מדריכים, כמו גרביים

כך פועלים קבלני המשנה במערכת החינוך: על עובדי תכנית קרן קרב ו"גמישות תעסוקתית"
נוגה דגן-בוזגלו

כתבה שהתפרסמה היום ב"הארץ" מדווחת על תביעה שהגישו מדריכים בתכנית קרב, תכנית העשרה לתלמידים בגני חובה ובבתי ספר יסודיים. המדריכים תובעים תשלומים להם הם זכאים על פי חוק ולא שולמו להם, כגון פיצויי פיטורים. בנוסף, הם התאגדו דרך "כוח לעובדים" כדי לשפר את תנאי העסקתם. התביעה הוגשה נגד חברת מרמנת, קבלן משנה שמעסיקה קרן קרב שהיא עצמה משמשת קבלן משנה של משרד החינוך לביצוע תכניות העשרה.

ניסים מטלון, מנהל התכנית מטעם קרן קרב, מצר על כך שהמדריכים אינם מבינים שהם אינם מורים מן המניין, לא מלמדים את מקצועות הליבה, ולכן, על פי שיטתו, אל להם לתבוע זכויות. דברים דומים שמעתי לא מזמן מחיים הלפרין, מנהל התכניות המשלימות במשרד החינוך, בראיון רדיו בו השתתפנו שנינו. הלפרין הסביר שכל הרעיון בתכנית קרב הוא להעסיק מדריכים שניתן להחליף בקלות ובמהירות, כך שאם ההורים או התלמידים לא מרוצים פשוט מחליפים מדריך. כמו גרביים.

כדי להבין את השיטה, כדאי להיזכר כיצד נולדה תכנית קרב. התכנית נולדה כיוזמה פילנתרופית של הברונפמנים ויועדה במקור לתלמידים שהוריהם אינם מסוגלים לשלם עבור תכניות העשרה. התכנית נועדה לאזן את החינוך האפור שהחל להיות נפוץ בישובים מבוססים לאחר הקיצוצים הגדולים בתקציב משרד החינוך בשנות השמונים. המהלך הוא פשוט: משרד החינוך קיצץ בשיעורי העשרה, הורים מבוססים קנו מכספם, הורים בלתי מבוססים קבלו פילנתרופיה עם מימון ציבורי קטן בהרבה. שיעורי ההעשרה הוצאו מתכנית הלימודים הרשמית והפכו לחוגים בהדרכת סטודנטים וחיילים משוחררים, במקום הוראה על ידי מורים מקצועיים בתחומי ההעשרה.

מאז התכנית התרחבה והיא פועלת בכל מערכת החינוך, כאשר בישובים מבוססים היא פועלת במימון הרשות המקומית וההורים, ללא כל סבסוד של הקרן עצמה תמורת תשלום המועבר לקרן. פעילות הקרן התרחבה לתחומים נוספים: היא מפעילה יחידה פדגוגית, יחידת מחקר ופיתוח ויחידת הערכה משל עצמה. המנגנון התפעולי הפך ענק והקרן שוכרת קבלני משנה – מרמנת ומנפאור, כדי לנהל את אלפי העובדים שהיא מעסיקה.

מישהו צריך לממן את כל המנגנון העצום הזה, וגם את הרווחים של קבלני המשנה שהן חברות מסחריות לכל דבר ועניין.

מדריכי קרב לא לבד. במערכת החינוך היום מועסקים אלפי מורים מחוץ להסכמים הקיבוציים, באמצעות קבלני משנה. בירושלים, בתל אביב ובישובים נוספים פועלות חברות עירוניות שמעסיקות מורים לפי שעות, במשרות חלקיות וגם במשרות מלאות אך ללא קביעות. חברות אלה מקבלות מבתי ספר תקורה עבור פעולות ניהול ומספקות מורים בזול. במשרד החינוך מעסיקים עובדי הוראה ב"שעות הדרכה" ובמערכת כולה פועלים גופים פילנתרופיים ועסקיים שמעסיקים מורים ומדריכים בתנאים שונים.

חברות תפעול כמו מרמנת, סייט אנד סאונד וטלדור מפעילות עשרות פרויקטים ותכניות עבור המשרד, וכמובן גובות תקורה. מרבית התכניות המשלימות, שהופעלו בעבר ישירות על ידי אגף שח"ר במשרד החינוך, מופעלות היום על ידי אותן חברות. עובדי התכניות אינם עובדי מדינה, אלא מועברים מקבלן אחד למשנהו בכל פעם שמתחדש המכרז ומתחלף הזכיין. בחלק מן המקרים זכויותיהם הנלוות צומצמו, ובכל מקרה הם אינם נהנים עוד מביטחון תעסוקתי.

בכל התכניות האלה דרך מרכזית לממן את התקורה, היא בדרך כלל להוזיל את שכר העובדים ולוותר על עובדים מקצועיים לטובת כח אדם לא מיומן, רצוי צעיר ו"זמני מטבעו".

במערכת החינוך התופעה הולכת ומתרחבת אם כי היא עדיין מצומצמת יחסית. אולם כדאי ללמוד ממה שקרה במערכת הרווחה. תחומים שלמים כמו העבודה במעונות חסות הנוער עברו דה-פרופסיונליזציה והוזלה בעקבות ההפרטות. המדריכים מועסקים על ידי קבלני משנה בתנאים פחותים וללא קביעות, וכיום יש מחסור עצום בכח אדם. מדריכים ותיקים עוזבים והעבודה במוסדות אלה הפכה בעיקרה תעסוקה חולפת לסטודנטים. ההפרטה של שירותי הרווחה לא פסחה גם על דרך העסקתם של עובדים סוציאליים, שלפי הערכות האיגוד 40% מהם מועסקים כיום על ידי קבלני משנה, בדרך כלל בתנאים פחותים וללא קביעות.

תהליכים אלה שמתרחשים תחת מכבסת המלים של "מיקור חוץ", "גמישות תעסוקתית" ו"התייעלות" אינם משפרים את שירותי הרווחה או את רמת החינוך. מנגד, הם מביאים לפיחות בתנאי העובדים, לתחלופה גבוהה, לדה-פרופסיונליזציה ופגיעה במורל ובמוטיבציה של העובדים. ביטחון תעסוקתי כמובן הפך למותרות. המרוויחים העיקריים פה הם קבלני המשנה עצמם שגוזרים קופון שמן. המדינה מרוויחה לכאורה שכן היא משקיעה פחות כספים, אולם בד בבד היא פוגעת בשירות שהיא אמורה לתת לנו, האזרחים.

לקריאת מחקרה של עורכת דין נוגה דגן בוזגלו "היבטים של הפרטה במערכת החינוך" שיצא מטעם מרכז אדוה לחצו כאן

כנראה שיעניין אותך גם: