כמובן הפך למותרות. המרוויחים העיקריים פה הם קבלני המשנה עצמם שגוזרים קופון שמן. המדינה מרוויחה לכאורה שכן היא משקיעה פחות כספים, אולם בד בבד היא פוגעת בשירות שהיא אמורה לתת לנו, האזרחים.

לקריאת מחקרה של עורכת דין נוגה דגן בוזגלו "היבטים של הפרטה במערכת החינוך" שיצא מטעם מרכז אדוה לחצו כאן

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יונתן ברזילי

    מעבר לזה מילים כדורבנות.

  2. חלשלוש

    כל העמותות שמטפלות בנפגעי נפש הן סוג של חברות קבלן, גם הוסטלים לאנשים עם פיגור (משרד הרווחה), מפעלים מוגנים ומרכזי תעסוקה, אילו יכלו לשלם גם 15 ש"ח לשעה לא היו חוששים לרגע, כי בסוף מישהו יסכים לעבוד גם עבור ארוחה. יישר כוח לעובדים.

  3. מאור

    הרי מדובר על כספי המיסים שלי.
    חשוב לי שכספים אלו ינוצלו באופן יעיל, כלומר שהעובדים יעמדו בדרישות סף, ייבחרו באופן הוגן וכו'. מה בדיוק אני משיג מכך שלמורים של ילדי יש ביטחון תעסוקתי? האם זה שווה את העלות? תראו לי שמורה עם קביעות משתלם יותר.

  4. גולדה

    אני האזנתי לחיים הלפרין ולא שמעתי אותו אומר שמחליפים מדריכים כמו גרביים. תכנית קרב לא עובדת בכל מערכת החינוך – כפי שכתבת. היא עובדת בעיקר ביישובי הפריפריה במימון משולב של הקרן משרד החינוך והרשות.
    גם כיום ללא תכנית קרב הילדים לא היו זוכים להעשרה אאיכותית במוזיקה ואמנות ובתחומים אחרים שבהם ילדים יכולים להביע את כישוריהם. ילדים אלה בישובי הפריפריה, במגזר הערבי, הדרוזי והבדואי- ידם אינם משגת להעניק לילדיהם שיעורי ההעשרה – אז אם זה לא צדק חברתי מהו כן? התכנית עובדת במספר קטן של יישובים מבוססים במימון עצמי וללא מימון ציבורי.
    יחידת ההערכה והיחידה הפדגוגית מהוות חלק אינטגרלי של התכנית מאז הקמתה. היחידה הפדגוגית דואגת לפיתוח המקצועי של המדריכים ויחידת ההערכה עורכת הערכה מעצבת המסייעת לשיפור מתמיד של תכניות ההעשרה.
    מאמרך ועבודת המחקר שלך רצופה באי דיוקים גסים ובוטים גם באשר לתנאי העסקה של המדריכים וגם באשר לאיכות עבודתם.

  5. נוגה דגן-בוזגלו

    ראשית אשמח אם תזדהי כאשר את מאשימה בחוסר דיוק.
    חיים הלפרין דיבר על יתרונות התחלופה. יש נקודה אחרי דבריו, ההשוואה לגרביים היא אכן שלי.
    המידע על תנאי עבודתם של המדריכים מתבסס על מידע של התארגנות עובדי קרב. מה לא נכון בדברים שכתבתי? אולי תצייני בדיוק מה לא נכון?

    לא התייחסתי כלל לאיכות העבודה. מניסיוני כאמא לילדים בבית הספר חלק מהשיעורים טובים ואחרים סתמיים לגמרי. כאשר נדרש ציוד מיוחד, כגון חליליות, ההורים מתבקשים לקנות זאת. יש פער עצום בין מה שאנו משלמים ומה שמגיע למדריכים/מורים וברור שההפרש הולך לתחזוקת המנגנון.

    אשמח לשמוע ביקורת מדויקת וספציפית, במיוחד ממי שמוכן להזדהות ולעמוד מאחורי דבריו.

  6. נתן שקרצ'י

    מאור-
    קודם כל אתה צודק. 92% ממימון תוכנית קרב באה מכספי המיסים שלך ושלי. בשאר אתה טועה. המדריכים הם יעילים אבל הם צריכים להיות מאוגדים, ולא מועסקים ע"י חברות קבלן כמרמנת ומנפאואר אלא ע"י המדינה. מנפאואר ומרמנת לא יותר יעילות- להפך- הם רוצות רווח. הם לא עושות זאת מתוך דאגה לחינוך ילדי ישראל אלא כדי למלא את כיסיהם בכספי ציבור משלמי המיסים. אין להם שום יתרון, ושום הבנה בחינוך. יותר בניצול עובדים.

    המורים של קרב מצויינים, ולכן רובם נשכרים מחדש. פשוט רוצים שבחודשי הקיץ הם לא יקבלו שכר. את המקצועות שהם עושים היו פעם מורים מלמדים.
    תלמד- גוף ציבורי הוא בעל מחוייבות כלפיך כמשלם מיסים. גוף פרטי – לא.

    גולדה- או היחצ"ן/ית של מנפאואר/ מרמנת קרב-
    כמו שכתבתי- המימון המשולב הוא שקרן קרב של הברונפמנים נותנת 7 מיליון ש"ח בשנה, והמדינה מכסה 92% מהתקציב.

    מה הבעייה לתת את שיעורי ההעשרה האלו עם מורים בעלי קביעות ותנאים הוגנים (כמו לא להיזרק לרחוב בחודשי הקיץ) , ומה הבעייה שמחלקת ההערכה והיחידה הפדגוגית יהיו בתוך משרד החינוך?

    אין שום בעייה בכך. חוץ מכמו שכתבתי למאור, שרוצים לרפד את כיסי בעלי חברות מוצצי אנרגיית האדם.

    צדק חברתי הוא שילדי כל הארץ יהנו משיעורי העשרה ע"י מורים בעלי קביעות ביטחון וניסיון. מורי קרב הם כאלו. במקום לקטר על המחקר המצויין של נוגה, הצטרפי אלינו, ועזרי לנו לארגן את מורי קרב, כדי שהמצב שלהם ישתפר, וכדי ששיעורי ההעשרה יקבלו פריסה ארצית.

    מילה אחרונה למנפאואר מרמנת. תתחילו לקפל את הבסטה שלכם. הימים שניצלתם את מורי קרב ואת שאר עובדי כח האדם שאתם מעסיקים, והימים שבהם המדינה הפריטה אליכם את כל אחריותה לא יימשכו עוד הרבה. תנסו את המזל שלכם מחוץ למערכת השמש, כי אנחנו נרדוף אתכם גם למקומות אחרים מסביב לעולם שבאם את ם מנצלים עובדים, בסולידריות עם אחינו הגלובליים.

    קחו את זה כהתחייבות. אתם העבר, ואנחנו העתיד. אתם מעטים ואנחנו רבים. ולא תוכלו לעצור אותנו. זה הסוף שלכם, וכל שקל שעשקתם מהמורים נחזיר לכיסיהם.

  7. גולדה

    אכן – גילוי נאות – כפי שכתבת: המידע על תנאי עבודתם של המדריכים מתבסס על מידע של התארגנות עובדי קרב – מנין לך שמידע זה מדוייק ומהימן?
    ומדוע לא בדקת את אמינותו ומה יש לצד השני לומר?

    אינני חייבת להזדהות על מנת לבקר את כתיבתך. ואני עדיין טוענת שמחקרך וגם מאמרך רצוף באי דיוקים ומה לעשות – מחקר צריך להיות אובייקטיבי ולהציג את התמונה המלאה – מה שלא בדיוק עשית.

  8. נתן שקרצ'י

    אם כבר את מדברת על גילוי נאות, מעניין אותי לדעת מאיפה את באה לנושא- האם את עובדת של מנפאואר או מרמנת, או של קרן קרב? יחצ"נית שלהם? כמה משלמים לך להביע את העמדות האלו?

    לפני שאת מדברת על הקיסם שבעיניה של נוגה, טלי קורה מבין עיניך…

    לא צריך להיות גאון הדור כדי להבין שהמבנה של קרב נוצר כדי לפגוע במורי קרב, ובזכותם להתארגן, וכדי למלא את כיסיהן של חברות כח האדם מנפאואר ומרמנת, בכספים שהיו יכולים להגיע לכיסם של המורים, לדוגמא כתשלום בחופש הגדול, שבו הם לא מלמדים, כמו מורי בתי הספר הרגילים ששייכים לארגון ולהסתדרות המורים, או להגיע לטובת התלמידים, בצורה של השקעה רבה יותר בהם.

    גילוי נאות: אני פעיל חברתי, ממייסדי כח לעובדים, וחוקר את תהליך ההפרטה וחברות כח האדם, וגם את נושא תקציב המדינה.